הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 4497-03-15

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נ.צ. (עובדים) גב' אורלי מלי
נ.צ. (מעסיקים) מר רון שפיר

התובע:
מיכאל סולומון
ע"י ב"כ עו"ד ינון תמרי (ס.מ.)
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד גב' ענבל קמיור

פסק דין

הרקע וההליך

1. 3 פלוגתאות הוצבו לפתחנו בתביעה דנא:
א. האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה לעניין פגיעה בריאות.
ב. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.
ג. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

2. התובע, עובד התעש"א, הועסק כמבנאי מטוסים. לטענתו, נחשף לחומרים שונים (צבעים, צבעים נגד חלודה, חומרים לאיטום המטוס וכו').
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו ושל מר יהודה פריטס, עובד שעבד עמו ("יהודה").

ביום 17/04/2016 נשמעו בפנינו עדויותיו.
ברישא הדיון הודיע התובע כי הוא "מושך" את תצהירו של מר יוסף חג'ז – תצהיר שלא היה מצוי בתיק.
בתום הדיון הכריז התובע "אלה עדיי".
מטעם הנתבע העיד מר חנניה פורטל ("פורטל") מנהלו של התובע בתקופה האחרונה (ועבד באותה מחלקה גם קודם לכן).

3. לאחר הדיון ביקש התובע לזמן 2 מנהליו לעדות. בקשתו נעתרה וביום 06/12/2016 נשמע מר עקיבא ניר (שעבד עם התובע עד 1995 ואז הפך למנהל ועבד לסירוגין עם התובע; "ניר").העד מר ששון שמחה (סגנו של ניר) לא התייצב לדיון והתובע שוב הצהיר "אלה עדיי".
הנתבע ביקש לזמן את מר אלי לוי, ראש מנהל מבנה בתעש"א – שזומן לדיון השני ושוחרר ע"י הנתבע ולאחר שנשמעה עדות ניר מטעם התובע.

4. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

5. לצערנו, הגם שנעשה מאמץ להוציא ההכרעה טרם צאת האב"ד לשבתון, בשל עומס רב לא צלח – והכרעתנו ניתנת עתה לאחר שוב האב"ד משבתון.

ההכרעה

1. העדויות
מדובר בתביעה לפי תורת הפגיעות הזעירות בהתייחס לליקוי נשימתי. ממילא, נדרשת תשתית עובדתית מדוייקת ומכומתת לחשיפה לחומר מסויים, למידת החשיפה של התובע לכל חומר שטען לו, לריכוזיות החומר באוויר או לאדי החומר באוויר, או לאדי החומר הנפלטים בעת העבודה, למרחק התובע מהאדים, כמו גם למשך הזמן בו נחשף לכל חומר וחומר.

בפועל, התובע וחנניה בתצהיריהם "מעריכים" מידת ומשך החשיפה לכל חומר, תוך שציינו את "המיותר" , כי האבק הנוצר עם ניקוי פח המטוס הוא "רעיל" (סעיף 9). שניהם אינם מזכירים כלל אמצעי מיגון. כך גם לא הובאה בפנינו איזשהי ראייה לטענת "רעיל".

בעדותו מאשר התובע כי עב ד כמבנאי מטוסים עד 2012 (מ- 1979).
כשעומת עם אישור המעסיק (נ/2, נ/3) לפיו עבד כמבנאי עד 2003 ומאז עבד במחלקת ייצור חלקים, ו בתפקיד אחר – השיב התובע כי לא זוכר שעבד בייצור חלקים ; עבד כמבנאי. עבד ליד שולחן אולי 4 חודשים טרם פרישתו; שב והכחיש טענת המעסיק כי מ- 2003 עבד בייצור חלקים. לא יכול לומר מאיזו שנה עד איזו שנה עבד ב"לביא".
מעניין לציין כי בחקירה נגדית, בתאורו את יום העבודה (ולאחר שבא כוחו הפנה אותו לעיין בתצהיר ו) נותן הוא דגש רב למאמץ הפיזי (ופחות לחשיפתו לאדים / גזים של חומרים).
בפועל, למדנו בח.נ. כי בדבק אפוקסי משתמש להדבקת ספוג למניעת רעש בתא הטייס ; בתוך מיכל הדלק להדבקת גומי על הניטים, שהמיכל מגומי שבתוך מיכל הדלק לא יקרע.
לא השתמש במסכה.
בדבק משתמש כך שמורח אותו על כל הרצועות של הגומי ועל החלק – זה שעה.
אח"כ מזדחלים לתוך המיכל ומדביקים לחלקים את הגומי (לאחר שהתייבש) – וזה לוקח 3-4 שעות.
בפרומוטור משתמשים בכל שעות העבודה, בתוך ההאנגר, כדי שיתפוס חומר האטימה (למרות שעפ"י ההוראות שקרא, צריך לעבוד איתו באוויר הפתוח; טענה שאף היא לא הוּכחה).
כל עבודות הסימרור נעשות בסילין, חומר האטימה, עובד על יבש. אם מסמררים 3-4 שעות, אז 3-4 שעות עובד עם זה (מסמררים אחרי שקודחים). הוא מורח אותו בעזרת מברשת, חומר סמיך כמו דבש או קשה יותר.
עם MEK, חומר ניקוי, השתמש בכפפות גומי, הן נאכלות ואז עם צבת לוקח גזה ומנקה משטח, זה מוציא ריח. כך שעתיים ; מסביב 40-50 עובדים, כל פעם מישהו אחר עובד עם MEK.
אלודיין 1200 – ב- 15 שנים אחרונות קיבלו אזהרות (קודם לא הוזהרו); עובדים עם הידיים ; לעבוד עם כפפות ולא לנשום אותו – שמים את החלק באמבטיית חומר 5-10 דקות, ועושה 10 חלקים, כל פעם חלק אחר. לא היו מסכות.
לא זוכר שעבד עם חומר צריבה לפני הדבקה (מספר 8 בנספח ב' שצורף לתצהירו).
דבק מגע – יש 2 חומרים שערבב ביחס 1 ל- 2. זה מתייבש ומתקשה כמו אבן. השתמש לסתימת חורים, למלא שקעים / ליישר פח (בעיקר ישן). "כשהעבירו אותי למח' מטוסים שם הייתי עובד הרבה יותר ", כ- 3 שעות. במטוסים חדשים זה הרבה פחות. השתמש בכפפות גומי רפואיות דקות (אחרת נדבק ליד).
פריימר אפוקסי – זה צבע שעושים שכבה ראשונה למטו ס – זה הצבעי עושה. אבל אם שייף נקודה, אז התובע עם מכחול שם את הפריימר. הצבעי בא לצבוע מטוס. עושה עם רובה מרסס וצובע את המטוס. יש ענן של צבע מסביב וכולם סובלים. עובדים בהאנגר שזה מקום סגור , מידותיו: בערך 200 או 100 מטר אורך, על רוחב של 50 מטר, יש 6-8 מטוסים. אותו דבר בחומר טינר 11, זה הצבעי עושה לידם, או מערבב המברשות, או מוציא ומקלף את הצבע. כך גם טינר 4100 שצריך לעבוד בחוץ אבל עושים את זה בהאנגר וגם טוליול – הצבעי משתמש, "אנחנו לידו "... הוא לא בא ל- 10 דקות, הוא מכין הצבע, המרסס ועושה הכל.
ההאנגר סגור מכל צדדיו. יש חלונות שלא ראה אותם מעולם פתוחים. לא היה מזגן. עבד מ- 7 עד 16 והיו ימים בהתחלה שהיה נשאר ש"נ, עד 22 והרבה פעמים עבד 24 שעות ויצ א ל- 24 שעות. היו הפסקות לאוכל.
אישר תשובותיו בשאלון (נ/4). לא יכול היה לעבוד יום שלם עם מסכה.
כשהופנה לסעיף 3 לרישום שעבד כל היום עם מסכה וכפפות – זו החתימה שלו, זה לא נראה לו אותו כתב, אין לו תשובה. הרבה פעמים החתימו במחסן על כלים שלא הם היו חתומים עליהם(??).
עד לפני 22 שנה עישן, אולי קופסא ביום. סובל מל.ד., כתפיים, צוואר, סובל מהריאות 10-13 שנים.
מחוסר ידיעה "ואת יכולה להוסיף גם איומים" – הגיש התביעה רק כעת. על נ/1, התביעה למל"ל, חתם ב- 07/2013 ועדותו נשמעה באפריל 2016.
יהודה העיד שהוא והתובע ביחסים מאוד קרובים. כשעבד בתע ש"א (11 חודש מסוף 1979; בערך מתחילת 1991 עד סוף 1993; מ- 10/1999 ועד 02/2012) עבד עם התובע. מידות ההאנגר 30 מ' רוחב X 50 מ' אורך X יותר מ- 10 מ' גובה.
התובע עבד מולו ברוחב של ההאנגר. היה שביל באמצע. לא כל הזמן היו אמצעי אוורור. מזגן הרכ יבו בערך 15 שנים אחרונות, ב- 2000.
היו פותחים מ- 2 הצדדים את דלתות ההאנגר באורך. היו 3 שורות של חלונות, צריך סולם 8 מ' להגיע אליהם. היו סולמות אוטומטים. זה היה ליופי. תיאוריו בתצהירו מתייחסים לתקופה שעבד עם התובע. כל אחד עובד בחלק אחר של המטוס; התהליך הוא אותו תהליך, כולל החומרים המסוכנים, הברגים והמסמרים.
בחוברת הפעלה רשום סדר הפעולות, החומרים ואמצעי המיגון.
כשעובדים עם חומר מסוכן צריך לשים מסכה, שסופקה להם. יש חומרים שאי אפשר לעבוד בלי מסכה. יש חומרים יותר עדינים שאולי זלזל בהם, אבל לא מגזימים.
התובע שם מסיכות. השתמשנו בכפפות מאוד עבות. כמו של מנתחים אבל קצת יותר עבות. החומרים מאכלים אותם ומחליפים. כפפות עולות הרבה.
מקבלים חלק בלי צבע ובלי כלום. מחברים אותם עם תופסנים, עושים חורים.
כשזה מתאים מורחים דבק (סוג של חומר אטימה) בין 2 החלקים ואז מסמררים. מעבירים החלקים לניקיון. אם זה היה הכנה להרכבה, עבד בזה שעתיים-שלושה.

בסיום בודקים וצריך גם לנקות (דבק אפוקסי, חומרים 1-3 בנספח ב' לתובע). משתמשים בפרומוטור כל הזמן, זה חומר מנקה. בסילינג צריך למרוח חלק מהר כי החומר מתייבש. זה לוקח 3-4 שעות. MEK זה חומר ניקוי, מנקים עם זה ידיים ואז רצים עם הסבון. עובדים עם זה לא מעט לנקות ב- 100% החלקים. זה חומר נוזלי(כמו וודקה). אלודיין זה חומר ציפוי; כשחלק נקי טובלים אותו באלודיין . כל שעתיים שלוש יש לו חלקים שצריך לטבול. ג'ל 105 הוא משפר הדבקה. צריך לצפות את החלק ואחרי זה את חומר האטימה. כל הדברים האלה זה אותו דבר. פריימר אפוקסי – זה הצבע הסופי. בדר"כ צבעי עושה. מרשים להם רק אם זה חלק מאד קטן ופנימי (שעליו בא פח). טינרים (12,11 בנספח ב' לתובע) – כשהחלק עמד במחסן/אצל העובד הרבה זמן, להורדת צבע. טוליול (13, שם) – מי שלא עובד עם מסיכה, יכול תוך שנייה להתעלף . השתמשו בזה להכ נה, שהחלק יהיה נקי. לפעמים זה הוראה בחוברת ההפעלה כשצריך לשלוח חלק לבדיקת לייזר, ואז חייבים לנקותו. המזגנים בתקרה. לא בתקרה – בין התקרה לקיר, עם פתחים כמו באולם ביה"ד, עם תריסים . "היו 6-10 מזגנים זה האנגר ענק". גודל הפתח של מזגן 3 0X 90 לערך.

פורטל העיד כי התובע עבד על סקייהוק עד 2002/3 במחלקת יצור חלקים, עבודות קלות מאד, להוריד גראדים, ליד שולחן . מניח שבייצור חלקים יש מדי פעם לנקות MEK 15 דקות או 2 דקות פה ו- 2 דקות בסוף.
כמבנאי – בדבק אפוקסי זה עבודה של 15 דקות. (1-3). חומרים 4-5 זה חומר שמונע נזילת מים, חומר איטום – השתמש פעם בשבוע או פעם ביום חצי שעה, לא רציף, יכול להיות שיומיום לא עבד עם זה. אלודיין – מור חים, אחרי ששפשפו הפח, ומנקים עם מים אחרי 5-10 דקות. משתמשים בזה מדי פעם. ג'ל 105 לא יודע. דבק מגע – מכיר, אבל לא אצלו. חומר 10 – אחרי האלודיין. לגבי התובע זה 5 דק' שם – כל הפירוט לעיל, זה כשהתובע עבד אצלו, בערך 3-6 חודשים, ביוני 2013, ונעדר הרבה.
טונר זה מדלל צבע, לא משתמשים.חומר 13 זה תחליף ל -MEK אבל לא משתמשים בזה. כשהתובע עבד אצלו מדי פעם נגע בחומרים כאלה 5 דקות היום, למחרת אולי 10 דקות, יומיים בכלל לא, זה לא עבודה רציפה. עובדים בהאנגר פתוח. 100 מ' אורך, על בערך 30 מ' רוחב, 14-12 מ' גובה. יש מזגנים ויש מאווררים. יש הוראות בטיחות להשתמש עם מסיכות וכספות כשצריך.
מה שכתב מודעי, סגן ראש משאבי אנוש, כתב לפי דבריו ובנוכחותו. לא תחקר אותו מה היה קודם. לא יודע היכן עבד התובע לפני 2003, כשהועבר למחלקה של מוגבלים ושם עושים עבודות קלות ויש חשיפה קלה, בדיוק כמו שבמחלקה של פורטל. פורטל יודע מה זה לעבוד על מטוס (עבד בעצמו טרם נהיה מנהל).

ניר (עד התובע) העיד כי עבד עם התובע מ- 1987/8כמבנאי , במקביל אליו, ומ- 1995 קיבל תפקיד ניהולי. התובע עבד אצלו לסרוגין (כשלא היה עבודה במפעל לקחו את התובע לעבודות אחרות). יכול להיות שהתובע עבד על כנפיים, לא יודע.
מכיר חומר 4, מכיר חומר 6 לפני שעושים איטום. עבדו בדבקים אפוקסיים (חומר 1-3) עבדו מעט מאוד. לא עבדו בכל מה שקשור לצבע (טינר), עבדו ב- 4, 6; ב- 8 עבדו מעט מאד, כמעט לא הדביקו. היו עובדים מסויימים שעבדו עם חומר 9. גם עם חומר 7 בדר"כ לא עבדו, רק במקומות מסויימים; עם 10 עבדו עם מכחול. 13-11 לא עבדו. רק קבלני צבע, שעשו את כל הצביעה. לא צבעו בריסוס כשהעובדים עבדו . צ ובעים בהאנגר, כשהעובדים לא נמצאים; במשמרת שניה, בימי שישי וכשאין עובדים (בפרוטוקול נרשם בטעות "שלישי"), אלא רק עובדי קבלן. מטוסים בודדים צבעו בהאנגר, במשמרת שניה, מעבר ל- 4 (לשעה 16) ומאוחר יותר; אף פעם לא במהלך העבודה. לא עבדו למחרת על המטוס כי טרם עבר ביקורת, ולא עובדים עד שהצבע לא מתייבש. לא זוכר כמה זמן עבדו בהאנגר. ודאי שלא שעות. יותר מיום לפחות. בקיץ פחות (זמן), בחורף יותר. זה יכול להיות ימים, יום-יומיים וגם יותר.
מטוס נכנס להאנגר בלי דלק. במחלקתו לא עבדו על המטוס עם ויברטור (לניקוי הצבע מפח המטוס). לא הם מנקים את הצבע, אלא עושים זאת הצבעים במצבעה. מבנאי מנקה במקום מסויים אם צריך לאטום, לא משפשף שום דבר. אף פעם לא עבד התובע כל היום בניקוי כדי למרוח פרומוטור. אולי עבד כל יום אך הוא לא יודע. יכול להיות שאח"כ עבד בסילינג כחצי שעה-שעה. אין מה לנקות בפר ומוטור – אולי עם המקל אתה מנגב העודפים. אסור לעבוד אח"כ עם MEK, ולא עבדו. דבק אפוקסי עבדו על משהו בודד קטן. משעובי הדבק לא יכול להיות יותר מ- 3 עשיריות המילימטר ואתה לא יכול לעשות מעבר לזה. – לא תתכן טענת התובע, זה לא מדוייק מה שאמר.

לעתים רחוקות מאוד עבדנו עם הדבר הזה. לא עבדו בהאנגר במדללים. לא דיללו צבע בהאנגר, אלא במצבעה יש מכונה שמורידה הצבע ודילול נעשה במצבעה. היית מקבל את הבקבוק צבע מוכן, מהמצבעה. כמעט כולם, אולי אפילו כולם , קיבלו תוספת חלב, וגם התובע.
כשהוצגה לו תכתובת דוא"ל שלו לכ"א, מ- 2005, אישר כי מאחר והתובע לא עובד עם חומרים – לא צריך לקבל חלב . לא יודע מה היו הנסיבות, הביא שחרור מהמרפאה. אולי כבר עבר למחסן. לא זוכר. יודע שתקופה מסויימת עבר, לא זוכר מתי.

על הסקייהוק עבדו בבדיקת נזילות דלק מהכנפיים ושיפוצי מבנאות במטוס, החלפת חלקים, תאים, קורות. אתה לא יכול לעבוד עם מיכל דלק. לא יכול להיות דלק אתה בודק ע"י אויר, מכניסים אויר למיכל ובודקים נזילות דלק.
אולי נשאר עוד ריח, אבל לא, לא נכנס דלק להאנגר.
הפסקות היו חצי שעה, פעמיים ביום. יום עבודה הוא מ - 7:00 עד 16:00.

מעניין לציין כי כ"א משיב לניר בת/1 כי הוא צודק (יש לבטל לתובע תוספת חומרים) – אך צריך לברר באיזה דרוג ה תובע ולכמה זמן ההגבלה של המרפאה: ללמדנו ולוּ לכאורה, שהקריטריונים למתן "תוספת חלב" – אין בהם להוכיח בעת הנדונה, כי הם תלויי עבודה בחומרים מסוכנים.

עוד יש לציין כי התובע עצמו חתום על שאלון למעביד (נ/11) ובו ציין כי הוא מנקה בעזרת MEK (6) שם אלודיין (7) (חומר רעיל) ואח"כ צביעה או חומר איטום/סיליניג (5) עם בלו שהוא גם רעיל. מסמררים, מנקים שוב עם MEK, דבקים, פריימר (חומר 10), דבקים אפוקסיים (1-3), דבק מגע, טוליו (13) עם סקוצ'ברייט; טובלים באלודיין/מריחתו בעזרת צמר גפן / גזה; פריימר (10) עם מברשת או ספריי ושוב צביעה. כל היום פעולות חוזרות ונשנות.
עובד 9 שעות ביום, כך כל יום. "חשוף כל היום עם מסכה וכפפות". ועל השאלה אם נעשו בדיקות במחלקה הוא משיב שהמעסיק לא משתף פעולה. לא היו עובדים נוספים שחלו במחלה. חשוף כל היום לחומרים רעילים , סביבו גם עובדים עם חומרים אלה, כך שכל הזמן יש אדי חומרים רעילים באויר.

המעסיק בשאלון (נ/2, מודעי מכ"א חתום) מציין כי התובע עובד מ - 6.2012 בעבודות קלות ללא מאמץ. קודם לכן מ- 2003 במחלקת יצור חלקים, ליד שולחן; לוקח חלק פח גולמי, חותך במכונה, קודח, מוריד גראדים, והחלק מועבר למח' תהליכים. כך כל היום עפ"י הסדר. כל פעולה כשעה-שעתיים זו עבודתו יומיום. משתמש במקדחה פנאומטית, פלייאר, ידית להורדת גראדים.
מ- 6.13 חשוף ל- MEK כתוצאה משימוש של עובדים אחרים בסביבה. "הוא עצמו לא השתמש בחומרים וכך גם במחלקה הקודמת (מ- 2003) – לא השתמש באופן ישיר בחומרים לפחות ב- 10 שנים אחרונות!".
יש מסיכות. לרוב משתמשים בה. לא ידוע על עובדים אחרים שחלו במחלה.
עפ"י בדיקת ממונה בטיחות בדיקה לניטור MEK במחלקה 2 679 – כמות החשיפה בתחום המותר [נציין כי לא ה וגשה לנו בדיקת ניטור שצורפה, כרשום, לנ/2]. עוד צויין כי התובע לא נחשף ל- MEK או כל חומר אחר באופן ישיר, אלא בחשיפה סביבתית. ניתנה לתובע האפשרו ת להשתמש במסכה לאברי הנשימה, כליתר העובדים.
עוד צויין כי המידע נמסר ע"י פורטל למודעי.

בנ/3 צויין כי לבקשת הנתבע, נבדקה גרסת התובע ויהודה בתצהיריהם מול פורטל (הממונה האחרון) ועם מר אלי לוי (ר' מינהל מבנה) ולדבריהם, עבודתו מ- 2003 עד פרישתו ביולי 2015 היתה מ- 2003 במח' יצור חלקים, בהתאם למגבלותיו הרפואיות.

לפני 2003 – כמבנאי מטוס עייט בי צע הרכבות על המטוס, סמרור (קידוח) החלפת חלקי פח (ההתייחסות היא לעבודה בידיים מורמות – ולא לנשימה).
באשר ליהודה – עבד חודשים בודדים, במחסן להב ולא במבנאות, בהתאם למגבלותיו הרפואיות, כך שהמידע עליו הצהיר, מתייחס לתקופה, כנראה, של סוף שנת ה- 90, כשלא נמצאו תימוכין להצהרתו.

2. פרטנו לעיל ובהרחבה את מלוא גרסת העובדה שהובאה בפנינו.
דא עקא, אין בפנינו ולו תימוכין כלשהו, לחשיפת התובע לחומרים, באופן שניתן לבחון אם, איך/עד כמה נחשף התובע לחומרים שבנספח ב' לתצהירו.
ונבהיר – בפועל עפ"י עדויות התובע עצמו, כולל ניר (בדוא"ל מ- 2005, ותשובתו בח.נ.) עולה הספק אף בתקופת העבודה בתחום מבנה – וממילא, מידת חשיפתו של התובע.
נזכיר כי נספח ב' הינו הוראות עזרה ראשונה שתרגם ניר, למקרי חשיפה (חומר שנכנס לעין/מגע בעור/נשימתו/בליעתו) – וכולל הוא מלוא החומרים שהיו בשימוש במפעל, בתחום מבנה בו עבד התובע.
אין בפנינו איזשהם נתוני עובדה ברורים למידת החשיפה של התובע לכל חומר וחומר/ים(ומידת "מסוכנותו") שעבד עמו או שעובדים אחרים עבדו בהם בסביבתו או ל עצם החשיפה, מידתה, תדירותה ומִשכה.

3. לא נוכל שלא להזכיר כי לא רק שאין בפנינו מידע ברור עובדתי ומוּכח – אלא ש אין כזה אף באשר לתקופת העבודה ואופי העבודה של התובע. מעדויות התובע עצמו עולה כי עד 2003 עבד כמבנאי ומ- 2003 עבד במחלקת הייצור (בפח בלבד) עד לפרישתו. זהו המקום לציין כי ניכר מהמוצגים שהוגשו [כולל מת/1 שהוגש באמצעות ניר ], כשהשיב ניר ובחקירה ראשית כי היה זה בעת בה כבר ככל הנראה התובע לא עבד אצלו בתחום מבנה; עוד יש לציין כי עלה כי הבחינה לאותה עת היתה בתחום האורטופדי (ככל הנראה לאור תלונה של התובע בכתפיים/צואר) – כשההליך דנא עוסק אך ורק בריאות.

עוד מקובלת עלינו טענת הנתבע בסיכומיו (ס' 10) באשר לשימוש ב"מדללים" – כשאין לשכ וח גם עדות ניר מטעמו ולפיה – אין שחר לטענה בדבר חשיפה לצביעה, ודאי בעת עבודתו הרגילה, כשנוסיף ונזכיר כי אף המרחק בין עמדתו של התובע למטוס שנצבע בתוך ההאנגר, ולוּ בלילה קודם – לא הובהר ולא הוכח, כמו גם תדירות הצביעה של מטוס בתוך ההאנגר.
הוא הדין בחשיפה הנטענת אפוקסי (ס' 11 לסיכומי הנתבע).
ועוד עולה – ושוב מעדויותיו – כי ההאנגר בו עבדו – נפתחו דלתותיו/ היו בו מזגנים/מאווררים – ועסקינן במבנה גדול מאד.

ובאשר לאמצעי המיגון – למדנו מעדויות התובע (אגב, כך גם מהשאלון שהוא עצמו מילא וחתם ) – כי עשה שימוש בכפפות ובמסיכה.

ממילא, נתוני החשיפה הנשימתית (ואף במגע, ככל שכך נטען) – אינם מוכחים בפנינו.
בל נשכח כי ניר עצמו היה מבנאי וממילא, העובדה ששימש אח"כ כמנהל – אין בה להצביע על חוסר אמינות של עדותו.
ובהקשר זה: התובע ביקש לזמנו לעדות לאחר שתמו עדויותיו, מתוך הבנה, כך יש להניח, כי לא הוכיח תביעתו. אלא, שהוברר גם שלא היתה אליו איזשהי פנייה להעיד. ממילא, נתן עדות ספונטנית, טבעית , על בסיס נסיונו וידיעותיו כמבנאי וכמנהל תחום מבנה, כממונה ישיר על התובע.
כזכור, הסביר התובע את זימונו בהיות עדותו רלוונטית יותר מעדים אחרים – ממילא, טענותיו בסיכומיו לעד זה – אין להן שחר, כלל.
מוצאים אנו להזכיר כי התובע בח.ר. של ניר, סתר אחת לאחת טענותיו-שלו כתובע, באופן ששלל את גרסתו הכללית של התובע עצמו.

בל נשכח עוד (כטענת הנתבע והפניותיו) כי על התובע להוכיח את היסודות לתביעתו, ואין די בטיעון הכללי נחשפתי לחומרים רעילים/מסוכנים וכיוצ"ב.
שמא, בשל כך, משהובהר לתובע כי לא הוכיח תביעתו וכי טענותיו נסתרו מעדויותיו – מצא הן להעתיק לסיכומיו את תצהירו/ וחלק מעדותו, כמו גם של יהודה (כשגופא, לא נהיר מדוע מצא "להאריך" בהעתקתם...).
כך גם אין שחר לטענה בדבר "התנהלות לא ראויה של המעסיק" – שהרי עיון במסמך מלמד כי הדברים הכתובים בו ברורים, משקפים כעדותו – את דבריו למודעי, דברים שנכתבו כאמור בעת שנתן תשובותיו.

איננו מקבלים כי ניר לא "נעתר" לתובע – שהרי העיד בפנינו כי לא פנה אליו – מה גם שאין כל בסיס לטענה כי הגיע ע"מ "לשלול את טענות התובע" – שהרי לא ידע כלל מה הן ( – כזכור, בח.ר. הוקראה לו גרסת התובע) ולזו הגיב תוך שסתר טענות התובע. אין חולק גם כי אין כל שחר לטענה , כביכול, "מטרתו היא לנסות לטעון כנגד עמדת התובע" – שהרי כאמור, גם לא ידע מהי וגם השיב בפנינו באמינות לכל השאלות שהוצגו לו, תוך שאכן סתר עדות התובע ... – שמא, "מבקש" התובע לאור טיעונו זה כי נקבע שהתובע עצמו לא היה אמין או כי עדותו מוּטָה היא?! – בל נשכח כי לא רק ניר (כחלק מעדי התביעה) סתר גרסת התובע.

דוחים אנו טענות התובע בסיכומיו (וגם במהלך חקירתו) ביחס לעדותו של ניר, משכ ְּלל לא התרשמנו כי היתה מגמתית/לא אמינה/לעומתית וכו' – אלא ההפך, ניתנה בכנות ובאמינות.

לא נהירה "עמדת" התובע לעד מטעמו, ודאי לא המסקנות הלא מבוססות בהתייחס אליו ואף לעדותו בסיכומיו. בל נשכח כי לא בוססה "עילה" כלשהי לטענות התובע כנגד אמינותו ויושרו של העד, עד התובע, שזומן כזכור, לבקשתו, לאחר שתמו עדויותיו של התובע ... ודאי כך, כשהעד התייצב לזימון, לא ניסה להתחמק ולדחות וכיוצ"ב!
משלוי לא היה ממונה ישיר, כעולה מהנתונים שבפנינו – נכון מצא הנתבע לוותר על העדתו – בכך אין כל פגם.
4. סיכום
לאור כל האמור – משלא הוכחה התביעה – אין לנו אלא לדחותה בשלב העובדתי.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ז, (11 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים.

גב' אורלי מלי,
נציגת ציבור עובדים

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

מר רון שפיר,
נציג ציבור מעסיקים
נחתם על ידי נציגי ציבור ביום 11.8.17.
ק/ גלית דוד+ רוניתע/