הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 4521-02-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ

המערער
יעקב לוי
ע"י ב"כ עו"ד שרון אילון אשל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.12.17 אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 19% בגין הפגיעה: "שינויים שחיקתיים בבסיס אגודלים דו צדדים" מיום 8.5.12.

2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, בפסק הדין של בית דין זה ( כב' השופטת אירית הרמל) מיום 15.6.17 ( בתיק ב"ל 65144-01-17, להלן – פסק הדין) אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים וקבע:
"עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) על מנת שתפנה את עניינו של המערער בשנית למומחה אורטופד כף יד, ד"ר יודקביץ. הוועדה תשקול עמדתה בשנית בדבר שיעור הנכות הנובע מהפגימה שהוכרה " שינויים שחיקתיים בבסיס אגודלים דו צדדי".
ככל שהוועדה סבורה כי רק חלק מהנכות נובע מתנאי עבודתו של המערער, אזי תנמק החלטתה בהתאם לכללים שנוסחו בהלכת יונס סועאד עב"ל 19817-08-11.
הוועדה תנמק את החלטתה.
המערער ובא כוחו יזומנו להתייצב בפני הוועדה".

3. העניין הוחזר לוועדה בעקבות פסק הדין וזו העבירה את עניינו של המערער למומחה אורטופד כף יד, ד"ר יודקביץ, אשר קבע:
"מחלה ניוונית שחיקתית בדרך כלל מתפתחת בהדרגה במשך שנים מקורה אינו ברור עד הסוף אבל יש מרכיב תורשתי ברור בדרך כלל אלא אם כן היה שבר במקום שקשור לעבודה. אך אצל הנבדק יש שינויים ניווניים משני הצדדים של עצם הטרפזיוס בשתי ידיים שמצביע שלא היתה לו חבלה חד פעמית ומצביע שההליך התפתח בהדרגה. אין בספרות מידע שמצביע כי לבן אדם בריא יכול להתפתח אוסטואוטריטיס מתנועות חוזרות ונשנות בלי מרכיב תורשתי לכן יש לשייך חלק ממצבו לתאונה הנדונה.
מצבו כיום מתאים ל- 15% נכות ומזה יש לנכות מצב קודם 5% לפי 35 1 ב' במחצית על כל אצבע".

לאחר מכן קבעה הוועדה:
"הועדה עיינה בדיון של ד"ר יודקביץ כירורג כף יד המתאר באופן ברור מצב של חלוקת אחריות ולא מצב של נכות לפני אירוע תאונתי או לפני תחילת עבודה.
הוועדה מקבלת את חוות דעתו תוך ציון העובדה שמדובר בחלוקת נכות ולא הפחתה של מצב קודם כאשר 2/3 מהנכות שנקבעה נזקף למחלת מקצוע ו- 1/3 לפרמטרים קונסטיטוציונליים כפי שמסביר ד"ר יודקביץ בהרחבה בסעיף 6 לחוות דעתו".

4. להלן עיקר טענות ב"כ המערער

הוועדה לא פעלה בהתאם לכללים שנוסחו בהלכת עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי, 27.3.12 (להלן - הלכת סואעד), ועל פי פסק הדין.

הנחת העבודה כאילו לולא המרכיב התורשתי, שטיבו לא הובהר ולא הוסבר, המערער לא היה סובל נכותו, אינה מבוססת ואינה מנומקת.

יישום הלכת סואעד בפועל חל במקרים שבהם קיימת סיבה מוכחת, מוחשית. קיומו או אי קיומו של רכיב תורשתי אינו מין העניין ואין זו אלא ספקולציה שלא ניתן להוכיח.

החלטת הוועדה כאילו המערער סובל ממחלה ניוונית, מבלי לציין איזו מחלה, ומבלי לבסס אבחנה זו באסמכתאות, ולאחר מכן תיקון הוועדה כאילו יש לייחס חלק מן הנכות לרכיב תורשתי, דברים שאינם באים לידי ביטוי בתיק הרפואי של המערער, היא ליקוי היורד לשורש העניין.

החלטת הוועדה אינה מנומקת. לא מובן על מה מבוססת ההנחה בדבר קיומו של רכיב תורשתי, והיכן מצויה האסמכתה למחלתו או לרכיב התורשתי בתיק הרפואי.

קיימת סתירה בין קביעת ד"ר יודקביץ ובין החלטות פקיד התביעות, פרופ' אנג'ל ותיקו הרפואי של המערער.

החלטת הוועדה לא מציינת רכיב קונקרטי, ממשי, מוכח, אלא להיפך. מחוות הדעת של המומחה ניתן להבין כי מקור המחלה הניוונית שחיקתית המוכרת אינו ברור עד הסוף. הלכת סואעד מתכוונת לגורם סיכון שהתממש, על פי נתונים מוכחים, שמצאו ביטוי בנכות, ולא כך בענייננו.

ח. רכיב תורשתי הוא גורם ערטילאי מופשט שנכון כמעט לגבי כל ליקוי רפואי, בעוד הלכת סואעד מכוונת לגורם סיכון קונקרטי, מוכח, המוצא ביטוי בנכות.

5. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב

הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ושקלה עמדתה בהתאם להלכת סואעד.

מדובר בקביעה רפואית מובהקת. המומחה הסביר אותה היטב בחוות הדעת.

הלכת סואעד מכוונת לגורמים שאינם בבחינת מצב קודם אך עדיין יהיו גורמים שאינם קשורים לעבודה וישפיעו על דרגת הנכות, באופן שלא ניתן יהיה לזקוף את כל הנכות לפגיעה בעבודה. כך בדיוק פעלה הוועדה.

המומחה הסביר כי למחלה ניוונית יש מרכיב תורשתי ברור, אלא אם היה שבר באותו מקום. לאור העובדה שאצל המערער מדובר בשני הצדדים, אזי ברור שזה לא נגרם מחבלה. יתרה מכך, אין בספרות מידע שמצביע כי לאדם בריא יכול להתפתח אוטואטריטיס מתנועות חוזרות ונשנות בלי מרכיב תורשתי. המומחה קבע כי השפעת הרכיב התורשתי היא 1/3.

6. דיון ומסקנות

בהתאם לפסק הדין, אם הוועדה סבורה ( לאחר התייעצות עם המומחה, ד"ר יודקביץ) שרק חלק מהנכות נובע מתנאי עבודתו של המערער, עליה לנמק זאת בהתאם לכללים שנוסחו בהלכת סואעד.

הלכת סואעד דנה בניכוי של " המצב הקודם" או בעשיית " חשבון עובר ושב" בהתאם לסעיפים 118 ו-120 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) התשנ"ה-1995, עת מדובר במחלת מקצוע או מיקרוטראומה, בשונה מדיון נג/46-01 מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364 (1994), אשר דן בתאונת עבודה.

בהלכת סואעד נפסק:
"השאלה בדבר ייחוס " מצב קודם" וניכויו מתעוררת אף ביתר שאת מקום שבמקביל, גם כן על פני תקופת זמן, חשוף המבוטח לגורמי סיכון נוספים הפועלים עליו את פעולתם, ביניהם גורמים חיצוניים שאינם קשורים לעבודה. גורמים אלה אינם בבחינת " מצב קודם" שהרי אין הם עונים על הנדרש על פי הלכת מרגוליס כפי שהובהר.
המערער סבור כי משלא הונחו לפני הוועדה נתונים מוכחים בדבר היותו חולה אסתמה ברמה כזו או אחרת עוד לפני תחילת חשיפתו לחומרים המסוכנים, כי אז לא ניתן " לנכות" מנכותו הכוללת אחוזי נכות בגין העישון.
מקובל עלינו, כי מצבו של מבוטח שמחלתו הוכרה כמחלת מקצוע, במועדים שלפני מועד תחולת הנכות, ותוך כדי החשיפה המסכנת בעבודה, אינו בבחינת " מצב קודם". זאת נוכח מהותה של מחלת המקצוע שאינה בבחינת אירוע ממוקד בזמן ידוע, בהיותה מבשילה על פני זמן.
לעניין זה צודק המערער בטענתו, כי ניכוי אחוזי נכות מדרגת נכותו הרפואית הכוללת, עקב " מצב קודם" בשנת 1998, אינו עולה בקנה אחד עם מחלתו שהוכרה כמחלת מקצוע, עם מועדי חשיפתו לחומרים המסוכנים, כמו גם עם המועדים בהם עישן, במהלך תקופת החשיפה ואף לאחריה.
עם זאת, ואף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ( ראו לצורך השוואה את פסק הדין מפי חברי השופט רבינוביץ' בעניין אהרונוב). משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה". (ההגדשה שלי, ע.א.)

קביעת הוועדה לגבי השפעת העבודה על הנכות נעשתה תוך אימוץ מלא של חוות הדעת של המומחה לכף היד , ד"ר יודקביץ.
ד"ר יודקביץ מסביר כי מקור המחלה של התובע אינו ברור "עד הסוף". אשר לקביעה של "גורם תורשתי" זה נעשה בדרך של אלימינציה, קרי – אלא אם היה שבר במקום שקשור לעבודה. מאחר שאין שבר (מאחר שהמחלה היא דו צדדית), קיים אלמנט תורשתי, אליו משתייך חלק ממצבו של המערער (שליש).

בשונה מרכיב העישון, שיכול להיות עובדה מוכחת, האלמנט התורשתי צוין באופן כוללני ומעורפל. לא צוינו מקרים של בני משפחה של המערער שחלו באותה מחלה. אפשר להגיע לאותה מסקנה בכל מחלת מקצוע/מיקרוטראומה, שעל אף הנתונים העובדתיים הזהים, לא מתפתחת אצל כל אדם.
נוסף על כך , בהתאם להלכת סואעד, על הוועדה לנמק את קביעתה לגבי איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה.
קביעתה של הוועדה שיש "לנכות מצב קודם 5%" אינה מנומקת כלל וכלל ולכן, לא קיימה הוועדה את דרישות פסק הדין בנידון.

מאחר שאני סבורה כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, מדובר בפגם משפטי מהותי, אשר מצדיק התערבותו של בית הדין. הוועדה דנה בהרכבה הנוכחי פעמיים ונראה לי שהיא "נעולה" על עמדתה.
לכן, יש הצדקה להעביר את העניין לוועדה בהרכב אחר.

7. לסיכום

עניינו של המערער יועבר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, אשר תדון בערר.
פרוטוקולים של ועדות עררים קודמות, פסק הדין הקודם ופסק דין זה (למעט הסעיף הנוכחי) לא יהיו לפני הוועדה בהרכבה החדש.

מאחר שהמערער מיוצג ע"י עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, (18 יולי 2019 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה