הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 49374-10-14

17 דצמבר 2018

לפני:

כב' השופטת מירב קליימן
נציגת ציבור (עובדים) : גב' שושנה סמק
נציג ציבור (מעסיקים): מר יורם זקס

התובע:
יצחק פרץ
ע"י ב"כ: עו"ד רונן גביש
מטעם הסיוע המשפטי
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

התובע, נהג אגד, מבקש כי הפגיעה בגבו תוכר כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה –1995 (להלן: "החוק") אם בדרך של הכרה באירוע תאונתי או על דרך תורת המיקרוטראומה.

רקע נדרש ועיקר טענות הצדדים בהליך
התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו לפגיעה בעבודה, הן בשל קיומה של תאונת עבודה והן בשל קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה לפגיעה בגבו.

כך, במסגרת סיכומיו, טוען התובע כי הוא עומד על טענתו לקיום אירוע תאונתי ביום 22.9.13, כאשר נחבל בגבו לאחר שעלה במהירות יחסית על פס האטה בכניסה לתחנה מרכזית בתל אביב. התובע טוען כי לא אישר לעורך דינו דאז לוותר על התביעה לתאונת עבודה בדיון המוקדם מיום 6.7.16. לטענתו, האמור בתצהירו בהקשר זה של פגיעה בעבודה, לא נסתר.
לעניין ביסוס תשתית עובדתית לפגימה בגבו על פי תורת המיקרוטראומה, טוען התובע כי החומר שהוגש לתיק ממעסיקתו, חברת "אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ" (להלן גם: "אגד") מעיד על האינטנסיביות של נסיעותיו באופן רצוף לאורך שנות העסקתו.

עוד טוען התובע כי כל האמור בתצהירו לגבי סוג האוטובוסים בהם נהג, הדרכים בהן נסע, סוגי הכיסאות עליהן ישב, הקווים עליהם עבד ובכלל זה ה 'ויזות' צבאיות לא נסתר ועל כן יש למנות מומחה רפואי בהליך.

לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה וכן לא הוכיח קרות אירוע תאונתי.

בטופס התביעה מיום 3.10.2013 טען התובע כי ביום 22.9.2013 נפצע באירוע תאונתי בעת קפיצת אוטובוס על פס האטה בכניסה לתחנה מרכזית. באותה עת לא טען התובע לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה על אף היותו מיוצג , ומשכך מתבקש בית הדין לראות בטענותיו אלו כגרסה מאוחרת ובלתי מהימנה שהועלתה לאחר קבלת ייעוץ משפטי.

ביום 26.3.2014, בטופס התביעה השני, טען התובע כי נפגע בגבו עקב עבודה בת 30 שנה כנהג אוטובוס ללא בולמי זעזועים. למרות שהתובע היה מיוצג לא טען בטופס התביעה כי נהג באופן קבוע בכבישים משובשים, דרכי עפר או פסי האטה ויש לפרש זאת לחובתו.

הנתבע מוסיף וטוען כי התובע לא הגיש כל ראיה בעת הגשת תביעתו למוסד בעניין תנאי העסקתו כנהג. רק לאחר כארבע שנים, לאחר הגשת התביעה המקורית לנתבע, הגיש חומר מהמעסיק לעניין תנאי העסקתו. גם חומר זה לא ביסס את טענתו בדבר נהיגה קבועה בכבישים משובשים, דרכי עפר או על פסי האטה. עוד טוען הנתבע כי מבירור שנעשה למול המעסיק עלה כי התובע נהג באוטובוסים שכללו בולמי זעזועים, וזאת בניגוד לטענתו.
לגבי התמונות שהציג התובע בהליך (צורפו לבקשה מיום 9.4.2018) הרי שאין אישור מעסיק לכך כי האוטובוסים המופיעים בתמונות אכן היו אלה בהם נהג התובע או באילו תדירות נהג עליהם, כאשר התובע הודה כי לא נהג באוטובוסים המצולמים אלא בדגמים דומים, בעוד שבתחילה טען התובע כי נהג באותם אוטובוסים בתחילת שנות השמונים ולאחר מכן טען כי נהג בהם במהלך שנות האלפיים.

העד היחיד מטעמו של התובע, מר אלמלח חנניה, לא תיאר בתצהירו את עבודת התובע אלא את עבודתו בלבד ואישר כי רב שנות עבודתו של התובע ב"אגד" נהג על אוטובוסים עם בולמי זעזועים. העד לא ידע למסור פרטים בתצהירו לגבי תדירות הנהיגה בכבישים משובשים או דרכי עפר. התובע ויתר על זימונו של מר אלמליח ובמקומו הגיש תצהיר של מר פישר, שככלל הועתק מתצהיר מר אלמליח, אך בשינוי גרסה שתתאים יותר לטענת התובע לעניין נסיעה ללא בולמי זעזועים ובדרכי עפר. עם זאת, גם בתצהירו של מר פישר אין פרטים לגבי תדירות הנסיעות בכבישים משובשים, דרכי עפר או פסי האטה. כך, מקום שהתובע עורך "מקצה שיפורים" וגם במסגרתו אינו מוסר את הפרטים הנדרשים, יש לפרש זאת לחובתו ולקבוע כי לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בהליך.

באשר לטענה לקיום אירוע תאונתי, הרי שהתובע לא הביא כל עד/מסמך רפואי לתמיכה בטענתו ויש לפרש זאת לחובתו, וודאי בנסיבות בהן היה מיוצג ולאחר ששינה עמדתו בתיק בעניין זה .

דיון והכרעה
נדון תחילה בטענת התובע לקיום אירוע תאונתי. התובע זנח את תביעתו לקיומה של תאונת עבודה בדיון המקדמי מיום 6.7.2016 ועל סמך הצהרת בא כוחו נקבעו הפלוגתאות הבאות בהליך: א. האם קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה במסגרת עבודת התובע כנהג אגד? ב. קשר סיבתי בין מחלת התובע בעמוד השדרה המותני לבין תנאי עבודתו ומאזן ההשפעות.

אף כי התובע חזר בו מטענתו לעניין קיום אירוע תאונתי "חזית הדיון" הורחבה למעשה בהחלטת בית הדין מיום 5.6.2017, לאחר שהנתבע הותיר לשיקול דעת בית הדין קבלת תצהירו של התובע , שכלל עדות בנוגע לקיומה של תאונת עבודה (ראו סעיפים 1-9 לתצהיר תובע, כן ראו החלטת בית הדין מיום 26.12.2017). משכך נדון כעת בטענה זו.

בחקירתו בפנינו הודה התובע כי אין לו תמיכה או אישור מהמעסיק באשר לנסיבות האירוע הנטען (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-18). כאשר נשאל התובע היכן ההוכחה לכך כי בזמן אמת דיווח אודות התאונה, השיב -

" כניגשתלי (טעות במקור, מ.ק) למנהל סניף באותו יום ובאותו בוקר כזה (טעות במקור, מ.ק) קרה, אמרתי שקיבלתי מכה בגב אני מרגיש כאבים איומים אני יורד מהעבודה והולך הבייתה לא יכול לעבוד יותר בגלל הכאבים בגב, והלכתי הביתה לשכב במיטה. המנהל סניף אמר לי תהיה בריא, אלו היו המילים שלו ואז הלכתי הבייתה"

(ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-30)

התובע אישר בהמשך, כי לא הביא את העד הרלבנטי להוכחת טענתו זו, אבל כי מילא טופס 250 וטפסי מחלה שהתייחס אליהם בתחילה כאל מחלה רגילה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-3).

התובע העיד בחקירתו כי דיווח טלפונית לקופת חולים על כאבי הגב; כי יש תיעוד רפואי המאשש את טענתו (בפני ד"ר גלזר שבי) וכי הוא פנה בנוגע לכאבי גב ב20.9 ולא ב22.9 (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-12).

עיינו בטענות הצדדים ובראיות שעמדו בפנינו ולא מצאנו כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קרות אירוע תאונתי ביום 22.9.2013. נפרט טעמנו לכך.

התובע טוען כי נחבל בגבו תוך כדי נהיגה באוטובוס לאחר שעלה במהירות יחסית על פס האטה בכניסה לתחנה המרכזית בתל אביב. לטענת התובע לאחר התאונה הוריד את הנוסעים בתחנה המרכזית ונסע לראשון לציון ושם הרגיש כי קשה לו לקום (סעיפים 3, 4 לתצהירו). בהמשך התקשר לרופאת המשפחה וביקש כי ייקבע לו תור לאורתופד ומסר על התאונה למנהל סניף בשם אלון. יום למחרת נבדק על ידי רופאת המשפחה ד"ר גלזר שבי.

אף כי התובע העיד כי מסר לאלון על דבר התאונה לא זימנו לעדות מטעמו ויש לזקוף זאת לחובתו, בהתאם להלכה הפסוקה (ר' רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ – גלזר, ניתן ביום 29.7.2015).

זאת ועוד. עיון בתיעוד הרפואי שהוגש לתיק אינו מאשש את גרסת התובע באשר לקיומה של תאונת עבודה ועל פי הפסיקה לתיעוד הרפואי מזמן אמת ישנו משקל רב (ר' דב"ע מט 0-23 המל"ל נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, עב"ל ( ארצי) 12-07-X592 יצחק עזרן נ' המל"ל ניתן ביום 29.11.12 ר' עב"ל ( ארצי)680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל ( ארצי) 295/06קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007, ר' עב"ל ( ארצי) 51252-09-11 ורד לוי - המוסד לביטוח לאומי (25.8.13).

בשיחה טלפונית שניהל התובע עם הקופה ביום 22.9.2013 צוין בתלונות: " סיבת הפניה מתאריך 20.9.2013: מזה כ -10 ימים מרגיש כאב גב – מזה 15 ימים נוט ל את הכדור החדש לבלוטת התריס". ביום 22.9.2013 נרשמה תלונת נוספת: "הכאבים מתגברים – מבקש להתייעץ עם אורטופד". גם בהפניה לרפואה היועצת צוין בתלונות את האמור לעיל.

כך שהתיעוד הרפואי אינו מחזק את טענת התובע בדבר אירוע תאונתי ואינו תומך בקיומו. מדובר באנמנזה שוללת ולא באנמנזה שותקת, המעלה תהיות באשר לגרסת התובע בכללותה, הן לגבי עצם קיומו של האירוע והן באשר לתאריך, שכן לפי התיעוד הייתה פניה קודמת כבר ביום 20.9.2013 – עובר לקיומה של התאונה הנטענת – וכבר אז התלונן התובע על כאבי גב מזה עשרה ימים.
כאשר לפנינו עדות יחידה שלא נתמכה בכל עדות חיצונית, אף כי לפי דברי התובע מסר בזמן אמת על התאונה לאלון ויכול היה לזמנו לעדות ולא סיפק טעם מניח את הדעת לאי זימונו, כאשר התיעוד הרפואי מזמן אמת אינו תומך בגרסת התובע, מצאנו לדחות את טענתו זו בדבר קרות אירוע תאונתי.

כעת נפנה לדון בטענות התובע באשר לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה המצדיקה בעת הזו מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגימה בגבו התחתון לתנאי עבודתו כנהג משך השנים.

בעב"ל 10298-10-17 יצחק ליבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.8.2018, סיכמה כבוד הנשיאה וירט ליבנה את ההלכה בעניין הכרה בפגיעות גב אצל נהגים מקצועיים -

"השלב הראשון בהוכחת קיומה של פגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה הוא הוכחת תשתית עובדתית לקיומן של תנועות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן גרמה למבוטח לנזק זעיר, ואשר הצטברות הנזקים זה על גבי זה הובילו לליקויו של המבוטח.
פסיקת בית דין זה הכירה בכך שתנאי עבודתם של נהגים עלולים לגרום לפגיעות בגב לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב פד"ע לה 529 (2000) (להלן: פרשת יניב) נדון עניינו של מבוטח שבמשך 11 שנים נהג באוטובוס ובמונית על כבישים משובשים בהיקף של כ-12 שעות ביום. נפסק כי תנאי עבודה אלה מהווים תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה. בית הדין הוסיף כי "משתמע מהנפסק שלגבי מי שהנו נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים שעות מספר מדי יום, והוא סובל עקב כך מליקוי בגבו – יתכן שלגביו אותה פגיעה אכן תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה" (פרשת יניב, בעמ' 534). מומחה שמונה בפרשת יניב מטעם בית הדין קבע כי זעזועי הנסיעה גרמו לפגיעות זעירות בעמוד השדרה של המבוטח וכי יש קשר סיבתי בין ליקויו של המבוטח בגב לבין תנאי עבודתו, ובעקבות זאת הוכרה הפגיעה כפגיעה בעבודה.
בעב"ל (ארצי) 451/08 שחף – המוסד לביטוח לאומי (31.5.2009) נפסק בדעת רוב על יסוד הנפסק בפרשת יניב כי נהיגה באוטובוס על כיסא ללא בולמי זעזועים בהיקף של 10-8 שעות ביום, במשך כ-13 שנים, כשבחלקן הנהיגה נעשתה בכבישים משובשים מהווה תשתית עובדתית לכאורית לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה המצדיקה מינוי מומחה רפואי.
בעב"ל (ארצי) 66671-10-13 חדד זכריה – המוסד לביטוח לאומי (14.5.2015) (להלן: פרשת חדד זכריה) מנה בית דין זה את תנאי העבודה הרלוונטיים של נהג שאותם יש להביא בחשבון לשם קביעה אם יש תשתית עובדתית למיקרוטראומה והם: תקופת העבודה כנהג, מספר שעות הנהיגה ביום, טיב הדרכים שבהם נהג, טיב הרכב שבו נהג המבוטח והימצאות בולמי זעזועים ברכב, מיקומו של כיסא הנהג ברכב, ואם יש בו בולמי זעזועים אם לאו.
ואכן בהתאם לפסיקה זו במקרים של נהגים מקצועיים שהוכיחו כי במשך שנים עבדו בנהיגה בהיקף של מספר שעות מדי יום על כבישים משובשים או בישיבה על כסאות ללא בולמי זעזועים מינו בתי הדין מומחים, יועצים רפואיים, שיחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בגב (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 19805-05-12 ביכלר – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2014); עב"ל (ארצי) 65121-09-14 כהן – המוסד לביטוח לאומי (8.12.2016)). עם זאת במקרים של נהגים שלא הוכיחו נסיעה בדרכים משובשות בהיקף משמעותי או שלא הוכיחו כי נהגו באוטובוסים ללא בולמי זעזועים נקבע שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 38717-12-12 נחמני – המוסד לביטוח לאומי (27.4.2014); עב"ל (ארצי) 7709-01-16 יוגר – המוסד לביטוח לאומי (8.1.2017)).

על רקע הלכה זו נבחן את תביעת התובע בהליך.

בעניינ נו, אין חולק כי התובע עבד כנהג אגד תקופה ארוכה, משך 33 שנים (ר' סעיף 11 לתצהירו) ודומה כי אין חולק כי עבד במשרה מלאה כנהג.

באשר לטיב הדרכים בהם נהג, הרי שלא שוכנענו כי התובע נסע באופן תדיר בדרכים משובשות או שאינן סלולות מספר שעות מידי יום.

ראשית, כאשר תיאר התובע את פגיעתו בטופס התביעה ציין: "עובד באגד משנת 1983 ברצף (למעט הפסקה בת 6 חודשים) בנהיגה באוטובוסים – לאורך שנים – אוטובוסים ישנים וחדשים כאלה שבולמי זעזועים לא קיימים בהם, נמוכי רצפה, מפרקיות נמוכות רצפה. כתוצאה מכך עם השנים נגרמה פגיעה בגב תחתון והקרנה לרגליים" ולא טען כלל כי נסיעותיו , משך השנים, בוצעו בדרכים משובשות או בדרכי עפר.

שנית, גם בחקירתו בפני חוקר המוסד מיום 13.8.2015 (נ/2) הודה התובע כי הכבישים בהם נהג במהלך השנים היו סלולות (עמ' 2 לנ/2, שורות 48-49). כאשר נשאל אודות נ היגתו בכבישים משובשים, ציין כי מדובר בנסיעות בהן עבד עם צה"ל, בשנות השמונים ב'ויזות צבאיות', כאשר הוביל חיילים לאימונים ולתרגילים בשטח וכי מדובר היה בנסיעות בודדות (עמ' 3 לנ/2, שורות 72-83). התובע אומנם ציין באותה חקירה כי גם בנסיעה בתוך העיר קיימים קטעים של כביש מקורצף, אך כי אינו יכול לציין את משכה של הדרך המשובשת (ר' שם, שורות 85-89, כן ראו עמ' 4 לנ/2, שורות 90-93).

מכאן עולה כי התובע נסע בדרכים סלולות ואף אם לעיתים נהג בדרכים מקורצפות לא יכול היה להעיד על מספר השעות ביום בהן נהג על כבישים כאלו, אם בכלל . עוד עלה מחקירתו במוסד כי כבישים משובשים היו ב 'ויזות צבאיות' שביצע אך אלו היו בודדות. הדברים אינם מתיישבים עם האמור בסעיף 13 לתצהירו של התובע, לפיו חלק ניכר מעבודתו היה על כבישים ישנים ומשובשים, רצופי בורות, פסי האטה, מהמורות ומכשולים.

מכאן נפנה לבדוק האם הוכיח התובע כי משך השנים נהג על רכבים ללא בולמי זעזועים.

בתצהירו תיאר הת ובע כי בין השנים 1980-1990 נסע על אוטובוסים מסוג טייגר, ליילנד ומרצדס, כאשר בטייגר ובליילנד בולם זעזועים בכיסא הנהג היה מכני ובמרצדס היה פנמאוטי/ הידרואלי. החל משנות התשעים נהג על רכבים מסוג מרצדס, וולו, סקאניה ומאן ובכולם כיסאות מתכוונים בולמי זעזועים פנאומטיים או הידרואליים.

במסגרת עדותו בפנינו חזר התובע על כך כי באוטובוסים מסוג טייגר וליילנד היו קפיצים כמו של משאית ללא כריות אויר וכי באוטובוס מסוג מרצדס יש כריות אויר ובולמי זעזועים (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-31).

כך שלמעשה השאלה היא האם הצליח התובע ל הרים את הנטל להוכיח עובדתית כי עד שנות התשעים נהג בעיקר עם רכבים ללא בולמי זעזועים. בשנים אלו נהג גם ברכב מסוג מרצדס , לגביו אין חולק כי היה בעל בולמי זעזועים וגם ברכבים מסוג ליילנד וטייגר, בהם לטענת התובע לא היו בולמי זעזועים.

בחומר שהוגש לתיק מטעם אגד ביום 8.7.2018, בהמשך להחלטת בית הדין מיום 17.5.2018, לא מצאנו תשובה לשאלה בדבר קיומם של בולמי זעזועים באוטובוסים מסוג טייגר וליילנד, כאשר הועבר חומר רלבנטי לשבע השנים האחרונות בלבד .

משכך, איננו יכולים לקבוע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי נהג באוטובוסים ללא בולמי זעזועים וככל שכן נהג בסוג כזה של אוטובוסים באיזה תקופה מדובר והאם מדובר בנהיגה יומיומית .

עיון בראיות ובעדויות שעמדו בפנינו מוליכות אותנו למסקנה לפיה משך הזמן בו נהג התובע באוטובוסים ללא בולמי זעזועים לטענתו – שכן זו כאמור לא הוכחה בפנינו - היה לכל היותר תקופה של עד 6 שנים (שכן בבקשת התובע מיום 9.4.2018, אליה צורפו תמונות האוטובוסים פירט ב" כ עד לאיזו שנה עבדו האוטובוסים באופן לפיו דגם לילנד עבד/ 'היה על הכביש' עד לשנת 1986 ודגם ליילנד עבד עד לשנת 1897-1989).

לכך יש להוסיף את העובדה שבשנים אלו התובע עצמו העיד כי נהג גם על רכבים מסוג מרצדס, שכללו בולמי זעזועים.

לא נעלם מעיננו כי התובע שימש כנהג תקופה ארוכה ועל כך אין חולק, אך טענתו לנהיגה ברכבים שלא כללו בולמי זעזועים לא הוכחה. אף אם הייתה מוכחת, הרי שמדובר על תקופת זמן שאינה ארוכה, אף לשיטתו של התובע , כאשר באותה תקופה נהג גם על דגמי אוטובוסים שכללו בולמי זעזועים.

משכך, שעה שהתובע לא הוכיח כי במהלך שנות עבודתו הארוכות כנהג נסע באופן קבוע על דרכים משובשות או לא סלולות וכאשר אף לא הוכח בפנינו כ י נסיעתו הייתה ככלל על אוטובוסים ללא בולמי זעזועים, לא מצאנו כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה המצדיקה, כך לאורה של הפסיקה אותה הבאנו לעיל , מינוי מומחה רפואי ואנו מורים על דחיית התביעה בשלב זה.

סוף דבר – לאור כלל המפורט לעיל ומשלא הוכיח התובע קיומו של אירוע תאונתי או תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה, דינה של התביעה דחייה.

כמקובל בהליכים סוציאליים מסוג זה, איננו עושים צו להוצאות.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ט, (17 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שושנה סמק
נציגת ציבור עובדים

מירב קליימן , שופטת
אב"ד

מר יורם זקס
נציג ציבור מעסיקים