הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 50318-05-15

16 יוני 2018

לפני:

כב' השופטת דפנה חסון זכריה

התובע
שועלי ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד ניצן מרום
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מלכה קריצמן

פסק דין

1. לפני תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי").

הרקע הצריך לעניין

2. התובע יליד 1946, קצין בטיחות תעבורה עצמאי.

3. אין חולק בין הצדדים, כי במסגרת עבודתו, חשוף התובע לרעש מזיק.

4. בהחלטה מיום 29.5.17 מונה ד"ר אליעזר ברקו, מומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן גם- "המומחה הרפואי "). המומחה התבקש לקבוע, האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש במסגרת עבודתו, והאם כושר שמיעתו בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

5. על יסוד הסכמת הצדדים, צורפו לחוות הדעת ארבע בדיקות שמיעה שנערכו לתובע: בדיקה מיום 18.3.13 – שנערכה בקופת חולים "כללית" ; בדיקה מיום 20.10.13 שנערכה בקופת חולים "כללית" ; בדיקה מיום 27.3.14 שנערכה במכון "אתי ישראל"; ובדיקה מיום 26.5.14 – שנערכה במכון "קולות" .

6. בחוות דעתו מיום 5.7.17 קבע ד"ר ברקו כי התובע סובל מליקוי שמיעה וכי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין ליקוי השמיעה, ואולם, שלוש מתוך ארבע בדיקות השמיעה מעלות כי לא קיימת ירידה של 20 דציבל לפחות, בתדירויות הדיבור, בכל אחת מאוזניו.

7. המומחה הרפואי סיכם את חוות דעתו, כדלקמן:

"1. כל בדיקות השמיעה מראות שסובל מליקוי שמיעה עצבי ב-2 האוזניים סוגסטיבי לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש.
2. 3 מ-4 בדיקות השמיעה נתנו תוצאות דומות מאוד
(18.3.13, 27.3.14, 26.5.14) והראו שממוצע השמיעה בתדירויות הדיבור, לפי מוליכות עצם, שהוא הערך הקובע, כיון שמייצג את הפגיעה בשמיעה שמחשיפה לרעש, לא פחות בשיעור העולה על 20 דציבל ב-2 האוזניים.
לכן תשובותיי לשאלות כב' השופטת דפנה חסון זכריה הן:
א. קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש.
ב. כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים".

8. ביום 30.11.17 ביקש התובע להגיש שאלת הבהרה כדלקמן:

"קבעת בחוות דעתם כי כושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות. אודה לתשובתך האם במידה ונבחן את הירידה בשמיעתו של התובע גם בתדירויות הגבוהות, נגיע למסקנה כי כושר שמיעתו פחת בשיעור העולה על 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. לעניין זה נציין כי סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, איננו מציין כי בחינת כושר השמיעה תעשה רק בתדירויות הדיבור".
9. בית הדין דחה את הבקשה, מן הטעם שבהתאם לפסיקה יש לבחון את הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, כפי שאף קבע המומחה. מסיבה זו, אף התבקש המומחה, מלכתחילה, לקבוע, האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, בתדירויות הדיבור.

10. בנסיבות אלה, הוגשו סיכומי הצדדים.

תמצית טענות הצדדים

11. לטענת התובע, יש להעדיף את בדיקת השמיעה מיום 20.10.13, המצביעה על כך שממוצע הירידה בתדירויות הדיבור עולה על 20 דציבל בשתי האוזניים, על פני הבדיקות האחרות. לטענתו, הבדיקה מיום 20.10.13 אובייקטיבית שכן בוצעה בקופת חולים כללית בעוד שהבדיקות המאוחרות יותר, מימים 27.3.14 ו-26.5.14 בוצעו במכונים ("אתי ישראל" ו-"קולות", בהתאמה) המספקים שירותי אבחון עבור הנתבע. עוד טען התובע, כי הבדיקה מקופת חולים כללית מהווה מעין חוות דעת נוגדת לזו של הנתבע, וכי היא אובייקטיבית יותר ביחס אליה. לבסוף טען התובע, כי יש להעדיף את הבדיקה המיטיבה עם התובע, שכן חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי.

12. לטענת הנתבע, התובע לא עמד בתנאי הסף הקבועים בחוק לשם הכרה בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה, ומשכך דין התביעה ל הידחות.

דיון והכרעה

13. כידוע, נוהג בית הדין לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, 2.11.1999).

14. בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005); עב"ל 46262-02-11 לוי - המוסד לביטוח לאומי (3.11.11) ; עב"ל 34988-04-11 ישראל מאמו -המוסד לביטוח לאומי ( 9.5.2012); עב"ל 43408-02-11; אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי ( 30.4.12); עב"ל 46434-06-11 עארף - המוסד לביטוח לאומי (25.4.12)).

15. סעיף 84א(א) ל חוק הביטוח הלאומי קובע כי :

"אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, ...(להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:...."
(ההדגשות שלי, ד.ח.ז)
16. הלכה פסוקה היא, כי כאשר נערכו מספר בדיקות שמיעה, ומדובר בבדיקות שמיעה סותרות, בעלות מהימנות דומה וערך רפואי זהה, יש להפעיל את כלל 'הבדיקה הטובה ביותר', קרי להעדיף את הבדיקה המטיבה עם התובע.
וכך בהקשר זה, בית הדין הארצי, בעב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי – דוד אלון (12.11.08 ):

"...לגבי בדיקת השמיעה ומקום ביצוע בדיקת השמיעה, יש לקבוע, כי בדיקת שמיעה עליה ניתן להסתמך, הינה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה.... שאלה נוספת שמתעוררת בהקשר כזה הינה - כיצד לפסוק במקרה שישנן מספר בדיקות שמיעה. אחת, לפיה חלה הירידה בשמיעה בשיעור שאינו פחות מ-20 דציבל, ואחת שלא חלה ירידה כזאת. על פי איזו בדיקת שמיעה יצטרכו פקיד התביעות ובית הדין לקבוע את העמידה או אי העמידה בתנאי הסף של ירידת שמיעה בתדירות הדיבור של לא פחות מ-20 דציבל?
בנוגע לכך יש לשים אל לב, כי בעיקרו של דבר בדיקת שמיעה בתדירויות הדיבור אינה אובייקטיבית, לכן, ניתן להניח לגבי תוצאותיה, שאדם שאינו שומע לא יאמר בבדיקת השמיעה שהוא שומע, להבדיל מאדם שומע היכול לומר שאינו שומע. משום כך נהג הכלל של העדפת תוצאות בדיקת השמיעה הטובה ביותר.
אולם מאידך יש לשים גם אל לב, כי תיתכן החמרה במצב השמיעה מסיבה זו או אחרת. במקרה שכזה יש להעדיף את בדיקת השמיעה העדכנית יותר על פני הבדיקה הישנה הטובה יותר.
לאור האמור אפשר היה לקבוע כלל, שיש להעדיף את בדיקת השמיעה הטובה יותר רק אם היא מאוחרת יותר"
(ההדגשות אינן במקור, ד.ח.ז)

(עוד ראו בהקשר זה: עב"ל 414/09 רבאח חג'וג' - המל"ל 11.4.2010; ע"ע 40097-08-10 מאיר אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (26.10.11)).

17. במקרה שלפני, הבדיקות מימים 18.3.13, 27.3.14, 26.5.14 עליהן הסתמך המומחה בחוות דעתו, הן גם טובות יותר - שכן הן מטיבות עם התובע, וגם מאוחרות יותר על ציר הזמן , ביחס לבדיקה מיום 20.10.13.

18. לא מצאתי לקבל את טענת התובע לפיה אין להסתמך על הבדיקות שבוצעו במכונים "אתי ישראל" ו-"קולות". התובע לא תמך את טענתו לפיה אין המדובר כבמכונים אובייקטיביים וכי מכונים אלה מספקים שירותי אבחון עבור הנתבע בראיה כלשהי והסתפק בהעלאתה בעלמא. כמו כן, בדיקות אלה הוצגו למומחה הרפואי בהסכמת הצדדים, והתובע לא העלה כל טענה כנגד בדיקות אלה, אלא לאחר שהמומחה קבע על סמכן לא חלה ירידה בשמיעת התובע כנדרש בדין.
יתר על כן. כנגד הנחתו של התובע עומדת חזקת התקינות המנהלית, לפיה המדובר במכונים רשמיים ואובייקטיביים . בנוסף, בפסיקה צוין כי הבדיקות במכונים מטעם המל"ל נעשות בהסכמה וכי מדובר בבדיקות מהימנות:

"במסגרת ההליך נערכה למשיב בדיקה רביעית במכון מוסכם (מכון "קולות" מיום 20.12.2009). שתי הבדיקות האחרונות שנערכו למשיב [במכון שניידר (אצלי אתי ישראל נדמה לי ) ובמכון קולות] -מיום 3.12.2007 ומיום 20.12.2009 -ממלאות אחר כל המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין קביעת אמינותן של בדיקות שמיעה והסתמכות עליהן, כדלקמן: הן נערכו במכונים רשמיים ומוכרים ולא במכונים פרטיים כמו שתי הבדיקות הראשונות שנערכו למשיב"
(ראו עב"ל 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי - מאיר עמיר (1.3.11);
עב"ל 62206-10-13 דרור אליאס -המוסד לביטוח לאומי (7.5.15)).

19. נוכח חוות דעתו של המומחה הרפואי יש לדחות את תביעתו של התובע, שכן הוא אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) ל חוק הביטוח הלאומי המכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, רק אם כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

20. חוות דעתו של המומחה הרפואי עומדת במבחן ההיגיון והסבירות, ולא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.

סוף דבר

21. על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה נדחית.

22. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות.

23. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ח, (16 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .