הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 48932-07-15

28 יוני 2018
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק
נציג ציבור מעסיקים מר יוסי אביבי

התובעת:
אירית אלטבוים
ע"י ב"כ: עו"ד עובד כהן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

החלטה
1. תביעת התובעת להכרה במחלת הלוקמיה ממנה סובלת היא(CLLׂ) כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע מן הטעם כי לא הוכח חשיפת לחומר מסוג טולואן/מת יל בנזן.

טענות התובעת :
2. התובעת ילידת שנת 1949, מיקרוביולוגית במקצועה , עבדה למעלה מ- 40 שנה ועד לשנת 2014 כעובדת מעבדה בתחום אימונולוגיה שאתית בבית חולים בילינסון, איכילוב ובאוניברסיטת ת"א.

3. במסגרת עבודתה, השתמשה התובעת בחומר ר עיל מסוג טולואן המוכר כמתיל בנזן, חומר כימי נוזלי ונדיף מאוד המכיל בנזן בריכוז רעיל או מסרטן. במהלך כל שעות עבודתה החל משנת 1975, נחשפה התובעת באופן יומיומי לחומר הטולואן אשר היה החומר המרכזי בו השתמשה במסגרת עבודתה אשר נעשתה בחדר מעבדה קטן, ללא כל אמצעי ה גנה ללא מנדף או אמצעי בטיחו ת בעודה חשופה הן במגע והן בנשימת החומר אשר הינו חומר נדיף.

4. הואיל ובשנות עבודת התובעת לא היה ידוע כי החומר מסוכן לבריאות, לא יושמו הוראות הבטיחות בטולואן בין השנים 1983 - 1975 על כן, לא בוצעו בדיקות ניטור ו לא היו רישומים באותם שנים בפרט לרישום חומרים רדיואקטיבים.

5. הנתבע לא ביצע כל בדיקה או חקירה עובר להליכים בבית הדין והחלטתו התקבלה ללא כל בסיס. נוסף על כך, העדה מטעם התובעת גב' ברכה הרשלום פרידנברג, כלל לא נחקרה על תצהירה על כן, יש לקבלו במל ואו וליתן לו את מלוא המשקל לתמיכה בגרסת התובעת בעניין תקופת עבודתה בבתי החולים והחשיפה לחומר טולואן. לכך מתווספת עדותו של פרופ' זן – ב ר, עמו עבדה התובעת כמנהלת המעבדה באוניברסיטת ת"א בין השנים 1987 - 2013. מעדותו עולה , כי התובעת עשתה שימוש בחומר טולואן באותן שנים, ללא כל הגנה תוך חשיפה נשימתית מלאה וחשיפה במגע משך שנים רבות , נוכח היותה מנהלת המעבדה.

6. חקירת התובעת היתה עקבית ומהימנה ונתמכה בתצהירי העדים מטעמה מהם עולה באופן מפורש , כי התובעת נח שפה לחומר טולואן משך שנים ארוכות ושעות רבות. כמו כן ולמרות העדר רישום לעניין שימוש בטולואן באותן השנים, אשר חוקר הנתבע כי שימוש בחומר הטולואן היה ונמשך עד היום במעבדות בהן עבדה התובעת.

7. עוד טענה התובעת כי מחלתה הינה תוצאת חשיפתה לחומר טולואן במהלך עבודתה, חומר המוכר כחומר רעיל שכן "הרעלה" הינה לרבות כל מחלה או סיבוך שנגרמו כתוצאה מחשיפה לחומר המפורט בטור 1 או סיבוכיה של מחלה כאמור ובהתאם לסעיף 13 לתוספת השניה – הרעלת בנזן (בנזול) עונה להגדרה כאמור על כן חזקה כי , מחלתה נגרמה כתוצאה מעבודתה ובחזקת מחלת מקצוע.

טענות הנתבע:
8. נתוני החקירה אשר התקבלו על ידי הנתבע ותשובות בתי החולים בהם עבדה התובעת, אינן מוכיחים בשיעור הנדרש חשיפת התובעת לחומרים הנטענים על ידה.

9. מעדות התובעת עולה, כי בזמן אמת ובמהלך שנות עבודתה משנת 1975 ועד לשנת 1983 בה נחשפה בין השאר לחומר מסוג טולואן, לא נעשה כל רישום של פעולות המעבדה ולא קיים תיעוד לגבי החומרים עימם באה במגע בעבודתה במעבדה.

10. עד התובעת לא עבד עמה בתקופה הרלוונטית בבתי החולים אלא רק משנת
לאחר 1987 לאחר השנים בהן נחשפה לחומר טולואן על כן, אין בעדותו לסייע להוכחת טענות התובעת לפיכך, למעט עדות התובעת, לא הוצגה כל הוכחה אובייקטיבית התומכת בטענת התובעת לשימוש בחומר מסוג טולואן. בהעדר ראיה בדבר שימוש בחומר הנטען וכן, היקף החשיפה לחומר מסוג זה בתקופה המשתרעת על פי שנים, מדובר בפער עובדתי משמעותי לגביו לא ניתן כל מענה. משלא הוצגה כל ראיה לחשיפה לחומרים בכלל ולחומר טולואן בפרט , אין כל ראיה לעניין היקף החשיפה ושנות העבודה לפיכך, יש לדחות את התביעה.

העדים:
11. מטעם התובעת נשמעה עדות התובעת וכן העיד מטעמה פרופ' זן –בר, מנהלה הישיר משנת 1987 ואילך. בנוסף, הוגש תצהיר מטעם גב' ברכה הרשלום פרידנברג (להלן – גב' פ רידנברג) אשר עדותה לא נשמעה בפנינו הואיל והנתבע ויתר על חקירתה.
מטעם הנתבע – לא נשמעו עדים.

דיון והכרעה:
12. מעיון בתצהיר התובעת עולה כי הצהירה מפורשות כי כחלק בלתי נפרד מעבודתה עשתה שימוש תדיר בחומר טולואן המוכר גם כמתיל בנזן, חומר נוזלי ונדיף מאוד המכיל בנזן בריכוז רעיל או מסרטן (סעיף 3 לתצהירה). עוד הצהירה, כי בין השנים 1975-1983 נחשפה לכמויות גדולות מאוד של חומר זה באופן תדיר ויומי הואיל וכל שעות העבודה בוצעו בחדר סגור בשטח של כ-2 מ"ר ללא מיגון, ללא מנדף או מסיכה וללא אוורור, כאשר מידי יום עבדה עם כ-300 מבחנות סנטילציה מזכוכית אשר כל אחת הכילה כ-10 ג"ר נוזל טולואן מהן נדף החומר. הואיל וחלוקת הנוזל התבצעה מתוך מיכל גדול אליו היה מחובר פקק אשר לא היה אטום ונדף ממנו חומר טולואן ,הייתה חשופה משך כל זמן העבודה לנפח של 3 ליטר ומעלה של חומר טולואן.

13. הוסיפה והצהירה התובעת כי דגימות של חולים הנבדקות במעבדה עברו תהליך של תרבית רדיואקטיבית וסינון ולצורך כך נדרשה לשפוך חומר טולואן על חומר התרבית הרדיואקטיבית על כן, גם במסגרת פעילות זו, נחשפה לחומר טולואן באופן חוזר ונשנה. משך כל שעות העבודה לפחות פעמיים בשבוע, נחשפה התובעת לחומר זה כאשר כל חלל החדר הריח מחומר הטולואן תוך ביצוע העבודה עם בגדים רגילים על כן, החשיפה הייתה בעיקר למערכות הנשימה והעור (סעיפים 15-11 לתצהירו). בהמשך הצהירה התובעת כי אף החל משנת 1987 ועד לחודש 2/2014 עת עבדה במעבדה באוניברסיטת ת"א, נחשפה ממושכות לחומר טולואן.

14. בעדותה לפנינו חזרה, התובעת על גרסתה וכך העידה:
"ש. האם החשיפה לחומרים שאתה טוענת להם בעבודה במעבדות בבתי חולים זהה לאותם חומרים אליהם נחשפת בעבודתך באוניברסיטת ת"א?
ת. עבדתי עם חומר שנקרא טולואן , שהוא נחשב חומר סנטולציה בעבודתי בבתי חולים החומר היה מוכן והוספנו לו 2 אבקות היה לו ריח שהתפזר לכל המעבדה. באוניברסיטה עבדתנו בחומרי סנטילציה שלא היה צריך להכין אותם הם הגיעו במיכל סגור ולא היה ריח כול כך ויתכן שזה כן היה טולואן , אבל כיון שלא הייתי בטוחה לא אמרתי.
ש. לגבי התקופה באוניברסיטה את לא יודעת אם אחד החומרים היה טולואן ?
ת. נכון אני לא יודעת.
ש. אנחנו מדברים בעיקר עד שנת 83?
ת. נכון.
ש. כשאתם עבדתם במעבדות בבתי החולים, אני מניחה שכל פעולה שנעשית במעבד יש רישום עליה זה נכון?
ת. לא נכון. בזמנים ההם לא.
ש. תסבירי?
ת. היה רישום לגבי חומרים רדיואקטיביים , היה רישום ותגים כנגד עבודה ממוגנת, היה ניתור של חומרים שהיו ידועים כחומרים רדיואקטיביי ם"(עמ' 4 לפ' ש' 31-16).

15. העדה מטעם התובעת גב' פרידנברג אשר הנתבע בחר לוותר על חקירתה, הצהירה מפורשות, כי עבדה יחד עם התובעת החל משנת 1975 עד שנת 1986 ובמסגרת עבודתה ה משותפת וכחלק בלתי נפרד ממנה, נעשה שימוש תדיר בחומר מסוג טולואן (סע' 3-4 לתצהירה). עוד הצהירה, כי העבודה בוצעה בחדר סגור בשטח של כ-12 מ"ר ללא מנדף, מסיכה או אוורור על שולחנות עבודה כשהחומר פתוח ו נדיף כך גם בזמן חלוקתו למבחנות (סע' 5-6 לתצהירה).כמו כן במהלך כל יום הע בודה נהגו להשתמש בביגוד רגיל לכן נחשפו לחומר במגע ובנשימה. כאמור הנתבע ויתר על חקירת העדה על כן, גרסת העדה באשר לשעות העבודה והחשיפה לחומר טולואן, לא נסתרה.

16. לעדות התובעת והגב' פרידנברג מצטרפת עדות של פרופ' זן בר אשר העיד כי החל משנת 1970, עבדו במכון ויצמן בלי כפפות עם חומרים מסרטנים ללא מנדף (עמ' 5 לפ' 23-24). עוד העיד כי אינו יודע אם כך עבדו בבתי החולים אך במכון ויצמן ובאוניברסיטת ירושלים עבדו בצורה זו. נציין כי בתצהירו אשר לא נסתר על ידי הנתבע, הצהיר פרופ' זן – בר , כי בין השנים 1987 ועד לשנת 2013 במסגרת פעילות המעבדה נחשפה התובעת לתרכובות כימיות המכילה טולואן. כן הצהיר כי העבודה בוצעה באופן פתוח על שולחנות ללא מנדף כאשר את חומר הטולואן היו מוהלים עם חומרים אחרים ובעת פתיחת המיכל החומר היה פתוח ונדיף וזהם את כל המעבדה לרבות בגדי העובד.

17. יתר על כן, אף מדו"ח סיכום חקירה אשר הוגש על ידי חוקר הנתבע עולה כי "לא ידוע אם בשנים בהם עבדה החומר היה בשימוש אך סביר בהחלט שהחומר היה במעבדות בהם עבדה שביצעה עבודתה. לא קיבלתי תשובה אם מדובר בחומר מסוכן ומזיק, מדוע לא הוצא החומר משימוש עד היום ולא קבלתי תשובה כיצד טיפלו בחומר זה". הנה כי כן , אף מעדות חוקר הנתבע עולה מפורשות כי סביר בהחלט כי החומר הנזכר היה במעבדות בהן עבדה התובעת.

18. מכלול העדויות אשר נשמעו בפנינו וכן האמור בתצהיר הגברת פרידנברג, מוביל למסקנה ברורה וחד משמעית, אשר כלל לא נסתרה על ידי הנתבע, ממנה עולה כי התובעת נחשפה ב מהלך כל שנות עבודתה לחומר מסוג טולואן, החל משנת 1975 ועד לשנת 1983 עת עבדה במעבדות בבתי החולים הדסה בתל אביב ובבת החולים בלינסון. כמו כן, אף לאחר שנת 1983 בין השנים 1987 ועד שנת 2014, עת עבדה התובעת באוניברסיטת תל אביב נחשפה ממושכות לחומר טולואן כעולה מתצהירה ומעדות פרופ' זן – בר.

19. לאור האמור לעיל, הואיל וגרסאות התובעת והעדים מטעמה היו רצופות עקביות ואמינות התוצאה היא, כי יש לדחות את טענות הנתבע אשר אינ ן נשענות על ראיה כלשהי למעט טענה קלושה על פיה בהעדר נתוני ניטור, יש לדחות את התביעה .סבורים אנו כי בנסיבות מקרה זה בו הוצגה בפנינו יריעה רחבה של עובדות בעניין אופי עבודת התובעת ומשך השנים בהן נחשפה לחומר טולואן, ומשהובהר כי מדובר בתקופה בה טרם בוצע ניטור כלשהו , יש לקבל את טענות התובעת.לאור המסקנה אליה הגענו, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובעת והמחלה ממנה סובלת היא.

20. טרם סיום נבקש לציין, כי שקלנו לחיי ב את הנתבע בהוצאות ניהול ההליך עד כה, שכן ראוי היה במקרה זה בו אין כל ראיה או ראשיתה הסותרת גרסת התובעת, למנות מומחה רפואי עם תום שלב ההוכחות . עם זאת, לפנים משורת הדין איננו עושים כן.

ההוצאות יבואו בחשבון עם סיום ההליך.

החלטת המינוי תשלח בנפרד .

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ח, (28 יוני 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג מעסיקים מר יוסי אביבי

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה