הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 52364-07-17

11 יולי 2019

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה

המערערת:
לין יולנדה דבש
ע"י ב"כ עו"ד שרון אשל אילון (מינוי הסיוע המשפטי)
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם ואח'

פסק - דין

1. הוגש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.5.17 (להלן: "הוועדה") כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 6.3.13.
הנכות שנקבעה הינה כדלקמן:
20% נפשי לפי סעיף 34(ב) 3.
10% בגין פיברומיאלגיה לפי סעיף 35(1)(ב) וכן הופעלה תקנה 15 בשליש.
סה"כ נכותה הכוללת הינה 38%.

2. הערעור נסוב על תקנה 15, כאשר המערערת טוענת כי היה על הוועדה להפעילה באופן מלא.

3. הוועדה התייעצה עם ועדת הרשות אשר המליצה כדלקמן:
"הוועדה ממליצה להפעיל הוראות תקנה 15 במקרה זה בשליש (1/3) מכיוון שהנ"ל חזרה לעבודה בעיסוקה כפקידה באופן חלקי והוועדה סבורה שיכולה להמשיך בעיסוק זה באופן חלקי".

4. החלטת הוועדה בענין זה:
"הוועדה שמעה את בא כוחה וכן עיינה בדו"ח ועדת הרשות.
הסעיף הנפשי שנקבע מציין הגבלה בינונית של כושר העבודה ולכן הוועדה בדיעה שאין מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה אלא בשליש כפי שנקבע ע "י ועדת הרשות. גם לדעת הוועדה אין מניעה שתעבוד בעבודה ולו חלקית".

5. טענות המערערת –
הוועדה התעלמה מהמגבלה התפקודית כתוצאה מתסמונת הפיברומיאלגיה. החלטתה, כמו גם החלטת ועדת הרשות, אינה מנומקת.
הוועדה הסתמכה על בסיס עובדתי שאינו נכון, שכן נקודת המוצא של הוועדה היתה שהמערערת חזרה לעבודה בעיסוקה כפקידה באופן חלקי, אך בפועל הגם שהיא ניסתה להשתלב בעבודה כפקידה במשרה חלקית, לא הצליחה, פוטרה, ומאז ועד היום אינה עובדת ומוכרת כבעלת אובדן כושר עבודה מלא בגופים אחרים.

6. טענות המשיב –
המערערת לא הצביעה על כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולמעשה היא חולקת על שיקול הדעת הרפואי של הוועדה.
המערערת המשיכה לעבוד שנתיים לאחר הפגיעה , ופיטוריה לאחר מכן לא נבעו ממגבלותיה הרפואיות.
הוועדה אינה צריכה להתייחס לנסיבות סיום העסקתה של המערערת או לניסיונותיה למצוא עבודה חלופית.

ההכרעה –

7. בהתאם להוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מוסמך בית הדין לדון בערעור על ועדה רפואית בשאלה משפטית בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד 213 (1999)].

8. לאחר שבחנתי את החלטת הוועדה ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

9. מפרוטוקול ועדת הרשות עולה כי הוועדה היתה מודעת לעובדה כי לאחר התאונה חזרה המערערת למשרה חלקית וכי ב- 6/15 הפסיקה לעבוד.
לדעת ועדת הרשות אשר התכנסה ביום 5.3.17, כשנתיים לאחר הפסקת העבודה, המערערת מסוגלת להמשיך לעבוד בעיסוקה כפקידה באופן חלקי.
אין מקום לטענת המערערת כי הבסיס העובדתי אשר עמד בפני ועדת הרשות אינו נכון.

10. המערערת חזרה על טענות אלה בפני הוועדה, תוך שהיא מדגישה כי לפני התאונה עבדה שעות נוספות ולא החסירה ולאחר התאונה חזרה לעבוד באותו מקום ולאחר מכן במקום אחר, אך משרה חלקית בלבד וגם זאת לא הצליחה להחזיק.

11. הוועדה קיבלה את המלצת ועדת הרשות כאשר הבסיס העובדתי שהונח בפניה היה הבסיס העובדתי האמיתי.

12. מסקנת הוועדה כי המערערת מסוגלת לעבוד בעבודה חלקית היא מסקנה רפואית.
הוועדה אף הוסיפה כי סעיף הליקוי הנפשי שהותאם למערערת מציין הגבלה בינונית בכושר העבודה.

13. המערערת לא הצביעה על כל טעות משפטית ולפיכך הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, (11 יולי 2019), בהעדר הצדדים.