הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 5611-10-16

30 דצמבר 2018

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
רפאל גרשון
ע"י ב"כ: עו"ד אביבה נטרביץ-גלאי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בכתף ימין כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") על דרך המיקרוטראומה.

2. בתאריך 25.8.2016 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

""אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין כתף ימין, אולם לצערנו עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה שנקבעה במחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

  1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו למחלתך
  2. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה

3. לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 6.10.2016 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4. ביום 15.1.2018 התקיים דיון הוכחות בתיק במסגרתו התובע נחקר על תצהירו בחקירה נגדית. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

5. ביום 27.5.2018 קבענו כי הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה בגין פעולות העמסת הסחורה, פריקתה וחלוקתה (ולא על עבודת הנהיגה, סידור הסחורה ובדיקת הסחורה מול הלקוחות) ועל יסוד מסקנתנו האמורה, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעתו של התובע בכתף ימין.

6. עוד באותו יום (27.5.2018) הורה בית הדין על מינויו של ד"ר אליהו סלטי כמומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: " המומחה"), בתחום האורתופדי. העובדות הרלוונטיות הינן:

6.1 התובע, יליד 1964.
6.2 החל משנת 2003 עבד התובע כנהג וסבל. בין השנים 2003 עד 2007 עבד בשדמה והחל משנת 2007 עבד כנהג וסבל בחברת ליעד לוגיסטיקה והפצה בע"מ. בשני מקומות העבודה מתכונת העבודה היתה דומה.
6.3 במסגרת עבודתו בליעד לוגיסטיקה והפצה בע"מ עסק בהובלת מטענים מממ"ן כשקו החלוקה שלו הוא באזור השרון. את יום העבודה התחיל בסביבות השעה 03:30 בבוקר עת הגיע עם המשאית למחסן של ממ"ן והעמיס מטען במשקל כולל של 1-2.5 טון המחולק לארגזים, קרטונים ומשטחי עבודה במשקלים שונים (המשקל יכול להיות 1 ק"ג וגם 30 – 40 ק"ג ואף להגיע ל- 200 ק"ג) .
6.4 העמסה נעשתה באמצעות עגלת משטחים ובאופן ידני. את כל תהליך ההעמסה, שערך כשעתיים, ביצע התובע לבדו ובסופו יצא לחלוקה.
6.5 עבודת הפריקה והחלוקה של המטען בין הלקוחות השונים התבצעה באמצעות עגלת משטחים ובאופן ידני, כשהתובע נדרש לפרוק את המטען מהכלובים שנמצאים בתוך המשאית, להעביר את המטען אל הלקוח שנמצא לעיתים במרחק משמעותי ממקום החניה ובמקומות שאין אליהם גישה נוחה עם מעלית. בתום חלוקת הקו הראשון חזר התובע למחסני ממ"ן לביצוע קו חלוקה שני כשתהליך ההעמסה והפריקה חוזר על עצמו.
6.6 התובע עבד 10-12 שעות ביום ומתוכן כ- 6-7 שעות הוא ביצע פעולות העמסה ופריקה של המטענים. בעת העמסה והפריקה ביצע התובע תנועות של הרמה, דחיפה ומשיכה באמצעות הכתף.
6.7 בשנת 2016 סיים התובע את עבודתו כנהג וסבל עקב מצבו הבריאותי.

7. בהתאם לאמור, התבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות:

7.1 מהו ליקויו של התובע בכתף ימין ?
7.2 האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, לרבות על דרך של החמרה, את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?
7.3 ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי לליקוי - האם ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו?
7.4 ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (מעל 20%) על ליקויו?

8. בחוות דעתו מיום 22.7.2018 השיב ד"ר סלטי לשאלות בית הדין, כדלקמן:

א. מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי הוא סובל מ"תסמונת השרוול המסובב" שביטויה הקליני הינו כאבים בתנועות הכתף ("תסמונת ההתנגשות") המקרינים לעיתים קרובות גם לזרוע ולשכמה באותו הצד. קיימים מספר גורמים להוםעת תסמונת זו אלא שבמקרה זה הגורם הוא התפתחות מחלה ניוונית הכוללת קרע מלא של גיד הסופרספינטוס, הופעת נוזל תוך מפרקי ושינויים ניווניים של מפרק ה AC. כלל הסימנים שפורטו נראים בצילומי ה MRI כפי שצוטטו בתיקו הרפואי כבר בשנת 2011.

ב. נראה כי אכן קיים קשר סיבתי של גרימה ובסבירות שמל 50% בין עבודתו הפיסית של התובע כנהג וסבל ובין המחלה ממנה הוא סובל כמפורט בתשובה לשאלה קודמת. תסמונת זו יכולה להיגרם על ידי מספר גורמים בהם: חבלה ישירה שתגרום לקרע מלא של אחד או יותר מגידי "השרוול המסובב", דלקת במפרק ה- AC השוחקים ב הדרגתיות את גיד הסופרספינטוס (SSׂ) וגורמים לבסוף לקריעתו. אף אחד מהגורמים האפשריין שתוארו אינו מתאים למצבו של התובע למעט הפתולוגיה האחרונה שתוארה בה עבודה פיסית מאומצת הכוללת בין השאר הרמת/משיכת והעמסה של משאות מביאה בהדרגה להרס הסחוס ועיבוי של מפרק ה- AC. עיבוי זה הוא הגורם הישיר השוחק בהדרגתיות של גיד ה SS עם כל תנועה/מאמץ פיסי אותו מבצע המטופל עד קריעתו המלאה של הגיד כפי שגם אירע במקרה זה .

ג. אין ספק כי הליקוי ממנו סובל התובע (קרע של גיד ה SS) נגרם על דרך של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן גורמת לנזק זעיר, מצטבר ובלתי הפיך על להופעת הליקוי עצמו. תנועות חוזרות של הכתף כמו כפיפה, יישור והרמה לצדדים מצריכות תנועה חוזרת וקבועה של גיד ה SS באותם כיוונים שתוארו. בכל תנועה כזו נוצר "שפשוף" מיקרוסקופי חוזר של הגיד כנגד השינויים הניווניים ומפרק ה- AC המעובה. הצטברות אותם "שפשופים" מיקרוסקופים חוזרים תביא בסופו של דבר לקרע של הגיד כפי שגם אי רע במקרה זה.

ד. נראה כי אכן קיימת השפעה משמעותית (מעל 20%) לאופי עבודתו של התובע על הופעת הליקוי וזאת מהטעמים שהובהרו בתשובות קודמות..

9. ביום 13.8.2018 הגיש הנתבע בקשה לשאלות הבהרה למומחה כדלקמן:

9.1 בהתייחס לתשובות ב-ג בחווה"ד, נא הבהר מהי הפעולה החוזרת ונשנית – מבין הפעולות האמורות בסע 3.3-3.6 להחלטת המינוי – אשר גרמה, לדעתך, למצב הכתף.

9.2 אנא הבהר כיצד גרמה הפעולה הנ"ל למצב הכתף (מנגנון הפגיעה) והאם אכן מדובר בפגיעה זעירה או בהתילך תחלואתי מתמשך.

9.3 אנא נמק במפורט את תשובה ד' בחווה"ד, והסבר כיצד קבעת את שיעור ההשפעה.

10. התובע התנגד למשלוח שאלות 7.1-7.2 והסכים לשאלה 3. ביום 16.8.2018 ניתנה החלטת בית הדין ולפיה הותרו משלוח כל שאלות ההבהרה למומחה.

11. ביום 25.9.2018 העביר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה:

11.1 כפי שהובהר בתשובה ג' לחוות דעתי, תנועות חוזרות של הכתף כמו כפיפה, יישור והרמה לצדדיפ של הכתף מצריכות תנועה חוזרת וקבועה של גיד ה- SS באותם כיוונים שתוארו. בכל תנועה כזו נוצר "שפשוף" מיקרוסקופי חוזר של הגיד כנגד השינויים הניווניים במפרק ה- AC המעובה. התנועה החוזרת היא כפיפת הכתף והרמתה לצדדים.

11.2 בכל תנועה כזו של הכתף במהלך ביצוע העבודה נוצר "שפשוף" מיקרוסקופי חוזר של הגיד כנגד השינויים הניווניים ומפרק ה AC המעובה. הצטברות אותם "שפשופים" מיקרוסקו פים חוזרים תביא בסופו של דבר לקרע של הגיד כפי שגם אירע במקרה זה. השינויים הניווניים של המפרק ה- AC ועיבוי המפרק נוצרו על רגע תהליך תחלואתי מתמשך אלא שקרע הגיד עצמו נגרם בעקבות הצטברות אותן פגיעות זעירות (חיכוך חוזר של הגיד כנגד עיבוי המפרק שנוצר כתוצאה מאותם שינויים ניווניים).

11.3 השינויים הניווניים של ה- ACI כשלעצמם לא היו גורמים לנזק כלשהו ללא אותן תנועות חוזרות ונישנות של מפרק הכתף שבוצעו תחת העומס (הרמת משאות). תנועות אלו הן שהביאו לשחיקה מיקרוסקופית הדרגתית וגוברת של גיד – SS כנגד מפרק ה AC המעובה עד לאותו הרגע בו נגרם הקרע. מכל אלה ברור כי השפעת התנועות החוזרות של הכתף והנזק המיקרוסקופי המצטבר על כל תנועה הינה גבוהה בהרבה אף מ- 20%.

12. ביום 112.11.2018 הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומיהם.

טענות הצדדים

13. בסיכומיו, טוען התובע כי יש ללכת על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר קבע כי יש קשר סיבתי בין פגימת התובע בכתף לבין עבודתו. התובע סבור כי ממצאיו של המומחה ראויים וחד משמעיים ובהתבסס על חוות דעתו יש לקבל את התביעה.

14. לעמדת הנתבע, לא היה מקום למנות מומחה בתיק זה משהתובע לא עמד בנטל ההוכחה במישור העובדתי (לעניין זה ח זר הנתבע על כל האמור בסיכומיו מיום 8.4.2018).

15. לגופו של עניין טוען הנתבע, כי המומחה קבע שהתובע סובל ממחלה ניוונית ובכך רמז לקיומו של תהליך תחלואתי מתמשך. אולם המומחה לא התייחס לתנועה מסויימת שגרמה בחזרתה למצב הרפואי, אלא ציין "הרמת/משיכת והעמסה של משאות" – תנועות שונות שאינן דומות או דומות במהותן. בהמשך התייחס לתנועות של כפיפה, יישור והרמה לצדדים – תנועות שונות שאינן דומות במהותן. מאחר שהמומחה לא ציין לאלו תנועות בהחלט ת המינוי הוא התייחס הוצגו לו שאלות הבהרה בנושא והמומחה בתשובותיו חזר פעם נוספת על ההגדרה "כפיפה, ישור והרמה לצדדים". מדובר בתנועות שונות שאינן דומות או דומות במהותן. לפיכך, טוען הנתבע כי המומחה בתשובותיו חיזק את טענות הנתבע בתחום העובדתי. אין סדרת פעולות ספציפית שגרמה, לדעת המומחה, למצב הכתף אלא מדובר בפעולות מגוונות שלא בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

16. לאור זאת, לעמדת הנתבע, מדובר בעבודה מגוונת ולא ניתן לבודד מתוכה פעולות מסויימות כפי שהמומחה עצמו לא הצליח בכך אף שניתנו לו שתי הזדמנויות.

17. לפיכך, על בית הדין לדחות את התביעה הן בתחום העובדתי (מאחר שמדובר בעבודה מגוונת) והן בתחום הרפואי (מאחר שהגדרת הפגיעות הזעירות אינה מתייחסת לפעולה ספציפית, אלא לפעולות שונות אלו מאלו).

דיון והכרעה

18. הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה- היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

19. מעיון בחוות דעתו הראשונה של המומחה (מיום 22.7.2018) עולה כי המומחה סבור כי "אכן קיים קשר סיבתי של גרימה ובסבירות שמעל 50% בין עבודתו הפיסית של התובע כנהג וסבל ובין המחלה ממנה הוא סובל". בהמשך חוות הדעת ציין המומחה "אין ספק כי הליקוי ממנו סובל התובע (קרע של גיד ה SS) נגרם על דרך של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן גורמת לנזק זעיר, מצטבר ובלתי הפיך עד להופעת הליקוי עצמו".

20. על עמדה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שהגיש הנתבע (חוות דעתו מיום 25.9.2018), כאשר המומחה הבהיר כי " השינויים הניווניים של ה ACL כשלעצמם לא היו גורמים לנזק כלשהו ללא אותן תנועות חוזרות ונשנות של מפרק הכתף שבוצעו תחת עומס (הרמת המשאות). תנועות אלו הן שהביאו לשחיקה מיקרוסקופית הדרגתית וגוברת של גיד – SS כנגד מפרק ה AC המעובה עד לאותו הרגע בו נגרם הקרע ". המומחה מסכם את חוות דעתו ומציין כי מכל אלה ברור שהשפעת התנועות החוזרות של הכתף והנזק המיקרוסקופי המצטבר על כל תנועה הינה גבוהה בהרבה אף מ- 20%.

21. קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

22. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

23. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

24. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה - להתקבל. המומחה התייחס לשאלות שהופנו אליו, ענה בפירוט ובענייניות.

25. באשר לטענות הנתבע כי לא היה מקום למנות מומחה בתיק זה משהתובע לא עמד בנטל ההוכחה במישור העובדתי, הרי שבית הדין כבר קבע לעניין זה בהחלטתו מיום 27.5.2018 ואין מקום לשנות מהחלטה זו. יתר טענות הנתבע בסיכומיו – נדחות.

סוף דבר:
26. התביעה מתקבלת.

27. אנו קובעים כי הפגיעה של התובע בכתף ימין הינ ה תוצאה של תאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה. הנתבע יזמן את התובע לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכות ו כמקובל.

28. הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, (30 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור עובדים
גב' שוש ברוך

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר