הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 53390-02-15

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם בן קרת
נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי

התובע
זכי טאהא ת.ז. XXXXXX972
ע"י ב"כ: עו"ד אבראהים אגבאריה
-
הנתבע

צד ג'
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

ליפל יצחק מ"ז 5308110
ע"י ב"כ: עו"ד תומר פרסלר

פסק דין
רקע כללי
ביום 15.12.14 דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה נטענת מיום 24.5.11, מהטעם שהתובע לא היה מבוטח כעובד שכיר לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה-1995 ומהטעם שלא הוכח כי שררו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מר יצחק ליפל (צד ג') ומר מאיר גרינברג במועד הרלבנטי. יצוין כי התביעה לנתבע הוגשה כ- 3 שנים לאחר מועד האירוע הנטען מיום 24.5.11 ומשכ ך הנתבע טען גם לשיהוי.

בכתב התביעה השיג התובע על החלטה זו של פקיד התביעות, כאשר לדבריו בכל הזמנים הרלבנטיים לתאונה הוא עבד כפועל בניין ושיפוצים אצל קבלן בניין בשם יצחק ליפל, ת.ז. XXXXXX105 מבני ברק החל משנת 2009 ועד לפציעתו בשנת 2011 (להלן - צד ג' או ליפל). אשר לאירוע הנטען נכתב בכתב התביעה כי ביום 24.5.11 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, במהלך ותוך כדי עבודת התובע בקומה השלישית באתר עבודה בבני ברק, התובע התבקש לטפל בסתימה בשרוול של הפסולת, ותוך כדי ניסיונות לפתוח את הסתימה הוא נפל מגובה ונפגע קשות. התובע פונה לדבריו ממקום התאונה על ידי ליפל, אשר נכח במקום באותה עת אל מרפאה בכפר קאסם, שם קיבל טיפול ראשוני ולאחר מכן העביר אותו ליפל למחסום בקלקיליה, הוריד אותו במחסום וברח מהמקום. עוד נטען כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה התובע סבל משברים בכל חלקי גופו ולכן אושפז בבתי חולים בשטחים. לפי גרסת התובע בכתב התביעה, לאחר הפגיעה פנה אליו ליפל , באמצעות מתווך והציע לשלם לו 30,000 ₪ בתמורה לכך שלא ינקוט נגדו בשום הליך משפטי, אולם התובע סירב להצעה זו . כן נטען כי התובע לא היה ער לכך שליפל לא הפיק עבורו תלושי שכר ולא דיווח על העסקתו לנתבע במהלך השנים וכי ניסיון "ההתנערות" של ליפל מן המחויבות כלפי התובע מקורה בכך שהתובע לא החזיק בהיתר עבודה בתוקף ביום התאונה.

על פי בקשת הנתבע צורף ליפל להליך כצד ג'. משמע – ככל שייקבע כי שררו יחסי עובד ומעסיק בין ליפל לבין התובע וכי התובע זכאי עקב כך לתשלום דמי פגיעה מן הנתבע מבקש הנתבע כי תתקבל תביעת השיבוב שאותה הגיש נגד ליפל.

תמצית ההכרעה
נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק ושמענו את סיכומי הצדדים בעל פה שלשום הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתיו לגבי יחסי העבודה ששררו בינו לבין ליפל במועד הרלוונטי לתביעה ומשכך יש לדחות את תביעתו נגד הנתבע .

בהקשר זה הבאנו בחשבון את הנטל הראייתי המוגבר הרובץ לפתחו של התובע, המבקש למעשה לייחס לליפל העסקה בלתי חוקית במספר היבטים שסנקציה פלילית בצידם: הן מחמת העובדה שמדובר בהעסקת עובד ללא היתר עבודה בישראל ומכאן גם ללא דווח לנתבע ובהעדר רישומים המתחייב ים על פי הדין על ידי מעסיק. כאשר על כל אלה יש להוסיף גם את ההתנהלות החמורה המיוחסת לליפל של הפקרת התובע לאחר פציעתו אצלו ללא טיפול רפואי.
בקביעתנו כאמור נתנו גם משקל לשיהוי הרב של כשלוש שנים בהגשת התביעה , שנותר ללא הסבר מצד התובע והקשה על בירור טענותיו החמורות לגופן . מכאן שיש לזקוף אותו לחובת התובע. כמו כן ועל רקע האמור , ניתן משקל שנזקף לחובת התובע לאי העדת עדים רלוונטיים מטעמו לתמיכת הטענות בנוגע למעשים החמורים שהוא ייחס לליפל ובנוסף , לקשיים שעלו מעדותו ומעדות העדים מטעמו. קשיים אשר יכול ויש לזקוף אותם לחלוף הזמן ולא לאי אמינות של התובע או מי מעדיו אולם מנגד גם אין ניתן להתעלם מהם. במיוחד , נוכח רמת ההוכחה נדרשת מן התובע בהליך זה ולאור השיהוי הבלתי מוסבר שבו הוגשה התביעה (לעניין חובת ההוכחה המוגברת החלה על תובע המבקש לייחס לנתבע או בשינויים המחויבים לצד ג' ביצוע מעשים הגובלים בפלילים ר' דב"ע (ארצי) נה/3-60 חמיד – הילמן עבודה ארצי כרך כ"ח (2), 197)).

על מנת להקל על המעקב אחר ניתוח הראיות המרובות והמורכבות שהובאו בפנינו בהתאם להחלטות שאפשרו סטייה מן הפרוצדורה המקובלת לנוכח חומרת הטענות מחד ומהות הזכויות הנתבעות מאידך - נסקור תחילה את ראיות התובע ובמסגרת כך נעמוד על הקשיים העולים מהן כאמור. בהמשך נעמוד על ראיות ההגנה. ראיות שלא מצאנו בהן סתירות מהותיות אלא , לכל היותר , קשיים הקשורים "לשורת ההיגיון" או ליישום של דיני הראיות. קשיים שאין די בהם לבסס ממצאים עובדתיים לזכות התובע בהתחשב באמור לעיל אולם מאידך די בהם כדי להימנע מקביעה פוזיטיבית המייחסת לתובע חוסר מהימנות .

ניתוח ראיות התובע
גרסת התובע
התובע צירף לכתב התביעה מסמך רפואי ממרפאה בכפר קאסם, המתייחס ליום 24.5.11 (שעה 18:05) שבו נכתב כי התובע בן 22, נפל מגובה של שתי קומות, קיבל מכה בראש ללא איבוד הכרה, מתלונן על כאב בזרוע שמאל וכאב ראש. משם הופנה התובע לחדר המיון.

במסגרת התצהיר שערך התובע הוא העיד כי הוא יליד 28.4.89, תושב הרשות הפלשתינית וכי בתקופה הרלבנטית לתביעה הוא עבד כפועל בניין ושיפוצים באתרי בנייה שונים אצל מעסיק בשם יצחק ליפל משנת 2009 ועד לשנת 2011, 6 ימים בשבוע בין השעות 7:00 – 18:00 וזאת עד לפציעתו כאמור . בשונה מהנטען בכתב התביעה - שם נטען כי התובע קיבל מליפל שכר יומי בסך של 300 ₪ לערך - הרי שבמסגרת התצהיר נכתב כי ליפל שילם לתובע שכר יומי בסך של 350 ₪ ו כי השניים היו "מתחשבנים" בסוף כל שבוע טרם חזרתו של התובע לביתו. עוד העיד התובע בתצהיר כי ליפל וכן אדם נוסף בשם איציק גרינברג (להלן – גרינברג) היו שותפים ומנהלים באתרי העבודה שבהם עבד וכי הם שנתנו לו הוראות והיו משגיחים על העבודות שבוצעו באתרי הבנייה כאמור.

בסעיף 7 לתצהירו מסר התובע גרסה מעט שונה מזו ש נרשמה מפיו על פי המסמכים הרפואיים באשר לאופן התרחשות האירוע התאונתי . לדבריו בתצהיר , ביום 24.5.11 בשעה 16:00 לערך, תוך כדי עבודתו בקומה השלישית, הוא התבקש על ידי ליפל ל טפל בסתימה בשרוול הפסולת ואז ירד לקומה השנייה ותוך כדי ניסיונות לפתוח את הסתימה, השרוול ניתק ו הוא נפל מן הקומה השנייה ונפגע קשות בגופו. בתצהיר ובשונה מן האמור בכתב התביעה מסר התובע כי הוא הובהל על ידי ליפל וגרינברג יחדיו אל המרפאה בכפר קאסם, משם הופנה למיון. לפי דבריו בתצהיר במקום להעביר אותו למיון העבירו אותו ליפל וגרינברג למחסום בקלקיליה "וברחו" מהמקום. במסגרת התצהיר התובע אף העיד כי עוברי אורח שהיו במקום פינו אותו למרכז הרפואי בקלקיליה משם הועבר למרכז הרפואי בשכם, ובהמשך הועבר לצורך המשך טיפול למרכז רפואי אל-ראזי שבג'נין. עוד העיד התובע כי לאחר הפגיעה הציע לו ליפל באמצעות מתווך ששמו "עלאא" [אבו אל כרם] המתגורר בכפרו, סכום של 30,000 ₪ בתמורה לכך שלא ינקט הליך משפטי בנוגע לתאונה, אולם התובע סירב להצעה. התובע חזר וציין בתצהירו כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה לא היה לו היתר עבודה בישראל וכן העיד כי התאונה קרתה בבני ברק "למיטב זיכרונו" ברחוב ירושלים 56 או 57.

בעדותו בבית הדין מיום 4.7.16 העיד התובע כי אותו עלאא, שאליו התייחס כ אל "מתווך", נשלח על ידי דודו של ליפל בשם מוטי, על מנת "לסגור" עסקה שנועדה למנוע הגשת תביעות בעתיד בקשר לתאונה(ר' עמוד 4 לפרוטוקול שורות 4-8) וכי הדבר נודע לו מפיו של עלאא. במהלך החקירה הנגדית התובע הוסיף והעיד כי העבודה אצל ליפל הייתה עבודתו הראשונה וכי הוא הגיע אל ליפל באמצעות חבר בשם סלאח מהעיירה סלפית. חרף האמור התובע לא זימן לעדות ו לא העיד מטעמו את סלאח על מנת לתמוך בגרסה שלפיה, שררו יחסי עובד ומע סיק בי נו לבין ליפל בתקופה הרלוונטית.

התובע הוסיף והעיד כי הוא עבד באתרים ברחוב סוקולוב בבני ברק וברחוב מימון, אולם לא זימן לעדות איש מבעלי הנכסים באתרים אלו על מנת לתמוך בגרסה כי העבודות שבוצעו בהם נעשו באמצעות ליפל במועדים הרלוונטיים ומשליפל הכחיש מכל וכל את הטענה כי הוא שימש כקבלן בענף בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה.

התובע העיד כי בשנת 2011 החל לעבוד עם ליפל שותפו (גרינברג) שכונה "מאיר הג'ינג'י". גרסה שהוכחשה הן על ידי ליפל והן הן ידי גרינברג אשר העיד מטעם ליפל בהליך זה .

בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי היה בינו לבין ליפל הסכם שלפיו הוא יוכל לישון בתוך שטחי ישראל למרות שלא היה לו היתר שהיה ועבודה בישראל ; כי ליפל יביא אותו לעבודה בתחילת כל שבוע ויסיע אותו חזרה ממנה בסוף השבוע וכן ידאג לו למקום לינה בבני ברק מדי יום. שם היה ישן לדבריו במחסן שהיה מצוי קרוב לרחוב מימון בבני ברק. עם ז את, התובע לא ידע לומר בחקירתו הנגדית היכן בדיוק היה ממ וקם המחסן שבו נהג ללון לדבריו במהלך השבוע משך שנים (ר' עמוד 7 לפרוטוקול שורות 28-29).

במהלך חקירתו הנגדית ובשונה מן האמור בכתב התביעה ובתצהיר - העיד התובע כי ליפל שילם לו שכר מידי שבוע ולא מידי יום . לדבריו, הוא נהג להפקיד חלק מן הסכום בסך של 500-600 ₪ בבנק. התובע לא הציג לבית הדין תדפיסי בנק המלמדים על סכומי ההפקדות בחשבונו על אף שיכול ומסמכים אלה היו עשויים לתמוך בטענה כי הוא לא שימש כקבלן עצמאי בתקופה הרלוונטית כשם שטען ליפל וכי הסכום הכולל שהופקד על ידו בבנק לא עלה על הסכום הנטען על ידו.

התובע הוסיף והעיד, בחקירתו הנגדית, כי היה פועל נוסף "מן השטחים", שעבד בקביעות אצל ליפל בשם סאמר מהכפר עזון, אולם גם עובד זה לא זומן לעדות ולא העיד מטעם התובע על אף שלדברי התובע הוא היה עובד קבוע של ליפל שעסק בעבודות טיח במשך שנה וחצי ברציפות ובתקופה הרלוונטית לתביעה .

בחקירתו הנגדית התובע הוסיף והעיד כי לא היה בהכרה לאחר שנפל, אולם הדבר אינו מתיישב עם הדברים שפורטו במסמך הרפואי שצורף לכתב התביעה ולתצהיר, שם מצוין כי התובע היה בהכרה מלאה. מה גם שהתובע תיאר בפירוט את האופן הבלתי אנושי, לדבריו, שבו התייחסו אליו ליפל וגרינברג. לאחר התאונה. משהתובע עומת עם קושי זה הוא השיב כי הוא "התעורר" ושב להכרתו במרפאה בכפר קאסם. דבר שאין לו זכר במסמך הרפואי.

במהלך החקירה הנגדית התובע התבקש ליתן הסבר גם לכך שהוא השתהה זמן ממושך בהגשת התביעה (כשלוש שנים). שאלה שהתובע לא ידע ליתן עליה מענה שיש בו כדי לסבר את האוזן (ר' עמוד 10 לפרוטוקול שורות 18-20) . בהמשך העדות ציין כי לא היו לו "מסמכים" ולכן התמהמה בהגשת התביעה אולם הוא לא פירט באיזה מסמכים מדובר ושעה שעולה כי בסופו של יום ל א צורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובע מסמכים מהותיים, למעט מסמכים רפואיים מועטים.

כן יאמר - כי עדותו של התובע ביחס לאתרים שבהם עבד אצל ליפל, במשך 3 השנים שהעסיק אותו, לדבריו, הייתה מעורפלת (ר' עמוד 11 לפרוטוקול שורות 28-30). בחקירתו הנגדית התובע נשאל למעשיו לפני שעבד אצל ליפל ועל כך הוא השיב כי בתקופה זו ובמשך שנה וחצי הוא לא עבד "והסתובב" בכפר מגוריו. משמע, התובע על פי עדותו, לא החל לעבוד אצל ליפל מיד לאחר סיום לימודיו, דבר אשר עשוי להתיישב עם המסקנה כי הוא התנסה בעבודות בניין עוד לפני התקופה הרלבנטית ומכאן שיכול ובמועד האירוע היה קבלן להבדיל מעובד .

בחקירתו הנגדית התובע אף התבקש להתמודד עם הקושי העולה מכך שבמסמכים הרפואיים שנערכו במרפאה בכפר קאסם אין התייחסות לתאונת עבודה ועל כך השיב כי "כשהתעורר", גרינברג וליפל "לקחו את הדפים [הרפואיים] וקרעו אותם" וכי הדבר נמסר לו על ידי חבר שהיה נהג מונית. התובע לא ידע לה סביר מדוע עלתה גרסה זו רק בחקירה הנגדית ומדוע לא זימן לעדות את החבר, נהג המונית, אשר סיפר לו על קריעת המסמכים הרפואיים על ידי ליפל וגרינברג. זאת על אף שמדובר בנדבך עובדתי מהותי בגרסת התובע, בכל הנוגע להשתלשלות האירועים וליחס המתנכר וכפוי הטובה של ליפל וגרינברג כלפיו (ר' עמוד 12 לפרוטוקול שורות 24-31 ועמוד 13 שורות 1-4).

לא למותר לציין כי התובע אף לא ביקש לזמן עדים שיכולים היו להציג את המסמכים הרפואיים המקוריים אשר בהם נכתב, לדבריו, כי מדובר בתאונת עבודה. זאת בשים לב לגרסה הכבושה בנוגע לקריעת העתקי המסמכים הרפואיים אשר עלתה בחקירה הנגדית.

בהמשך חקירתו הנגדית, העיד התובע על עיסוקיו כיום כ"מנהל עובדים" בלא לציין מתי החל העיסוק זה .

עד התובע מר מוסא איבראהים חסן
בנוסף לתובע ועל פי החלטת בית הדין מיום 4.7.16, אשר התיר לתובע לזמן עדים נוספים על מנת לתמוך בגרסה ש לפיה הוא עבד אצל ליפל במועד הרלוונטי , העיד בפנינו גם מר מוסא איבראהים חסן (להלן - חסן), אף הוא תושב הרשות הפלשתינית. חסן מסר בתצהירו כי בכל הזמנים הרלבנטיים לתאונה הוא עבד כקבלן בניין ושיפוצים וכי היו לו "יחסי עבודה הדוקים עם מר מוטי, הדוד של מר יצחק ליפל". חסן הוסיף והעיד כי הוא היה נפגש עם ליפל מדי פעם כאשר ליפל היה בא לבקר את דודו מוטי באתרי העבודה, והיה מבקש לשאול ממוטי כלי עבודה. לדבריו, במהלך שיחותיו עם ליפל, נהג ליפל להזכיר את העובדה שהתובע עובד אצלו, מאחר והוא ידע לדבריו על הקרבה המשפחתית שבין חסן לתובע. חסן הוסיף והעיד כי לאחר תאונת העבודה שארעה לתובע הוא פנה לליפל, על מנת לדרוש ממנו לשלם את ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע בעקבות אשפוזו במוסדות רפואיים שונים כתוצאה מהתאונה, אולם נתקל בסירוב בטענה כי מדובר במכה קלה וכי התובע כבר טופל במסגרת המרפאה בכפר קאסם. בנוסף, הצהיר חסן כי "למיטב זיכרונו" ליפל ביקש ממנו להעביר לתובע הצעה לתשלום סכום מסוים, שאי ננו זכור לו, על מנת שהתובע לא ינקוט בשום הליך משפטי נגדו, אולם התובע דחה את ההצעה. נזכיר כי בגרסה המוקדמת שמסר התובע בכתב התביעה ובתצהיר הוא לא אזכר את שמו של חסן כמי שהתבקש "לתווך" בינו לבין ליפל על מנת למנוע הגשת תביעות נגד ליפל. בגרסה המוקדמת אוזכר כזכור גורם אחר שתבקש לתווך בשם עלאא.

בחקירתו הנגדית העיד חסן על קרבת המשפחה לתובע, שמקורה לדבריו ב "קשרי נישואים מרחוק". כמו כן העיד כי הוא משמש כקבלן עצמאי בחברה בשם "משה אור ובניו", שבה הוא משמש גם כמנהל עבודה. לשאלה למה כיוון בתצהירו באמירה שלפיה קיימים "יחסי עבודה" בינו לבין דודו של ליפל מוטי - השיב חסן כי מוטי עבד בתור מפקח בניה מטעם היזמים שאיתם עבד (חסן) כקבלן עצמאי. במהלך חקירתו הנגדית התייחס חסן גם לעיסוקיו של התובע בתקופות שונות ובהקשר זה העיד כי התובע היה קבלן שהעסיק אנשים וכי (הוא) חסן אף התחרה עם התובע על הצעות עבודה. כמו כן, הוא העיד אחייניו מועסקים אצל התובע אולם משהתבקש למקם את עיסוקיו של התובע כאמור על ציר הזמן הוא התקשה לעשות כן והשיב כי איננו זוכר. משמע, מעדותו של חסן עולה כי לפחות במועדים מסוימים, שלא הובהרו עד תום , התובע אכן היה קבלן עצמאי שהעסיק עובדים, נתן הצעות מחיר ואף התחרה בחסן על ביצוע עבודות בניין בעבור יזמים שונים.

אכן נכון כי חסן העיד גם כי הוא שוחח עם ליפל שסיפר לו לדבריו על כך שהתובע עבד אצלו בשנים 2011-2012 אולם מנגד - לא ניתן להתעלם מהקשיים של העד חסן למקם את האירועים על פני ציר הזמן, כמו גם מעדותו שלפיה, הוא לא ראה את התובע עובד בפרויקטים של ליפל ולא ידע באיזה פרויקטים של ליפל התובע עובד.

עד התובע מר פאאז עאקל
מטעם התובע העיד בנוסף גם העד מר פאאז עאקל. עד זה העיד כי הוא עוסק בשיפוצים משנת 2000 לערך; כי הוא עבד בבני ברק בין השנים 2009-2014 אצל מוטי (דודו של ליפל) וכן אצל ליפל וגרינברג, (לא בקביעות) וכי שם אף פגש בתובע. במהלך חקירתו הנגדית התבקש עאקל לציין באיזה פרויקטים של ליפל הוא עבד, אולם הוא התקשה להשיב על שאלה זו וציין "אני לא מכיר רחובות. זו הבעיה שלי".

ניתוח הראיות שהובאו מטעמו של ליפל
ליפל ערך אף הוא תצהיר מטעמו ובמסגרתו העיד כי התובע לא עבד אצלו מעולם וכי הוא (ליפל) סיים את לימודיו בתחום ניהול פרויקטים בבנייה רק באוגוסט 2010 והחל לעסוק בתחום רק לאחר קרות התאונה. ליפל אף צירף לתצהירו תעודה המעידה על לימודיו כמפקח בתחום הפיקוח וניהול פרויקטים בבנייה. לדבריו כאמור, לאחר סיום לימודיו הוא שמש כמפקח ומנהל פרויקטים מטעמם של מזמיני העבודה ובזמנים הרלבנטיים לתביעה הוא לא העסיק עובדים או קבלני משנה. ליפל הוסיף והעיד כי הוא לא היה שותפו של גרינברג אשר היה ידידו ואף למד איתו יחד בקורסים שונים שבהם השתתף בתחום הבניה וכי רק בשנת 2015 הקימו השניים חברה, לאחר שנים שליפל עבד לבדו.

אשר להכרות עם התובע, העיד ליפל כי התובע הינו קבלן בנייה אשר עבד במספר אתרים בבני ברק ונהג לפקוד חנויות חומרי בניין בעיר שבהן רכש סחורה וחומרי בניין וכי הוא (ליפל) הכיר את התובע מפגישות אקראיות בחנויות אלה בבני ברק ,כאשר התובע אף נהג להתקשר אליו "פעם אחרי פעם" על מנת ש "יסדר לו עבודות". ליפל הוסיף והעיד כי בשלב מסוים התובע החל להטריד אותו בטלפון ואיים עליו כי אם לא ישלם לו סכום של 70,000 ₪ הוא ידאג "להפיל עליו תיק וללכלך עליו" וכי התובע פנה לקרוב משפחתו של ליפל ולאחר שקרוב המשפחה הבין כי מדובר בניסיון סחיטה הוא חדל לשתף פעולה עם התובע. ליפל הכחיש בתוקף את העובדה שהוא (ליפל) עבד אי פעם ברחוב ירושלים בבני ברק שם התרחשה לטענת התובע התאונה.

בחקירתו הנגדית העיד ליפל - בתשובה לשאלה מתי פגש לראשונה את התובע - כי הוא מתקשה ל השיב על כך במדויק, אולם לדבריו התובע הציג עצמו בפניו כקבלן וביקש ממנו להמליץ עליו. ליפל הוסיף והעיד כי הוא אדם מוכר בעיר, וזאת בתשובה לשאלת בית הדין כיצד ידע התובע לפנות דווקא אליו וכיצד ידע מה עיסוקו. בנוסף הוא העיד כי בחודש יוני 2013 הוא פנה למכר בשם וינטראוב בבקשה להקליט את התובע ו אגב כך מסר לוינטראוב את מספר הטלפון של התובע לצורך ביצוע ההקלטה (זאת כאמור בעקבות פניות טלפוניות מטרידות של התובע לליפל בין השנים 2010 ל-2012 שניסה "לתפור" לו לדבריו תיק) . משנשאל ליפל בחקירתו הנגדית כיצד ידע את מספר הטלפון של התובע, הוא השיב כי אין קושי להשיג את המספר, מה גם שהתובע התקשר אליו מספר פעמים וכי המספר היה שמור אצלו במכשיר הטלפון הנייד.

עדות מר גרינברג
גרינברג העיד כי קשרי העבודה עם ליפל החלו בשנת 2015 וכי לפני מועד זה הם לא ביצעו עבודות יחדיו, על אף שגרינברג עסק לדבריו בבנייה משנת 2008 לפי טענתו כשכיר אצל אדם בשם מוסא ח'טיב. כמו כן הוא העיד כי היו קשרי חברות בינו לבין ליפל. אשר לשאלה כיצד ידע התובע לכנות אותו "מאיר הג'ינג'י", על אף שלשיטתו התובע לא ראה אותו בעבר לפני הגשת התביעה , השיב גרינברג כי הוא דמות מוכרת בעיר בני ברק.

עדות מר וינטראוב
וינטראוב, העיד על הקשר שלו לליפל הנובע מן ההשתייכות לאותה "חצר חסידות"; על הבקשה של ליפל להיפגש עם התובע ולהקליט את השיחה עימו; על פגישתו עם התובע במהלך חודש יוני 2013, שבמהלכה ביקש מן התובע לקבל הצעת מחיר בנוגע לעבודה של סגירת חנייה ועל הדברים שאמר לו התובע במהלך השיחה שאותה אף הקליט . בין היתר אמר לו התובע, כך לטענתו , כי הוא (התובע) הינו קבלן בעל ניסיון רב, כי הוא ביצע עבודות רבות בבני ברק ובפתח תקווה וכן ווילות בשכונת שעריה בפתח תקוה לפני 7 שנים, בשנת 2006, ו כי התובע אף הציע לו לראות ווילה שבנה. תמליל ההקלטה צורף לתצהיר וינטראוב.

אשר לתמליל ולעדות וינטראוב המתייחסת אליו ייאמר - כי לא ראינו מקום לראות בראיות אלה "אקדח מעשן" שדי בו להזים את טענות התובע. מדובר בתמליל שהוגש שלא על פי הכללים הנדרשים על פי דיני הראיות ושעה שהתובע התנגד באופן עקבי להגשתו מטעם זה ; בהקשר זה יצויין כי ליפל לא הגיש את ההקלטה אלא אך ורק תמליל; כי לא הובאו ראיות בנוגע להיבטים הטכניים של ההקלטה מאיזה מכשר בוצעה היכן נשמרה מאז בוצעה ולמי הייתה גישה אליה ולא הוגש תצהיר מטעם המתמלל המעיד על מידת ההתאמה שבין התמליל להקלטה. בנוסף, לא ניתן הסבר לכך שהתמליל הוגש בשלב מאוחר של הדיון כראיה כבושה למרות שמדובר בתמליל ש נערך זמן רב לפני הגשת התביעה. זאת ועוד, עיון בתמליל מלמד כי המקליט - שלא היה כאמור גורם ניטרלי בהליך , נוכח ההשתייכות ל-"חצר" שאליה משתייך גם ליפל - ניסה למשוך את התובע בלשונו. מה גם שהתובע שהיה מעוניין ככל הנראה בביצוע "העבודה" יכול וניסה להתהדר בפני וינטראוב בנוצות לא לו.

סיכום ומסקנות
כפי שצוין בפתיח מצאנו לדחות את התביעה בשל הטעמים שעליהם עמדנו לעיל ומשהתובע לא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו בנסיבות העניין להוכיח את הטענות החמורות שהוא מבקש לייחס לליפל ובכלל אלה טענות הנוגעות להעסקתו (הבלתי חוקית בהיבטים שונים כאמור) על ידי ליפל בתקופה הרלוונטית לתביעה. בהקשר זה ניתן כאמור גם משקל משמעותי לשיהוי הרב בהגשת התביעה, באופן שאכן הקשה על בירור העובדות לאשורן. כמו כן, יש ליתן משקל לכך שהתובע לא זימן לעדות עדים רלבנטיים, אולי בשל חלוף הזמן, אשר יכולים היו לשפוך אור על הסוגיות שבמחלוקת, לרבות אלה הנוגעות לאירועים שקרו לדבריו ביום התאונה, בדרך למרפאה בכפר קאסם ולאחר מכן בבית החולים. בנוסף, אין להתעלם אף מהעדות של העד מטעם התובע, מר חסן, אשר העיד על כך שהתובע היה קבלן, שהעסיק עובדים ונתן הזמנות עבודה בלא שידע למקם באופן מדויק על פני ציר הזמן את התקופה שבה עסק התובע בקבלנות.

טענות התובע כי אין זה הגיוני שפלשתיני בן 22 שנכנס לישראל ללא היתר ישמש כקבלן בניין; כי אין זה הגיוני שהוא (התובע) י יחס דווקא לליפל ("מכל האנשים בעולם") העסקה בלתי חוקית באופן מתמשך ובלא שיהיה לכך בסיס במציאות; כי אין זה הגיוני שהתובע ידע לציין עובדות שונות הנוגעות לליפל כמו תיאור הרכב של ליפל או מראהו הג'ינג'י של גרינברג שהיה לדבריו שותף של ליפל, אלמלא ההיכרות הממושכת והמעמיקה עם ליפל שלא התמצתה בפגישות מקריות בחנות חומרי בניין – יכול והן מעוררות קושי או תהיה . הדבר נכון גם לגבי התמיהה שהעלה התובע בנוגע להימצאותו של מספר הטלפון שלו אצל ליפל אשר נימסר בשעתו לויטראוב. עם זאת, אין די בקשיים אלה כדי לבסס קביעות עובדתיות כה חמורות לחובתו של ליפל. במיוחד על רקע הקשיים שאותם זקפנו לחובת התובע כאמור לעיל.

לאור כל האמור, מסקנתנו היא כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח כי שררו בינו לבין ליפל יחסי עובד ומעסיק במועד שבו קרתה התאונה הנטענת ומשכך - דין תביעתו נגד הנתבע להידחות.

לאור קביעותינו לעיל, לא ראינו מקום לחיוב התובע בהוצאות.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ז, (18 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אברהם בן קרת, נציג ציבור עובדים

נטע רות, שופטת

מר אברהם גלאי, נציג ציבור מעסיקים