הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 49184-01-17

07 מאי 2017

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי
-
המשיב
שלם משה
ע"י ב"כ: עו"ד אנג'לו ניסים-גניש

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.12.16 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 41%.
הערעור נסוב על החלטת הוועדה לקבוע למערער נכות בשיעור 30% בגין מרפק ימין בהתאם לסעיף 41(6)(א) ימין, דומה.

2. העובדות:
א. המשיב יליד 31.3.1966 נפגע בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 10.4.2015, עת נהג במונית.
ב. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
ג. ועדה מדרג ראשון קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 20% החל מיום 1.8.16 כמפורט:
א. 0% בגין כירורגיה בהתאם לסעיף 38(1)(ב)(1).
ב. 0% בגין א.א.ג. בהתאם לסעיף 69(1)א'.
ג. 10% בגין העיניים בהתאם לסעיף 57(2)(2)א'.
ד. 20% בגין מרפק ימין בהתאם לסעיף 35(1)(ג).
3. הוגש ערעור על החלטת הוועדה וביום 4.12.16 התכנסה וועדה רפוא ית לעררים.

4. הוועדה רשמה את תלונות המערער כדלקמן:
"מצרפים חוו"ד של ד"ר סוזנה הורוביץ מיום 5.9.16. טווח תנועה של מרפק לא יכול לאכול עם יד ימין, לא יכול להסתרק, לצחצח שיניים, להתגלח. אצלו יד ימין דומיננטית מבחינת כוח היד, חולשה. יש שבר שלא התאחה. ליד יש רמת שחיקה יותר ממקודם. בפיקה יש מתכת שמכסה פיקה, לא יכול להניח מרפק על השולחן...".

5. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה כדלקמן:
"בבדיקה: צלקת ניתוחית באורך 11 ס"מ ברוחב 1 מ"מ באספקט אחורי של אמה וזרוע ימין. אינה דבוקה, אינה רגישה, בקושי נראית.
תנועות מרפק: חוסר יישור של 20 מעלות, כיפוף 90 מעלות, סופינציה 90 מעלות, פרונציה 90 מעלות.
קיימת נפיחות קלה באזור המרפק. ציר היד תקין. מחזור דם תקין. ניתן למשש את הפלטה והברגים באזור האמה".

6. אבחנת הוועדה בעניין המרפק היא מצב לאחר קיבוע של שבר ביד הימנית עם הגבלה תנועתית בעקבות שינויים ארטרוטיים.
בסיכום החלטת הוועדה נכתב כדלקמן:
"בגין הגבלה בתנועות מרפק ימין קובעת הוועדה נכות לפי סעיף 41(6)א דומה 30%, מאחר וההגבלות בכיפוף וביישור אינן מקנות נכות גבוהה מ- 30%. אך בגלל הצרוף קובעת הוועדה נכות הדומה לקשיון נוח (יד ימין דומיננטית)".

על החלטה זו הנוגעת למרפק, הוגש הערעור שבפני.

7. טיעוני הצדדים בתמצית:
המערער טוען כי שגתה הוועדה בקביעתה בנוגע למרפק ימין. לטענת המערער, שגתה הוועדה שהתאימה למערער סעיף ליקוי בגין קישיון נוח, סעיף 41(6)(א) זאת נוכח הממצאים שפורטו על ידה בפרוטוקול, אשר מתייחסים לטווח התנועות של מרפק ימין.

עוד טען המערער כי בהתאם לממצאים ובשעה שבבדיקת המשיב נמצאו טווחי התנועה שפורטו, היה על הוועדה להתאים למערער נכות בהתאם לסעיף 41(7)(א)III וסעיף 41(7)ב' IV, הדנים בהגבלת תנועה במרפק.
המערער מבקש כי עניינו של המשיב יושב לדיון בוועדה.

8. לטענת המשיב, לא ניתן לערער על עניין שברפואה, אלא בנושא משפטי בלבד.
מדובר בהחלטת ועדה בהרכב שלושה רופאים, ובהחלטה רפואית. המשיב עותר לדחיית הערעור.

9. דיון והכרעה:
על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת ( עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
      בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים, הלכה פסוקה היא שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). עוד נפסק, כי ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985); דב"ע לה/ 01-129 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).
10. הוועדה קבעה למערער נכות בהתאם לסעיף 41(6)(א) הקובע כדלקמן:
"(6) קשיון במרפק
(א) קשיון נוח 30% ( ימין) 20% (שמאל)
(ב) קשיון לא נוח 40% 30%
קשיון נוח משמע - תנוחת המרפק בזווית שבין °70 עד ° 90 (ראה ציור מס 1) ובעמדה אמצעית של האמה;
קשיון לא-נוח - תנוחה מעבר לגבולות הנ"ל, עם הגבלה בסיבובי האמה (PRO-SUPINATIO)."

11. אין מחלוקת כי מצבו של המערער אינו ק שיון נוח, למרות זאת הוועדה החליטה להתאים סעיף זה כשהיא מנמקת את החלטתה לפיה " בגלל הצרוף קובעת הוועדה נכות הדומה לקשיון נוח (יד ימין דומיננטית)".

12. החלטתה של הוועדה אינה ברורה ולא ניתן להבין את הלך המחשבה שהוביל להחלטה זו ולא לקביעת נכות בהתאם לסעיפי הליקוי העוסקים בהגבלה בתנועות הכיפוף והיישור במרפק .
הוועדה לא מצאה כי המערער סובל מקשיון נוח, אלא קבעה כי בשל הצירוף המגבלות בכיפוף וביישור, היא מורה על קביעת נכות לפי סעיף זה.
מעיון בממצאי בדיקות הוועדה, בכל מישורי התנועה, לא ברור מדוע אין מקום להתאים למערער נכות בגין סעיפים ספציפיים, העוסקים בהגבלות תנועה במרפק. סעיפים 41(7) א' ו- ב' לתקנות עוסקים בהגבלות בכיפוף וביישור, סעיפים אלה קובעים כדלקמן:
"(7) הגבלת התנועות במרפק
(א) הגבלות בכיפוף
קיים יישור מלא של המרפק או שהוא מוגבל בלא יותר מ-°25 והכיפוף אפשרי:
ימין שמאל
(I) מ-°0 עד °35 40% 30%
(II) מ-°0 עד °60 30% 20%
(III) מ-°0 עד °90 15% 10%
(IV) מ-°0 עד °150 0% 0%
(ב) הגבלות ביישור
קיים כיפוף מלא של המרפק או שהוא מוגבל מ-°150 עד ל-°90 והיישור אפשרי עד לתנוחה.
(I) של °90 40% 30%
(II) של °60 15% 10%
(III) של °30 10% 10%
(IV) מ-°0 עד °150 0% 0%"

13. יצויין כי אף עיון בחוות דעתה של ד"ר סוזנה הורוביץ, אשר הוגשה לתיק בית הדין על ידי המשיב, מעלה כי ד"ר הורוביץ בדקה את המערער ובהתאם לממצאי בדיקתה קבעה למערער נכות בגין הגבלה בכיפוף המרפק לפי תקנה 41 (7) א' III-II והגבלה ביישור המרפק לפי תקנה 41 (7) ב' III ולא בגין קשיון נוח.

14. משלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, מצאתי כי החלטת הוועדה אינה ברורה ומנומקת דיה ויש מקום להשיב אליה את עניינו של המשיב על מנת שתבחן האם יש מקום לקבוע נכות בהתאם לתקנה 41 (7) א' ו- 41 (7) ב', סעיפים ספציפיים העוסקים בהגבלות תנועה במרפק .

משכך, יושב עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתקבע את הנכות שיש להעניק למשיב בגין הפגיעה במרפק ימין.
הוועדה תנמק החלטתה ותת ייחס גם לחוות הדעת של ד"ר הורוביץ מיום 5.9.16.
המשיב וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה.

15. אין צו להוצאות.

16. על פסק-דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 ימים , ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ז, (07 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה