הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 51930-10-18

לפני:

כב' השופטת בכירה עידית איצקוביץ

המערער
מחמד אבו סייף
ע"י ב"כ עו"ד דני כהן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.8.1 8 (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי למערער לא נותרה למערער נכות צמיתה בגין הפגיעה מיום 30.7.17.

רקע עובדתי:
2. המערער יליד 1974, נפגע ביום 30.7.17 בתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה. במכתב ההכרה מיום 26.9.17 הוכרה הפגיעה הבאה: כף רגל ימין-חבלה.

3. המערער עמד בפני הוועדה מושא ערעור זה ביום 21.8.18 ובפרוטוקול פורט כדלקמן:

"תלונות התובע: מאשר את דברי עו"ד כהן.
דברי בא כח נפגע: עבר ארתרוסקופיה לפני 3 חודשים ולכן מבקש לקבוע נכות זמנית. הטענה היא שהברך קשורה לתאונה מצרף מסמכים שמוכיחים שהרגל שנפגעה בקרסול רשום כאב בקרסול וברגל. צירפתי אישור מ 3/8/17, התלונן ספציפית על הברך. נשלח לצילום 27/8 בשל כאב בברך. קביעת הוועדה דל מטה כי הברך לא קשורה שגוייה ולא הגיונית. לא עובד שנה מבקש להכיר בקשר הסיבתי בין הברך והתאונה יש אישור נפגע ברגל ימין.
ממצאים ונימוקים: הוועדה בבדיקה מצאה קרסול ימין ללא נפיחות ללא דפורמציה דורסיפלקסיה 10 דו"צ פלנטר פלקסיה 60 דו"צ אינברסיה 10 אברסיה 0דו"צ.כף רגל ימין ללא נפיחות ללא דפורמציה ללא מגבלת תנועה ללא דלדול שרירים.
סיכום ומסקנות: מצב שלאחר חבלת מעיכה בכף רגל ימין. הוועדה עיינה בתיקו הרפואי כולל דיון של רופאת המשפחה שנכתב בכתב יד ביום 14/7/18 המאשרת כי התלונן על הברך קודם לכן ללא דיון ללא תאריכים אזכור ראשון של כאבים בברך מופיע בביקור אצל אורתופד מומחה לטראומה ד"ר פרידמן בצלאל ב 27/8/17שמציין שעקב כאבים בברך הוא נשלח לצילום אין כל בדיקה גופנית בביקור זה היכולה להצביע על קרע במניסקוס סביר להניח כי הכאבים בברך נבעו מהליכה לא נכונה עקב סד גרב בכף הרגל. הוועדה מדגישה כי התאונה הייתה חבלת מעיכה מגלגל רכב בכף הרגל ולא בברך. ביקור ובבי"ח וולפסון בתאריך 13/10/17 מראה המטומה מעל החלק המדיאלי של הברך. המטומה זו לא יכולה הייתה להיווצר בתאונה הנדונה אלא בסמוך לפגיעה טרייה בברך. יש לציין כי נבדק ביקור חוזר מ 5/9/17 חדר המיון של בית חולים וולפסון וגם בביקור זה אין כל אזכור לנושא הברך. לאור השיקולים הנ"ל הוועדה סבורה כי אין קשר סיבתי לאור השיקולים הנ"ל הוועדה סבורה כי אין קשר סיבתי בין בעיית הברך לבין התאונה הנדונה. באשר לעניין החבלה הישירה לכף הרגל בנוכחות בדיקה תקינה כמתואר בסעיף 7לפרוטוקול זה אין נכות.
נכות זמנית:10% מ 30/10/17עד 15/11/17.
נכות יציבה :דרגת הנכות היציבה מיום16/11/17 - אין נכות."

4. החלטה זו היא מושא הערעור שלפניי.

טענות הצדדים:
5. המערער טוען כי נפלו טעויות משפטיות ועובדתיות בהחלטת הוועדה המצדיקות השבת עניינו לוועדה בהרכב אחר. המערער טוען כי הוועדה קבעה שמדובר בפגיעה בקרסול ובכף הרגל בלבד תוך שאינה מתמודדת עם מסמכים רפואיים המעידים כי המערער התלונן על כאבים בכף הרגל והקרסול וכאבים ברגל עצמה בדו"ח חדר המיון מיום התאונה (30.7.17). בדו"ח חדר מיום 13.10.17 נרשם מפורשות כי המערער נפגע מחבלה סיבובית בברך וביום התאונה נבדק המערער בחדר המיון ובוצע צילום לברך. הוועדה קבעה כי מדובר בחבלת מעיכה בלבד ולא בדקה את מנגנון התאונה. הוועדה התעלמה מכך שבביקור ים בקופ"ח מיום 4.9.17 ו-1.10.17 נרשם כי המערער סובל מכאבים ונפיחות בברך ימין ואף הופנה למיון בשל כך. על כן קביעת הוועדה כי רק בביקור מיום 13.10.17 בחדר המיון נרשמו ממצאים לגבי הברך אינה נכונה עובדתית. הוועדה לא הסבירה מדוע אין מקום להכיר בפגיעה בברך כנובעת מהתאונה המוכרת, למערער אין עבר רפואי הנוגע לברך. הוועדה כלל לא בדקה את ברכו של המערער.
לאור אלה מבקש המערער כי בית הדין יקיים דיון בנסיבות התאונה ויקבע קשר סיבתי או לחילופין ישיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר שכן לאור התנהלות הוועדה המתוארת לעיל עולה חשש ממשי כי הוועדה התקבעה בעמדתה. לחילופי חילופין מבקש המערער כי עניינו יוחזר לוועדה באותו הרכב שתתייחס למלוא טענותיו ותנמק את קביעתה.

6. המשיב טען כי נימוקי הערעור אינם מצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה שכן החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ועל כן אין להתערב בה. הוועדה נימקה מדוע אין לדעתה להכיר בקשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער בברכו לבין התאונה שהוכרה – הוועדה הבהירה כי התיעוד הראשון במסגרתו מלין המערער על כאבים בברך נעדר כל דיון או ממצאי בדיקה קלינית ונראה כי התלונות נבעו מהליכה לא תקינה על הסד. כמו כן הצביעה הוועדה על היעדר הסבר במסמך אשר תוקן בכתב יד על ידי דר' הלמן קטרינה בחלוף שנה ממועד עריכתו המקורי. שנית מפנה הוועדה למנגנון החבלה הספציפי אשר הוכר – קרי חבלת מעיכה בכף רגל ימין. לבסוף ציינה הוועדה כי ההמטומה אשר נמצאה בחלק המדיאלי של ברך ימין במסגרת הביקור במיון ביום 13.101.7 מצביע על קיומה של חבלה טרייה אשר כמובן לא נוצרה במועד האירוע התאונתי מיום 30.7.17. בכל הנוגע לבקשת המערער כי בית הדין יכריע בקשר הסיבתי, המשיב טוען כי הדבר מנוגד לחוק ולתקנות.

דיון והכרעה:
7. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובתשובה להן וכן בחומר המצוי בתיק, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

8. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).

9. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע טו 60).

10. בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה ערכה דיון מקיף בעניינו של המערער ופירטה מדוע היא סבורה שאין להכיר בקשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער בברכו לבין הפגיעה שהוכרה.

12. מכתב ההכרה של פקיד התביעות ציין במפורש כי הפגימה שהוכרה היא חבלה בכף רגל ימין. עיון בדו"ח המיון מיום התאונה מעלה כי המערער פירט שבזמן העבודה רכב נסע לאחור וגלגל הרכב עלה על כף רגלו הימנית. על כן ככל שהמערער סבר כי יש להכיר בפגימה אשר אינה מתמצה רק בכף רגל ימין, הרי שהיה עליו להגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות כפי שהובאה במכתב ההכרה. יחד עם זאת יצוין כי לוועדה הרפואית הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה הנטענת בברך, וזאת גם אם פקיד התביעות לא הכיר בקשר הסיבתי בין אירוע האירוע לפגיעה בברך, כל עוד פקיד התביעות לא דחה במפורש קיומו של קשר סיבתי (ראו: עב"ל 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי – נוריאל חנה , 28.1.14). ניתן לראות כי הוועדה ערכה דיון בנוגע לקשר הסיבתי בין הפגיעה המוכרת ללקוי בברך. עוד אציין כי מנגנון הפגיעה אינו מפורט במכתב ההכרה אולם נלמד מהמסמכים הרפואיים האותנטיים מיום התאונה.

13. עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי ביום התאונה לא נרשמו תלונות בנוגע לברך ימין. בביקור נוסף במיון מיום 5.9.17 נרשם כי המערער שב למיון בשל התגברות כאבים ברגל ולחץ על האצבעות. אין אזכור ספציפי לברך. ביום 10.9.17 ביקר המערער אצל אורתופד ושם ציינו כאבים בברך והאורתופד עיין בצילום ברך ופירט כי לא נמצא ממצא גרמי טרי. המערער הופנה לביצוע סי.טי. ביום 13.10.17 פנה המערער שוב למיון מאחר וסבל מכאבים בפרק ובכף הרגל שנחבל בה. בסיכום הביקור שם נרשם שלאחר התאונה טופל המערער בגבס מהקרסול עד מתחת לברך למשך חודש וכי הוא סובל מהגבלה בתנועה בברך ימין. עוד נרשם בסיכום האורתופדי כי בתאונה היתה חבלה סיבובית לברך ונרשם שביום התאונה בוצע צילום לברך אולם לא נמצא בו ממצא גרמי. ביצוע צילום וקיומה של חבלה סיבובית או חבלה כלשהי לברך לא צוינ ו בדו"ח המיון מיום התאונה.

14. הוועדה עיינה במכלול המסמכים וערכה בדיקה קלינית לקרסול ולכף הרגל אולם לא ערכה כל בדיקה לגבי הברך. עצם נחיצות הבדיקה ואופן ביצועה מסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, שבו בית הדין אינו מתערב, אולם הוועדה חיוותה דעתה באשר לליקוי בברך ללא ביצוע בדיקה קלינית בברך כלל. הוועדה אף לא מתייחסת למפורט בדו"ח המיון מיום 13.10.17 בכל הנוגע לביצוע צילום לברך ביום הפגיעה. אכן ייתכן והליקוי בברך נובע מהטיפול בפגיעה באמצעות סד שהגיע עד מתחת לברך, והוועדה נותנת דעתה להמטומה שנמצאה בברך בדו"ח המיון מיום 13.10.17 אולם כאמור אינה מפרטת דבר באשר למה שנכתב שם לגבי הביקור הקודם באותו בית חולים, התלונות על הברך וביצוע צילום בברך.
אין זה מתפקידה של הוועדה לפרט את מקור הפגיעה בברך אלא רק לבחון האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי בברך לבין התאונה, ועל כן, למען הסר ספק, יש השיב את עניינו של המערער לוועדה כדי שתערוך בדיקה קלינית של ברך ימין ותתייחס לדו"ח המיון מיום 13.10.17 בכל הנוגע לתיעוד המבוצע שם לגבי החבלה הסיבובית בברך והצילום שנערך ביום התאונה.

15. יתר טענות המערער אינן עולות כדי פגם משפטי שכן הוועדה מתייחסת למסמך המתוקן המציין כאבים בברך באיחור של שנה ומטילה ספק במהימנותו. הדבר מצוי בסמכותה. כמו כן הוועדה מפרטת כי בבדיקה אצל האורתופד מיום 27.8.17 אין פירוט של בדיקה קלינית שלממצאיה ניתן להתייחס.

16. בית הדין מוסמך לבחון האם נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה. קביעת דרגת נכות וקשר סיבתי הם עניינים מקצועיים המסורים לשיקול דעתה של הוועדה ובית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעת ו. כמו כן המערער ביקש להחליף את הרכב הוועדה אולם לא מצאתי כי מדובר בוועדה מקובעת בעמדתה. הוועדה פירטה ממצאיה בהתאם לחומר שהוצג לה ונפסק כי דרך המלך היא השבת העניין לאותו הרכב שבחן את המערער זה מכבר לצורך שקילת החלטתו והשלמת הנמקתו. לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק החלפת הרכב הוועדה.

17. סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה לצורך שקילת עמדתה בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הפגיעה המוכרת לליקוי ממנו סובל המערער בברכו הימנית. הוועדה תקיים בדיקה קלינית לברך ימין. הוועדה תתייחס לדו"ח חדר המיון מיום 13.10.17 ולמפורט שם לגבי הברך.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה באשר לעילת התכנסותה.

18. משהתקבל הערעור בחלקו, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,000 ₪.

19. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ט, (02 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .