הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 5071-05-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי רם

התובעת
פלוני
ע"י ב"כ: עו"ד שמואל אראלי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירלי ברדוגו

פסק דין

האם התנהלות המל"ל כלפי התובעת הלוקה בנפשה הייתה כדין אם לאו – זוהי הסוגיה העומדת להערכתנו בתביעה לדמי שיקום מקצועי של התובעת.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

  1. התובעת בת 31, סובלת מאז גיל 16 מהפרעה פסיכואפקטיבית – תסמונת דו-קוטבית.
  2. התובעת מטופלת בלשכת הבריאות האזורית במודיעין-רעות.

3. התובעת הוכרה על ידי המל"ל כבעלת נכות אי כושר בשיעור של 75% ונכות רפואית 52%.

4. מחודש 11/2007 מקבלת התובעת קצבת נכות חודשית בסך 2,300 ₪ (נספח א' ו-א1 לכתב התביעה).

5. התובעת סיימה קורס הדרכת שחיה במכון וינגייט והיא בעלת תעודת מדריך שחיה במכון וינגייט (נספח ב' לכתב התביעה).

6. בשנת 2012 החלה התובעת בלימודי נטורופתיה במכללת רידמן בירושלים. התובעת השלימה 75% מלימודים אלו (עמ' 8 שורות 3 – 4 לעדות נחמה אלמוג).

7. התובעת נתמכת נפשית וכלכלית ונעזרת בהוריה. אביה של התובעת עומד מול הרשויות השונות בשל מצבה של בתו. אביה של התובעת הוא עורך דין במקצועו.

8. ביום 23.2.14 הגישה התובעת תביעה לנתבע למתן שיקום מקצועי (נספח ג' לכתב התביעה).
ביום 30.6.14 הודיע הנתבע לתובעת על אישור תביעתה למתן שיקום מקצועי (נספח ז' לכתב התביעה), הובהר לתובעת כי מדובר באישור עקרוני:

"הריני לאשר תביעתך למתן שקום מקצועי שנתקבלה ביום 23/02/2014.
גיבוש ואישור תכנית השיקום המתאימה לך ייעשה במשותף עימך, על פי מצבך הרפואי כישוריך ושאיפותיך המקצועיות.
פקיד השיקום, שהינו עובד סוציאלי בהכשרתו ומומחה בנושא שיקום תעסוקתי, יסייע בייעוץ, ליווי ומיצוי זכאותך לאורך כל תהליך השיקום.
מעורבותך, אחריותך והשתתפותך יקבעו את סיכוייך להצליח במסלול השיקום הנבחר, ולהשתלב בעבודה.
לתשומת ליבך, תוקף אישור זה הינו לשנה אחת בלבד מיום הוצאתו. במידה ובמהלך שנה זו לא תהיה בקשר עם מחלקת השיקום, יהיה עליך להגיש תביעה חדשה וזכאותך תיבחן מחדש.
אין באישור זה משום אישור תכנית השיקום או ההכשרה המקצועית עצמה."

9. התובעת ביקשה להכיר בזכאותה לשיקום מקצועי לרבות מימון לימודי הנטורופתיה.

10. ביום 9.2.16 דחה הנתבע את התביעה.

11. הנתבע דחה את התביעה על פי סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי.

טענות התובעת:
הנתבע התנהל ומתנהל בצורה בלתי תקינה.
התובעת המציאה את כל המסמכים לנתבע: רשימת ציונים, דוחות נוכחות, תכנית לימודים, קבלות.
על פי חוות דעתו של ד"ר בנגל, מנהל המרפאה בה מטופלת התובעת, השגת זהות מקצועית ועבודה יציבה תתרום לייצובה ושיקומה של התובעת.
ריבוי מקומות העבודה של התובעת היה בהיותה שכירה וניסיון להסתיר את מצבה הנפשי. התובעת מצליחה לעבוד פרקי זמן במהלך השנה כעצמאית במקצועות שלמדה (עיסוי – ארומתרפיה, ייעוץ צמחי מרפא). התובעת הציגה ראיות לאמור לעיל והתובעת שיווקה את שירותיה ברשתות החברתיות.
הנתבע לא הציע לתובעת כל עבודה או עיסוק.
הנתבע לא יידע את התובעת כי נחוץ אישור המשרד הראשי ללימודי נטורופתיה.
טענות נוספות של התובעת תעלנה להלן בהכרעתנו.

טענות הנתבע:
הדחייה בדין יסודה.
התובעת סירבה להשתתף במרכז אבחון על מנת לבחון את התאמתה לעבודה.
כאשר פנתה התובעת אל הנתבע, היא כבר הייתה מצויה בשנה השלישית ללימודיה.
פקידת השיקום פעלה במסגרת סמכותה בדין, בחנה את הבקשה ולאחר שהפעילה שיקול דעתה, החליטה לדחות את התביעה.
בפני ביה"ד עומדת החלטת הנתבע ולא התנהלות תחום השיקום בנתבע.
תחילה טופלה התביעה ע"י עו"ס, גב' צורית גלבוע, אולם לאחר תלונות מצידה של התובעת כלפי העו"ס, הועבר עניינה של התובעת לעו"ס אחרת, גב' נחמה אלמוג.
העובדת הסוציאלית הבהירה לתובעת על חשיבות הקשר הרציף עמה עד לסיום בניית תכנית השיקום עבור התובעת. התובעת לא שמרה על קשר רציף. אביה של התובעת עמד בקשר עם העובדת הסוציאלית.
התובעת כבעלת דין לא התייצבה ולא נחקרה על תצהירה ולא הובאה גרסה נגדית לסתור את עדות גב' אלמוג. התביעה מבוססת על עדותו של אבי התובעת שלדעתו התובעת מסוגלת ומתאימה לעבוד כעצמאית, אך אביה של התובעת אינו בעל ידע מקצועי בתחומים הרלוונטיים.
ד"ר בנגל, העד מטעם התובעת, אינו יכול להיכנס בנעלי פקידת השיקום והוא איננו המטפל של התובעת.
בין העובדת הסוציאלית לבין התובעת התקיימו פגישות בודדות בלבד.
התובעת עבדה בעשרות מקומות עבודה בתקופה משנת 2011 ועד היום ובכל מקום עבדה בין חודש עד 3 חודשים בלבד. לתובעת יכולת השתכרות של מאות שקלים בלבד. בנוסף במקום לסיים את לימודיה ב-4 שנים פרשה את הלימודים על פני 6 שנים. לתובעת קיימת בעיה של התמדה על פני זמן.
התובעת הופנתה על ידי העובדת הסוציאלית לאבחון על מנת לבחון את המיומנות הבינאישית של התובעת ומידת התאמתה לעסוק במקצוע הנטורופתיה. התובעת סירבה לעבור את האבחון. אביה של התובעת אישר בעדותו כי הוא זה שהמליץ לתובעת להפסיק את האבחון.
החלטת הנתבע היא סבירה וראויה ולא נפל פגם משפטי בהחלטה.
בפני פקידת השיקום לא עמדו תוצאות האבחון המקצועי. פקידת השיקום התרשמה כי התובעת היא אדם נעים הליכות ובחינת בקשתה של התובעת נעשתה מתוך גישה חיובית. לתובעת היסטוריה תעסוקתית שלא מוכיחה יכולת התמדה.
במפגשים עם התובעת ניכר שלתובעת קושי ביצירת קשר ובתקשורת בינאישית. תקשורת היא חיונית למי שמבקשת להיות בעלת עסק עצמאי בתחום.
הפרישה של תכנית הלימודים המבוקשת ל-6 שנים הצביעה על קושי של התובעת לעמוד בנטל דרישות הלימודים.
התובעת לא פתחה תיק במל"ל כעצמאית ולא דיווחה על הכנסות מעסק כנטורופתית. עד היום התובעת לא עוסקת בתחום הנטורופתיה.
ביה"ד לא ישים עצמו בנעליה של פקידת השיקום אשר החלטתה מתקבלת על יסוד שיקולים מקצועיים.
התובעת לא סיימה את לימודיה. תביעתה של התובעת נסובה על אישור מימון לקורסים בודדים שאינם מקנים הסמכה כנטורופתית.
תוך כדי ההליכים המשפטיים ניתנה החלטה שלפיה הנתבע מוכן להכיר בלימודי יוגה.
הטענות העובדתיות לא הוכחו על ידי התובעת.
הנתבע מבקש לדחות את תביעת התובעת.

עדויות:
שמענו את עדות אביה של התובעת, מר ______, ואת עדותו של ד"ר רועי בנגל, מנהל המרפאה בה מטופלת התובעת ומטעם הנתבע העידה גב' נחמה אלמוג, עו"ס.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את הקריטריונים לזכאות של מבוטח לשיקום מקצועי:

"מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:

(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;
(2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;
(3) הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;
(4) הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לענין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה."

סעיף 204 לחוק קובע:

"שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה'; התקנות וההוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחוייבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת."

על פי תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז-1959, שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית ובתנאים שנקבעו בתקנות: דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה נקבעה ל-10% לפחות, "עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת" ולדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי (סעיף 3 לתקנות).

הנפגע חייב להתייצב בפני פקיד השיקום במקום ובמועד שנקבעו על ידי פקיד השיקום לשם מתן הדרכה לנפגע בבחירת מקצוע בקשר לשיקומו ולשם ביצוע בדיקות ומבחנים אחרים.

על הנפגע להמציא מסמכים ותעודות שפקיד השיקום ידרוש להוכחת התנאים לפי תקנה 3 ולקביעת דרכי השיקום (סעיף 5 לתקנות).

אם מצא פקיד השיקום כי נתמלאו התנאים לפי תקנה 3, יכין בשיתוף ובהתייעצות עם הנפגע את התכנית לפיה יינתן לו השיקום המקצועי (סעיף 6 לתקנות).

לפקיד השיקום סמכות להפסיק את תכנית השיקום אם נכח "כי ההתקדמות בשיקומו המקצועי של הנפגע אינה מניחה את הדעת מפאת אי-התאמתו או אי-יכולתו או מפאת אי-התאמת המקום בו ניתן השיקום, רשאי הוא לשנות את התכנית, לקבוע תכנית חדשה או להפסיק את השיקום" (סעיף 7 לתקנות).

לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו, בין השאר, "...הוצאות כלכלה, לינה ונסיעה שנגרמו לו בקשר לשיקום במקצוע" וכן משולם לו " ההפרש שבין קיצבת הנכות המשתלמת לו ובין קיצבת הנכות שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-16 שעות לשבוע " (סעיף 9 לתקנות).

על פי התקנות, המוסד רשאי להפחית, להשהות או לשלול תשלום דמי שיקום מקצועי "אם הנפגע נעדר ללא הצדקה מהמקום בו ניתנת לו הכשרה מקצועית לשיקומו או שהוא, לדעת פקיד השיקום, מתרשל בהכשרה המקצועית והוא ממשיך להתרשל לאחר שפקיד השיקום התרה בו בכתב" (סעיף 10 לתקנות).

כבר נקבע כי אופן פעילותה של פקידת השקום אינן מתיישבות תמיד עם חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות (עב"ל 12705-11-12 אליהו עילם - המל"ל , ניתן ביום 19.4.17) ונקבע כי על המדינה: "לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו"; את תיקון תקנות שכר מינימום (שכר מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת), התשס"ב-2002, במטרה להגביר את השילוב של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה החופשי; את תיקון 109 לחוק הביטוח הלאומי התשס״ח-2008 (סעיף 195 לחוק), שמטרתו לעודד מקבלי קצבאות נכות כללית לצאת לעבודה, באמצעות הפחתה הדרגתית של הקצבה בהתאם לגובה ההכנסה וכן את אשרור האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ביום 28.9.12 (Convention on the Rights of Persons with Disabilities). אמנה שבמסגרתה הוכרה "...זכותם של אנשים עם מוגבלויות לעבוד, בשוויון עם אחרים" וכן, "... הזכות לקבל הזדמנות להתפרנס מעבודה שנבחרה או נתקבלה באופן חופשי בשוק עבודה ובסביבת עבודה שהם פתוחים, משלבים ונגישים לאנשים עם מוגבלויות." (ר' סעיף 27 לאמנה העוסק בעבודה ותעסוקה).
במסגרת אותה אמנה אף חודדה המחויבות של המדינה "לקדם הזדמנויות תעסוקה וקידום קריירה עבור אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה, וכן סיוע במציאת תעסוקה, קבלתה, התמדה בה וחזרה אליה..." (סעיף 27 לעב"ל 12705-11-12 אליהו עילם - המל"ל )

תפקידנו כחברה הוא לעשות כל שביכולתנו על מנת לשלב נכים בשוק העבודה. שילובם בשוק העבודה משמעו שילובם בכל חיי היום-יום, ולשם כך נועד השיקום המקצועי. תכלית השיקום המקצועי היא לאפשר לנכה לעסוק בעבודה ההולמת את כישוריו, ולאו דווקא להכשירו לעבודה האופטימלית בשים לב לכישוריו (דב"ע לח/0-151 שמואל נייברג נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י' (1) 164). עוד נפסק כי השיקום המקצועי לא נועד להבטיח לנכה "שיקום כלכלי" ואינו הבטחת "פרנסה" בדרך כלשהי (דב"ע מא/0-168 דוד אלזדה נ' המוסד לביטוח לאומי ,פד"ע י"ג 330). החלטה בדבר התאמת כישורי הנפגע לעבודה התואמת את כישוריו היא של פקיד השיקום.

התנהלות הנתבע:

מניהול ההליך המשפטי כאן התרשמנו כי הנתבע רואה בתובעת כיריבה משפטית ולא כמבוטחת שעליו לדאוג לה, וכך נהג הנתבע בסיכומיו לרבות טרונייתו כי התובעת לא התייצבה להיחקר על עדותה ועל מעורבותו של אבי התובעת. האם הנתבע איננו יודע שהתובעת היא נכה בתחום הנפש ושהתובעת צריכה את עזרתו והגנתו של אביה? ודי כדי להבין את הדברים שנכתבו לעיל כפי שהדברים הובאו ע"י הנתבע בסיכומיו (ס' 27 (ג) לסיכומיו:

"עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמסקנה שהלימודים בגינם היא מבקשת מימון אינם מספיק חשובים עבורה על מנת שהיא תופיע בדיון. התנהלות זו מתיישבת עם התנהגותה של התובעת שהחליטה בעצת אביה להפסיק את האבחון על דעת עצמה למרות שלפי דברי אביה היא היתה מסוגלת פיזית ונפשית להתמיד באבחון. לחילופין התובעת אינה בעלת יכולת להופיע לדיון וזה המצב בכל התקופה שבה התנהלו ההליכים בתיק זה משנת 2016 ומה הדבר מעיד על יכולתה לנהל עסק עצמאי על כל המשמעויות והחובות הכרוכות בכך??"

לקרוא ולא להאמין, שהנתבע כמוסד סוציאלי כותב דברים אלו.

הנתבע מלין כי התובעת ביקשה לפרוש את לימודיה על פני 6 שנים במקום 4 שנים, מה שמעיד לטענת הנתבע על קושי לעמוד בנטל ובלימודים. מדוע הנתבע סבור שבכך יש לתמוך בטענתו כי לא היה מקום לאשר את תכנית הלימודים? נהפוך הוא, על הנתבע לבוא לקראת מבוטחים המבקשים לעבוד ולהתפתח.

נציין כי ניסינו בכל מאודנו להביא את הנתבע להסכים להחזר עלויות הקורסים שבהם סיימה התובעת את הקורס המדובר (נטורופתיה) אך הנתבע אישר לאחר דין ודברים את קורס לימודי היוגה על אף שהתובעת כלל לא תבעה בגין קורס זה, לא השלימה אותו ואינה עובדת בתחום זה:

"בהתאם להמלצת בית הדין הנכבד מיום 17.1.18, תיקה של התובעת נבחן מחדש.
התובעת זומנה לראיון נוסף אשר נערך ביום 27.5.18.
מבדיקת הקורסים אשר הועברו לבדיקה, עולה, כי מדובר בקורסים אשר אינם כלולים ברשימת המקצועות המופיעים בהנחיות הנתבע לתוכנית שיקום בתחום הרפואה המשלימה.
במסגרת הראיון התברר כי התובעת לומדת קורס הדרכת יוגה במכון "שלם", הנתבע מסכים לאשר מימון קורס זה (בכפוף לנהלי העבודה)."
(הודעת הנתבע מחודש 6/18)

החלטת הנתבע:

הנתבע אישר את זכאותה של התובעת לשיקום מקצועי אך היה אמור לגבש תכנית שיקום יחד עם התובעת על פי מצבה הרפואי וכישוריה, כפי שכתב הנתבע לתובעת (נספח ז' לכתב התביעה). התובעת פעלה כמצוות הנתבע והמציאה את כל המסמכים הנדרשים ממכללת רידמן (נספחים ט"ו, ט”ז, י"ז לכתב התביעה.

התובעת הגישה חוות דעת מטעם ד"ר בנגל בה נכתב מפורשות על חשיבות לימודיה לצורך ייצובה ושיקומה הנפשי (נספחים י', ל"א לכתב התביעה). כעולה ממכתבו של ד"ר בנגל למל"ל, הוא סבור שהתובעת "מצליחה להתמיד ולהתקדם בלימודים, חרף תקופות קושי מבחינה נפשית..." ושהלימודים והרצון של התובעת לעסוק בתחום הנטורופתיה יגרום ליציבותה הנפשית של התובעת. ד"ר בנגל ממליץ לסייע לתובעת במימון לימודיה על מנת לרכוש "מקצוע משמעותי לעתיד".

ובחקירתו בפנינו הוסיף ד"ר בן גל:
"ת. קראת את המסמך שכתבתי? העובדה שהכי בלטה מבחינתי והצדיקה את התמיכה שלי בפניה לביטוח לאומי, שזה היה בתוך, חרף מצבה הנפשי ותקופות כאלה ואחרות זה היה משהו שהיא הייתה עקבית לגביו, וחזרה אליו לאחר תקופות משבר, ציר."
(עמ' 8 לפ' שורות 3-1 לעדות ד"ר בנגל)

אכן לתובעת קשה להתמיד במקומות עבודה בהם עבדה, אולם זה איננו מפתיע נוכח מצבה הבריאותי. הנתבע בחן את התובעת בעיניים של מבוטח בריא בנפשו אולם במקרה דנא לצערנו, אין זה כך.

התובעת עבדה כעצמאית בהיקף קטן ביותר ולא מדווחת למל"ל כעצמאית אך היא מפרסמת עצמה ברשתות (ת/2):
"ת. טיפולים בוצעו בפועל על ידי התובעת, אני עצמי עזרתי לה לקחת את מיטת הטיפולים שהיא רכשה ולמקם אותה בסטודיו מסוים בנחלאות ויש תמונה שצורפה לתצהירים, ואני יודע שהיא עסקה בזה בצורה אינטנסיבית לפחות 5, 6 חודשים. כשהיא היתה מרגישה פחות טוב היא היתה מתונה יותר וממעטת לפרסם את עצמה, ברגע שהרגישה יותר טוב חזרה לגל פרסומים בפייסבוק וברשתות אחרות.
...
ת. מהפרסומים שהגשתי רואים איך היא מתמודדת ומפרסמת את עצמה ונלחמת על סיכוי לפרנסתה. היא עושה את זה, היא לא מתייאשת. אבל היא צריכה את העזרה המינימלית."
(עמ' 12 ש' 16-12 וכן עמ' 13 ש' 12-10 לעדות אבי התובעת)

הנתבע לא רק שלא הציע לתובעת תכנית שיקום אלא שהנתבע, חלף עידודה של התובעת, שם מקלות בגלגלי שיקומה של התובעת.

החלטת פקידת השיקום:

על פי התקנות פקיד השיקום הוא המוסמך לאשר את התכנית לאחר התייעצות עם רופא. נראה שזה לא נעשה במקרה דנא:

"ת. אין לי הסבר. אני לא יודעת מה לענות על זה. אגב, בהרבה מהמקרים בבואנו לאשר תוכנית שיקום כשיש לנו ספק לגבי מידת ההתאמה גם מבחינה בריאותית, אנו נועצים ברופא שלנו, ובלי אישור של רופא המוסד אני לא יכולה לאשר את התכנית, אני לא סמכות יחידה במוסד."
(עמ' 10 לפ' שורות 13-10 לעדות נחמה אלמוג)

הנתבע מלין כי התובעת עברה מפגש אחד של אבחון ולא המשיכה בו אולם פקידת השיקום אישרה כי נפגשה 5 פעמים עם התובעת ואביה:

"ש. לפי החומר שקראת, בכל זאת, כמה פעמים ___ היתה במוסד בין אצלך או גב' גלבוע, גולדווסר?
ת. אצל צורית אני לא יודעת כמה פעמים היא היתה, אני יודעת שהיא היתה בפגישה הראשונה אצלי שהכרתי אותה עם אביה, אח"כ היתה פגישה שבה נפגשנו נחה גולדווסר, מר ___ ו___, אח"כ היתה פגישה עם ענבר שבה אני לא הייתי ב- 10/15.
ש. והייתה גם פגישה עם גב' גלבוע? אני אומר לך שהיא הייתה פעמיים לפחות. אז היא הייתה לפחות ב-4 פגישות – ואילו מ קודם אמרת שהיא לא הייתה בכלל.
ת. (מהנהנת בראשה)
ש. והייתה פגישה נוספת אתי לפני כחצי שנה.
ת. נכון." (עמ' 10 לפ' שורות 23-14 לעדות נחמה אלמוג)

משכך התובעת ואביה שיתפו פעולה עם הנתבע.

פקידת השיקום טענה כי התובעת לא עמדה בקריטריונים לאישור תכנית השיקום:

"ש. ואת פקידת שיקום.
ת. אבל זה לא בסמכותי לאשר באופן עצמאי. כי היא לא ענתה לקריטריונים הנדרשים לאישור התוכנית. היא לא שיתפה פעולה בבקשה שלנו לעשות לה אבחון, שזה חלק מהתהליך של השיקום המקצועי."
(עמ' 10 לפ' שורות 30-27 לעדות נחמה אלמוג)

אולם כפי שראינו הדבר אינו נכון.

החלטת פקיד השיקום היא החלטה מנהלית שתיבחן על פי כללי הביקורת השיפוטית ועל פי מבחן הסבירות. ההחלטה של הנתבע איננה סבירה. הנתבע פעל להחליף את פקידת השיקום. אולם לא להחליף פקידות שיקום היה צורך אלא גם בנכונות לבוא לקראת מבוטחים שכאלו.
החלטת הנתבע היא טעות ודינה להתבטל.

נוכח התנהלות זו של הנתבע, איננו סבורים כי יש טעם להחזיר את עניינה של התובעת לפקידת השיקום ואין טעם לגרום לתובעת עינוי דין נוסף, ומשכך, מן הדין ומן הצדק לאשר לתובעת את תביעתה.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת.

במהלך הדיונים ניסינו, ללא הצלחה, לשכנע את הנתבע לשקול שוב את עמדתו אולם ללא הצלחה. אנו תקווה כי פסק דין זה יעזור בשיקומה ובהחלמתה של התובעת.

על הנתבע לממן לתובעת את לימודי הנטורופתיה בסך של 43,955 ₪ בגין שנה"ל 2012 – 2015 וסך של 9,435 ₪ בגין שנה"ל 2016, ובסה"כ 53,390 ₪. כן יממן הנתבע את ההוצאות הנלוות כגון: רכישת מחשב, חומרי לימוד, ספרות, והחזר נסיעות כנגד קבלות שתציג התובעת. נציין כי אין כל מניעה על פי מילות החוק לאשר זכאות לשיקום מקצועי אם התובעת כבר שילמה בעבור השיקום המקצועי לאחר שהתובעת תמציא אסמכתאות לתשלומים אלו.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט"ז אייר תשע"ט (‏21 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר חגי רם,
נציג ציבור (מעסיקים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה