הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 53341-02-16

16 נובמבר 2018
לפני:
כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' הלן הרמור
נציגת ציבור מע סיקים גב' שרה אבן

התובעת:
אירית איסק
ע"י ב"כ עו"ד רונן גביש (סיוע משפטי)

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

החלטה

1. האם מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה יועץ רפואי לצורך בחינת טענת התובעת כי אירעה לה תאונת עבודה ביום 6.10.14, בדרכה חזרה לביתה ממקום עבודתה?

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. ביום 29.10.14 הגישה התובעת לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה, שבה טענה כי ביום 6.10.14, בעת יצאה משער מקום עבודתה בפארק המדע ברחובות ועברה ליד אתר בניה, היא מעדה, נפלה על המדרכה, ונגרמו לה שברים בצלעות. נציג מעסיקתה של התובעת. י.א. ייעוץ טכני בע"מ, חתם ואישר כי התובעת אכן נפגעה באותו היום בדרכה חזרה ממקום עבודתה.

3. ביום 26.2.15 הודיע פקיד התביעות לתובעת כי החליט לדחות את תביעתה, תוך שהוא מנמק את החלטתו כך:

"על פי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, תאונה שאירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו – תיחשב כתאונה בעבודה.

מעיון בפרטי תביעתך ומבירור עימך עולה כי התאונה ביום 6.10.14 לא אירעה עקב סיכוני הדרך, אלא כתוצאה ממצבך הרפואי, ללא תרומה של סיכון מסיכוני הדרך".

4. ביום 25.2.16 הגישה התובעת את כתב התביעה שבפנינו, שבגידרו הדגישה שבניגוד למשתמע בהחלטת הנתבע, מצבה הרפואי של התובעת היה תקין באותו היום, והסיבה לכך שנפלה באותו היום היתה חול רב שהיה מפוזר על רצפת המדרכה, ולא מצבה הרפואי.

בכתב הגנתו חזר הנתבע וטען שדין התביעה להידחות, שכן התובעת לא הוכיחה כי נפגעה מסיכוני הדרך, להבדיל מנפילה עקב מצב תחלואתי טבעי. דיון קדם משפט התקיים ביום 30.11.16 בפני כב' השופטת עידית איצקוביץ. לאחריו, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. דיון הוכחות התקיים ביום 13.11.18 . במהלכו, נחקרה רק התובעת עצמה על תצהירה. בתום חקירתה, סיכומי הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

5. על פי ההלכה הפסוקה " נפילה או מעידה של עובד על רקע סיבה הטמונה בעובד עצמו, מבלי שהיה כל מכשול בדרכו או גורם פנימי הקשור לעבודתו שבגינו נפל, לא תוכר כפגיעה בעבודה" (עבל 37540-08-15 ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (12.1.17, פיסקה 9 לפסק דינה של כב' השופטת רונית רוזנפלד, והאסמכתאות שם)). משכך, עלינו להידרש למסכת הראיות בתיק ולבחון האם עלה בידי התובעת להוכיח שנפלה בדרכה חזרה ממקום עבודתו, וכי זו נגרמה כתוצאה מסיכוני הדרך, להבדיל מנפילה הקשורה בגורם פנימי.

6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת הוכיחה כי תשתית עובדתית המצדיקה, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה שלעיל, בירור מומחה יועץ רפואי, לצורך המשך בירור תביעתה. להלן ננמק כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית כידוע, על פי הפסיקה, יש לתת לאנמנזה רפואית ולדברים שנרשמים מפי הנפגע בזמן אמת משקל מיוחד ( עבל 3592-07-12 עזרן נ' המוסד לביטוח לאומי (29.11.12); עבל 18610-05-16 סידי נ' המוסד לביטוח לאומי (9.9.17)) במקרה שלפנינו, טענת התובעת בדבר כך שפגיעתה נגרמה בדרכה חזרה ממקום עבודתה, נתמכת במסמך הרפואי מיום למחרת האירוע ( צורף כנספח א' לתצהירה), שבו מצוין בכותרת הביקור " תאונת עבודה" וכן נרשם כך לעניין סיבת הפניה לטיפול רפואי:

"בדרכה לבית מהעבודה ברחובות נפלה, נחבלה בצלעות משמאל, כאבים בנשימה, שברים ללא תזוזה בצלעות 7-9".

בנוסף לכך, קיבלה התובעת מידי רפואה ביום למחרת האירוע " תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" (נספח ו' לתצהירה) שגם ממנה עולה כי מסרה לרופאיה כי נפגעה בדרכה ממקום העבודה, וגם להבנתם מדובר היה בתאונת עבודה;

שנית הנתבע שם את הדגש על כך שטופס התביעה המקורי של התובעת חסר פרטים מסוימים, וקיימת בו לשיטתו אי בהירות לגבי הכתובת המדויקת של מקום העבודה ומקום הפגיעה. התובעת, שהופנו אליה מספר רב של שאלות בעניין זה ( עמ' 5 ש' 26 ואילך) אכן התקשתה להשיב מדוע מולאה כתובת המעסיק בצורה לא מדוייקת, מדוע חסרים פרטים בטופס, וכן התקשתה להשיב לשאלה מי היתה המעסיקה הישיר שלה – חברת דנאל ( אדיר יהושע) בע"מ או י.א. יעוץ טכני וכלכלי בע"מ – אך לטעמנו לא מדובר בסתירות הפוגמות בעצם גירסתה שנפגעה בדרכה חזרה לעבודה, גירסה שכאמור נתמכת גם ברשומה הרפואית שמולאה בזמן אמת;

שלישית הנתבע ביקש להיבנות בנוסף מכך שהתובעת לא זימנה לעדות נציג מטעם המעסיק שלה. איננו סבורים שיש מקום ליתן לכך משקל ראייתי כלשהו, בשים לב לכך שהמעסיק חתם בזמן אמת על טופס התביעה, שהתובעת הסבירה שהסיבה שלא זימנה את נציג המעסיק היא שהיא מנהלת כנגדו הליכים משפטיים ( עמ' 5 ש' 18 לפרוטוקול) ובהינתן שמהמסמכים שבתיק אכן עולה שהתובעת מנהלת בימים אלה תביעה בבית דין זה כנגד שתי המעסיקות הנטענות ( ראו בקשתן של דנאל ויעוץ טכני לעיון בתיק זה, שהוגשה ביום 26.6.18)). נדגיש, שבנסיבות העניין, לדעתנו היה על הנתבע לבקש לזמן את נציג המעסיק על מנת לבחון את אמיתות חתימתו ואישורו על גבי טופס הפגיעה לעניין כך שהפגיעה נעשתה בדרכה חזרה, ככל שסבר שכך נחוץ;

רביעית אשר לקיומו של מכשול בדרך – הנתבע הדגיש, לחובת התובעת, שברישום הרפואי זמן אמת לא נרשם שהתובעת מעדה בגלל " חול שהיה במקום" (סעיף 4 לכתב התביעה) וכן " מרצפות בולטות" (סעיף 3 לתצהירה), אך לטעמנו לא מדובר במידת פירוט שניתן לצפות ממנה מן המסמך הרפואי שנרשם ברשם אמת, ובכל מקרה מדובר לכל היותר בפרט חסר, דהיינו ב"אנמנזה שותקת" בעניין זה, להבדיל מ"אנמנזה סותרת", ומכאן שאין ליתן לה משקל לחובת התובעת ( ראו: עבל 35047-08-13 בריקלין נ' המוסד לביטוח לאומי (23.7.14, פיסקה 14 לפסק דינה של כב' השופטת רונית רוזנפלד)). מכל מקום, ובניגוד לטענות הנתבע לפיהן טענות התובעת על כך שנתקלה במכשול – החול שנערם ליד אתר הבניה – הינן טענות ש"הופיעו" לראשונה רק בכתב התביעה, הרי שלדעתנו עצם ציון העובדה שהנפילה אירעה " ליד אתר בניה" כבר בטופס הפגיעה שמולא בסמוך לאחר האירוע, תומכת בגרסת התובעת בדבר כך שנפגעה מסיכוני הדרך – שהם כידוע רבים יותר בסמוך לאתרי בניה – ואין בעצם העובדה שלא צויין כבר באותו שלב שנתקלה בחול או במרצפות בולטות כדי לקעקע את אמינותה;

חמישית עוד הסתמך הנתבעת על כך שבמהלך הדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' השופטת עידית איצקוביץ נרשם מפי התובעת בפרוטוקול, שהיא מעדה ליד אתר בניה אך " אני לא יודעת ממה נפלתי" (עמ' 1 ש' 14). לדעתנו, אין ליתן לדברים אלה שנרשמו מפי התובעת בקדם המשפט משקל משמעותי. זאת, בשים לב לכך שהתובעת לא היתה מיוצגת באותו הדיון, ולאחר הסברה המשכנע של התובעת לעניין זה בעדות בפנינו: "הייתי מבולבלת, התרגשתי, לא הייתי מיוצגת... אני פשוט הרגשתי, לא הבנתי את השאלה, הייתי לחוצה" (עמ' 10 ש' 28). נוסיף, כי גם במהלך הדיון בפנינו, ואף שבו התובעת היתה מיוצגת, התרשמנו שהתובעת מתרגשת מאד מהסיטואציה של עדות בבית-הדין , וגם במהלכה היא התקשתה לעיתים להבין מה בדיוק היא נשאלת כאשר הומטר עליה ברצף מטר שאלות מצד ב"כ הנתבע;

שישית בסיכומיו שם הנתבע את הדגש על כך שבבית החולים בזמן אמת נרשם בתיאור המחלה כי אירע לה אירוע דומה של נפילה שנתיים קודם לכן, וכי לא ברור מה הסיבה לנפילה, מה שלדעתו תומך במסקנת פקיד התביעות, שעמדה בבסיס התביעה, שמדובר היה באירוע נפילה כתוצאה מתחלואה טבעית ומכך מקום אירוע אידיופטי ( ללא גורם ידוע). נבהיר כי במהלך הדיון בפנינו לא הציג הנתבע, מתוך התיק הרפואי או בכלל, ראיות לכך שאירע לתובעת אירוע דומה של נפילה שנתיים קודם לכן, והתובעת בחקירתה הכחישה שהיה אירוע כזה ( עמ' 9 ש' 25). מכל מקום, להבנתנו, בחינת ההיסטוריה הרפואית של התובעת, על בסיס התיק הרפואי, לרבות בחינת השאלה האם ניתן למצוא בה תימוכין לכך שנפילתה באותו היום היתה כתוצאה מתחלואה, ללא קשר לסיכוני הדרך, הינה עניין שלגביו יש מקום לקבל חוות דעת רפואית מטעם המומחה שימונה על ידינו, ובוודאי שלא נוכל לקבוע ממצא רפואי בעניין זה בטרם ניתנה חוות דעת כזו.

סוף דבר

7. לאחר שהגענו לכלל מסקנה שהתובעת הוכיחה את האירוע הנטען, יש מקום למינוי מומחה רפואי. החלטת מינוי, לרבות השאלות שיופנו על המומחה, תינתן בנפרד.

בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהתובעת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי, איננו עושים צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ט, (16 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים.

גב' הלן הרמור,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים