הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 52346-06-18

22 מאי 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

המערער
מנשה יעקובי, ת.ז XXXX337/9
ע"י ב"כ עו"ד רומי הוניג
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 15.4.18 (להלן – הועדה), אשר קבעה כי ההחמרה בשמיעה של המערער לא נגרמה כתוצאה מחשיפה לרעש במקום העבודה.
רקע עובדתי
המערער, יליד 1948, עבד כפחח ונחשף בעבודתו לרעש מזיק. ביום 8.11.2000 נקבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין טנטון ובשיעור 0% בגין ירידה בשמיעה.
המערער הגיש תביעה לדיון מחדש, לפי תקנה 36 (החמרת מצב) וביום 25.5.16, לאחר שנשלח לבצע ביום 6.4.16 בדיקת שמיעה במכון "אתי ישראל" (להלן – בדיקת השמיעה החדשה), קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי היא דוחה את התביעה מן הטעם שעל פי בדיקת השמיעה החדשה תגובותיו לא עקביות ועל כן אין באפשרותה לקבוע אם קיימת החמרה במצבו.
הועדה הרפואית לעררים, מושא ההליך דנן, התכנסה ביום 15.4.18. המערער ביקש מהועדה להתעלם מבדיקת השמיעה החדשה שכן קיימת בפניה בדיקת שמיעה שבוצעה בבית חולים ציבורי. בממצאיה קבעה הועדה את הדברים הבאים:
"בפני הועדה הוגשה ב. שמיעה 5.7.15 אשר בוצעה בבי"ח וולפסון. בבדיקה זו נראית החמרה בשמיעה לעומת הבדיקות הקודמות אשר בוצעו בשנות ה-90, אך ההחמרה בשמיעה בבדיקה זו אינה מתאימה להחמרה שנגרמה עקב חשיפה לרעש. הליקוי בשמיעה בתדירות 500 הרץ הוא 40 ד"ב באוזן שמאל ו-45 ד"ב באוזן ימין. ליקוי שמיעה זה אינו אפשרי בחשיפה לרעש גם לא בחשיפה לרעש לאורך שנים. הליקוי בשמיעה בתדירות 500 הרץ איננו גרוע אף פעם ב-30 ד"ב"
בפרק "סיכום ומסקנות" נרשם כך:
"ההחמרה בשמיעה הנראית בבדיקה זו, כמו גם בבדיקה שבוצעה בתאריך 18.3.12 "אודיוקליניקה נטלי" וכן בבדיקה שבוצעה בתאריך 6.4.16 מכון אתי ישראל , בשלושתן ההחמרה בשמיעה לא נגרמה עקב חשיפה לרעש במקום העבודה והיא קשורה למחלות הרקע שלו. אי לכך, הועדה דוחה את הערר".
טענות הצדדים
לטענת המערער, הועדה לא פירטה את מחלות הרקע להן היא מייחסת את ההחמרה בשמיעה ולא הצביעה על נתונים מוכחים שאובחנו אצל המערער ואשר יש לייחס להם את הירידה בשמיעתו, זאת בניגוד להלכת מרגוליס (דיון נג/01-46 יצחק מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 223).
הועדה לא נימקה קביעותיה באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
לטענת המשיב, לא מוטלת על הועדה חובה לפרט את מחלות הרקע, מקום בו נימקה את החלטתה בדבר העדר קשר סיבתי לחשיפה לרעש. הועדה קבעה כי קיימת החמרה בשמיעה אך היא מתבטאת בליקוי שמיעה שאינו נובע מחשיפה לרעש, גם לא לאורך שנים.
הכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אל מול כלל החומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה ומשכך דין הערעור להידחות.
תפקידה של הועדה הוא לקבוע האם חלה החמרה במצבו של המערער והאם ההחמרה קשורה לפגיעה בעבודה. הועדה אכן קיבלה את הטענה להחמרה במצבו של המערער, על סמך בדיקות השמיעה שהונחו בפניה ואולם הבהירה כי אין מדובר בליקוי שמיעה מושרה רעש ועל כן אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של המערער לבין תנאי עבודתו. בפירוט ממצאי הועדה מוסבר כי פרטי ליקוי השמיעה של המערער אינם נובעים מחשיפה לרעש מזיק. זהו נימוק רפואי, המתבסס על עקומת השמיעה של המערער. לא הוצגה בפני הועדה (או בפני לצורך העניין) קביעה רפואית אחרת, אשר עשויה להצדיק עימות עם עמדתה זו של הועדה.
מקום בו קובעת הועדה כי אין מדובר בליקוי הנובע מחשיפה לרעש, אין היא נדרשת לקבוע פוזיטיבית מהו הגורם לליקוי השמיעה ולכן אין פסול בכך שלא פירטה מהן מחלות הרקע של המערער.
מכיוון שהנמקתה של הועדה הינה רפואית גרידא, לא מצאתי יסוד להתערבות בהחלטתה.
לאור האמור – הערעור נדחה.
בשים לב למהותו של ההליך, ישא כל צד בהוצאותיו.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ט, (22 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .