הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 47427-04-17

27 פברואר 2019

לפני:
כב' השופט יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר בצלאל פינגולד

התובע
משה גולדפייז
ע"י ב"כ עו"ד מיטל ישראל לוי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירלי צ'רניקר

פסק דין

התובע, יליד 1942, סובל מפגימה בגבו אותה הוא מייחס לתנאי ואופי עבודתו כמסגר, וזאת על דרך ה"מיקרוטראומה".

תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") (החלטה מיום 16.1.17) ומשכך עתר לבית הדין.

התובע טוען, כי הוא עובד כמסגר למעלה מ-53 שנה (סע' 3 לתצהיר התובע):
לגרסתו בין השנים 1958 עד 1976 עבד כמסגר שכיר בנמל אשדוד, בהקמת הכור האטומי, בהקמת מפעל פוספטים בים המלח וב"צינומטל" בייצור צינורות (סע' 3 לתצהיר התובע, עמ' 3 ש' 14-15).
החל משנת 1976 ועד היום עובד כמסגר עצמאי בעסק המכונה "מרכז הכיפופים", וזאת במשך 6 ימים בשבוע, כ-12 שעות עבודה ביום (סע' 3 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, במסגרת עבודתו, עבודות מסגרות שונות ממתכת כגון: סורגים, דלתות, הקמת גלריות בבתי עסק, סככות וכיוצ"ב (סע' 4 לתצהיר התובע).

הלקוחות עמם הוא עובד כוללים לקוחות פרטיים, בתי עסק שונים ולקוחות מוסדיים כגון בתי ספר, לגביהם ביצע עבודות סורגים (סע' 5 לתצהיר התובע).

עבודתו של התובע כרוכה בעמידה ממושכת, הרמת משאות כבדים וכיפופים רבים של הגב התחתון, כדלקמן: למשל, כאשר משאית מגיעה לבית העסק עם הסחורה כמו צינורות/רלסים/זוויתנים/ברזלים/פחים (להלן: "הצינורות"). הנהג פורק אותם על המדרכה מחוץ לבית העסק. התובע מרים את הצינורות בידיים ומנייד אותם אל תוך בית העסק , ומכניס אותם לתאים בהם הם מונחים. לטענתו של התובע , המדובר במרחק של 7-12 מטר לערך, כאשר פעולה זו של הרמת הצינור מהרצפה כרוכה בכיפוף הגב (סע' 6 לתצהירו).

לטענת התובע, המדובר בצינורות מתכת, כאשר בכל הזמנה יש בין 200 ל-300 סוגי צינורות ו/או פרופילים בגדלים ומשקלים שונים ומשקלם הכולל נע בין טון ל-4 טון.
כמו כן, יש רלסים המשמשים אותו להקמת קונסטרוקציות, כאשר משקל כל יח' נע בין 70 ק"ג ל- 150 ק"ג . הזמנות מסוג זה התקבלו בעסק בתדירות יומיומית (מינימום 4 פעמים בשבוע), ובשנים האחרונות בתדירות של כפעמיים שלוש בשבוע (סע' 7 לתצהיר התובע).

התובע מתאר בתצהירו את עבודת בניית הקונסטרוקציות, כך: "כשאני בונה קונסטרוקציות כמו גלריות סורגים ודלתות, אני צריך לחתוך ולכופף את הצינורות. כשמסתיימת עבודת החיתוך, עלי לרתך את חלקי הצינורות ולחבר חלק לחלק באמצעות ריתוך על מנת לחברם האחד לשני, וזאת אני עושה רק בתנועות כיפוף של הגב. לאחר הריתוך עלי להשחיז את הצינורות/רלסים, כאשר גם עבודה זו מתבצעת בכיפוף. לאחר שהשחזתי את חיבורי המתכת אני מלטש את החיבורים באמצעות מלטשת, כאשר גם פעולה זו כרוכה בכיפוף. רק לאחר שהגלריה/השער/הסורגים לוטשו באופן מוחלט ומבלי שנותרו אזורים בולטים במתכת ... באה פעולת הניקוי והצבע וגם פעולה זו כרוכה בכיפוף" (סע' 8 לתצהיר התובע).

לאחר הקמת הדלת/הסורגים/הגלריות/השער, התובע מעמיס ופורק את הסחורה המוכנה לצורך הרכבתה אצל הלקוח, התובע גם מבצע את ההתקנה של אותם מוצרים, כאשר גם עבודה זו כרוכה בעמידה ממושכת ובכיפופים של הגב (סע' 9 לתצהיר התובע).

התובע טוען, כי רוב עבודתו כרוכה בהרמת משאות כבדים, עמידה ממושכת וכיפופים רבים של הגב התחתון, לכל הפחות כ- 300-200 פעולות כיפוף מדי יום (סע' 10 לתצהיר התובע).

התובע מייחס את הפגימה בגבו, לתנאי ואופי עבודתו כאמור לעיל.

דיון והכרעה:

ההלכה בדבר התנאים להוכחת תביעה בעילת המיקרוטראומה, נדונה רבות בפסיקתו של בית הדין הארצי. כידוע, על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, יש להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה.
לעניין זה התגבשו בפסיקה המבחנים הבאים:

  1. אותן תנועות " חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא " זהות במהותן", דהיינו " דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [עב"ל 97/313 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999)].
  2. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו [עב"ל ( ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי .

(20.12.2007)], עם זאת יש צורך להראות כי התנועות חוזרות ושנות " בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].
3. במקרה של עבודה מגוונת, שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים, מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל ( ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)].
(ראו סיכום ההלכות לאחרונה בעב"ל ( ארצי) 4208-10-16 קרוטמן – המוסד לביטוח לאומי, 24.1.18).

כך נפסק אף בעניין אלי שבח (עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 28.7.2002):
 
"יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.
עבודתו של המערער במוסך הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון... אולם כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.
משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו...
אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה הייתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדרה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה;  
באשר כל אדם עובד... יטען שיש מקום למינוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה לליקוי".

אשר לעמידה ממושכת- בעב"ל 4208-10-16 קרוטמן נ' המוסד לביטוח לאומי ( מיום 24.1.18) הדגיש בית דין הארצי, כי על פי ההלכה הפסוקה "... אין להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה...". (עבל 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי נ' יניפיליז (3.7.14)). נפסק, שעצם השהות בתנוחה סטטית לא נוחה ( כריעה, כיפוף, שכיבת על עמוד שידרה), גם אם היא תרמה לליקוי בגב, אינה מקימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה ( ראו גם: 49533-12-10 ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (23.1.12)). בפרשת דוויב ( עבל 11714-12-16 דוויב נ' המוסד לביטוח לאומי ( מיום 4.5.17) , הודגשה הלכה זו באופן הבא:

"... בית דין זה [ שב] ופסק כי תנוחה, הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים, אינה מקיימת את יסודות המיקרוטראומה, באשר אין בה תנועה חוזרת ונשנית. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי כמי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה".

עוד הודגש בפסיקה, כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".
[דב"ע ( ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, כפי שצוטט בדב"ע ( ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)].

ומן הכלל אל הפרט:

על רקע ההלכה הפסוקה, לאחר שמיעת העדויות, שקילת הראיות שהובאו בפנינו ובחינת טענות הצדדים בסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה, כי דין תביעתו של התובע להידחות. להלן יובאו הנימוקים לכך.
1.
אשר לעבודה של התובע כשכיר, בין השנים 1958-1976- אזי למעט עדות התובע, אין כל אסמכתאות כי אכן התובע עבד בתקופה זו ו/או לעניין סוג/היקף העבודות שביצע התובע בתקופה הנ"ל. למעלה מזאת, גם אם נקבל את גרסת התובע, שוכנענו כי מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא הוכח רצף פעולות חוזרות ונשנות, המקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה (ר' לעניין זה- עדות התובע: עמ' 3 ש' 14-19, עמ' 4 ש' 1-15).

אשר לעבודה כעצמאי – עיון ברצף התעסוקתי של התובע ( נ/2) מלמד על עבודה בין השנים 1978-1998. החל משנת 1999 התובע היה " עצמאי שאינו עונה להגדרה". בין השנים 2000-2004 אין דיווח כי התובע עבד. מינואר 2005 עד מרץ 2005 דווח כ"מקבל פנסיה". בשנת 2012 שוב היה " עצמאי שאינו עונה להגדרה", והחל משנת 2013 חזר התובע לעבוד כעצמאי, אך עפ"י דיווח שהתקבל ממס הכנסה ( נ/3) עולה כי התובע דווח כמי שעובד 12 שעות בשבוע בלבד ו15% מהשכר הממוצע. (ר' לעניין זה עדות התובע בבית הדין- עמ' 4 ש' 17-25).

כלומר, לכל היותר עבד התובע כמסגר בהיקף של משרה מלאה בין השנים 1976 עד 1998.

2. בשאלון למבוטח ( נ/4) תיאר התובע את עבודתו כך: "הרמת משאות כבדים, עבודה בתנוחות כיפוף שונות, עבודה פיזית קשה, הפגיעה בגב קרתה כתוצאה מעבודתי לאורך 50 שנות עבודה במקצוע המסגרות. מכונה לחיתוך נירוסטה ומתכת, עבודה בעמידה ממושכת רוב שעות היום, העמסה ופריקת סחורה כבדה מאוד." (הדגשה הוספה).

אשר לתדירות ביצוע כל פעולה ציין: "משתנה עפ"י הזמנות".

לשאלה, האם פעולת ההרמה/נשיאת המשא ופריקתו נמשכת ברציפות לאורך כל היום, ענה: "לא, אני גם מייצר ומתקין דלתות נירוסטה, וקונסטרוקציה כבדה במתכות."

לשאלה, האם בין ההרמות הוא מבצע פעולות נוספות, השיב: "מייצר פלטות מנירוסטה, עבודה עם מכונות חיתוך, מתקין דלתות, מקדחות, מברגות, דיסקים".

3. בבית הדין העיד התובע: "לשאלתך- התדירות משתנה לפי ההזמנות, זה נכון. למשל יש הזמנה לעשות סורגים ואחר כך יש הזמנה לעשות משהו אחר, העבודה משתנה לפי ההזמנות.
... אני גם מרים משאות ומשקלים שונים. " (עמ' 4 ש' 29-31).

יודגש, כי התובע לא הציג אסמכתאות לעניין היקף העבודות/הפרויקטים שביצע במהלך השנים הרלוונטיות כעצמאי, ולכן קיים קושי רב לאמוד את היקף עבודתו, ובהתאם גם את תדירות ומשך הפעולות שביצע במסגרת עבודתו.

התובע אישר, כי העסיק 3 עובדים, שני רתכים, כאשר הוא ופועל נוסף עסקו בהכנה, קרי, הבאת החומרים וסידורם. "בדרך כלל אחרי שמגיע החומר אנחנו מכניסים את כל החומר לבית המלאכה לעבודה. לא כל יום מגיע חומר" (עמ' 5 ש' 3-4, 17-18).

4. בנו של התובע, מר צביקה גולדפייז העיד, כי הוא עובד עם אביו החל משנת 1993 (עמ' 6 ש' 7) לדבריו, כיום מועסק פועל אחד, אך בעבר הועסקו כ-5-6 פועלים (עמ' 6 ש' 18-19).

"מגיעה משאית עם חומר, היא פורקת הסחורה על הרצפה ואנחנו פותחים החבילות ומסדרים בתוך תאים. הפועלים שלנו הם מרתכים כל היום, אנחנו מכינים להם כל החומר לעבודה. ...
אנחנו גם מרתכים. בהתקנות בחוץ כולנו יוצאים ביחד.
לפעמים יש פעם בשבוע התקנה ולפעמים כל השבוע, זה תלוי לפי ההזמנות.
אנחנו עושים שערים, כל עבודות המסגרות, סורגים.
לשאלתך- העבודה משתנה בהתאם להזמנה. למשל, אם צריך לעשות סורגים או להקים גלריה שלמה, כל עבודה זה משהוא אחר. גם ההתנהלות שלנו בעבודה היא שונה. למשל סורג מכופפים אותו ואחר כך נותן לרתך. למשל פרגולה צריך להרים. זה לא משהו סטנדרטי. העבודה משתנה כל הזמן לפי ההזמנות." (הדגשות הוספו) (עמ' 6 ש' 20-31).

כעולה מהעובדות בענייננו, התובע לא ביצע תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן, בתדירות גבוהה, על פני פרק זמן משמעותי. תנועות הכיפוף והרמה שביצע התובע, היו חלק ממכלול הפעולות והתנועות המגוונות שביצע על פי סדר משתנה, לפי צרכי העבודה. אשר לעמידה ממושכת, כאמור, על פי הפסיקה אין בה כדי לבסס תשתית מכוח תורת המיקרוטראומה.

לאור כל האמור לעיל, לא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ודין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, (27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור עובדים
מר בצלאל פינגולד

יצחק לובוצקי, שופט