הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 56118-09-16

25 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב': הלן הרמור
נציג ציבור (מעסיקים) מר: עמוס הראלי
התובע:
דניאל פור יצחק
ע"י ב"כ: עו"ד אלישר פיינגרש ואח'
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעל יעקובי ואח'
החלטה

לפנינו תביעתו של מר יצחק פור דניאל (להלן: התובע) להכיר באירוע שארע לו ביום 14.4.15 כאירוע חריג שגרם לו לאירוע לבבי ומשכך להכיר בכך כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ו/או החוק). זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע ), לדחות את תביעתו.
ביום 14.5.17 התקיים דיון מקדמי בתיק והוסכם כי הפלוגתאות בתיק יהיו: "א. האם יש להכיר באוטם בשריר הלב כפגיעה בעבודה. ב. שאלת הקשר הסיבתי ומידת ההשפעה".
התיק נקבע לישיבת הוכחות לאחר שניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים מטעם התביעה. ביום 18.4.19 התקיימה ישיבת הוכחות.
הרקע העובדתי כפי שהוא עולה מחומר הראיות:
התובע יליד שנת 1960. בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כנהג אוטובוס בחברת "מסיעי מוטי".
ביום 15.4.15 פונה התובע באמבולנס בשל כאבים במרכז החזה עם חשד לאוטם בשריר הלב. במסמך זה נרשם כאנמנזה: "בן 54.. במהלך עבודתו כנהג אוטובוס חש בכאבים במרכז החזה עם הקרנה ליד שמאל וליד ימין..." (ר' נ/5).
התובע אושפז ביום 15.4.15 ועד ליום 20.4.15 במחלקת טיפול נמרץ ובהמשך בבית חולים קפלן עם תמונה של אוטם תחתון וכן עבר הליך צנתור (ר' נ/6 ונ/7).
התובע הגיש תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע מיום 14.4.15. אולם הנתבע דחה את תביעתו ביום 24.1.16 וזאת מאחר ולטענת הנתבע לתובע לא ארעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.
טענות הצדדים בתמצית
לטענת התובע, עבד כנהג רכב כבד שישה ימים בשבוע ועבודתו התבצעה בישיבה ואיננה כוללת מאמץ פיזי כלשהוא אלא רק נהיגה ממקום למקום לפי סידור העבודה. ביום 14.4.15 בשעות הצהריים התבקש התובע טלפונית על ידי סדרן החברה, מר ציון עזיזי להיפגש עם מר יוני קלר, נהג אוטובוס אחר כדי להעביר לו גלגל אוטובוס רזרבי שהונח אצל התובע במשקל של כ 200 ק"ג. לטענת התובע בכל אוטובוס יש גלגל רזרבי הממוקם בקדמת האוטובוס וכי במקרה זה התובע החזיק בגלגל רזרבי נוסף השייך לאוטובוס של מר יוני קלר, כדי לעמוד בדרישות שונות הנוגעות לאוטובוס. עם סיום הטסט היה על התובע להחזיר את הגלגל. לטענת התובע לא ביצע משימות דומות כאלה בעבר כי הטיפול בצמיגים מטופל על ידי הפנצ'ריה שמקום העבודה מטפל בה. לטענת התובע עם הגיעו למקום המפגש לפני שמר יוני קלר הגיע, התחיל להוציא את הגלגל מתא המטען. משך את הגלגל לכיוונו והוריד אותו לכיוון הרצפה ורצה להעמידו בצורה אנכית. עם ביצוע פעולות אלה התחיל להרגיש תחושת כאבים בחזה וזיעה, הפעולה דרשה ממנו מאמץ רב כי מדובר היה בגלגל כבד ביותר והיה עליו לייצב אותו ולהוריד אותו בעדינות לרצפה.
לאחר שהוריד את הגלגל מתא המטען הצטרף אליו מר קלר שסייע לו להעביר את הגלגל לאוטובוס שלו. בבוקר למחרת המשיך התובע להרגיש רע ומשכך ביום 15.4.15 פונה התובע באמבולנס בשל כאבים במרכז החזה עם חשד לאוטם בשריר הלב.
מנגד לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח מבחינת עובדתית קרות אירוע חריג ולכן אין למנות מומחה רפואי. התובע לא נפגע תוך כדי ובשל עיסוקו והתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי מדובר על אירוע חריג מיום 14.4.15 או בסמוך לו.
התשתית המשפטית
הלכה פסוקה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על תובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני קרות האוטם. לשם כך על תובע להוכיח התרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי (ר' עב"ל 415/09 חיים שלי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.09.10; עבל 45023-09-11 שאול בירן – המוסד לביטוח לאומי).
יפים לענייננו קביעת בית הדין הארצי בעניין סידה:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו" (ר' עב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10 (להלן: עניין סידה).
בהתאם לפסיקה "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי" (ר' עבל (ארצי) 458/99 מאיר פלבסקי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (11.3.2002)).
מן הכלל אל הפרט
לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות שהובאו בפניי, הגענו לידי מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את התביעה בהתאם לנדרש על פי הפסיקה, כמפורט:
עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר: "4. עבודתי היא עבודה שמבוצעת בישיבה ואיננה כוללת כל מאמץ פיזי שהוא, אלא רק נהיגה של הרכב ממקום למקום כפי שנקבע בסידור העבודה. 5. ביום 14.4.15 בשעות הצהריים התבקש התובע טלפונית על ידי סדרן החברה, מר ציון עזיזי להיפגש עם מר יוני קלר, נהג אוטובוס אחר כדי להעביר לו גלגל אוטובוס רזרבי שהונח אצל התובע במשקל של כ 200 ק"ג. לטענת התובע בכל אוטובוס יש גלגל רזרבי הממוקם בקדמת האוטובוס וכי במקרה זה התובע החזיק בגלגל רזרבי נוסף השייך ליוני כדי לעמוד בדרישות שונות הנוגעות לאוטובוס. עם סיום הטסט היה על התובע להחזיר את הגלגל. לטענת התובע לא ביצע משימות דומות כאלה בעבר כי הטיפול בצמיגים מטופל על ידי הפנצ'רייה. לטענת התובע עם הגיעו למקום המפגש בעשרת לפני שיוני הגיע, התחיל להוציא את הגלגל מתא המטען. משך את הגלגל לכיוונו והוריד אותו לכיוון הרצפה ורצה להעמידו בצורה אנכית. עם ביצוע הפעולות האלה התחיל להרגיש תחושת כאבים בחזה וזיעה, הפעולה דרשה ממנו מאמץ רב כי מדובר היה בגלגל כבד ביותר והיה עליו לייצב אותו ולהוריד אותו בעדינות לרצפה. לאחר שהוריד את הגלגל מתא המטען הצטרף אליו מר קלר שסייע לו להעביר את הגלגל לאוטובוס שלו. בבוקר למחרת המשיך התובע להרגיש רע" (ר' סעיפים 5-13).
תצהירו של התובע לא נסתר ועולה בקנה אחד עם חקירתו הנגדית: "... היות שיוני קלר הוא קצת איחר ואני הייתי צריך לצאת לנסיעה אז בזמן הזה כשדיברתי איתו הטלפון הוא אמר שהוא מתעכב ואני פתחתי את המכסה של תא המטען ... אמרתי בינתיים אני אנסה להוציא אותו. משכתי אותו לכיווני . הוא שוקל 100-200 ק"ג..." (ר' עמ' 4-5 לחקירתו הנגדית).
ובהמשך: "יוני ראה אותי שהזעתי ואמרתי לו "איזה כבד הגלגל" ואז כשהורדתי אותו היה לי את המאמץ. אמרתי שזה כבד ואני מרגיש כאבים" (ר' עמ' 6 שורות 11-13).
גם עיון בחקירת התובע בפני חוקר הנתבע מעלה כי שגרת יום העבודה שלו היא הסעות של ילדים באוטובוס (ר' עמ' 1 שורות 6-20).
ובהמשך:
"בתאריך 14.4.15 בשעה 13.00 בערך צלצל אליי הסדרן ציון עזיזי וביקש שאת הגלגל ספיר שלקחתי שבוע שעבר מהאוטובוס של יוני קלר... ואמר לי תיפגשו במושב עשרת . ... יוני עדין לא הגיע ואז אני בגלל שהייתי לחוץ עם הנסיעה שלי, פתחתי את תא מטען ומשכתי את הגלגל ששוקל בין 150-200 קילו, משכתי אותו מהתא מהמטען והפלתי אותו לכיוון הרצפה כאשר הוא נגע בתחתית שלו ברצפה משכתי אותו אלי כדי להעמיד אותו מהתנופה הגלגל בא לכיוון שלי כביכול לדחוף אותי לאחור, עצרתי את הגלגל עמדתי יחד עם הגלגל, יוני בדיוק הגיע... אני הייתי עם כאבים...." (ר' עמ' 2 ל נ/1).
עיון תצהירו של מר עזיזי ציון מעלה כי אכן ביקש ביום 14.5.15 מהתובע להעביר את הגלגל הרזרבי שהיה מצוי בתא המטען באוטובוס בו הוא נוהג אל האוטובוס של מר קלר. עוד ציין מר עזיזי בתצהירו: "מר יצחק פור מילא את הוראותיי והעביר את הגלגל אולם מסיבה שאינה ברורה לי הוא ביצע פעולה קשה זו לבדו. אציין כי משקלו של גלגל שכזה הינו 200 ק"ג וכי העברתו כרוכה בהפעלת מאמץ רב ביותר כל שכן כאשר פעולה זו מבוצעת על ידי אדם אחד בלבד. פעולה כזו של העברת גלגל מאוטובוס לאוטובוס אינה מתבצעת כעניין שבשגרה אלא רק לעיתים נדירות" (ר' סעיפים 3-7 לתצהירו).
תצהירו של מר עזיז לא נסתר ובחקירתו הנגדית אף חידד כי מדובר באירוע שאינו מתבצע בשגרה: "דני ידוע כאדם עם מוטיבציה רבה ויכול להיות שביום המקרה הוא החליט לעשות זאת בעצמו, זה מתאים לו, ולא בגלל שהוא גבר. זה כן פעם ראשונה שהוא עושה את זה. לא זוכר מקרה אחר" (ר' עמ' 13 שורות 3-28). בהמשך בחקירה החוזרת הבהיר מר עזיזי כי התובע משך את הגלגל בעצמו לבד (ר' עמ' 14 שורות 11-20 לדיון ההוכחות מיום 18.4.19).
גם עיון בחקירתו של מר ציון עזיז בפני חוקר הנתבע מעלה כי גרסתו עולה בקנה אחד עם גרסת התובע:
"... באותה תקופה בקשתי מדני פור לקחת גלגל חדש מאחד הנהגים ולתת לו את הגלגל הישן שלו כספייר וכך היה, הם קבעו להיפגש... הם קבעו שני הנהגים דני ויוני נפגשו בעשרת כדי להחליף את הגלגל ..." (ר' עמ' 1 שורות 10-20).
עיון בתצהירו של מר יוני קלר מעלה כי הוא עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע כמצוטט: "מר יצחק פור הוריד את הגלגל מתא המטען ואני הגעתי למקום במהלך הזמן בו ביצע פעולה זו והבחנתי בו מוריד את הגלגל לבדו. יוער כי מדובר במאמץ פיזי קשה ביותר של הרמת משקל רב, אך עקב בעיות בגב לא היה באפשרותי לבצע כל מאמץ פיזי ולכן לא עלה בידי לסייע לו בפעולה זו. מייד לאחר מכן , כשמר יצחק פור הניח א הגלגל על הרצפה אני סייעתי בידו להעביר הגלגל אל עבר האוטובוס שלי" (ר' סעיפים 3-5 לתצהירו).
עיון בחקירתו הנגדית של מר קלר מעלה כי תצהירו לא נסתר:
" ...כשהגעתי דני כבר הוציא אותו מהאוטובוס בכוחות עצמו. חשוב לציין כי לפני שנפגשנו אמרתי שיש לי בעיות גב והוא יצטרך לעשות זאת לבד... כשהגעתי לשם הגלגל היה כבר בחוץ... הגלגל כבד מאוד שוקל מאות ק"ג ולמחרת שמעתי מה שקרה..." (ר' עמ' 9 שורות 19-25).
ובהמשך:
"כשנפגשו הוא עשה את כל העבודה בעצמו. הוא הוציא את הגלגל והכנסנו יחד" במקרה שני הוא עשה זאת בעצמו לבד. את ההוצאה של הגלגל מהאוטובוס.... ש: אם יש שני נהגים הם עושים את זה בדרך כלל לבד. ש: למה צריך שני נהגים? כי זה מאוד כבד" (ר' עמ' 10 שורות 1-18).
גם עיון בחקירתו הנגדית של מר יוני קלר מעלה כי היא עולה בקנה אחד עם גרסת התובע: "ואז קיבלנו הוראה שאת הגלגל ספייר שהיה באוטובוס שלי להעביר לדני במקום גלגל שנפסל. ואותו להעביר אליי כספייר ...." (ר' עמ' 8 שורות 26-29).
ובהמשך:
" הוא עשה את העבודה בעצמו..." (ר' עמ' 9 שורות 31-33).
ערים אנו לכך כי עיון בנ/3 ובנ/4 מופיעים תאריכים שונים בנוגע ליום אירוע התאונה, וכן בנ/4 נרשם כי האירוע קרה בזמן הנסיעה. עם זאת התובע הבהיר בחקירתו הנגדית כי לא הוא מילא את הטפסים וכן ציין כי הדיווח על הכאבים היה יום אחרי בזמן נסיעה: "..ת: זה לא אני. זה מוטי יונה, הוא לא היה בכל המקרה. אחרי המאמץ של הגלגל המשכתי את הנסיעות שלי. בערב הלכתי הביתה ואמרתי לאשתי שאני עייף ויש לי כאבים. עליתי למיטה ונרדמתי וכל פעם שישנתי על צד שמאל הרגשתי כאבים... בבוקר יצאתי לעבודה היו לי שתי נסיעות. .. לקחתי את הילדים והסעתי אותם במושב בבן זכאי הרגשתי שהכאבים מתחזקים. התקשרתי לאשתי והיא אמרה לי תעצור את האוטובוס ואל תסע. אמרתי שאני נוסע עד למשרד, תזמיני אמבולנס לחניון השרד והודעתי לציון שאיני יכול לנסוע, ... האמבולנס הגיע ..." (ר' עמ' 7 שורות 1-14).
עיון בנ/5 מעלה כי אכן ביום 15.4.15 הגיע אמבולנס לאזור יבנה בחניון השופר סל שפינה את התובע לבית החולים בשל חשד לאוטם בשריר הלב.
ערים אנו לטענת הנתבע כי עיון בטופס התביעה לא מעלה את הפירוט שמסר התובע בתצהירו, עם זאת עיון בטופס התביעה מעלה כי התיאור שם אינו סותר את האמור בתצהיר התובע: "לאחר מאמץ פיזי קשה ביום 14.4.15 לקיתי באוטם שריר בלב". גם עיון בנ/4 שנחתם על ידי המעסיק נכתב תיאור התאונה של התובע באופן מפורט יותר שעולה בקנה אחד עם גרסת התובע: "לאחר מאמץ פיזי קשה שביצע העובד במהלך עבודתו- העברת גלגל רזרבי מאוטובוס אחד למשנהו, לקיתי, אוטם שריר הלב".
משכך שוכנענו כי יש לקבל את הסבר התובע במסגרת עדותו שכן האמור עולה בקנה אחד עם כלל עדותו בנדון.
ערים אנו לטענת הנתבע כי במסמכים הרפואיים לא צוין תיאור האירוע כמפורט בתצהיר. עם זאת עיון בחקירתו הנגדית של התובע הבהיר הוא כי: "ברגע שיש התקף לב אפשר לציין ולדבר? ישר לקחו אותי לביה"ח והמנהל עמד בפתח ולקח אותי ישר עקב האק"ג שהיה לי ותוך שניה הכניסו אותי לצינתור" (ר' עמ' 7 שורות 22-26).
מעבר לאמור עיון בנ/5 מעלה כי התובע מסר באמבולנס כי: " ... במהלך עבודתו כנהג אוטובוס חש בכאבים במרכז החזה עם הקרנה ליד שמאל וליד ימין ". משכך לא שוכנענו כי מדובר באנמנזה סותרת.
יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 17.07.17):
"נקדים ונאמר בקשר להיעדר אזכור של אירוע חריג בעבודה במסמכים הרפואיים של המערער ממועדים שבסמוך לאשפוזו, כי אין במסמכים "אנמנזה סותרת", אלא לכל היותר "אנמנזה שותקת" או חסרה, בכל הקשור לאירוע של התרגזות חריגה בעבודה. יצוין כי המתואר במסמכים עולה בקנה אחד עם שעת הופעת הכאבים כנטען על ידי המערער, כמו גם העובדה שהם הופיעו במהלך נהיגה ברכב. על כן, בהעדר כל פירוט השולל אירוע כאמור, לא ניתן להסתמך על המסמכים הרפואיים באופן משמעותי כדי לשלול את גרסת המערער כפי שניתנה במועדים מאוחרים יותר. כך ציינו בפרשת בריקלין "כי המערערת הייתה במצב רפואי המקשה על מתן פרטי פרטיו של האירוע שאירע בעבודה. לפיכך, ולכל היותר, ניתן לומר שהרישום במסמכים הרפואיים הינו רישום חסר בדומה ל'אנמנזה שותקת', להבדיל מ'אנמנזה סותרת'" (ראו שם בפסקה 14, והשוו להפניות שם; עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (11.12.12), בפסקה 11 ".
מחומר הראיות עולה תמונה לפיה החלפת גלגל אכן נעשית מידי פעם על ידי הנהגים, אולם פעולה זו נעשית על ידי שני נהגים נוכח כובד הגלגל, ואילו באירוע מיום 14.4.15 התובע ביצע את הורדת הגלגל לבדו, כאשר מדובר בגלגל השוקל 100-200 קילוגרם ולא מדובר בפעילות רגילה יומיומית אלא באירוע חריג בו התובע הפעיל מאמץ פיזי כבד. משכך שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכחת אירוע חריג שארע לו ביום 14.4.15.
יצוין כי בנסיבות העניין ומשגרסת התובע לא נסתרה ומאידך נתמכה בעדויות של שני עדים שתמכו בגרסת התובע ומשמדובר בהיבט רפואי אזי האמור מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי .
מעבר לאמור, גם בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי במקרים דומים בהם נקבע: "לא למותר הוא לציין כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461, 471 (2003)). לכך יש עוד להוסיף את סמיכות הזמנים בין האירוע שאירע למערערת בעבודתה, לבין מועד בוא האוטם המוחי בו לקתה. סמיכות זמנים זו גם היא מבססת בנסיבות המקרה את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו (ראו עב"ל 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07) " (ר' עב"ל 35047-08-13 מרינה בריקלין – המוסד לביטוח לאומי, (23.07.14), בפסקה 15; עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי (10.11.14), בפסקה 13).
סוף דבר – ממכלול האמור שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח את חריגות האירוע.
משכך, החלטה בדבר מינוי מומחה תשלח לצדדים בהקדם.
זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

נציג ציבור עובדים,גב' הלן הרמור

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר עמוס הראלי
ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ט, (25 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.