הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 48228-07-15

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב

התובע
מיכאל גולוד ת.ז. XXXXXX661
ע"י ב"כ: עו"ד עופר בר-לב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

להלן התשתית העובדתית:
א. התובע יליד 1968, נחבל ביום 10.2.15 בביתו בעת שהחליק ונפל במדרגות בסביבות השעה 22:00 בערב לערך או בסמוך לכך.
ב. בעקבות וסמוך לאחר הנפילה פנה התובע לקבלת טיפול במוקד רפואי ומשם הופנה לבית החולים מאיר בכפר סבא. התובע הגיע לקבלת טיפול רפואי כאמור במונית בלוויית אשתו.
ג. בעקבות התאונה בוצע לתובע מיפוי עצמות מיום 1.3.15 אשר בו נכתב, בין היתר ,כי "יתכן שבר" בע"ש באזור L1.
ד. לתובע ניתן אישור מחלה מיום 11.2.15 ועד ליום 31.3.15.
ה. במהלך התקופה שעד ליום 31.3.15 פנה התובע למספר גורמים רפואיים לצורך קבלת טיפול רפואי שאליהם הגיע במונית. כמו כן הוא הגיע לסניף הביטוח הלאומי לצורך הגשת תביעה לדמי תאונה.

על יסוד התשתית העובדתית דלעיל מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי, ד"ר דוד אנג'ל, על מנת שיחווה דעתו בשאלה מהי הפגימה הרפואית שממנה סובל התובע וכן האם ניתן לומר כי כתוצאה מהתאונה איבד התובע את כושרו לתפקד, דהיינו האם כתוצאה מהתאונה היה התובע מרותק לביתו ואם כן ממתי ולאיזה פרק זמן.

ביום 25.3.17, השיב המומחה על שאלות בית הדין תוך שהוא מציין כי התובע נחבל בגב ובחלק העליון של בית החזה והשכמה; כי הצילום היה תקין וכי במיפוי הייתה קליטה קלה בזיז האחורי של חוליה מותנית ראשונה. קליטה המלמדת על מכה או שבר בזיז.

אשר לצורך להיות מרותק לביתו כתב המומחה כי התובע לא היה מרותק לביתו בגין החבלה ותוצאותיה וכי אין מניעה שיצא מביתו בתקופה הנידונה. לגבי יכולת התפקוד של התובע כתב המומחה כי סביר להניח שהוא לא יכול היה לעסוק בעבודות מאומצות במשך תקופה של כ-6 שבועות כתוצאה מהנפילה, אולם לא היה מרותק לביתו.

על פי בקשת התובע, הופנו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב המומחה במסגרת חוות הדעת מיום 28.8.17. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה התייחס המומחה למסמך רפואי מיום 8.3.15, של פרופ' היים, תוך שהוא מציין כי הרישום הנ"ל לא מתאר תמונה שמצביעה על צורך בריתוק לבית אלא על אי נוחות מקומית. עוד הוא כתב כי מתן תעודת מחלה איננה אקוויוולנטית לריתוק לבית וכי הרישומים הרפואיים אינם מלמדים על צורך בריתוק שכזה. המומחה הוסיף והתייחס לרישומים הרפואיים, תוך שהוא מציי ן כי הם מלמדים על כאבים בגב ובחזה וכי אין ברישומים מידע על מצב תלונות שמחייב ריתוק לבית. עוד הוא הוסיף כי אין רישום מפורט על פיו ניתן לקבוע אם הייתה תקופה שבה גם עבודה בלתי מאומצת הייתה בלתי אפשרית אולם על פי הפגיעה אפשרי מצב שהתובע היה מוגבל בביצוע עבודות לא מאומצות בשלושת השבועות אחרי הפגיעה, אולם זאת לא באופן שהצדיק ריתוק לביתו.

הכרעה
נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק ואת חוות דעת המומחה, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה וזאת מטעמים שיפורטו להלן.

כידוע, הזכאות לתשלום דמי תאונה עוגנה במסגרת הפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 ובתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות) התשמ"ה – 1981. סעיף 150 לחוק מגדיר תאונה כאירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא להגבלה פיזית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד כפי שהוגדר בתקנות. ההגדרה של אובדן כושר תפקוד שבתקנות מבחינה בין עובד או עובד עצמאי לבין מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי כפי התובע כאן. לגבי מבוטחים דוגמת התובע נקבע כי אובדן כושר התפקוד ייקבע ככל שהמבוטח מאושפז בבית חולים או "מרותק לביתו". בפסיקה נקבע כי שאלת הריתוק לבית תיקבע באופן אובייקטיבי על יסוד חוות דעת מומחה, כאשר על פי הפסיקה לגבי מבוטחים דוגמת התובע, שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים , חלים כללים מחמירים וקשיחים יותר לצורך קביעת הזכאות לדמי תאונה (ר' עב"ל 326/99 המוסד לביטוח לאומי נגד גבאי (9.11.01)).

כפי שנקבע בהחלטה קודמת , הטעם להענקת הגמלה בנ סיבות אלה נעוץ בהנחה שמי שנפגע עד כדי ריתוקו לביתו נדרש להוציא הוצאות בלתי מתוכננות ובלתי צפויות לצורך קיומו וסיפוק צרכיו הבסיסיים וזאת בשל הצורך להסתייע באחרים לשם ביצוע הפעולות הרגילות ובכלל אלה: רכישת מוצרי מזון, תרופות, ביצוע סידורים דחופים והגעה לטיפולים רפואיים.

במקרה הנוכחי, כפי שציין גם המומחה, מתוך המסמכים הרפואיים אין ניתן ללמוד על המלצה מזמן אמת שהופנתה לתובע להיות מרותק לביתו ואף אין מסמכים רפואיים המלמדים על כך שמצבו הרפואי של התובע פגע ביכולתו לספק את צרכיו הבסיסיים כאמור לעיל. עם זאת, מאחר ומדובר בשאלה רפואית ולמען הסר ספק, מינה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלה זו, כאשר עמדת המומחה בהקשר זה הייתה חד משמעית ולפיה הפגימה שממנה סבל התובע , כפי שהודגמה במסמכים הרפואיים וכן תלונותיו מזמן אמת לא הצריכו ריתוק לביתו. משמע, התובע לא עמד במבחנים הקשיחים החלים על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לצורך קביעת הזכאות לדמי תאונה.

מאחר ולא מצאנו כי נפל פגם או טעות משפטית בחוות דעת המומחה המצדיקה סטייה ממנה, הרי שאנו מאמצות את חוות הדעת ובהתאם לכך דוחות את התביעה. זאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ח, (03 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .