הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 54951-12-14

לפני:

כב' השופטת בכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור עובדים מר אריק מאיר
נציג ציבור מעסיקים מר יצחק קוגמן

התובע
אלישי כדיר ת.ז. XXXXXX177
ע"י ב"כ עו"ד אופיר בילו
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

פסק דין

  1. התובע - שחקן כדורסל מקצועי - הגיש תביעה שבה ביקש להכיר בפגיעתו ברגל שמאל (קרע ברצועה צולבת קדמית - ACL) כפגיעה בעבודה לפי דוקטרינת המיקרוטראומה. התביעה הוגשה לבית הדין ביום 25.12.14.
  2. ביום 9.3.15 הגיש הנתבע כתב הגנה בו טען כי התובע לא עבר כל פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 וכי אין קשר סיבתי בין הנזק שממנו סובל התובע בברכו השמאלית לעבודתו.
  3. ב"כ הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, וביום 4.2.16 ניתנה החלטה על ידי בית הדין (כב' סגן הנשיאה, כתוארו דאז, השופט טננבוים) שלפיה מונה מומחה יועץ רפואי, ד"ר דב אורי אופנהיים בהתאם לעובדות המוסכמות, כדלקמן:

א. התובע יליד 1.11.87.
ב. התובע שחקן כדורסל מקצועי משנת 2007.
ג. במסגרת תפקידו של התובע הוא מתאמן שבעה ימים בשבוע, שבע שעות ביום.
ד. עבודת התובע כשחקן כדורסל מקצועי כרוכה בפעילות הכוללת ריצות, ניתורים, קפיצות, נחיתות, עצירות פתאומיות ושינוי כיוון חדים.
ה. התובע סובל מקרע ב-M.C.L בברך שמאל כתוצאה מאירוע תאונתי מיום 5.1.13 אשר הוכר ע ל ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
ו. לתובע הוכרה נכות בשיעור 10% בגין קרע ב-M.C.L. כתוצאה מהפגיעה מיום 5.1.13.
ז. בבדיקת MRI מיום 7.1.13 נמצא נזק ב- A.C.L..
ח. בעניינו של התובע מתקיימת תשתית עובדתית על פי מנגנון המיקרוטראומה.
ט. עניינה של תביעה זו הינה פגיעה בברך שמאל בלבד.

4. ביום 21.3.16 הוגשה חוות דעת של ד"ר אופנהיים בה השיב על השאלות וקבע כי החבלות של התובע אינן עונות על ההגדרה המקובלת של מיקרוטראומה.

5. ביום 19.6.16 ניתנה החלטה על ידי בית הדין (כב' סגן הנשיאה, כתוארו דאז, השופט טננבוים) בה הועברו שאלות הבהרה למומחה.

6. ביום 4.8.16 השיב המומחה על שאלות ההבהרה.

7. הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים וביום 7.11.16 ניתן פסק דין בו נדחתה תביעתו של התובע, לאור מסקנתו של המומחה השוללת ייתכנות לפגיעה מסוג מיקרוטראומה.

8. ביום 2.1.17 הגיש התובע ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לבית הדין הארצי לעבודה.

9. ביום 9.7.17 ניתן תוקף של פסק דין (על ידי כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה) להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף.

10. ביום 6.9.17 ניתנה החלטה לפיה התיק הועבר לטיפול ראש ההרכב , בעקבות מינויו של כב' השופט טננבוים לנשיא בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ובהתאם להחלטת בית הדין הארצי לעבודה , מונה מומחה רפואי נוסף, ד"ר אסא לב-אל (להלן – ד"ר לב-אל).

השאלות שהופנו לד"ר לב-אל הן:
א. מהם ליקויו של התובע בברך שמאל?
ב. האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

11. ביום 23.10.17 הגיש ד"ר לב-אל חוות דעת שבה נאמר :
"רישומי הביקורים של התובע אצל אורתופד בקהילה (ד"ר מירסקי) הינם לאקוניים ביותר, אף לא באחד מהם תמצא "סיפור מחלה" מסודר ותוצאות בדיקה גופנית. מקור המידע היחיד של מחושיו של התובע בברכו השמאלית הינו חוות דעתו של פרופ' סלעי מ- 24.11.14, חוות דעת שניתנה מטעמו של התובע.

מקור המידע אודות ממצאי בדיקת הבת"ם של הברך השמאלית של התובע מ 7.1.13 הנו חוות דעתו של ד"ר פלדברין וחוות דעתו של פרופ' סלעי. פרופ' סלעי מתיחס גם לבת"מ מ- 29.10.14. ד"ר פלדבין לא. התייחסותם אינה דומה.

לאור הדלות של מידע מיד ראשונה, כנ"ל, וחוסר אחידות בהתייחסות לממצאי הדימות נראה לי כי לא יהיה זה נכון מצידי לנסות ולענות על השאלות. יש לעשות מאמץ ל"כרות" (כך במקור) מידע נוסף וכן להציג לי את ממצאי הדימות מיד ראשונה".

12. ביום 23.4.18 הודיע ד"ר לב-אל כי הוא לא קיבל מספר מסמכים.

13. ביום 3.9.18 הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר לב-אל שבה השיב על השאלות שהוצגו בהחלטה מיום 6.9.17 כך:
הליקוי בברכו השמאלית של התובע הנו חוסר יציבות של הברך השמאלית, כתוצאה מפגיעה בקישור הצדדי הפנימי וקרע לא שלם של הקישור הצולב הקדמי.
ניתן לקבוע, בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי בין עבודתו של התובע (שחקן כדורסל מקצועי) לבין הליקוי בברכו השמאלית.
הליקוי בברכו של התובע נגרם על ידי צרוף נסיבות שכלל חבלות זעירות חוזרות על עצמן פעמים רבות לאורך תקופה ארוכה וחבלות משמעותיות כגון זו שנגרמה ב 5.1.13 שהחמירו והביאו לידי ביטוי קליני את הנזק שנגרם קודם לכן במנגנון של מיקרוטראומה. במילים אחרות ברכיו של התובע היו נתונות לעומסים כבדים בהרבה מהעומסים בהם עומדות ברכיים של אחד העם (עד פי 7 ממשקל הגוף). הנזק נגרם הן מחמת ההעמסה החוזרת והן מחמת אירועים של עומס פתאומי מעל למקסימום הנסבל באופן נורמלי.
השפעת העבודה של התובע על התפתחות הליקוי בברכו השמאלית היא משמעותית ותרומתה היחסית לגרימת הליקוי עולה על 20%.
14. לאחר הגשת הסיכומים על ידי ב"כ התובע, ביקש הנתבע להפנות לד"ר לב-אל שאלות הבהרה.
נעתרנו לבקשה, על אף האיחור בהגשתה, והופנו שאלות הבהרה לד" ר לב-אל, שהשיב עליהן, תוך שהוא חוזר על מסקנותיו לעניין הקשר הסיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי העבודה שלו כשחקן כדורסל מקצועי.
לאחר מכן, הוגשו סיכומי ב"כ הנתבע והתיק הועבר להכרעה.

15. דיון והכרעה

ב"כ הנתבע ביקש בסיכומיו למנו ת מומחה רפואי נוסף (השלישי במספר). נראה לנו שאין הצדקה לבקשתו.
לפנינו שתי חוות דעת עם מסקנות שונות. לפי חוות הדעת של ד"ר אופנהיים, שאומצה בפסק הדין שניתן על ידי מותב בראשות כב' השופט טננבוים, אין קשר סיבתי מהותי בין מחלת התובע לבין הפגיעה מסוג מיקטרואומה. ואולם, כפי שנאמר בדיון שהתקיים בערעור מפי כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, ד"ר אופנהיים "מפרש את מנגנון המיקרו טראומה בדרך שונה מזו אותה רואה בית הדין" (ראו פרוטוקול דיון ע ב"ל 65277-12-16 מיום 7.6.17). מסיבה זו עדיפה עלינו חוות הדעת של המומחה הנוסף, ד"ר לב-אל, שהיא גם "לטובת המבוטח".

ד"ר לב-אל קבע כי "ניתן לקבוע, בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי בין עבודתו של התובע (שחקן כדורסל מקצועי) לבין הליקוי בברכו השמאלית".

נוסף על כך , קבע ד"ר לב-אל:
"השפעת העבודה של התובע על התפתחות הליקוי בברכו השמאלית היא משמעותית ותרומתה היחסית לגרימת הליקוי עולה על 20%".

ד"ר לב-אל סבר כי השפעת תנאי העבודה על מחלת התובע היא משמעותית (יותר מ-20%) וקביעה זו ניתנה בהסתברות של יותר מ-50%.
לכן, מתקיימות הדרישות שבדין על מנת להכיר בפגיעה של התובע כפגיעה בעבודה, לפי דוקטרינת המיקרוטראומה.

בהתאם להלכה הפסוקה: "...חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" ( עב"ל 345/06 המוסד – מרדכי בוארון; עב"ל 683/07 לוי מצליח – המוסד; עב"ל 797/06 וליד סוויטי- המוסד; עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד; עב"ל 615/07 עלי סלאמה – המוסד; עב"ל 250/05 יהודה לוין – המוסד).

ב"כ הנתבע ניסה בסיכומיו לתקוף את קביעותיו של ד"ר לב-אל בהסתמך על תשובותיו לשאלות הבהרה. ואולם, אנו סבורים כי הנתבע לא הצליח לעורר את קביעותיו החד משמעיות והמנומקות של ד"ר לב-אל, אשר השיב על השאלות באופן תמציתי אך ממצה.

16. לסיכום:

נוכח האמור אנו מקבלים את תביעת התובע להכיר בליקוי בברך שמאל כפגיעה בעבודה, לפי דוקטרינת המיקרוטראומה.

על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ו בטבת תשע"ט, (3 ינואר 2018 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר אריק מאיר

עידית איצקוביץ
שופטת

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יצחק קוגמן