הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 54058-03-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי רם

התובע
מערוף עבדל נאצר
ע"י ב"כ: עו"ד פסח שטמלר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

פסק דין

האם הגשת בקשה להיוון הגמלה ע"י נפגע בעבודה שהוכר כנכה בשיעור של 81%, מאפשרת לנתבע לבחון מחדש את מצבו הרפואי של הנפגע בעבודה ולהעמידו בפני ועדה רפואית , על מנת שתבחן את מצבו הרפואי לאחר 19 שנים מיום שהוועדה כבר קבעה את נכותו של התובע – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות

1. התובע נפגע בתאונה קשה ביום 7.7.96, עת נפל מגובה 11 קומות מבניין בהקמה בנתניה. התובע נפגע בגבו ובגפיו. התובע היה בן פחות מ- 20 שנה כאשר נפגע.
2. הנתבע הכיר בתובע כנפגע בעבודה.
3. ביום 4.3.98 נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 53.83% אשר הוגדלה לפי תקנה 15 ל- 81% החל מיום 1.9.96.
4. התובע קיבל קצבת נכות מידי חודש בחודשו על פני 19 שנים. קצבתו החודשית עמדה על 5,522 ₪.
5. ביום 24.12.13 הגיש התובע תביעה להיוון לנפגע בעבודה (נספח א' לכתב התביעה) לצורך רכישת חנות בגדים.
6. ביום 2.4.14 זומן התובע לפגישה עם עובדת השיקום במחלקת השיקום בנתבע ליום 11.5.14 (נספח א'1 לכתב התביעה). הפגישה לא התקיימה.
7. ביום 13.5.14 שלחה ב"כ התובע דוא"ל לנתבע בו נתבקש הנתבע לשלוח מכתב רשמי על דחיית בקשת היוון עקב אי עמידה בקריטריונים. מהדוא"ל עולה כי נוהלה שיחה טלפונית בין עו"ד שרון כהן, ב"כ התובע, לגב' בוטנרו מהמל"ל בטרם שליחת הדוא"ל (נספח א' 2 לכתב התביעה).
8. ביום 15.5.14 השיבה גב' בוטנרו לב"כ התובע כי מכתב הדחיה הרשמי ישלח אל ב"כ התובע "במהלך השבוע הבא" (נספח א' 2 לכתב התביעה).
9. ביום 22.5.14 נכתב מזכר ע"י ד"ר הראל סטצקוביץ לפיו: "על פי הממצאים בועדה וסוג הפגיעה יש סיכוי ממשי להטבה ולהתאוששות של העצב הרדיאלי מהפגיעה בשנת 1996 וכן ברצועת הכתף." (ת/2)
10. ביום 24.8.14 התקבל דוא"ל במשרד ב"כ התובע מאת זהבית בורט, עובדת סוציאלית:
"ברצוני לעדכנך שבמסגרת הטיפול בבקשה להיוון חלקי של קצבת הנכות של מערוף עבדאלנאצר המליץ רופא המוסד לפתוח את התיק לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי. לאור זאת לא נוכל להמשיך לטפל בבקשה להיוון הקצבה עד לסיום הליך זה." (נספח ב' לכתב התביעה).
11. ביום 24.8.14 קיבל התובע זימון לוועדה רפואית לדיון מחדש בדרגת הנכות שנקבעה לו על פי תקנה 37 לתקנות וזאת על פי בקשת הרופא המוסמך (נספח ג' לכתב התביעה).
12. ביום 24.8.14 כתב ד"ר הראל סטצקביץ, הרופא המוסמך מטעם הנתבע, למזכיר הוועדה הרפואית בקשה לדיון מחדש בעניינו של התובע על פי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי:
"על פי הממצאים בועדה וסוג הפגיעה יש סיכוי ממשי להטבה ולהתאוששות של העצב הרדיאלי מהפגיעה בשנת 1996 וכן ברצועת הכתף." (נספח ג'1 לכתב התביעה).
13. ביום 11.9.14 שלח ב"כ התובע מכתב לנתבע כי הוא חוזר בו לחלוטין מבקשתו להיוון ולכן אין כל צורך בבדיקת רופא ואין מקום להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית (נספח ד' לכתב התביעה).
14. ביום 1.10.14 השיב הנתבע לתובע כי לאחר שחתם התובע על טופס תביעה הוא אינו יכול למשוך את תביעתו אם יוחלט על בדיקה רפואית מחודשת. הנתבע סירב למשיכת התביעה ולביטול הדיון על פתיחת התיק עפ"י תקנה 37 (נספח ה' לכתב התביעה).
15. התובע זומן לוועדה רפואית. התובע סירב להתייצב בפני הוועדה (נספחים ו' ו- וְ-ו'1 לכתב התביעה).
16. ביום 20.10.15 הודיע הנתבע לתובע כי מאחר שלא התייצב בפני הוועדה הרפואית מופסק תשלום קצבתו (נספח ז' לכתב התביעה).

המחלוקת:

הצדדים חלוקים אם התובע היה רשאי למשוך תביעתו אם לאו.

טענות התובע:

הנתבע נהג בחוסר תום לב עת הפנה את תיקו של התובע לרופא המוסד על אף שידע שהתובע חזר בו מההליך. הדיון בסעיף משמעות ניסוח הבקשה להיוון, הופך למיותר שכן בקשתו של התובע נדחתה ביוזמת המל"ל, לכן בוטל הצורך בהתייצבות לראיון. אי לכך כל התחייבות של התובע בטופס הבקשה בטלה אף היא.
התובע הסכים לראיון אך לא לבדיקה רפואית (8.7.14) אך הנתבע החליט על הבדיקה הרפואית אשר הוסתרה מהתובע.
חתימתו של התובע על טופס בקשה להיוון לא מונעת ממנו לחזור בו מהבקשה, אפילו בטרם נדחתה על ידי המל"ל.
בטופס שמסר התובע חסרה חתימה אחת שלו על גבי "דף ההסבר".
הנתבע לא סיפק טופס בקשה להיוון בערבית. בעמ' 4 לטופס נרשם כי המל"ל רשאי להפנות את המבקש להערכת נכותו לפי תקנה 37. קרי, מדובר באפשרות לא בחובה, וכל עוד לא נעשתה הפנייה להערכת נכות בוועדה, יכול המבקש לחזור בו מבקשתו.
אין להעניק למל"ל כ וח בלתי מוגבל לשנות החלטת ועדה מלפני 20 שנה.
התובע הבהיר כי מלכתחילה כי לא יסכים לבדיקה רפואית. בתגובה הובהר לו כי יוזמן רק לראיון בפני פקידת השיקום. לכן, לא משך את הבקשה לפני הראיון.
מדובר בבדיקה רפואית כפויה שאין התובע מעוניין בה. יש לפרש בצמצום רב את זכות החזרה מהליך שנפתח על ידי מבקש.
החלטת רופא המל"ל אינה מהווה אסמכתא מספיקה לזימון התובע לוועדה רפואית לאחר 19 שנים. החלטת הרופא לא הסתמכה על מסמך רפואי או מידע רלוונטי אחר.
אחרי דחיית התביעה להיוון , הועבר התיק לרופא המל"ל שהוציא מזכר רפואי (ת/2) אשר לא הוצג בכתב ההגנה. לכן, ב"כ הנתבע הסכימה בדיון קדם המשפט להחזיר את התיק לבחינה נוספת במשרד הראשי.
רופא המל"ל ראה עצמו כסמכות ערעורית על החלטת הוועדה הרפואית.
שיעור נכותו של התובע הוא נכות צמיתה ולא היה צורך בבדיקה חוזרת.
החלטת הנתבע נתקבלה בחוסר סמכות ומשיקולים זרים ואינה עומדת במבחן הסבירות. הנתבע פעל בניגוד לכללי המנהל התקין. הנתבע הודיע למבקש כי בקשתו נדחתה ובו זמנית ערך בדיקה רפואית עלומה של הזכאות, מבלי ליידע את המבקש. על הנתבע כמוסד ציבורי לפעול בשקיפות מלאה. היה על הנתבע להודיע לתובע בכתב על חידוש ההליכים ולהחתים את התובע על טופס בקשה חדשה.
המכתב מאת הרופא (22.5.14) היה אמור להימסר לתובע. התנהלות הנתבע היא התנהלות מנהלתית פטרנליסטית לא תקינה.
פקידת השיקום הודיעה לתובע על אישור עקרוני מחודש של הבקשה (7/2014) מבלי ליידע אותו כי החליטה להיוועץ עם רופא המל"ל ועל המלצתו של רופא המל"ל וכי יהיה עליו להיבדק בוועדה רפואית.
הנתבע לא מסר לתובע מדוע נדחתה בקשתו הראשונה של התובע. לו ידע התובע שתביעתו בסבב הראשון נדחתה ועניינו הועבר ללא ידיעתו לבחינת רופא המל"ל ועוד בטרם קבלת זימון להיבדק בוועדה רפואית, לא היה מסכים לחידוש הטיפול בבקשתו.
הנתבע לא שקל שיקולים מערכתיים משפטיים רוחביים של משמעות החלטתו בהיבט הרחב לכלל הנפגעים.
לנתבע זכות שיבוב כלפי צד ג' (הקבלן הראשי של הבניין בו נפגע התובע) . הנתבע יכול היה לקבל את הגימלאות המהוונות לכל תקופת חייו של התובע. אם קיבל הנתבע כספים מצד ג' יוצא שהתעשר על חשבון התובע. הנתבע לא סיפק מידע באשר לתביעת השיבוב כנגד הקבלן (צד ג')
התנהלות הנתבע נוגדת את הנחיותיו שלו (נספח ט' לכתב התביעה). לא קיימים ממצאים רפואיים חדשים בעניין התובע ולא התקבל מידע חדש אודות שינוי במצבו של התובע או כי קיימת סבירות גבוהה כי חל שיפור במצבו.
כמו כן קיימת הסכמה בין המל"ל לארגון נכי נפגעי עבודה לפיה לא תופעל תקנה 37 בחלוף 5 שנים ממועד קביעת נכות הצמיתה.
התובע הודיע על רצונו להפסיק את הליכי ההיוון אם יידרש להיבדק.
התובע עותר ליתן צו האוסר על המל"ל לזמן את התובע להיבדק בוועדה רפואית ולהורות למל"ל לחדש את קצבת נכותו החודשית.

טענות הנתבע:
הנתבע פעל כדין בכל ענייני התובע. בעמ' 4 לטופס התביעה להיוון לנפגע בעבודה, עליו חתם התובע צויין במפורש כי הנתבע יהיה רשאי להפנות את התובע לוועדה רפואית לשם בדיקה מחודשת של דרגת הנכות.
התובע התבקש לבצע בדיקות שונות אך הוא לא ביצע אותן.
אף אם התובע חזר בו מבקשתו להיוון קצבתו, אין בכך כדי לבטל את החלטת הרופא המוסמך בדבר הצורך בבדיקה מחדש לפי סעיף 37 לתקנות.
התובע לא התייצב פעמיים לוועדות אליהן הוזמן.
לתובע אין זכות קנויה לדרגת נכות מסוימת.
הנמקתו של התובע לסירובו להופיע בפני הוועדה אינה מניחה את הדעת.
גרסתו של התובע בדיון שעל בסיסה ביקש לקבל את ההיוון הייתה שונה מהגרסה שמסר התובע לנתבע.
נוכח גובה קיצבתו, התובע אינו עומד לכאורה בקריטריונים הנדרשים לביצוע היוון. הודעה נמסרה לב"כ התובע.
בד בבד, פקידת השיקום ערכה בירור מאחר שהתובע הוא תושב השטחים והקושי בבירור הכנסותיו. המטרה של הנתבע לא ה ייתה לדחות על הסף את הבקשה להיוון אלא לבחון אם מוצו זכויותיו של התובע.
הכנסות התובע כפי שהוצהרו בטופס הבקשה להיוון עמדו על 207,501 ₪ (17,291 ₪ לחודש) ולכן היה מקום לבחון את בקשתו. הנתבע המשיך בבירור התביעה, לרבות בדיקת מצבו הרפואי של התובע. הנתבע הודיע על הפעלת תקנה 37 ולאחר שהרופא המוסמך החליט על הפעלת תקנה 37.
בבקשתו להיוון מסר התובע נתונים שאינם א מת.
ד"ר סטצקביץ היה רופא מוסמך וה יה רשאי לדון בשאלת הפעלת תקנה 37 גם ללא חומר רפואי.
החלטתו של ד"ר סטצקביץ מנומקת כנדרש בפסיקה ו שיקוליו היו שיקולים רפואיים מקצועיים על בסיס הידע הרפואי שלו.
פקידת השיקום העידה כי בבואה לדחות את התביעה התייעצה עם המשרד הראשי על מנת למצות את זכויותיו של התובע. פקידת השיקום פעלה במסגרת סמכויותיה בדין.
אין בתקנה 37 הגבלה בזמן.
החלטות רופא המל"ל ופקידת השיקום היו ענייניות.
דין התביעה להידחות.

עדויות:

שמענו את עדותו של התובע וכן את עדויותיהם של עו"ד שרון חזקיהו כהן , אשר עובדת כעורכת דין במשרדו של ב" כ התובע; ד"ר הראל סטצקביץ, רופא מוסמך במל"ל ; גב' זהבית בורט, פקידת שיקום במל"ל.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר לנפגע בעבודה הזכאי לגמלת נכות מעבודה, לקבל את הגמלה בתשלום חד פעמי במקום קצבה מדי חודש בחודשו על פי תנאי הסעיף:
"(א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע.
(ב) הסכים המוסד לשלם לנכה עבודה מענק לפי סעיף זה בתנאי שהמענק ישמש לו להשגת מקור פרנסה, ולדעת המוסד קיים צורך בפיקוח על הוצאת הכסף, רשאי בית הדין לעבודה, לפי בקשת המוסד, למנות אדם שלידיו יינתן המענק, כולו או מקצתו, וליתן לאותו אדם הוראות בדבר השימוש במענק."

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, המל"ל רשאי לדרוש בדיקה מחדש של נפגע בעבודה על פי שיקול דעתו ובמקרים המתאימים. המטרה היא לבחון אם יש סיכוי סביר שהמצב הרפואי של הנכה ישתנה לטובה או לרעה ובכל מקרה המל"ל רשאי להעמיד את הנכה לבדיקה מכח תקנה 37 לתקנות המל"ל :

"... ברי כי לא עולה מנוסח הסעיף בחוק כי בכל מקרה יש מקום להתנות טיפול בבקשת ההיוון של נכה בהפנית המבקש לוועדה רפואית לפי תקנה 37 לתקנות. ברם המוסד לביטוח לאומי רשאי לדרוש בדיקה מחדש במקרים המתאימים. החוזר האמור אינו קובע כי בכל מקרה יש להפנות את הנכה לבדיקה. לו כך היה לא היה הדבר לגיטימי. אין לשלול מפקיד התביעות או ממנהל יחידת הגימלאות שיקול דעת. על פונקציונרים אלו להפעיל שיקול דעת. ברם אין לקבל את גישת המשיב כי המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לבדוק את המועמד להיוון גמלתו. המוסד חייב לבחון ולשקול היטב את ההצדקה להיוון. על הפונקציונרים להם נתון שיקול הדעת לשקול האם יש סיכוי סביר שהמצב הרפואי של הנכה ישתנה לטובה או לרעה ...

הנה כי כן המוסד לביטוח לאומי רשאי להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית מכוח תקנה 37 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה. הוא רשאי לעשות זאת בכל מקרה מכוח סמכותו הנתונה לו בתקנה 37 הנ"ל. ועדה רפואית זו רשאית לשנות את דרגת נכותו של המבקש היוון. יוסבר כי לצורך קבלת החלטה יהיה רשאי פקיד השיקום להתחשב במצבו הבריאותי, בתפקודו התעסוקתי ובמצבו האישי וזאת כדי להבטיח יישום התכנית וניצול כספי ההוון לטובת הנכה במידה ותתקבל החלטה חיובית.

הערעור מתקבל במובן זה שפקיד התביעות או מנהל מחלקת הגמלאות חייב בכל מקרה לשקול את הבדיקה הראויה, כולל שיקול דעת האם להעמיד את מבקש ההיוון לבדיקה מחדש לפי תקנה 37. סמכות זו נתונה למוסד מכוח תקנה 37 כפי שציין בית הדין האזורי. סמכות זו באה לידי ביטוי בנוהל ובחוזר העבודה. לא מדובר בחובה להעמיד לבדיקה. מדובר בחובה לבחון את האמצעים הראויים ולשקול האם לאורם מתאים הנכה מעבודה להיות מועמד להיוון גמלתו. זאת לאור מהות ההיוון - תשלום חד פעמי במקום קצבה ואין חזרה ממנו..."
עב"ל 231/99 המל"ל – אברהם הרמן , ניתן ביום 3.7.2003 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיפים 9 -11).

על פי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 רשאי רופא מוסמך לבקש לקבוע שוב את דרגת נכותו של מבוטח:
"עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר הענין מחייבם."

מן הכלל אל הפרט:

התובע הגיש בקשה להיוון קצבת הנכות. התובע שהיה מיוצג על ידי עו"ד (עמ' 5 לפ' שורות 9-6 לעדות התובע) חתם על תביעתו להיוון גימלתו ובטופס התביעה הובהר כי לאחר חתימת התובע על התביעה, לא ניתן יהיה למשוך את התביעה אם יוחלט על בדיקת נכות התובע מחדש, עוד נקבע שם שהמל"ל יהיה רשאי להפנות את התובע לוועדה רפואית על פי תקנה 37 לתקנות.

התברר כי הדברים שנכתבו על יד התובע בטופס התביעה אינם תואמים את עדותו:

"ש. מפנה לס' 3 לבקשה להיוון, כתוב כאן שיש לך הכנסות מעסק בסך 207,000 ₪. אבל קודם אמרת שישבת בבית ולא עבדת.
ת. זה הרואה חשבון עשה הערכה כמה כסף אני אקבל במידה ואקבל, אם אני פותח את העסק.

לשאלת ביה"ד – קודם אמרת שישבת בבית ולא עבדת ואילו בבקשה כתוב שיש לך הכנסות של 207,000 ₪ - אני משיב: אין לי את ההכנסה הזו, זה ההצעה של הרואה חשבון במידה ואני אפתח את העסק אז זו ההכנסה שתהיה לי. אין לי שום הכנסות. לא נכנס לי שקל."
(עמ' 4 לפ' שורה 24 עד עמ' 5 שורה 3 לעדות התובע).

על אף שכתב התובע בטופס התביעה למל"ל שיש לו עסק עצמאי בעדותו העיד אחרת :

"ש. לא היה לך שום עסק, שום הכנסות?
ת. לא לא לא. יש לי 81%, אני יכול להראות לך שיש לי שיתוק מלא ביד שלי ואני לא מסוגל לעבוד.
...
ת. אני יושב בבית, לא עובד, ואמרו לי אם מישהו ישתתף איתך בעסק ואתה תנהל אותו מבחוץ ותקבל את הכסף אתה יכול לבקש."
(עמ' 4 לפרוטוקול שורות 4 – 7 וכן שורות 18 – 19 לעדות התובע).

למרות שהעדה מטעמו טענה ההיפך:
"ת. היה לו עסק משפחתי שהוא רצה לפתח, אם הוא עבד בו או לא עבד באותה תקופה, זה לא ידוע לי. "
(עמ' 8 לפרוטוקול שורה 3 לעדות שרון חזקיהו כהן)

משכך, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות התובע.

לא בכדי הנתבע הבין כי מדובר בהכנסות של התובע מחנות בגדים ולא בהכנסות עתידיות. הסכום המופיע הוא סכום מדויק ואינו מתאים להערכה של הכנסות. לא זו אף זו , בטופס נקבע "הכנסות" והתובע אף התייחס לשנת 2013, מועד מוקדם להגשת התביעה. סכום זה עומד בקריטריונים לקבלת היוון ולכן שלחה פקידת השיקום את התיק לבחינה נוספת . אנו מקבלים את הסברי הנתבע כי לא נשלחה הודעה בדבר דחיית התביעה שכן התביעה לא נדחתה בסופו של דבר.

לוּ לא רצה התובע להיבדק ע"י וועדה רפואית לא היה צריך להגיש תביעה להיוון גימלתו. כאמור בכל העת היה התובע מיוצג ע"י עורך דין, אשר חזקה עליו שהבין את הנכתב בטופס (בעברית). תפקידו של המל"ל הוא למצות את זכויותיו של מבוטח. לא מצאנו פגם בכך שפקידת השיקום שלחה את עניינו של התובע להתייעצות נוספת עם המשרד הראשי.

זכותו של תובע לחזור בו מתביעתו, ברם אף חזרה מתביעה צריכה להיעשות בתום לב. התובע חזר בו לאחר שהתברר לו כי בכוונת הנתבע להעמידו בפני ועדה רפואית.

אכן הנתבע דחה את התביעה, כפי שהדבר עולה מהתכתבות בדוא"ל, מאחר שהנתבע סבר שהתובע ל א עמד בקריטריונים להיוון גמלתו.

ברי כי הגשת בקשתו של התובע "הניעה את המערכת" של המל"ל לרבות העברת עניינו של התובע לרופא המוסמך אשר ח יווה דעתו.

התובע סבור כי יש לו זכות קנויה לאחוזי הנכות שנקבעו לו. ולא היא:

"ת. החוק נתן לי את הפסק דין הזה לפני 20 שנה, הפסק דין נתן לי לפני 22 שנה, ואני עוד הפעם יחזור למהלך של הטיפולים וכל הנושא הזה? זה לא מהפחד שתורידו את אחוזי הנכות שלי, אני לא מפחד.
ש. אז אם אתה לא מפחד שיורידו לך את אחוזי הנכות, מה הבעיה להגיע לבדיקה?
ת. אני לא רוצה לעשות בדיקה, אני עם החוק."
(עמ' 6 שורות 20 – 25 לעדות התובע)

"ת. הם לא רוצים לתת לי משכורת , הם רוצים שאני אחזור עוד פעם על הבדיקה ואני אומר שהחוק נתן לי נכות 81%.
...
ש. וכשנודע לך שאתה צריך לעשות בדיקה מה הייתה העמדה שלך?
ת. אני אומר שהחוק נתן לי את האחוז הנכות הזה, למה אני צריך לעשות עוד פעם את הבדיקות האלה?"
(עמ' 3 לפרוטוקול שורות 21-20 וכן שורות 28- 26 לעדות התובע)

צודק הנתבע כי למבוטח אין זכות קנויה לדרגת נכות מסוימת ולכן זכותו של המל"ל לשוב ולבדוק מבוטחים אשר נקבעו להם אחוזי נכות. אין הדבר אומר כי ישתנו אחוזי הנכות אלא שהתובע יועמד לבדיקה רפואית. נשאר מצבו הרפואי כפי שהיה לפני כ- 20 שנה – יוותרו אחוזי הנכות שנקבעו לו. היה והשתנה מצבו הרפואי לטובה או חלילה לרעה – יקבעו אחוזי הנכות בהתאם. סירובו של התובע להיבדק ולהופיע בפני ועדה רפואית אומר דרשני.

לא זו אף זו, כעולה ממכתב ב"כ התובע בו ביקש התובע לחזור בו מבקשתו להוון גמלתו רק לאחר שהתברר כי נדרש להיבדק בוועדה (נספח ד' לכתב התביעה).

"5. עתה, למרבה ההפתעה, נתקבלה הבקשה לבדיקה רפואית, מכח תקנה 37.
6. בנסיבות אלה, מודיע לכם בזאת הנפגע, כי ככל שהיה עדיין ספק, הוא חוזר בו לחלוטין מבקשתו להיוון ואין הוא עומד עליה ומשכך, אין לכם צורך עוד בשום בדיקה רפואית מחודשת שלו."

עדותו של הרופא

ד"ר סטצקביץ העיד מטעמו של ה תובע ונשאל אודות המקרה דנא , ללא הפניה לתיקו של התובע או למסמכים ונשאל על מסמך שנכתב על ידו לפני כ- 5 שנים. לא בכדי לא ידע ד"ר סטצקביץ לענות באופן ספציפי על המקרה דנא:

"ש. לגופו של המכתב, תקרא אותו ותגיד לי אלו ממצאים בוועדה גרמו לך להמליץ את מה שהמלצת?
ת. אם תראה לי את הוועדה אז אני אגיד לך. כנראה הממצאים בוועדה עמדו בפניי. אם הייתם מראים לי את החומר לפני זה הייתי עונה לך על כל השאלות הרפואיות האלה. "
(עמ' 8 לפ' שורות 13 – 14 לעדות ד"ר סטצקביץ)

כאמור, ד"ר סטצקביץ העיד מטעמו של התובע ולכן, בצדק לא יכל הנתבע לייצור קשר עם הרופא על מנת ולתת לו את המסמכים שבתיקו של התובע.

ד"ר סטצקביץ העיד שהיה רופא מוסמך בתקופה הרלוונטית (עמ' 4 לפ' שורות 18 – 15 לעדות סטצקביץ). לא הוכח אחרת ע"י התובע. כעולה מעדותו של הרופא , זכותו לקבוע מצבו של מבוטח גם ללא חומר רפואי (עמ' 7 לפ' שורות 6 – 8 לעדות סטצקביץ). המסמך שהוצג ע"י ד"ר סטצקביץ (נספח ג' 1 לכתב התביעה) מתבסס על ידיעותיו והשכלתו הרפואית כרופא מומחה בתחום הכירורגיה האור תופדית.

תפקידו של הרופא המוסמך הוא להחליט אם להפעיל את תקנה 37 לתקנות. ד"ר סטצקביץ קבע כי ישנה אפשרות להתאוששות במצבו הרפואי של התובע . קביעתו היא שישנה אפשרות בלבד. באופן כללי הסביר ד"ר סטצקביץ:

"ת. אני לא חייב מסמכים. אני מסתכל מבחינה רפואית. התיק המלא מוצג לי. כל התיק עמד בפניי כפי הנראה. אין פה שאלה.
...
ש. כשאתה מקבל תיק כזה אתה קורא את החומר הרפואי והוועדה. על מה אתה מסתמך על ניסיון, ידע מקצועי?
ת. קודם כל על הידע הרפואי."
(עמ' 12 לפ' שורות 5 – 6 וכן שורות 17 – 18 לעדות סטצקביץ ).

אין לו לרופא המוסמך אלא מה שבפניו, תיקו הרפואי של המבוטח והידע המקצועי שבאמתחתו. ההחלטה אם להפעיל את תקנה 37 נתונה לרופא המוסמך בלבד.

"ש. האם פקידת השיקום הנחת אותך מה לכתוב בתוכן?
ת. לא מה פתאום. לא נראה לי שמישהו אי פעם הכתיב לי תשובה.
ש. האם זו החלטה שלך בלבד?
ת. לגמרי. זה כמו שמזכיר בוועדה יכתיב לי מה לכתוב בפרוטוקול ואיזה אחוזי נכות לתת ולא הייתי מסכים לזה בחיים."
(עמ' 12 לפרוטוקול שורות 20 – 24 לעדות סטקצביץ).

אף אם נקבל את טענת התובע כי המסמך הרפואי הוסתר ממנו, אין בכל כדי להעלות ולהוריד, מאחר שהרופא נהג על פי הדין.

נהלי המל"ל:

על פי נהלי המוסד לביטוח לאומי (נת/1) (תדריך הוראות ונהלים – שיקום מקצועי) ומא חר שהתובע הוא תושב הרשות ה פלסטינית ושיעור נכותו 75% ויותר, הרי שעל פרק 8.6 לנוהל הנ"ל על המוסד לביטוח לאומי לבחון את עתידו הכלכלי של המבוטח:
"2. תביעה להיוון של תובע שנקבעו לו 75% נכות ויותר
מאחר ומדובר באנשים עם נכות קשה, שחשוב שתהיה להם רשת בטחון כלכלית ובמידה ויחול שינוי ברמת הכנסתם ויפסיקו לעבוד, ניתן לאשר היוון קצבת הנכות עד גובה הסכום המופיע בלוח ט' עפ"י הרכב משפחה ולא ע"פ הבטחת הכנסה."

ובפרק 8.7 נקבע אופן הטיפול בבקשה (ס' 6, עמ' 17 לנת/1) :
"6. חוות דעת רופא: יש לצרף לכל בקשת היוון חוות דעת ברורה של רופא הסניף לגבי מצבו הרפו אי (האם יציב והאם יש צפי להחמרה או הטבה) והאם יש מקום לפתוח את התיק על פי תקנה 37.
במקרים בהם אין הנחייה לפתיחת תיק אולם בפנייה לרופא המוסד לקבלת חוות דעתו לנושא ההיוון, לדעת הרופא יש צפי להטבה שעשויה להשליך על גובה אחוזי הנכות העתידיים, יש לבקש מהרופא חוות דעת האם יש כוונה לפתוח את התיק מחדש, ולפעול בהתאם. במקרים בהם צופה כי עלולה להיות החמרה משמעותית יש לקחת זאת בחשבון במידה והחמרה זו עלולה להביא להפסקת עבודתו וצמצום משמעותי בהכנסותיו של התובע."

קרי, פקידת השיקום הייתה חייבת לקבל את חוות דעתו של הרופא המוסמך. פעולות פקידת השיקום, נעשו על פי הנהלים.

ההתנגדות של התובע לא הייתה לקיום ראיון אתו אלא לבדיקתו בוועדה רפואית כפי שהדבר עולה מהדוא"ל מיום 15.7.14 (נת/2) שנשלח ע"י ב"כ התובע לנתבע:
"בהמשך לשיחתנו הטלפונית מיום 02/07/14, רשמנו בפנינו כי לאחר בחינתכם המחודשת את תיקו, יוזמן הנפגע שבנדון לראיון לבדיקת אפשרות הכרה בזכאותו להיוון.
כמסוכם, נמתין לזימונו באמצעותינו לראיון במהלך 08/14. ..."

ב"כ התובע לא הביע התנגדות להמשך הטיפול אם כי ההתייחסות היית ה לראיון בלבד. העולה מהכתוב כי התובע ידע כי הנתבע ממשיך לטפל בבקשה גם לאחר שידע שאין לו לכאורה זכאות.

לא זו אף זו, למרות מכתבו של ב"כ התובע מיום 11.9.14 ( נספח י"א לתצהיר) כי לכאורה כבר ביום 6.4.14 ראו התובע וב"כ בדחיית התביעה ע"י הנתבע כ"סוף פסוק" הרי ש- 3 חודשים אחר כך (דוא"ל מיום 15.7.14 - נת/2) עדיין המתינו התובע וב"כ לתשובת הנתבע בעניין הבחינה המחודשת של התביעה בניגוד לדוא"ל דלעיל (נת/2).

סיכום:

התובע לא קיבל מכתב דחייה רשמי , לכן על פי דין תביעתו לא נדחתה ע"י המל"ל .

אכן התובע ביקש כי הנתבע ישלח אליו מכתב דחייה אולם מכתב דחייה לא נשלח כיוון שתחילה סבר הנתבע כי יש מקום לדחיית התביעה בשל גובה הכנסות של התובע אולם פקידת השיקום שלחה לשיקול דעת נוסף את התביעה. התובע לא התנגד ובלבד שלא יוזמן לוועדה רפואית אלא רק לראיון בפני פקידת השיקום. התובע אכן ביקש למשוך תביעתו אולם רק לאחר שהתברר לו כי יועמד בפני ועדה רפואית.

כשהגיש התובע בקשה להיוון גמלתו , פתח בפני המל"ל את האפשרות להפעיל את תקנה 37. על פי טופס הבקשה להיוון הגמלה, התובע אינו יכול לחזור בו מהבקשה לאחר שהופעלה תקנה 37. אולם גם אם התובע יכול למשוך תביעתו, וללא קשר לטופס התביעה ולהתחייבותו, יכל הנתבע להפעיל את תקנה 37. במקרה דנא, הפעיל הנתבע את תקנה 37 כדין לאחר שניתנה הודעת הרופא המוסמך.

התביעה נדחית.

משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ‏ט' אב תשע"ט ( ‏10 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חגי רם,
נציג ציבור (מעסיקים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

אביבה מ. / אסף כהן.