הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 47300-07-16

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' אופירה רותם

התובע
איציק זוהר
ע"י ב"כ עו"ד ניר קפלן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם יש לראות בתובע " בעל שליטה בחברת מעטים", כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 ( להלן – החוק), לצורך בחינת זכאותו לדמי אבטלה.
דיון זה נדרש כיוון שעל פי הוראת סעיף 6 ב' לחוק, הוראות פרק ז' לחוק, העוסק בענף אבטלה, לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים ( כהגדרת המונחים בפקודת מס הכנסה – סעיף 1 לחוק).

2. יוער כי בתחילת ההליך, הנתבע טען כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה מאחר שאין לראות בו " עובד" של החברה בה עבד, מאחר שבין השניים לא התקיימו יחסי עובד – מעסיק. בהתאם, בישיבת קד"מ נקבעה פלוגתא " האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת סופר סטוק ראשל"צ בע"מ", וכן פלוגתא נוספת – " האם זכאי התובע לדמי אבטלה".

בתום חקירתו הנגדית של התובע, הנתבע סיכם וטען שאין מחלוקת לגבי קיומם של יחסי עובד – מעסיק בין התובע ובין החברה שבבעלותו, אלא שבנסיבות שהוכחו, התובע אינו זכאי לדמי אבטלה, מאחר שיש לראות בו בעל שליטה בחברת מעטים.

3. רקע עובדתי:
א. התובע עבד כשלוש שנים, מיום 3.3.2013 ועד פיטוריו ביום 10.3.16, בחברת סופר סטוק ראשל"צ בע"מ ( להלן – החברה), כמנהל החנות שהחברה הפעילה.
ב. החברה הוקמה על ידי התובע, יחד עם שותפו לשעבר, מר אפרים טוויטו ( להלן – בעל המניות השני).
ג. אשתו של התובע החזיקה בנאמנות עבורו את מניותיו בחברה – 50% מהון המניות של החברה וגם את מניותיו של בעל המניות השני ( אשר החזיק את המחצית השניה של הון המניות).
התובע הסביר בעדותו בבית הדין שהחזקת מניותיו בנאמנות נבעה משיקולים הנוגעים לקבלת אשראי בנקאי ( עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 13-16).
ד. התובע לא משך דיבידנדים מהחברה, אלא רק קיבל ממנה משכורת ואת כלל הזכויות כעובד. תלושי שכר של התובע צורפו לכתב התביעה.
ה. התובע ובעל המניות השני הסתכסכו ובסופו של דבר התובע נאלץ להעביר את הבעלות בחנות לידיו והוחלט על סיום עבודתו בחברה.
ו. בין התובע ובין בעל המניות השני התנהל סכסוך עסקי בבית משפט השלום בראשל"צ וכן מתנהלת תביעה בבית דין זה ( סע"ש 21462-06-16).

4. לטענת התובע, יש להכיר בתובע כ"עובד" על פי הנפסק בעניין גרוסקופף ( דב"ע נז/ 02-182 המוסד לביטוח לאומי - גרוסקופף, פד"ע לד 97, 110 (1999)). נטען כי גם לאחר חקיקת סעיף 6 א' לחוק, ההלכה שנקבעה בעניין גרוסקופף שרירה וקיימת. עוד נטען שעל פי הפסיקה, יש לבחון בחינה מהותית את התובע היה בעל שליטה בחברה וכי לא אחת נפסק כי גם סיום עבודה בעסק משפחתי מזכה בדמי אבטלה.

דיון והכרעה
5. בית הדין הארצי סיכם את המצב המשפטי בסוגיה המתעוררת בהליך זה
בעב"ל (ארצי) 40074-03-16 להב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.12.2017, כדלקמן (להלן – עניין להב, ההדגשות במקור – ד.ו.):
"פרק ז' לחוק קובע את הזכאות לדמי אבטלה, בתנאים המפורטים בחוק. ככלל, סויגה הזכאות מכוח פרק זה בהתאם להוראת המחוקק למי שהוא עובד שכיר בלבד, כך שהיא אינה מוקנית למי שהוא עובד עצמאי ( להסברים לכך ראו למשל בעב"ל ( ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.1.15)). בשנת 2004 בחר המחוקק להוסיף חריג נוסף, בחקקו את סעיף 6 ב' לחוק הקובע כי " הוראות פרקים ז' ו - ח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". במקביל תוקן סעיף 335( ה) לחוק, הקובע כיום כי " מבוטח... למעט בעל שליטה בחברת מעטים, ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה". משמעות הדברים היא כי "בעל שליטה בחברת מעטים" הוצא מגדר ביטוח האבטלה בחוק הביטוח הלאומי, הן בהיבט של תשלום דמי הביטוח והן לצורך הזכאות לקבלת דמי אבטלה.

הטעם לחקיקתו של סעיף 6 ב' לחוק הוסבר בדברי ההסבר להצעת החוק, במילים הבאות:
"... בשנים האחרונות נדרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הביטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דירקטור ובעל מניות בחברה עשויים להיחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסוימים. דא עקא, שבנושא זה נותרה אי בהירות רבה, וציבור המבוטחים וכן גם המוסד שבים ונקלעים לצורך לבחון את מערכת היחסים שבין תובע דמי האבטלה לבין החברה, בנסיבות שבהן חדלה החברה להתקיים. זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה וענין, שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל הענין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי.
בירור מעמדו של המבוטח רק בדיעבד שעה שהוא בא לממש זכותו לגמלה היא בעייתית, וראוי לפיכך להבהיר מראש מה יהיה מעמדו, הן מבחינת חובת תשלום דמי הביטוח והן מבחינת זכויותיו לגמלאות".
(הצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל ( תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, ה"ח הממשלה 262).

תכלית הסעיף נדונה בהרחבה אף בהלכה הפסוקה, והוסבר כי הוצאתו של " בעל השליטה בחברת מעטים" מגדר ביטוח האבטלה נעשתה הן משיקולים ראייתיים ושיקולי אכיפה ( בהתחשב בעמימות העובדתית), והן משיקולים מהותיים נוכח אפשרותו של בעל השליטה - בדומה לעצמאי - להיערך מראש לתקופות של שפל כלכלי ( עב"ל ( ארצי) 51264-10-13 עלי תיתי - המוסד לביטוח לאומי (14.7.16), מפי השופטת נטע רות; להלן: עניין תיתי).
 
סעיף 1 לחוק מגדיר " בעל שליטה" ו"חברת מעטים" תוך הפניה לסעיפים הרלוונטיים בפקודת מס הכנסה ( להלן: הפקודה). סעיף 76 לפקודה מגדיר " חברת מעטים" כ"חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני אדם לכל היותר ואיננה בת-חברה ולא חברה שיש לציבור עניין ממשי בה...". סעיף 32(9) לפקודה מגדיר " בעל שליטה כ"מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו, באחת מאלה:
ב - 10% לפחות מהון המניות שהוצא או 10% לפחות מכוח ההצבעה;
בזכות להחזיק ב - 10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב - 10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשם;
בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;
בזכות למנות מנהל".
לצורך הגדרת " קרובו" מפנה הסעיף לסעיף 76( ד) לפקודה, הקובע כי קרוב הינו " בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן הזוג, ובן זוגו של כל אחד מאלה".
בפסיקתו של בית דין זה נדונה הפרשנות שיש ליתן למונח " בעל שליטה" לצורך יישום הסעיף בהתאם לתכליתו. בין היתר הובהרה מורכבותו של מושג ה"שליטה" לפי פסיקת בית המשפט העליון, והצורך לבחנו במבחן מהותי ולא כמותי בלבד. בהתאם נקבע:
"על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה", המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל).
זאת, תוך התמקדות בבחינה של היקף ההשפעה שניתן לייחס לו על התנהלות החברה, בהיבטים הרלוונטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להיקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להיקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להיקף השליטה שלו על הפסקת ההתקשרות עם עובדים ונותני שירות" (עניין תיתי)".

בעניין תיתי, שהוזכר בעניין להב, בית הדין הארצי הרחיב והסביר את האבחנה בין בחינת קיומן של יחסי עובד - מעסיק ובין המעמד של בעל שליטה בחברת מעטים, בזו הלשון:

"...בחינה זו שונה היא מן הבחינה של השאלה האם שררו בין ' בעל השליטה' לבין החברה יחסי עובד ומעסיק. יחד עם זאת, מידת החריגה מן האפיונים העיקריים של יחסי עובד ומעסיק, ובמיוחד בכל הנוגע לפרמטרים שצוינו לעיל, עשויה לשמש ראיה למעמד זה של בעל שליטה בחברת מעטים. בדומה לכך, עשוי להיות משקל ראייתי גם לאי ההלימה שבין הרישום הפורמלי של ' בעל השליטה' לבין מידת ' השליטה' המהותית שלו בחברה, כפי שהיה במקרה שלפנינו. במיוחד שעה שקיימת זיקה משפחתית או חוץ עסקית הדוקה בין זה אשר נטען לגביו כי הוא ' בעל שליטה' לבין יתר בעלי השליטה בחברה ובמיוחד, ככל שמספר בעלי השליטה מצומצם יותר. "

כלומר, מדובר בשני מבחנים משפטיים שונים, אם כי קיים ביניהם קשר, גם מבחינה ראייתית.
לאמור לעיל יש להוסיף כי באמרת אגב, נפסק בעב"ל ( ארצי) 26011-05-13 המוסד לביטוח לאומי – עשת, מיום 13.11.2014, כי – " ככל שהמבוטח הוא בעל שליטה בחברת מעטים, אין מקום לבדיקת מעמדו כעובד על פי המבחנים שנקבעו בהלכת גרוסקופף". דברים אלה מתיישבים גם עם הנפסק בעב"ל ( ארצי) 21465-07-14 דוקטורצ'יק – המוסד לביטוח לאומי, 19.1.16, סעיף 5 לפסק הדין.
על יסוד האמור לעיל, יש לבחון את עניינו של התובע.

6. למעשה, מהפסיקה שהובאה לעיל, עולה כי די בכך שהתובע החזיק ( באמצעות אשתו כנאמנה) 50% מהון המניות של חברה שהעסיקה אותו, והיא חברה פרטית שלה רק שני בעלי מניות, להביא למסקנה כי יש לראות בו " בעל שליטה בחברת מעטים" וככזה אינו זכאי לדמי אבטלה.

7. גם אם ניתן להכיר בתובע כ"עובד" של החברה וגם אם התובע בחר שלא למשוך דיבידנדים מהחברה, קיימות די ראיות על מעמדו כ"בעל שליטה" בחברה.
ראשית, התובע היה בעלים של מחצית מהון המניות. שנית, הסיבה לכך שמניותיו של התובע הוחזקו בנאמנות על ידי אשתו היתה סיבה עסקית ( משיקולים של קבלת אשראי לחברה).
שלישית, התובע היה מנהל החנות שבבעלות החברה, היינו היו לו סמכויות ניהול מלאות בכל הנוגע לעסק היחיד שהיה לחברה ( לא נטען ולא הובאו כל ראיות לעסקים אחרים שהחברה ניהלה או שהיו בבעלותה). למעמדו של התובע בחברה ובחנות ( לעומת מעמדו של בעל המניות השני, שהיה בבחינת " שותף שקט" שסיפק את ההון ההתחלתי לפתיחת החנות, ר' גם תצהיר עדות ראשית שהתובע הגיש בסע"ש 21462-06-16, סעיפים 2-7 ).
רביעית - גם סיום עבודתו של התובע בחנות/ בחברה, קשור בטבורו לסכסוך העסקי שפרץ עם בעל המניות השני. אמנם התובע תיאר את הדברים כאילו אולץ למכור את מניותיו, אך מתשובותיו עולה כי האילוץ הוא פרי החלטה עסקית קודמת, לפיה התובע חתם על ערבויות לחברה. כך שלמעשה, גם פיטוריו של התובע מהחברה הם פרי הסכסוך העסקי וזה קשור לשליטה בחברה. התובע אישר את הדברים בחקירתו הנגדית, כאשר העיד שהמו"מ לגבי מכירת העסק נוהל על ידו ( עמוד 3, שורות 6-11 ובמיוחד שורה 10 – " ברור שאני ניהלתי את המו"מ").

8. סוף דבר – מאחר שהתובע הוא " בעל שליטה בחברת מעטים", בנסיבות שתוארו לעיל, התובע אינו זכאי לדמי אבטלה.

אשר על כן התביעה נדחית.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, (05 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אופירה רותם
נציגת ציבור ( עובדים)

דגית ויסמן, שופטת