הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 51989-10-18

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
אורי קונסט
בעצמו
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירנה פישר

פסק דין

1. בתביעה שבפנינו טוען התובע כנגד החלטת הנתבע מ-24.6.18 ולפיה ועדת הרשות החליטה שלא להכיר בו כ"נכה נזקק" לתקופה 30.6.18 – 1.4.18, משלדעתה יש לו סיכוי סביר לעבודה.

טוען התובע כי ב-28.5.17 נפגע בעבודה, בעבודתו כמאבטח מוסדות חינוך, כי הוכר כנ"ע (פגיעה בברך) ושולמו לו ד"פ מלאים (91 יום). בהמשך, קבע רופא תעסוקתי אובדן כושר עבודה עד סוף אפריל 2018. תביעתו אושרה לתקופה 1-3.18 בלבד ולפיכך פנה שוב.

לא חל כל שיפור במצבו הרפואי אלא ההפך ובבדיקה נוספת אצל רופא תעסוקתי נקבע כי אינו כשיר עדיין לעבודה לפחות ב-6 החודשים הבאים (עד אמצע אוקטובר 2018), ולפיכך, טענת הוועדה חסרת בסיס עובדתי, כשהוועדה ידעה היטב שלא עבד ולכן לא היה מקום לטעון רטרואקטיבית שיש לו סיכוי לעבודה.

ערעור שהגיש נדחה והתובע הופיע בפני וועדת הרשות, כהצעתה, ב-24.6.18, אך הוועדה נותרה בעמדתה.

מדובר בשרירות לב גרידא, תוך העלאת השערה חסרת כל בסיס לפיה "היה לי סיכוי לעבודה", אף שמצבו לא השתנה; הוועדה הפעילה שקול דעת הנגוע בחוסר סבירות קצוני, בהחלטה המנוגדת למטרתה וייעודה של תקנה 18(א), ובנגוד לכללי הצדק הטבעי מנעה ממנו את מימוש זכויותיו כ מבוטח, אחרי שהפריש עשרות שנים כספים רבים (מאוד).

מה שצריך לקבוע זה העובדות ולא השערות בעלמא – הוא לא עבד לאורך 3 החדשים ואף הסיבה בגינה נרשם בש"ת – מוּצאת מהקשרה ע"י הוועדה בחות"ל, ע"מ להוכיח בחות"ל סיכוי לעבודה.

עולה מנספחי התובע כי הועדה התכנסה בעניינו ב-6.5.18 אז ציינה כי התובע מתנייד באופן חופשי בבדיקתו ללא מגבלה משמעותית ביציבות הברך או בהנעתה, ואין מניעה כי ישתלב בעבודה כלשהי המתאימה למגבלותיו.

עוד עולה כי התובע נרשם בש"ת ע"מ שיוכל להגיש תביעה לד"א, "כתחלופה לקצבת הנכות החודשית הזעומה (821 ₪!) המשולמת" לו, כשהוברר כי אינו זכאי אף לד"א.

הוועדה דנה איפוא בהשגותיו (23.5.18) וציינה כי התובע נרשם כמחפש עבודה בש"ת, משמע, מסוגל הוא להשתלב לעבודה כלשהי, שהנכות הזמנית שנקבעה לתקופה היא 15% (כנכות הזמנית שנקבעה למרץ 2018).

משהתייצב התובע בפני הוועדה ב-24.6.18, הסביר התובע כי נרשם בש"ת ע"מ לחפש עבודה אחרת, באין ברירה, המעסיק אצלו עבד חודשיים וחצי לא מסכים לתת לו עבודה לאור המלצת הרופא התעסוקתי על אי כושר עבודה והעובדות בשטח , הן שלא היתה לו הכנסה בחודשים אלה.

הוועדה חזרה על המלצתה לפיה התובע מסוגל להשתלב בכל עבודה עפ"י המגבלה הרפואית שהותירה הפגיעה (והפנתה התובע לשיקום להשמה).

מכאן התביעה שבפנינו.

2. הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה, תוך שפרט ההליכים בעניינו של התובע, וטען כי עפ"י תקנה 18 א התובע אינו עונה להגדרת "נכה נזקק", משהחלטות הו ועדה התקבלו כדין, משאין בהן כל פגם משפטי, מנומקות ומבוססות בשיקולים ענייניים, ואין רשאי ביה"ד להחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הוועדה.

3. ביום 24.3.19 התייצבו הצדדים בפני האב"ד לדיון מוקדם.
להצעת ביה"ד הגיב התובע שאינו מבקש לפנות ללשכת הסיוע המשפטי וכי יטען לעצמו וביקש להגיש טיעוניו בכתב, על בסיס 3 המוסכמות שלהלן:

א. מדובר בפגיעה בעבודה מיום 28.5.17.
ב. התובע הוכר כנכה נזקק לתקופה 1.1.18 עד 31.3.18.
ג. הדחיה היא מ-1.4.18 עד 30.6.18.

4. בטיעוניו מ-26.3.19 הוסיף התובע וטען כי הוא דוחה הנטען בסעיפים 11,12,14,16 להגנה, משמשמעם, איון הזכות לערער על החלטות המשי ב.
טיעוניו להלן ימקדו הדיון בפן המשפטי ויוכיחו כי החלטת הנתבע התקבלה על ידו בחוסר תום לב מובהק, לאחר שוועדת הרשות הפעילה שק"ד הנגוע בחוסר סבירות קיצונית ובניגוד מוחלט לכללי הצדק הטבעי ותוך שהיא מקפחת באופן בוטה את זכויותיו כמבוטח.

ב-2.2.18 הגיש תביעה לנכה נזקק לתקופה המכסימלית האפשרית (4 חודשים לכל תביעה) לתקופה 30.4.18-1.1.18 , תביעה שאושרה לתקופה שעד 31.3.18, משהתמלאו תנאי תקנה 18א', וזאת ללא כל הסתייגות של ועדת הרשות, תוך שהסתמכה על ממצאי ועדה רפואית מ-2.2.18.
ב-24.4.18, לאחר שנבדק מיוזמתו ע"י רופא תעסוקתי, שהאריך ב- 6 חודשים האישור על אובדן כושר עבודה וביצע MRI ע"מ לבדוק הסיבות לכאבים הממושכים והמגבלות מהן הוא סובל – הגיש תביעה שניה לתקופה המשלימה נכותו הזמנית, עד ל-30.6.18.
בין 2 התביעות לא חל שינוי לטובה במצבו, אלא להפך, וגם זומן לוועדה – וברור איפוא כי לא חל שינוי בממצאים שעמדו בפני וועדת הרשות, ולא נמצא בפניה ממצא הסותר את שהנחה אותה באישור התביעה הראשונה.
מכאן ברור שהסברה המופרכת, שנטענה בעלמא בדחיית התביעה השניה – חסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי, ונועדה רק לקפחו.

מצופה מהוועדה לשמור על הגינות ועקביות וכפי שאישרה התביעה הראשונה ללא הסתייגות – לאש ר את השניה, שלא הפעיל את הכלל שנ"ד/ הפעילה בחוסר סבירות קיצוני ותוך שרירות לב וכללי הצדק הטבעי.

ביה"ד לא יתן ידו לחות"ל מובהק של וועדת הרשות ומן הדין והצדק לקבל ערעורו ולהורות לנתבע לשלם לו קצבת נכה נזקק.

5. בטיעוניו מ- 30.5.19 הוסיף הנתבע וטען כי החלטות הוועדות בנדון ניתנו כדין ואין בהן פגם משפטי, כי עסקינן בוועדה שהיא גוף מעין שיפוטי, המוסמך לקבוע 100% לזמן מוגבל, עפ"י תקנה 18א, מדובר בביקורת מנהלית, בחינת סבירות ותקינות ואם מצא ביה"ד פגם כאמור, דרך המלך היא להחזיר העניין לוועדה (דב" ע נו/ 0-114). משלא נפלה טעות משפטית בוועדות הרשות, שפעלו בסבירות, שקבעו כי אין מניעה שהתובע ישתלב בעבודה כלשהי המתאימה למגבלותיו, וכי יש סיכוי סביר לעבודה ואף נרשם בש"ת – בדין פעלו ובדין נדחתה תביעתו, תוך שנתנו הנמקתן.
הוועדה לא נדרשה לשקול אם מסוגל התובע לעבודתו הקודמת.
ההחלטות אינן חורגות ממתחם הסבירות, ענייניות, מפורטות ומנומקות וביה"ד לא יחליף שקול דעתו בשק"ד הוועדה.
הנתבע עתר לדחיית התביעה.

6. ולהכרעתנו –

משעסקינן בטיעון עפ"י הכתב – ניתנת הכרעתנו במותב מלא.

א. תקנה 18 א קובעת כהאי לישנא:

"נכה נזקק" – מי שנקבע ה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות" . (ההדגשות הוספו).

בענייננו, אין חולק כי לתובע נקבעה נכות זמנית בשעור 15% לתקופה (1.4.18 – 30.6.18).

ב. אין גם חולק כי התובע נרשם בשרות התעסוקה, כשלדבריו נרשם ע"מ לקבל דמי אבטלה. דא עקא, תביעתו לד"א נדחתה בהעדר תקופת אכשרה.
אלא, שהעיקר לטעמנו הוא אחר והתכלית להרשמה בשרות התעסוקה, אף היא אחרת: משפנה התובע לשרות התעסוקה, משמע, "הצהיר" כי הוא מוכן ו מסוגל לכל עבודה, משהתכלית לפנייה לש"ת, איננה "לאפשר" קבלת גמלאות מהנתבע, אלא ע"מ למצוא עבודה.

בענייננו, כדין ציינה הוועדה, בדיונה בהשגת התובע (23.5.18) כי בהתנהלותו, העיד על עצמו התובע , כי הוא מסוגל לעבודה כלשהי – משכך הוא הדין.

ג. אין חולק כי למערער נקבעה נכות זמנית בשעור 20%-15% לתקופה קודמת לתקופה הנדונה בפנינו (1.18 – 3.18), כשלמען הדיוק נקבעו 15% לחדש מרץ 2018 וכן לחודשים אפריל – יוני כולל, וכי מ-7.18 נקבע תום זמניות, כשבדיעבד, כעולה מהגנת הנתבע, נקבעו לתובע 10% יציבים.

הנמקה זו של התובע כי עסקינן באותו מצב רפואי (שאף החמיר) – אין בה כדי לומר כי טעתה הוועדה, שהרי "הזהות" , לכשעצמה , היא רק עם חודש מרץ.

עוד יצוין כי כבר בישיבתה הראשונה התרשמה הוועדה מכך, כי חרף הקביעה בדבר נכותו הזמנית – אינו מוגבל מעבודה, ולפיכך קבעה כי אין מניעה כי ישתלב בעבודה כלשהי המתאימה למגבלותיו, קרי: לא שללה מגבלה כזו שנקבעה, אך להתרשמותה אין באלה כדי למנוע שילובו בעבודה.

מאוחר יותר חזרה על החלטתה, לאור העובדה כי נרשם בשרות התעסוקה כ"מובטל", וכשעפ"י הדין, משמעו כי הוא "מוכן ומסוגל לעבודה".

בהתייצבותו בפני הוועדה ביוני – לא היה כדי לשנות מהוראות הדין כאמור.

עוד נציין: טיעוני המשיב נטענו מטעמו. אין בט ענותיו כדי לאיין כל הליך ע"י מבוטח. עסקינן בטענות משפטיות, שבוססו בדין.

ד. ונבהיר: הוועדה לא נדרשה לעובדה כי בפועל לא עבד, או לא היו לו הכנסות, שהרי לא על כך הושתתה החלטתה, אלא, על כי היה מסוגל להשתלב בעבודה כלשהי.

זה המקום לציין עוד: לכשעצמם, אחוזי נכות זמנית אינם קובעים אוטומטית זכא ות ל"נכה נזקק" מחד, ומאידך הבחינה כ"נכה נזקק" אינה רק של אחוזי הנכות הרפואית; כשאחוז נכות יכול בעת אחת שיצדיק הכרה ואותו אחוז רפואי יכול שלא יצדיק הכרה כנכה נזקק.
אין בכל הנטען כדי לומר שהוועדה פעלה בחוסר סבירות או חות"ל וכיוצ"ב טענות שהעלה התובע – ולנו אין אלא לדחותן, משלא בוססו בדין (עובדתית או משפטית).
אין חולק כי עולה מכל מה שבפנינו כי לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי.

ה. הנה כי כן – בהעדר טעות משפטית בהחלטת הועדה, שפעלה כדין ונימקה החלטתה – אין לנו אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ט ( 6 יוני 2019) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור עובדים
גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסף רובינשטיין

נחתם באישורה הטלפוני של השופטת מאירי הנמצאת בשבתון.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 11.06.19.

קלדניות: רינת אברג'ל, דנה ח', ציפורה דוידי
נחתם עתה בנט, עם שובי משבתון חו"ל, לאחר שיצא לצדדים.