הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 52259-06-14

02 אוקטובר 2017

לפני:

השופטת נטע רות

התובע
מרדכי פיטוסי
ע"י ב"כ: עו"ד טל אלבוים
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

להלן התשתית העובדתית:
התובע יליד 1936 הועסק במתדלק מטוסים בתעשייה האווירית בין השנים 1975 עד 1986, כאשר חלק משמעותי מעבודתו התבצע בחלל הפתוח תחת כיפת השמיים והיה כרוך לעתים בחשיפה לשמש.
עבודת התובע התבצעה במשמרות. במקום העבודה היו נהוגות 3 משמרות: הראשונה משעה 6:00 – 16:30, השנייה משעה 16:00 – 23:30 והשלישית מ-23:00 ועד 7:00.
על כל שבועיים שהתובע עבד במשמרת יום, הוןא נדרש לעבוד שבוע אחד במשמרת לילה. יום אחד בשבוע נדרש התובע לבצע 2 משמרות כפולות ברציפות.
במהלך יום העבודה נדרש התובע לבצע כ-5-6 תדלוקים כל יום. כל תדלוק ארך בממוצע כ-40 דקות.
לתובע סופקו אמצעי הגנה על ידי המעסיק ובכלל כך גם כובע וחליפת מגן וכן נעליים.
במהלך פרקי הזמן שבהם התובע לא נדרש לעסוק בביצוע עבודות תדלוק הוא שהה בתוך משרד.

על יסוד התשתית העובדתית הנ"ל מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי פרופסור רוני וולף, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה של התובע לבין הפגיעה שממנה הוא סובל. במסגרת חוות דעתו כתב המומחה כי בחודש דצמבר 2012 התובע עבר כריתה של סרטן תאי בסיס באפרכסת שמאל BCC (BASAL CELL CARCINOMA) אחרי הוכחה וביופסיה.

אשר לשאלת הקשר הסיבתי קבע המומחה כי חשיפה לשמש היא גורם הסיכון הסביבתי החשוב ביותר להופעת המחלה בה לקה התובע ובעיקר צורת החשיפה לסירוגין, בעיקר בגיל צעיר. המומחה התייחס לשורה של מחקרים ולממצאים שפורטו בהם, שחלקם אף היו סותרים, תוך שהוא מציין כי בשנת 2011 התפרסם מאמר מפתח בכתב עת יוקרתי שסקר עבודות קודמות במדינות שונות. במסגרת אותו מחקר נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין עובדים בעבודות חוץ, חשופים לשמש בעבודתם, לבין עובדי פנים שאינם חשופים לשמש כאשר לעובדים בחוץ היה סיכון גבוה ב-40% לפתח את המחלה לעומת עובדי פנים. זאת תוך מתן הסברים ונימוקים לתוצאה זו. על רקע האמור כתב המומחה בהתייחס לתובע כך:

"על פי הידע העדכני המתבסס בעיקר (אבל לא רק) על עבודות מהשנים האחרונות ומתוך כך טרם זכה להתפרסם בספרי הלימוד, אני מקבל את הקשר הסיבתי בין חשיפתו של התובע לשמש בעת עבודתו לבין הסרטן מסוג BCC אולם הקשר המוכח הזה אינו מצביע על כך שהחשיפה בעבודה הינה הגורם הבלעדי האחראי במלואו להתפתחות הסרטן. גם החשיפה בילדות, גם כוויות שמש אם היו, וגם החשיפה לסירוגין, בסופי שבוע, בעת חופשות ובפעילויות שמחוץ לעבודה תרמו את חלקם בהתפתחות הסרטן מסוג BCC.

התובע יליד 1936, החל את עבודתו בתעשייה האווירית כאשר היה בן 39 וסיים עבודתו בגיל 50. הסרטן התגלה כאשר היה בן 76. לאור ההופעה של הסרטן בגיל מבוגר, לאור העובדה שהחל את עבודתו בתעשייה בגיל 39, ועבד רק 11 שנים (כ-15% מחייו), אני מעריך את חלקה של החשיפה בעבודה ב-30% ואת יתר הגורמים, לרבות גנטיים, סוג העור והחשיפה בילדות ובעיקר את החשיפה לסירוגין מחוץ לעבודתו בחופשות בסופי שבוע, בשנים הארוכות עד שנתגלה הסרטן (גיל 76) ב-70%. בנוסף, גם בעת שהועסק בתעשייה האווירית נחשף לשמש מחוץ לעבודתו בעת פעילויות שונות ביום, בעת שעשה משמרת לילה ואחר הצהריים.

במילים אחרות, למרות הקשר המוכח בין סרטן מסוג תאי בסיס לבין חשיפה מתמשכת לשמש בעבודה, במקרה הספציפי הזה אני נוטה לייחס משקל רב יותר לחשיפה מחוץ לעבודה (70%) מאשר בעבודה. הנימוק לקבועה זו היא משום שהסרטן התגלה בגיל 76 ומשום שרק בחלק קטן מחייו הועסק התובע בעבודה שכרוכה בחשיפה לשמש, וגם זאת רק בשליש מהזמן, בעת שעבד במשמרות בוקר."

המומחה התייחס אף למנגנון הפגיעה תוך שהוא מציין בהקשר זה כי

"את הפגיעה של השמש ניתן לחלק למנות קרינה קטנות, שחזרו על עצמן שוב ושוב. כל פגיעה זעירה כזו ב-ד.נ.א או במערכות תוך תאיות אחרות ניתנת כיום להדגמה באמצעי מחקר חדשים ומשוכללים. חלק מהפגיעות יתוקנו על ידי מערכת התיקון של הרקמות, וחלקן ימשיכו להתקיים, להשתכפל ולהצמיח (בעידוד מנות נוספות של קרינת UV) שורה של תאים ממאירים, שברבות השנים התגלו לעינינו כסרטן עור."

הכרעה
אשר לדעתי ייאמר - כי לאור חוות דעת המומחה יש לקבל את התביעה ולהכיר במחלה שממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה. חוות דעת המומחה הינה ברורה ועקבית. המומחה עמד על הקשר הסיבתי שבין המחלה לבין חשיפה תעסוקתית תוך שהוא מסתמך על מחקר מוביל בעניין משנת 2011, על העמידה של המחקר בדרישות מתודולוגיות כמו גם על היקף המחקר.

לאור זאת, משעולה כי דברי המומחה בעניין הקשר הסיבתי שבין המחלה לבין החשיפה התעסוקתית של התובע הובהרה היטב בחוות דעת המומחה, הרי שלא ראיתי מקום להיעתר לבקשת הנת בע להפניית שאלת הבהרה שבה יתבקש המומחה להעריך את סוגית הקשר הסיבתי באופן אחוזי. אכן נכון כי מדובר בשאלה המקובלת בפסיקה, אולם לא בכל מקרה שחוות דעת המומחה אינה כוללת נקיבה באחוזים יש מקום להפנות אליו שאלת הבהרה. זאת, בנסיבות דוגמת אלה שבפניי, שבהן המומחה אינו נוקט לשון מעורפלת או בלתי ברורה ביחס לעצם קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי העבודה שהיו כרוכים בחשיפה לשמש.

אשר למאזן ההשפעות הרי שהמומחה התייחס לשאלה זו במפורש תוך שהוא מציין הפעם באחוזים את היקף התרומה של תנאי העבודה להופעת המחלה בשיעור שדי בו כדי להכיר בפגיעה בעבודה. ההסבר שניתן על ידי המומחה לקביעה זו, בנושא של מאזן ההשפעות , הינו ברור ועקבי, כאשר המומחה אף נתן דעתו ליתר הגורמים שאותם הביא בחשבון המהווים גורמי סיכון למחלה.

המומחה אף התייחס בפירוט למנגנון המיקרוט ראומה בהתאם לשאלה שנשאל וגם בהקשר זה לא ראיתי מקום לשוב ולשנות מהחלטתי שבה דחיתי את בקשת הנתבע להפנות למומחה שאלות הבהרה מהטעם שהמומחה השיב לגופו של עניין ומבחינה מהותית לכל השאלות שנשאל, לרבות השאלה הנוגעת למנגנון הפגיעה.

אשר לטענת השיהוי שהעלה הנתבע בכתב ההגנה ובהמשך גם בסיכומיו, הרי שלטעמי יש לדחותה . שכן , על פי חוות דעת המומחה מחלת התובע התגלתה בחודש דצמבר 2013. הנתבע מצדו לא הצביע על מסמכים רפואיים המלמדים על כך שהמחלה הופיעה טרם למועד זה. התובע הגיש את התביעה לנתבע בשנת 2013 ומשכך במועד הגשת התביעה טרם חלפה שענה ממועד קום העילה ועד להגשת התביעה לנתבע.

לאור האמור ובשים לב להלכה הידועה שלפיה בית הדין ייטה לאמץ את חוות הדעת אלא אם כן קיימות סיבות המצדיקות סטייה ממנה ומשלא הוצגו בפניי סיבות המצדיקות סטייה כאמור, הרי שהתביעה מתקבל באופן שבו מחלת התובע מוכרת כפגיעה בעבודה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 2,800 ₪.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ח, (02 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .