הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 51119-11-14

14 אוגוסט 2016

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובעת
גלינה פלקידוב
ע"י ב"כ: עו"ד נ. אל על
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד כפיר אמון

פסק דין

האם עלה בידי התובעת להוכיח תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה לשם הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה כמטפלת סיעודית לבין הפגיעה בגבה ? בשאלה זו אנו נדרשים להכריע בשלב זה של ההליך, שכן, ככל שהתשובה לשאלה היא בשלילה, הרי שדין התביעה להידחות.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעת ילידת 1956 עלתה לישראל בשנת 1998, ועבדה במשך כ - 11 שנים (מיום 3.11.99 עד יום 2.9.10) בתפקיד מטפלת סיעודית בבית אבות "נווה עמית- עד 120".
ביום 7/7/13 התובעת הגישה למל"ל תביעה להכרה בפגיעה בגבה (כאבי גב מקרינים לאברים נוספים) כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.
ביום 24/11/13 נמסרה לתובעת הודעה כי תביעתה נדחתה מן הטעם שלא הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה , וכי הפגיעה בגבה היא תוצאה של תחלואה טבעית.

ראיות התובעת
לתמיכה בטענותיה בעניין מתכונת עבודתה כמטפלת סיעודית בבית אבות , התובעת הגישה תצהירים שלה ושל חברתה לעבודה גב' טטינה גורמן. עדותן נשמעה בפי בית הדין בישיבה שהתקיימה ביום 21/2/16. לאחר הישיבה, ביום 27/3/16 הודיע הנתבע כי אין הוא מבקש לזמן לעדות את הממונה על התובעת אצל המעסיק, ובסיכומיו הודיע כי בשל חלוף הזמן לא עלה בידו לאתרה.
בתצהירים מטעם התובעת פורטו הפעולות שנדרשו התובעת וחברתה לבצע במחלקה הסיעודית בבית האבות בכל אחת משלוש המשמרות ביממה, על השונות המסויימת באופיין, כאשר ככלל נדרשה כל עובדת לבצע כ- 7 משמרות בנות 7.5 שעות בשבוע.

טענות התובעת
התובעת טוענת כי יש לקבוע תשתית עובדתית על סמך תצהירי התובעת והעדה מטעמה. לטענתה, מתכונת עבודתה כמטפלת סיעודית כללה 7 משמרות בשבוע. לטענתה כל אחת מהמטפלות נדרש לטפל ב- 6-8 קשישים סיעודיים לבדה , ולפיכך נדרשה לבצע מדי משמרת פעולות חוזרות ונשנות של הרמה של המטופלים לצורך רחצה, החלפת בגדים, הובלה לטיפולים, לחדר אוכל וכיו"ב וזאת עשרות פעמים בכל משמרת. לפי הערכתה, במשמרת בוקר ביצעה הרמה של חולים בין 150-250 פעמים, במשמרת ערב בין 160-240 פעמים ובמשמרת לילה בה עובדת מטפלת אחת לבדה, היא נדרשת לבצע הרמות לשם שינויי תנוחת שכיבה לכל המטופלים במחלקה, דהיינו 360 פעמים במהלך המשמרת.
לטענת התובעת, במהלך מרבית תקופת העסקתה לא היה במחלקה מנוף , וגם כאשר הוכנס, לא נעשה בו שימוש סדיר. משויתר הנתבע על זימון לעדות של המעסיק, הרי שלדידה יש ליתן משקל מלא לעדות התובעת והעדה מטעמה.
התובעת מפנה לפסיקת בתי הדין, במסגרתה נקבע ביחס למטפלות סיעודיות בבית אבות, כי אופי העבודה מקים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.

טענות הנתבע
לטענת הנתבע, עולה מעדותה של התובעת כי ביצעה בעבודתה פעולות רבות ומגוונות לרבות האכלה של המטופלים, החלפת מצעים, הובלת הכביסה, העברתה ממכונה למייבש, קיפול כביסה, שטיפת סירי לילה, וכי כאשר נאלצה להרים מטופל כבד נעזרה באיש צוות.
הנתבע אף טוען ביחס להרמת המטופלים כי עדותה של התובעת והערכתה היתה מוגזמת ביחס להערכה של העדה מטעמה, אשר העידה כי כמות ההרמות של המטופלים בכל משמרת לא היתה קבועה, והמשקלים של המטופלים גם הם היו שונים. לדידו, לא די בכך שמדבור בעבודה הכוללת מאמץ פיזי על מנת להקים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. בשל העובדה שמדובר בעבודה מגוונת, בית הדין הארצי לעבודה לא הכיר בעבודה של מטפלת סיעודית כמקימה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. לראיה מצביע המל"ל על שורה של פסקי דין של בית הדין הארצי אשר ניתנו לטענתו בנסיבות דומות ובהן נדחתה התביעה.

הכרעה
מחלת גב נמנית על המחלות שגורמים רבים מובילים להתפתחותן (multiple causal diseases) ולעיתים קרובות לא ניתן לקבוע בוודאות מה הוביל לכך שפלוני סובל מבעיות גב, גורמים מולדים, ניוונים, התפתחותיים קשורים בגיל, בפעילות ובמשתנים רבים אחרים.
בעבר נתגלעו בפסיקה חילוקי דעות ביחס לשאלה, האם ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה של מחלת גב. במשך שנים רבות נקבע, כי אין ליישם את תורת המיקרוטראומה על מחלות גב, ואולם הלכה זו השתנתה במהלך השנים, לאחר שבית הדין הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין העיסוק רב השנים במקצועות מסויימים (סבלות, נהיגה בדרכים משובשות ועוד...), לבין שכיחות הופעתם של כאבי גב (עב"ל 338/96המוסד לביטוח לאומי – עובדיה פד"ע לו 213). ואולם, נדמה מהפסיקה, כי בכל הנוגע להכרה בכאב גב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה יש לנקוט במשנה זהירות, ולעמוד באופן דווקני על קיום התנאים שנקבעו לשם כך בפסיקה.
כידוע, לצורך ביסוס עילת תביעה מסוג מיקרוטראומה על התובע לעמוד במספר תנאים:
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח" (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533; להלן: הלכת יניב).
וכן נקבע:
"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו."
[עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02)].
פסיקת בתי הדין לעבודה נדרשה פעמים רבות לשאלה האם מתכונת עבודתן של מטפלות סעודיות, הכוללת מדי יום , ביו היתר, פעולות חוזרות ונשנות של הרמה / סיוע בהרמה של קשישים סיעודיים, מקימה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, או שמא מדובר בעבודה מגוונת אשר על אף היותה בעלת מאפיינים "פיסיים" היא איננה כוללת רצף אחיד של תנועות חוזרות ונשנות.
התובעת הפנתה לפסיקה של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, אשר הכירה בקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, בנסיבות דומות לאלה שהתבררו בפנינו בהליך דנן ( פסק דינה של נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כב' השופטת ורד שפר, אשר הכירה (ב"ל (נצ) 14204-07-12 גרטנלוב נ' המל"ל), פסק דינו של כב' השופט חיים ארמון (ב"ל (נצ) 2981/09 גרשמן נ' המל"ל).
אלא שהנתבע הפנה לשורה ארוכה של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אשר במסגרתה נדחו בזו אחר זו תביעות של מטפלות סיעודיות להכרה בפגיעה בגב במנגנון של מיקרו טראומה כתוצאה מתנאי עבודתן. פסקי הדין אליהם הפנה המשיב מפרטים תשתית עובדתית דומה מאוד לזו שנפרסה בפני בית הדין בהליך דנן, והם ההלכה המחייבת.
כך, בעב"ל 204/06 מרוסיה חיימוב נ' המל"ל דן בית הדין הארצי לעבודה בתביעה של מי שעבדה כ 8 שנים כמטפלת סיעודית בבית אבות, במתכונת עבודה דומה לזו של התובעת ודחה את הערעור. בעב"ל (ארצי) 664/08 חימוביץ כרמלה נ' המוסד לביטוח לאומי, נדון עניינה של מי שעבדה למעלה מ- 20 שנה כמטפלת סיעודית במתכונת דומה, תביעות אחרות בעלי קווי דמיון, אשר הוגשו על ידי אחיות, להכרה בפגיעה בגבן בתהליך של מיקרוטראומה נדחו אף הן מן הטעם שמדובר בעבודה מגוונת, על אף מאפייניה הפיסיים.
פסק הדין האחרון אליו הופנינו, ניתן לא מכבר, ביום 5/3/15 (עב"ל 703-05-13 גלינה אודוביצ'נקו נ' המל"ל) , ובו נדחתה התביעה של מי שעבדה כמטפלת סיעודית במשך כ- 8.5 שנים , כאשר התאור העובדתי של מתכונת העסקתה, דומה לזה ש בפנינו בהליך כאן.
לא עלה בידינו להצביע על אבחנה של ממש בין נסיבות עבודתה של התובעת בתיק דנן, לבין עבודתן של המטפלות הסיעודיות שעניינן נדון על ידי בית הדין הארצי בהליכים שפורטו לעיל , כאשר התמונה המקובלת היא שהעבודה הרגילה של מטפלת כרוכה במתן שירותים שונים לכ- 7 מטופלים בממוצע , על כל המשימות הכרוכות בכך ( האכלה, נקיון אישי, כביסה, מצעים והובלה לטיפולים). ככל שיש הבדל כלשהו בת יאור העובדתי, הרי שהוא נעוץ ב בחירת הדגשים בעדות, ולא באבחנה של ממש במתכונת העבודה או בדרישות הנובעות מתפקיד.
אנו סבורים כי האופן בו העריכה התובעת את מספר הפעמים בהם הרימה מטופלים ( לטענתה למעלה ממאה פעמים בכל משמרת) נוטה להגזמה. מעדותה של התובעת וחברתה התרשמנו כי מספר זה כולל פעולות שאינן הרמה ממש אלא סיוע בהלבשה, הטיה על גבי המיטה, ועוד כיוצא באלה פעולות שדורשות מאמץ פיסי, אך אינן בגדר "הרמה" של ממש .
התרשמנו כי התובעת וחברתה, הגם שציינו בעדותן מגוון של פעולות הנגזרות מהתפקיד של מטפלת סיעודית במחלקה ואשר אינן כרוכות בהרמה, כגון סיוע בהאכלה, ליווי מטופלים לטיפולים רפואיים, החלפת מצעים, ניקוי סירי לילה ועוד כיו"ב נטו להמעיט בתאור נפח פעילות זו ונטו להציג את עבודת המטפלת כעבודת סבלות.
משלא מצאנו אבחנה של ממש בין תנאי עבודתה של התובעת לבין תנאי עבודתן של מטפלות סיעודיות אחרות במוסדות לקשישים, ולאור עמדות העקבית של בית הדין הארצי לעבודה, איננו רואים מנוס מלדחות את התביעה.
כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י' אב תשע"ו, (14 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים