הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 51515-09-16

לפני:

כב' השופטת עידית איצקוביץ

המערערת
רמה שרון
ע"י ב"כ עו"ד אפרים דה האס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נכות כללית) מיום 4.9.2016 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למערערת נכות רפואית בשיעור 20% בגין עודף משקל ונכות בשיעור 30% בגין מחלת הלופוס.

2. המערערת, ילידת 1971 , הופיעה לפני הוועדה ביום 20.7.16, ובמועד זה נבדקה על ידה. לצורך סיכום מסקנותיה ביקשה הוועדה בתום הישיבה כי המערערת תמציא תוצאות בדיקות ולאחר קבלת המבוקש קבעה כי תסכם ללא נוכחות. לאור האמור יצא מכתב מטעם המשיב אל המערערת ביום 20.7.2016 ובו התבקשה המערערת לשלוח לוועדה: תוצאות בדיקת איסוף שתן לחלבון, בדיקת דם של אוריאה וקריטנין, תוצאות בדיקת EMG שעברה.

3. המערערת טוענת כי המציאה לוועדה את כל המסמכים הרפואיים הנדרשים.

4. ביום 4.9.2016 התכנסה הוועדה ועיינה במסמכים החדשים שהגיעו לידיה אולם מאחר והמערערת לא המציאה את תוצאות הבדיקות שהתבקשה, הוועדה דחתה את הערר וקבעה נכות בגין עודף משקל (20%) ומחלת הלופוס (30%).

5. המערערת כאמור טוענת כי המציאה לוועדה את כל המסמכים שנדרשו ממנה.
בישיבת ההערכה המוקדמת בבית הדין טען ב"כ המערערת כי היא סובלת מבעיות נפשיות ויש להתחשב בכך , על אף שלא תבעה נכות בגין כך שכן היא משוכנעת כי מסרה את כל המסמכים לוועדה.

לאחר מכן, הגיש ב"כ המערערת לבית הדין את המסמכים אשר לטענת המערערת הוגשו לוועדה , מהם עולה כי קיימת בדיקת EMG וכן בדיקות דם ושתן.

6. המשיב סבור כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, המערערת לא פעלה בהתאם להנחיות הוועדה ועל כן בדין התקבלה ההחלטה בעניינה.
בכתב תשובה מטעם המשיב נאמר כי הוגש ערר על החלטה לעניין אי כושר של המערערת וועדת עררים (אי כושר) מיום 16.11.16 דחתה את הערר והותירה על כנה את החלטת פקיד התביעות מיום 21.9.16 לפיה המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

7. מאחר שראיתי שבין הבדיקות שהוגשו על ידי המערערת ישנה בדיקת שתן, קבעתי דיון במעמד ב"כ הצדדים, אשר התקיים ביום 27.11.17.
בדיון הודיע ב"כ המשיב כי אם ב"כ המערערת ימציא בדיקת איסוף שתן קודמת לבדיקה האחרונה של הוועדה (4.9.16) הוא ישקול עמדתו להשיב את התיק בנושא זה .

8. ב"כ המערערת הגיש בדיקת שתן מיום 16.6.16, שהועברה אל ב"כ המשיב.
ב"כ המשיב הודיע כי לא מדובר ב בדיקת איסוף שתן לחלבון, כפי שנדרש, ולכן, אין הוא מסכים להחזיר את העניין לוועדה.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

10. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 213).

11. אחת החובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318- 01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע טו 60). בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356- 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

12. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את תלונות המערערת, ערכה למערערת בדיקה קלינית וביססה מסקנתה על הבדיקה ועל המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותה. המערערת התבקשה להמציא לוועדה מסמכים נוספים אולם לא המציאה את מלוא הנדרש ממנה ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.
יצוין כי אין כל אסמכתא שהבדיקה שהוגשה מטעם המערערת לאחר הדיון הינה הבדיקה שהתבקשה על ידי הוועדה – בדיקת איסוף שתן לחלבון.

טענת בא כוחה כי היא סובלת מליקוי נפשי שלא תבעה בגינו וכי יש להתחשב בכך בקביעה כלפיה, אינו עולה ממסמך רפואי כזה או אחר שהוצג בהליך זה. יתר על כן, כלל המבוטחים הפונים לוועדות הרפואיות במשיב סובלים מליקויים רפואיים כאלה או אחרים ואין להעניק יחס שונה למבוטח בשל טיב הליקוי הרפואי ממנו הוא סובל.

13. לסיכום - המערער ת לא הצביע ה על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה.

14. נוכח האמור, הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

15. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום,‏ ט"ו טבת תשע"ח, (2 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .