הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 47406-04-17

14 דצמבר 2017

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל

המערער
מיכה יהושע כנר
ע"י ב"כ: עו"ד רבקה פקרמן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 21/2/17 לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז – 2007 (להלן- חוק נפגעי פוליו) אשר קבעה, כי המערער אינו לוקה בפוליו (להלן – הוועדה).

תמצית העובדות והרקע להליך
המערער, יליד 1949, הגיש תביעה למשיב לפי חוק נפגעי פוליו. באבחון רפואי מיום 29/8/16 נקבע כי המערער אינו חולה בפוליו ומשכך נדחתה תביעתו.

על החלטה זו הגיש המערער ערר.

ביום 21/2/17 התכנסה הוועדה לדון בערר וקבעה כדלקמן :
בבדיקה קלינית- רגליים מאוד נפוחות עם שרוול סקלרוטי ורטרקטיל בשוקיים עם צבע חום כהה מאוד. סימן של שינוי טרופי על רקע וסקולרי בעיקר ורידי.
כח השרירים בגפיים תחתונות 5/5 בכל קבוצות השריר. החזרים בברכיים דרגה 1 והחזרים בעקביםבין -0 ל 1- אבל הופקו דוצ. מסוגל לעמוד יציב ללא תומך חיצוני וגם ללכת במסגרת הבדיקה ללא תומך חיצוני וללא קריסת הרגליים תחת משקל הגוף. ברקע המבוטח סובל מסוכרת, אי ספיקת ורידים היקפים עודף משקל ניכר לאחרונה עבר ניתוח כריתה רדיקלית של הערמונית.
אורטופד- טווחי תנועה ספונטניים נמצאו מלאים ב- 2 הכתפיים, אין רישום של דלדול יחסי בגפיים ימין לעומת שמאל.
אין מסמכים מהילדות שסבל מפוליו, מסמכים מתחילים משנת 2014 , EMG לא ספציפי לא קובע אבחנה לא אצל ד"ר קובץ ולא באיכילוב.
הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר אייכנבאום מ 4.1.17 אך לא רואה עין בעין הוכחה שהיה פוליו בילדות או לאחר מכן וגם חולקת על מצב קליני (ממצאים) כלומר כוח שרירים והחזרים.
הוועדה דוחה את הערר.
אין שתוקים ואין הפרעה בהחזרים המתאימים למחלת פוליו.

החלטת הוועדה היא מושא הליך זה.

טענות הצדדים בתמצית
טענות המערער:
א. הוועדה לא התייחסה לנימוקי הערר ולא נימקה כראוי החלטתה.
ב. הוועדה לא נימקה מדוע היא חולקת על אבחנה בבדיקת EMG.
ג. הוועדה לא הסבירה מדוע היא חולקת על חוות דעת ד"ר אייכנבאום.
ד. הוועדה קבעה שאין שיתוק ואין הפרעה בהחזרים שמתאימה לפוליו אך התעלמה ממסמכים רפואיים שמציינים תסמינים אופייניים לפוליו.
ה. לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.
ו. האבחנות הרפואיות אינן חד משמעיות ועל הוועדה לפעול לטובת המבוטח.
ז. הוועדה לא ביצעה בדיקות נוספות שיכולות ללמד על פוליו.
ח. קיימת אבחנה משנת 1950 ולא כל מי שחלה בפוליו אושפז או נותח.

טענות המשיב:
א. בבדיקת EMG אין אבחנה מדויקת של פוליו.
ב. הוועדה מסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת ואף מציינת שהיא חולקת על הממצאים הקליניים בחוות הדעת.
ג. המסמכים הרפואיים שנזכרו בכתב הערעור אינם מחייבים התייחסות.
ד. סוג הבדיקות שבוצעו אינו עניין בו בית הדין מתערב.
ה. המסמך המציין אבחנה משנת 1950 לא הובא בפני הוועדה, לא צוין בחוות הדעת מטעם המערער ולא ברור באיזה מסמך מדובר.
ו. הוועדה לא ציינה כי קיים ספק בעניינו של המערער.

דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצויים בתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות, ולהלן אפרט טעמיי לכך.

מהתיאור שהובא מעלה, עולה כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית נוירולוגית ואורתופדית מקיפה. אין לקבל את הטענה כי לא נערכו מלוא הבדיקות הנדרשות שכן ידוע כי אופן הבדיקה וסוג המבחנים הרפואיים שיש לערוך הם נושאים שבשיקול דעת רפואי ובית הדין אינו מתערב בהם.

הוועדה תיעדה את ממצאי הבדיקה שערכה, וקבעה כי ממצאיה שונים מאלה שתוארו בחוות הדעת מטעם המערער. הוועדה ציינה במפורש, כי ההפרעה שנמצאה אצל המערער בהחזרים אינה מתאימה לפוליו. מדובר בהסבר המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה הן לגבי היעדר ממצאים המתאימים לאבחנה הנטענת והן לגבי אי קבלת מסקנות חוות הדעת. הלכה היא כי "השוני בממצאים, דיו כדי לעמוד בחובת ההנמקה העניינית" (ראה דב"ע נד/01 – 21 המוסד לביטוח לאומי – דוד כהן, פד"ע כז 54).

בנוסף, הוועדה נתנה דעתה לבדיקת ה-EMG והסבירה כי הממצא בבדיקה " לא ספציפי לא קובע אבחנה" של מחלת פוליו. מדובר בהסבר ברור וחד משמעי.

העובדה כי לא קיימים מסמכים מזמן אמת מתקופת הילדות, המועד אשר לפי טענת המערער עצמו חלה בפוליו, היא נדבך נוסף בהחלטת הוועדה ומדובר בנתון רלבנטי.

כך גם איני מקבלת את הטענה כי היה על הוועדה להתייחס למסמכים רפואיים שצורפו לכתב הערעור. במסמכים אלה אין מידע מהותי אלא ציון נושא פוסט פוליו ולא מעבר לכך ובנוסף מדובר במסמכים מהשנים האחרונות בסמוך להגשת התביעה. הוועדה אף ציינה במפורש כי המסמכים המדוברים הם משנת 2014, דהיינו הוועדה הייתה מודעת לתיעוד הרפואי. גם אם נפלה טעות קולמוס ומדובר בשנת 2013 כטענת המערער, טעות זניחה זו אינה מצדיקה השבת התיק לדיון נוסף. זאת, משום שהעיקר הוא כי מדובר במסמכים שאינם מתקופת הילדות ואין בהם אבחנה מזמן אמת.

בסיכומו של דבר, מסקנתה של הוועדה הנה מסקנה רפואית מבוססת שאליה הגיעה לאחר הפעלת שיקול דעתה המקצועי רפואי. בית הדין לא יתערב בעניין בהיותו נושא רפואי מובהק המצוי בתחומי שיקול הדעת המסור מכוח החוק בלעדית לוועדה, ואף אין בידיו הכלים לעשות כן.

סיכומו של דבר, משלא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה, דין הערעור להידחות.
כמקובל בהליכים מתחום הביטוח הסוציאלי - אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ח, (14 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .