הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 48782-07-14

לפני:

השופטת נטע רות
נציגת ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד מטרסו

התובע
1. מרטון באש
ע"י ב"כ: עו"ד עובד כהן ועו"ד איתן ליברמן
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

החלטה

מקורה של התביעה שבפנינו הינה בהחלטת הנתבע מיום 14.11.13 אשר דחה את תביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה וזאת מהטעם שליקוי השמיעה איננו תוצאה של חשיפה לרעש ומשהרעש שהיה חשוף לו בעבודתו איננו רעש מזיק כהגדרתו בפקודת הבטיחות בעבודה ובהתאם לתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (להלן – החוק). יצוין כבר בפתח הדברים, כי השאלה היחידה שהוגדרה בהסמכת הצדדים ובעקבות החלטה מפורשת בעניין זה של בית דין זה הייתה האם התובע היה חשוף בעבודתו לרעש מזיק . משכך החלטה זו לא תחרוג מהמחלוקת שהוגדרה בהסכמת הצדדים ובהתאם להחלטה קודמת של בית הדין.

התובע יליד 1950 עבד ברשת הריבוע הכחול משנת 1997 כמנהל מחסן בסניף מגה שברחוב בריניצקי 15 בראשון לציון במשרה מלאה. זאת מחודש אפריל 2007 ועד לפברואר 2012. מועד שבו עבר למשך 10 חודשים לעבוד בסניף נווה השקמה בקניון בר בראשון לציון. לאחר מכן והחל מ-12/2012 המשיך התובע בעבודתו בסניף מגה ברחוב בריניצקי, שם הוא מועסק עד היום.

התובע תיאר את תפקידו כמנהל המחסן במסגרת תצהירו, שבו כתב כך:

"במסגרת תפקידי אני מקבל סחורה ומסדר סחורה במחסן, בודק ומאשר תעודות משלוח, רושם תעודות, החזרה לספקים בגין עודפים ברוב שעות עבודתי אני עובד ברחבי המחסן וב יתר הזמן אני עובד במשרדי הפתוח למרחבי המחסן."

התובע הוסיף והעיד על שיפוץ שנעשה במחסן, אשר ארך כחודש-חודשיים והסתיים בתחילת 2012 לפני שעבר לסניף השקמה. התובע ציין כי במרחק 2-2.5 מטרים ממשרדו הרעישו באופן קבוע ולאורך כל יום עבודתו גנרטור, מפוחים, מעבה ומנועי קירור בעוצמה רבה ביותר, אשר ש ימשו לצורך תפעול שוטף של כל מערכות הקירור שבמחסן ובתוך הסניף. עוד הוא ציין כי לא סופקו לו מגני אוזניים במהלך כל תקופת עבודתו בסניף מגה ברחוב בריניצקי.

בנוסף, העיד התובע כי השיפוץ הכולל שנערך בסניף בריניצקי, במהלך 2012 , היה , בין היתר , פועל יוצא של תלונותיו ושל תלונות העובדים אשר סבלו מהרעש החזק שהופק מהציוד ומהרעש החזק במחסן . כך שבמסגרת השיפוץ הועבר הציוד המרעיש למקום אחר. המזגנים הועברו לגלריה, המפוח הוצא מהמקום ומנועי הקירור הועברו לחדר נפרד וסגור. אולם עדיין נותר , לדבריו, מפוח קטן יותר המופעל אוטומטית לצורך שאיבת אדים מהמאפיה, מפוח היוצר רעש חזק.

התובע צירף לתצהירו תיק מוצגים שכלל תמונות ובהן תמונות המשרד שלו במחסן, הבנוי מחומר קל, כאשר הדלת והחלון פתוחים באופן תמידי במהלך יום העבודה. לדבריו, במהלך יום העבודה הוא נדרש כל הזמן לצאת לרחבי המחסן, לבדוק קבלת סחורה, לסדר סחורה, לקבל דרך החלון תעודות משלוח מספקים ולמסור לספקים תעודות החזרה על עודף סחורה או סחורה פגומה. לדבריו, רק בסוף יום העבודה הוא נהג לנעול את הדלת של המשרד.

התובע צירף לתיק המוצגים אף תמונה המתעדת את מערכת המיזוג, המפוח והמאוורר, שהיו מותקנים מול משרדו וקיימים עד היום. לדבריו, ב חלק התחתון של התמונה לפני השיפוץ, היו מותקנים מנועים רועשים, אשר הועברו במסגרת השיפוץ לגלריה. עוד לדבריו, בהמשך הקיר בצד הימני היו מותקנים מדחסים וגנרטורים שאותם העבירו לחדר נפרד , כפי שמתואר בתמונות 4 ו-5 שצורפו לתצהירו. בנוסף, צורפה תמונה נוספת (תמונה 6) שבה רואים, לגרסת התובע, קיר שנמצא מימין למשרד בגודל של 4 מטרים, לאחר שהסירו ממנו מעבה שהרעיש לאורך כל יום העבודה.

התובע התייחס לבדיקה שנעשתה במקום העבודה על ידי בודקת מטעם המוסד לבטיחות וגהות מיום 30.9.13, לאחר ובעקבות התביעה שהגיש לנתבע. בדיקה, אשר לדבריו לא שיקפה את הרעש המזיק שהוא היה חשוף אליו עד לשיפוץ. בדיקה שבה ציינה הבודקת כי מפלס הרעש שנמדד בחדר הנפרד והסגור אליו הועבר הציוד הרועש היה 86 דציבל. זאת, מבלי שהביאה בחשבון את הרעש המצטבר שאליו הוא נחשף במהלך 6 השנים מהמעבה, המזגנים והמפוח הענק שאותו הוציאו מהמקום במסגרת השיפוץ שנעשה בסניף. דו"ח הבודקת מיום 6.10.13 צורף כנספח לתצהיר התובע. התובע צירף לתצהירו בדיקת שמיעה המעידה, לטענתו , על פגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק.

עיון בבדיקה של המוסד לבטיחות וגהות (נספח א' לתצהיר התובע) אכן מלמד על בדיקת רעש שבוצעה במקום העבודה ביום 30.9.13 בסניף מגה שבו עבד התובע, אשר נערכה במשך 6 שעות. על פי הבדיקה שנערכה בחדר הסגור, שאליו הועבר הציוד הרועש, מפלס הרעש בחדר היה, כאמור, 86 דציבל. בנוסף נבדק מפלס הרעש מחוץ לחדר הסגור בעמדת העבודה של התובע ונמצא כי א ין הוא חשוף לרעש מזיק, אלא לרעש של 82.1 דציבל.

בנוסף לתצהירו של התובע הוגש גם תצהיר מעם עובדת נוספת בסניף מגה, הגב' חנה סלומון, אשר שימשה כפקידה בסניף מגה ברחוב בריניצקי ואשר לדבריה משרדה נמצא בתוך המחסן, מרוחק כ-10 מטרים ממשרדו של התובע. הגב' סלומון העידה כי לפני השיפוץ שנעשה היו פזורים ברחבי המחסן מדחסים, מעבים, מכונות ומנועים שפעלו ללא הרף ויצרו רעש חזק לאורך כל יום העבודה. עוד היא העידה כי במהלך השיפוץ העבירו חלק ניכר מהציוד המרעיש לחדרים סגורים, לגלריה או למקלט, בחניון התת קרקעי. הגב' סלומון הוסיפה והעידה כי היא נדרשה להגיע למשרדו של התובע מדי יום על מנת לקחת תעודות משלוח לקידוד, שם היא נחשפה לרעש חזק ולכן השתדלה לצאת מהחדר מהר ככל הניתן מאחר ודובר ברעש בלתי נסבל. בנוסף העידה כי הדלת וחלון משרדו של התובע היו פתוחים כל העת במהלך יום העבודה. הגב' סלומון אף העידה כי השכנים ש גרו בסמיכות למחסן התלוננו על הרעש הבלתי הנסבל ועל מערכות הקירור והמיזוג של הסניף.

התובע אף הגיש תצהיר משלים בהתייחס לטענה כי השיפוץ במחסן היה בין השנים 2010-2011 תוך שהוא מציין כי השיפוץ היה במהלך שנת 2011 ועד תחילת 2012 והוא הסתיים עוד לפני המעבר לסניף השקמה, בעת ששימש כמחסנאי בסניף בריניצקי. בנוסף הוא העיד כי הוא איננו מקבל את הגרסה, שהועלתה על ידי המעסיק, בכל הנוגע למיקום של החדר שבו הוא ביצע את עבודתו.

במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא שימש בתפקיד מחסנאי משנת 1997 ברציפות; כי הוא הועסק, בעיקרו של דבר, בקבלת ספקים וחלק מהעבודה התבצע בתוך "בוטקה" הנמצא בתוך המחסן, שם קיבל את הספקים ובדק אותם. בנוסף הוא העיד כי הוא עוזר לסדרנים לפרוק ולסדר את הסחורה במחסן וכי למעשה, הוא האדם היחיד העובד בתוך המחסן. התובע אף העיד על שעות עבודתו שהשתרעו על פני 9 שעות מהשעה 6:00 ועד השעה 15:30, כאשר במהלך השעות הללו עליו לקבל את הספקים, לעסוק בטיפול בתעודות ובמסמכים ולסדר סחורות. התובע הוסיף והעיד כי ה"בוטקה" או המשרד שבו שהה בחלק מהיום בתוך המחסן, עשוי מחומר קל, דלתו פתוחה, וכי הוא נמצא במחסן רק שעה שהוא נדרש לעסוק בעבודה משרדית, כמו הנפקת תעודות וביתרת היום הוא מתנועע בתוך המחסן. התו בע הוסיף והעיד כי בעקבות השיפוץ הועבר חלק מהמנועים המרעישים לחדר סגור, חלק בוטלו, וחלקם נשארו באותו מקום (הגנרטור). התובע אף העיד על רעש חזק שעושה המעבה.

הגב' סלומון העידה בחקירתה הנגדית כי היא זוכרת את הצעקות של השכנים, אשר היו באים "לשאוג" על הרעש שעלה מהמחסן, אשר הטריד את מנוחתם וכן העידה על כך שהתובע שהה מרבית היום במחסן.

נקדים ונציין כי עדותו של התובע והעדה מטעמו עשו על בית הדין רושם אמין ולא מצאנו סתירות מהותיות בגרסתם, שהייתה עקבית ולא מצאנו מקום לפקפק בה. מגרסה זו עולה כי ציוד הקירור הרועש, שהיה מותקן במחסן הועבר רק בחלקו לחדר הסגור, כאשר לפני השיפוץ הוא היה מותקן במחסן שבו שהה התובע במהלך מרבית יום העבודה במשך כ-9 שעות ביום (5 ימים בשבוע).

מבדיקת הרעש שנערכה במחסן עולה כי נמצא במחסן רעש מזיק. על עוצמת הרעש בחדר הסגור לאח ר השיפוץ העיד בפנינו גם ממונה הבטיחות מטעם מגה, מר תפילין. כך גם עדותו של התובע וכן עדותה של הגב' סלומון, כי היה במחסן לפני השיפוץ רעש חזק באופן שאף גרם לתלונות מצד השכנים, אף היא אמינה בעינינו ולא מצאנו מקום לפקפק בה.

בנסיבות הללו, שעה שאנו מצרפים את מכלול הראיות הנסיבתיות, ובכלל אלה העובדה שדי היה בחלק מהציוד המרעיש שהותקן בחדר סגור לאחר השיפוץ כדי לגרום לרעש מזיק; העובדה שהתובע היה חשוף בתקופה הרלבנטית לרעש שנגרם מציוד מרעיש רב יותר, שרק חלקו הועבר לחדר הסגור וכן תלונות העובדים והשכנים על רעש בעוצמה רבה, כדי להקים את התשתית העובדתית המספקת לצורך הקביעה כי התובע עבד בתנאי רעש מזיק .

באומרנו זאת, לא נעלמה מאיתנו עדותו של נאמן הבטיחות, אשר העיד כי לא בוצעו בדיקות רעש היות ולא היה בכך כל צורך מאחר ולא התקיים רעש מזיק, אולם בשים לב לכך שנאמן הבטיחות לא הרבה לבקר במקום, כפי עדותו, נוכח הזמן הרב שחלף מן המועד הרלבנטי ועד למתן העדות, ובשים לב לרושם האמין שעשתה על בית הדין עדות התובע והעדה מטעמו, שלפיה לכל הפחות די היה ברעש שהיה במקום כדי להצדיק עריכת בדיקות רעש וכן בשים לב לכך שהתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות) תש נ"ג – 2013 המחייבות ניהול סיכונים ובקרה מוקפדים מבעבר לא היו בתוקף בתקופה הרלבנטית (לפני 6.5.13) - הרי שלא מצאנו מקום להפריז במשמעות שיש ליתן לעדות זו.

בקבענו כל זאת, נסמכים אנו אף על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 717/08 אודט פאנוס נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.09), שם נכתב כי "כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לעבודתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו – במקרה כזה לדעתנו יש למנות מומחה רפואי, על מנת שייקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרע שמזיק. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף. מצב שבו קביעת המומחה שיתמנה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה."

הנה כי כן, עולה מן הפסיקה בעניין פאנוס, כי בנסיבות שבהן המעביד לא ערך בדיקות של רמות הרעש, או שלא מוטלת עליו חובה לעשות כן, די בראיות נסיבתיות סבירות, משאין בידי העובד ראיות טובות יותר , כדי להניח בפני בית הדין תשתית מספקת למינוי מומחה. במקרה שבפנינו נראה כי מצבור הראיות הנסיבתיות, כפי שפורטו לעיל , די בו להצדיק מינוי מומחה רפואי.

לאור כל האמור, ימונה אפוא מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. החלטה נפרדת, בהתבסס על התשתית העובדתית ה מפורטת בתצהיר התובע תינתן ותישלח לצדדים עם העתק למומחה.

ניתן היום, 13.8.17. בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (עובדים) הגב' חנה קפלניקוב

נטע רות, שופטת

נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד מטרסו