הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 51180-09-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי

התובע:
לבד אסף ששון ת"ז: XXXXXX668
ע"י ב"כ: עו"ד בתיה חלפון
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

פסק דין

האם נפגע התובע תוך כדי ירידה מסולם לאחר שהלך למחסן להביא בגד ללקוחה והאם הפגיעה ברגלו של התובע נגרמה לו עקב עמידה ממושכת בעבודתו – אלו הן הסוגיות העומד ות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובע עבד כמוכר ולאחר מכן כמנהל חנות בחברת "קסטרו" מיום 6.3.08 ועד ליום 17.7.14.
ביום 26.1.15 הגיש התובע תביעה למל"ל לדמי פגיעה בגין אירוע תאונתי מיום 27.1.14.
ביום 22.10.15 דחה הנתבע את התביעה.
הצדדים חלוקים אם אירעה לתובע תאונה בעבודה ואם הונחה תשתית עובדתית ע"י התובע עפ"י תורת המיקרוטראומה לפגיעה בעבודה נוכח תנאי עבודתו.

טענות הצדדים –
טענות התובע:
ביום 27.1.14 נפגע התובע בקרסולו תוך כדי ירידה מהסולם (להלן: "האירוע הנטען") כשהלך למחסן להביא בגד ללקוחה.
מאז האירוע הנטען שהה התובע בחופשת מחלה (4 חודשים) (סעיף 8 לכתב התביעה) וחזר לעבוד כשהוא סובל מהרגל. התובע פוטר מעבודתו.
האירוע התאונתי החמיר את מצבה של הרגל.
התובע סירב לקבל אישורי מחלה שכן חשש שיפוטר (התובע שהה בחופשת מחלה בשל תאונת דרכים בדרך לעבודה שאירעה לו בחודש 7/2012) (סעיף 7 לסיכומי התובע).
התובע לא ייחס תחילה חשיבות למעידה מהסולם בשל הכאבים שהיו לו 5 ימים בטרם האירוע.
המסמכים הרפואיים תומכים בקיומו של האירוע (נ/3 לסיכומים).
על פי הפסיקה, קמה חזקת הסיבתיות באירוע תאונתי. אופי העבודה של התובע התבטא בעמידה ממושכת במשך 8 שעות ויותר, 6 ימים בשבוע. התובע ניהל חנות גדולה וביצע את עבודתו כשהוא עומד על הרגליים ברציפות 4-3 שעות כל יום (בקופה) וביתרת הזמן היה מהלך בחנות, תוך כדי עמידה על הרגליים. כתוצאה מכך נגרם לתובע נזק לכף הרגל וקרסול שמאל על פי תורת המיקרוטראומה.
בעקבות עמידה ממושכת על הרגליים נפגעו המפרקים ונגרם להם נזק רצועתי וגידי. על פי חלק ב' פרק שני פריט 17 לתקנות הביטוח הלאומי, לתובע נגרמה מחלת מקצוע.
התובע הניח תשתית עובדתית להכיר בפגימה ממנה הוא סובל בקרסול ובכף רגל שמאל על דרך המיקרוטראומה.

טענות הנתבע:

לסיכומי התובע צורפו מסמכים ללא היתר ועל כן מתבקש ביה"ד שלא לקבלם לתיק ביה"ד.
במסמכים הרפואיים מיום האירוע ולמחרת לא מוזכר כלל אירוע תאונתי וגרסתו של התובע נשללת נוכח המסמכים הרפואיים.
התובע הודה שלא קישר את כאביו לאירוע אלא רק לאחר שהרופאים אמרו שקיבל מכה.
התובע לא דיווח למעסיק על האירוע הנטען. התובע לא הוכיח כי אירעה לו התאונה הנטענת.
עבודת התובע הייתה מגוונת שאינה מקימה תשתית למיקרוטראומה.
התובע לא הוכיח כי הוא עמד באופן סטטי במשך זמן ולאלו פרקי זמן. תנוחה סטטית או עמידה ממושכת אינן מהוות מיקרוטראומה.
הנתבע מבקש לדחות את התביעה.

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

האירוע התאונתי:

התובע לא הוכיח כי אירעה לו תאונה ביום 27.1.14 בשעות הערב.

בפני חוקר המל"ל תיאר התובע את שלכאורה קרה לו:

"נכנסתי למחסן, עליתי על הסולם ואז בזמן הירידה פשוט לא שמתי את הרגל בצורה נכונה על הסולם, שמתי אותה קדימה מדי. כאילו הקרסול ירד כלפי מטה. לא שמתי את כף הרגל באמצע "
(עמ' 3 שורות 69-68 להודעה לחוקר המל"ל)

בחקירתו בפנינו גרסתו התפתחה:

"הסברתי את זה גם בחקירה, יש 2 שלבים של הסולם, הורדתי את הרגל בצורה... (התובע מראה לביה"ד שבמקום שהניח את כל הרגל על השלב הניח רק את קצות אצבעותיו)"
(עמ' 4 שורות 15-14 לעדות התובע)
...
"את ההחמרה, את הקנאק הזה. היה לי כאבים לפני. "
(עמ' 5 לפ' שורה 18 לעדות התובע) (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ)

ובטופס התביעה הועלתה גירסה לפיה התובע מעד:

"תוך כדי ירידה בסולם מעד וחש כאב חד בקרסול"

לא זו אף זו, התובע צירף דוחות נוכחות לסיכומיו לתקופה שקדמה לתביעה, אולם בחר שלא לצרף דוח נוכחות ליום התאונה על מנת שניתן יהיה להיווכח שהתובע היה בעבודה, כטענתו.

מסמכים רפואיים:

כעולה מהמסמכים הרפואיים אף אלה אינם תומכים בגרסת התובע. ביום האירוע הנטען פנה התובע לטיפול רפואי (נ-2 לסיכומי התובע) ולא רק שאינו מספר לרופאיו אודות האירוע, אלא מוסר:

"תלונות/סיבת הפניה:
5 ימים כאבים בקרסול שמאל. היום כאבים התחזקו."

למחרת, פנה שוב התובע לרופא (נת/1) וגם שם נרשם:

"החולה מתלונן על:
5 ימים כאבים בכף רגל שמאל עבודה על הרגליים."

ביום 29.1.14 פנה התובע שוב לרופא (נת/2) ושם אומר התובע:

תלונות/סיבת הפניה:
כאבים בכף רגל שמאל בצורה פתאומית"

כלומר, לא רק שלא אירע אירוע תאונתי אלא הכאבים הופיעו לפתע.

עדות יחידה:

גרסת התובע היא עדות יחידה של בעל דין. לאור הוראת סעיף 54(ב) לפקודת הראיות, לא ניתן לקבל תביעה על פי עדות יחידה של בעל דין, ללא נימוקים מיוחדים שיירשמו.

לא הובאו עדים אשר תומכים בגרסתו של התובע באופן כלשהו והתובע אף לא טרח לדווח על התאונה למעסיק. התובע טוען כי חשש לדווח פן יפוטר, ברם על פי גרסתו של התובע בעצמו לאחר האירוע הנטען נעדר התובע 4 חודשים מהעבודה, כך שלמרות גרסתו כי לא רצה לקבל ימי מחלה מהרופא, בפועל נעדר מהעבודה.

לא זו אף זו, בהודעה לחוקר אומר התובע כי דיווח למעסיק :

"... התקשרתי לערן אלון מהמשרד בקופ"ח בכפר סבא. זהו. התקשרתי לערן, הסברתי לו את מצב הרגל שלי, ואמרתי לו שאני צריך לחזור לחנות לסגור אותה ולכן איני יכול לקחת ימי מחלה או שיש לו פתרון בשבילי, וזהו. ערן אמר שיחשוב ואז הפקידה בקופ"ח זרזה אותי בשיחה ... אמרתי לערן שאני חייב לנתק וזהו." (עמ' 4 להודעה שורות 80-75)

זאת ועוד, לפי גרסת התובע הוא לא קישר את כאביו ברגל לתאונה הנטענת:

"אצל הרופא סבלתי מכאבים, לא רציתי להגיד על הסולם בכלל. סבלתי 5 ימים מכאבים, אני לא אספר סיפור שבגלל שעכשיו ירדתי מסולם. הבעיה שלי מהרגל נוצרה מעמידה אינטנסיבית "
(עמ' 5 לפ' שורות 25-24 לעדות התובע)

"ש. אתה לא בטוח שזה קרה מהסולם – התביעה שכאן היא על הסולם. אתה רוצה לתקן?
ת. עמידה וסולם ויכול להיות גם מתאונת עבודה שהיתה לי לפני כן התאונת דרכים.
ש. זו תאונת דרכים מ- 2012 שהוכרה לך כפגיעה בעבודה.
ת. אמת.
ש. הגשת טענת החמרה לגבי הפגיעה בקרסול?
ת. לא חשבתי שזה חלק מהתוצאה."
(עמ' 6 לפ' שורות 6-1 לעדות התובע)

אירוע שכזה אינו דבר שבשגרה ולכן, העובדה כי התובע בעצמו לא קישר את האירוע לכאביו מעידה שספק רב אם האירוע אכן התרחש.

משכך נדחית תביעתו של התובע להכיר באירוע הנטען כתאונת עבודה.

מיקרוטראומה:

על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהי נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים:

"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע..." (עב"ל 313/97 המל"ל - אשר יניב פד"ע לה 529, 532 (1999)) (ההדגשה במקור).

התובע ביצע פעולות רבות ומגוונות:

"ת. עומד, הולך בחנות, מטייל, מסתובב, דיברנו על זה בתחילת החקירה. לפעמים אני עומד על הקופה ואין לי אפשרות לשום דבר.
ש. יום העבודה שלך מורכב גם מעמידה סטטית וגם מהליכה?
ת. נכון.
ש. ונכון שהוא מורכב גם מעליה וירידה מסולם?
ת. כן, לא עולים ויורדים מסולמות כל היום, אבל זה קורה.
ש. יש עוד פעולות במהלך יום עבודה? עולה על כיסאות, מתכופף?
ת. פותח סחורה, מלביש בובה לפעמים.
ש. אתה צריך לכרוע?
ת. כן. לפתוח סחורה, לתלות קולבים, להתכופף להרים את הקולבים." (עמ' 8 לפ' ש' 25 עד עמ' 9 ש' 5 לעדות התובע).

התובע אינו עומד באופן רציף ולאורך זמן ובוודאי שלא הוכח לכמה זמן הוא עומד, אלא שהוא נע בין הפעולות שהוא מבצע.

על פי פסיקת בית הדין הארצי, תנוחה סטטית איננה מבססת עילת מיקרוטראומה משאין בה תנועה (עב"ל 25019-08-15 נסים ערוסי - המל"ל ניתן ביום 30.3.16):

"לאור האמור שב בית דין זה ופסק כי תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המיקרוטראומה באשר אין בה תנועה חוזרת ונישנת. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי כמי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה. בהתאם נדחו תביעות שעניינן עמידה ממושכת על הרגליים או על הברכיים.
הפסיקה שבה והדגישה כי אין מקום להרחיב את גדריה הנוקשים של עילת המיקרוטראומה ו"פריצת הגדר" היא עניין למחוקק לענות בו."
(עב"ל 11714-12-16 יוסף דוייב - המל"ל ניתן ביום 4.5.17)

וכן:
"בנסיבות המקרה, מקובלת עלינו טענת המוסד שלפיה, העובדה שלא מדובר בתנועה בה היה המשיב בעת עבודתו אלא בתנוחה, הרי שבכך לא מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה בה נדרש שתהיינה תנועות חוזרות ונשנות, וברי כי תנוחה איננה תנועה.
אנו סבורים כי אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.8.05; עב"ל 9683-12-11 איאד בארוד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.9.13) בעניין זה נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק, כפי שנקבע בעניין קורין גל אור (עב"ל 38875-09-10 קורין גל אור – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.1.13) כי "פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן." לפיכך אף בעניינו לא מצאנו כי יש מקום להרחיב את גדרי תורת המיקרוטראומה."
(עב"ל 19905-02-13 המל"ל - מוייז יניפליז ניתן ביום 3.7.14) .

משכך נדחית תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו בעבודה כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.

מחלת מקצוע:

התובע מפנה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) פרק שני, פריט 17 ששם נקבע: "מחלות עצבים, פרקים, גידים, שרירים, כלי הדם או העצבים של הגפיים". סעיף זה קובע את אחוזי הנכות בגין פגימה זו.

אולם עיון בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד-1954, קובע בפריט 26 לתוספת השנייה בחלק א', טור שלישי:

"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק – עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפני הענין, החוזרות ונשנות ברציפות"

כפי שראינו לעיל, לצורך בחינת פגיעתו של התובע על פי תורת המיקרוטראומה, התובע לא הוכיח ביצוע תנועות חד גוניות.

משכך נדחית גם תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו כמחלת מקצוע.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ח ניסן תשע"ט ( ‏23 אפריל 2019),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר אלי ביהרי

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה