הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 54843-12-17

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

המערער
דורון ויטמן
ע"י ב"כ עו"ד הורוביץ
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 28/9/17.

להלן יפורט הרקע העובדתי:
א. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 14/6/14.
ב. וועדת ערר מיום 2/11/16 קבעה נכות בשיעור 10%.
ג. על החלטת הוועדה הוגש ערעור (בל 23055-01-17).
ד. במסגרת הערעור ניתן פסק דין בערעור המורה על החזרת הדיון לוועדה.
ה. המערער זומן לדיון בוועדה ביום 28/9/17.
ו. על החלטת הוועדה הוגש הערעור בתיק כאן.

2. אלה טענות המערער:
א. הוועדה לא נתנה דעתה למצבו הנפשי של המערער, לתרופות שהוא מקבל ולכך שלא חזר לשוק העבודה מאז הפגיעה.
ב. הוועדה התעלמה מכך שהמערער נוטל טיפול תרופתי, עובדה המצדיקה התאמת 20% נכות בהתאם לסעיף 34 (ב) (3).
ג. יש להחזיר לוועדה בהרכב חדש.

3. אלה טענות המשיב:
הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה התייחסה לנושא הטיפול התרופתי, הוועדה קבעה מסקנותיה לאחר הערכה נוירופסיכולוגית ולאחר בדיקה קלינית מקיפה.

4. המערער הגיב וחזר על טענותיו לפיהם הוועדה לא פעלה על פי הוראות פסק הדין.

5. לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

6. בפסק הדין בתיק בל 23055-01-17 נקבע:
"לסיכום – עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה באותו הרכב אשר מתבקשת לדון בקריטריונים של "צורך בטיפול תרופתי" ו- "מידת הגבלת כושר העבודה" ולאחר מכן תקבע את מהו סעיף הליקוי התואם את נכותו של המערער".

עוד נקבע, בסעיף 15 לפסק הדין:
"15. כמו כן הוועדה לא קיימה דיון ענייני בדבר כושרו של המערער לעבוד. דיון זה רלוונטי לא רק לעניין הפעלת תקנה 15, שכן הוא מהווה אחד הקריטריונים להתאמת סעיף הליקוי שבפריט 34 (ב) לתקנות".

7. הוועדה התכנסה ביום 28/9/17, בעקבות פסק הדין.
הוועדה שמעה את טענות ב"כ המערער בהתייחס לפסק הדין.
הוועדה קבעה:
"סיכום ומסקנות: הוועדה עיינה בפס"ד בית הדין האיזורי לעבודה, מ- 8.5.17, ושמעה את באת כוח המערער. כפי שנתבקשה הוועדה בפס"ד הוועדה מתייחסת לקריטריון של צורך בטיפול תרופתי: הצורך בטיפול תרופתי כגורם יחידי אינו משפיע על קביעת גובה אחוזי הנכות מאחר וטיפול תרופתי מומלץ גם כטיפול מונע במקרה של החלמה מלאה והעדר ממצאים בבדיקה הקלינית. מה גם שבמכתבו של ד"ר גנדלין מיום 28.12.15 נרשם כי התובע לא היה במעקב ומכאן שלא נטל טיפול תרופתי במשך כשנה.

בבדיקה הקלינית של הוועדה ההתרשמות הייתה מסימנים קליניים שארתיים עם הפרעה קלה בתפקוד הנפש והחברתי.

בהתייחס לקריטריון של מצב ההגבלה בכושר העבודה הוועדה סבורה כי הנכות הנפשית כתוצאה מהתאונה בפני עצמה גורמת להגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה. לפיכך הוועדה מותירה על כנה את החלטתה כי נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2).

הוועדה מוסיפה את הנכות בשיעור 10% ע"פ סעיף 51(8)(א)".

8. סעיף 34 (ב) לרשימת הליקויים, העוסק בקביעת נכות בגין מצב נפשי, קובע את המבחנים לקביעת דרגת נכות כדלקמן:

"(2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10%.
(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20%.
(4) רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה 30%".

9. הוועדה היתה ערה לטיפול התרופתי שמקבל המערער. על פי חוות דעתה, הטיפול התרופתי כשלעצמו, אינו מצדיק הענקת 20% נכות אלא יש לבחון את ייתר תנאי הסעיף וביניהם הסימנים הקליניים, מידת ההפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי וכן מידת ההגבלה על כושר העבודה.
הוועדה ציטטה מכתבו של ד"ר גנדלין מיום 28/12/15 שבו נרשם כי המערער לא היה במעקב. הוועדה מסיקה מכך שלא נטל טיפול תרופתי במשך שנה. המערער לא הוכיח אחרת אף שיכול היה לעשות כן.
הוועדה קבעה, על פי התרשמותה המקצועית, כי הנכות הנפשית כתוצאה מהתאונה גורמת להגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה.

10. אם כן, הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לטיפול התרופתי וכן התייחסה לפגיעה בכושר העבודה.
הוועדה הפעילה שיקול דעת רפואי, שבו אין בית הדין יכול להתערב.

11. לא הוכח שנפל פגם משפטי בפעולת הוועדה.
הערעור נסוב על קביעות רפואיות המסורות לשיקול דעת חברי הוועדה.

12. סוף דבר, הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, 8/7/18 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
חתימה