הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 44587-10-18

19 אוגוסט 2019
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע:
שני שטיין נצר
ע"י ב"כ: עו"ד רונית מאור קשלס

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עינבל קמיור

החלטה
1. תביעת התובעת לתשלום גמלת שמירת היריון החל מיום 24.5.17 ,נדחתה על ידי הנתבע בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי[ נוסח מתוקן], תשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

2. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי לבחינת השאלה האם הליקוי ממנו סבלה התובעת, הצדיק היעדותה מהעבודה החל מיום 24.5.17 ועד ליום 19.8.17 ובהתאם לכך תשלום גמלת שמירת היריון לתקופה זו.

3. ביום 15.1.2019 ניתנה חוות דעת המומחה הרפואי , ד"ר יורם בייט, במסגרתה קבע הוא כדלקמן:
"סימפיזיוליזיס הינה תופעה של הגדלת המרווח בין עצמות האגן. תופעה זו שכיחה בהיריון , מופיעה במחצית הראשונה של ההיריון ומחמירה ב-3 החודשים האחרונים.
בבדיקות חוזרות של התובעת , עד לתאריך 7.5.17 לא היו כל תלונות על כאבים באגן. כאמור התופעה של סימפיזיוליזיס מחמירה בהדר גה, ובשלב הראשון של האבחנה ניתן לטפל סימפטומטית בחגורת בטן ובמשככי כאבים. בבדיקת האורטופד ב- 11.6.17 התרשם הרופא מכאבים חזקים אשר בגללם המליץ על שמירת היריון ומנוחה.
על סמך חוות דעתו של האורטופד וממהלך ההיריון והבדיקות שעברה התובעת, אני ממליץ על שמירת היריון החל מ- 11.6.17 (שבוע 31 ועד הלידה 19.8.17)".

4. לבקשת הנתבע הועברו אל המומחה שאלות ההבהרה הבאות:
"1.בחוות דעת התיחסת לתופעת הסימפיזיוליזיס אצל התובעת וציינת כי תופעה זו שכיחה בהיריון ומופיעה במחצית הראשונה וכן מחמירה בשלושת החודשים האחרונים. כבוד המומחה מתבקש להבהיר האם תופעת הסימפיזיוליזיס גורמת לאי כושר עבודה?
2.במידה והתשובה לשאלה מספר 1 חיובית , האם קיימת ספרות רפואית לפיה סימפיזיוליזיס מסוכנת לאם או לעובר?
3.בחוות דעתך התייחסת לביקור מיום 11.6.17 אצל האורתופד אשר התרשם מכאבים חזקים בגינם המליץ על שמירת היריון ומנוחה. האם בביקור זה תועדה בדיקה כלשהי כגון בדיקה פיזקלית שבוצעה לתובעת המלמדת על מצב קיצון? במידה וכן נא הסבר כיצד מצב הקיצון מתבטא בממצאים וההמלצות הטיפוליות?

5. ביום 30.4.2019 התקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה וכך קבע הוא-
"1.תופעת הסימפיזיוליזיס עשויה ל הופיע בדרגות חומרה שונות במצבים מסויימים התופעה הולכת ומחמירה עם התקדמות ההיריון ועלולה בסופו של דבר, להגביל את המטופלת בפעילותה ובכך להקשות על תפקודה, עד כדי מצב של אי כושר עבודה.
2.למיטב ידיעתי , תופעת סימפיזיוליזיס אינה מסכנת את ה אם או את העובר.
3.כבר בתאריך 24.7.17 נבדקה המטופלת בעקבות תלונה של כאבים באגן. בבדיקה פיזיקלית נמושה רגישות בולטת על הסימפיזיס (עצמות האגן). בעקבות הממצאים קבע הרופא כי על התובעת להיות בשמירת היריון. תלונות וממצאים אלו חזרו ונשנו בבדיקות בהמשך ההיריון ומצבה של התובעת הלך והחמיר".

טענות הצדדים
6. לטענת התובעת , בהתאם לבדיקה המקיפה אשר ערך רופא הנשים קבע הוא כי סובלת היא מסימפיזיוליזיס קשה המגבילה את תפקודה עקב כאבי גב ואגן קשים המקרינים לרגליה. בהתאם לכך , פנתה התובעת למומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר קבע כי עליה לשהות במנוחה מוחלטת בשמירת היריון על מנת שלא לסכן את בריאותה. התובעת פעלה בהתאם למצג הנתבע והנחיותיו המחייבות צירוף חוות דעת אורתופד , להוכחת הטענה בדבר מחלת הסימפיזיוליזיס, ואין הוא יכול כעת להתנער קטגוריית ממחלת הסימפיזיוליזיס בטענה כי אינה מצדיקה שמירת היריון.

7. לאור מצבה הרפואי של התובעת הייתה הצדקה מלאה לשמירת היריון שכן לאור חוסר יכולתה לתפקד, חוסר שיווי משקל, חשש מנפילה, חשש להתכווצויות רחם צירים ולידה מוקדמת , הייתה מצויה היא בסכנה ממשית לה ולעוברה.

8. לטענת הנתבע, התובעת אינה עונה על התנאים המצטברים הקבועים
בסעיף 58(1) לחוק קרי, המצב הרפואי נבע מההיריון ומצב זה מסכן את האישה או את עוברה. לאור תשובת המומחה לשאלות ההבהרה ממנה עולה כי מחלת הסימפיזיוליזיס אינה מסכנת את המבו טחת או את עוברה , התוצאה היא כי דין תביעתה להידחות.

9. טענות התובעת על פיהן רופא הקהילה קבע כי תופעת הסימפיזיוליזיס מסכנות אותה או את עוברה אינן רלוונטיות משעה שמונה מומחה רפואי על ידי בית הדין, אשר על פי חוות דעתו יפסוק בית הדין.

10. עוד נטען כי עם הגשת התביעה בטענה לתופעת הסימפיזיוליזיס היה על התובעת לצרף חוות דעת מטעם רופא אורתופד, חוות דעת אשר לא צורפה בעת הגשת התביעה למעט טופס התייעצות עם אורתופד , ללא כל בדיקה פיזיקלית או המלצה טיפולית הנוהגת במצבי קיצון של תופעת הסימפיזיוליזיס. משנדרש המומחה מט עם בית הדין לעניין זה, היה ער לעובדה כי לא הוגשה חוות דעת אורתופדית על כן , לא הייתה כל נפקות לקביעת רופא הנשים אשר טפל בתובעת.

דיון והכרעה
11. התנאים לזכאות לשמירת היריון נקבעו בהור את סעיף 58 לחוק באופן הבא:
"מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון".

בהמשך מגדיר הסעיף את המונח "שמירת היריון" באופן הבא–
"היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

12. מלשון החוק עולה כי הזכאות לגמלת שמירת היריון תלויה בשאלה אם היעדרות המבוטחת מהעבודה קשורה בקשר סיבתי עם הצורך בשמירת היריון. המצב הרפואי הנדרש, יכול ולא ינבע מההיריון, אך ככל שלהיריון השפעה על מצבה הרפואי של האישה, בין אם ביצירתו ובין אם בהחמרתו, בא הדבר בגדר הוראת סע' 58(1) לחוק (עב"ל (ארצי) 1250/02 המוסד לביטוח לאומי – קדוש (22.6.04); עב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי – יוקר (2.3.05)). עוד נקבע כי די בסיכון רפואי להחמרת מצבה הרפואי של היולדת לרבות החמרת כאבים כדי לעמוד בדרישות סעיף 58 לחוק (ראו- בל 2309/09 חיה אברג'יל- המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו], ( ניתן ביום 298.10.10)).

13. נוסף על כך , ראוי לציין כי ההלכה הפסוקה הכירה במקרים בהם ללא שמירת ההיריון תתפתח החמרה במצב המבוטחת למרות שלא מדובר בסיכון חיים. בעניין עב"ל 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי נ' כתב (פורסם בנבו, 5.10.14), קבע בית הדין הארצי כי יש להכיר בכאבי גב של יולדת שהועסקה כפקידה, כמזכים בשמירת היריון למרות שלא היה בהם כדי לסכן חיים אולם , הובהר כי לולא שמירת ההיריון תיגרם החמרה בכאבי הגב מהם סבלה המבוטחת. דברים אלה יפים בהתאמה לעניינינו שעה שהמומחה אשר מונה על ידי בית הדין , הבהיר באופן מפורש כי לאור עמדת האורתופד ועל סמך מכלול הבדיקות שבוצעו לתובעת, יש להמליץ על שמירת היריון דהיינו, להיריון הייתה השפעה ישירה על מצבה של התובעת אשר בפועל ועם התקדמות ההיריון , החמיר הוא.

14. לא נעלמה מעיניי עמדת המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה , שם קבע המומחה כי סימפיזיוליזיס אינה מסכנת את העובר או המבוטחת אולם, הבהיר כי התופעה מחמירה עם ההיריון ומקשה על תפקוד המבוטחת ,עד כדי מצב של אי כושר עבודה. בהמשך הוסיף המומחה כי תלונות התובעת חזרו ונשנו ומצבה הלך והחמיר.
העובדה כי המומחה לא בחר לעשות שימוש במונח משפטי מדויק , התואם את דרישת סעיף 58 לחוק , אין בה כדי ללמד כי המומחה הרפואי סבר כי התובעת אינה זכאית לגמלת שמירת היריון. נהפוך הוא . המומחה ענה על השאלה בדבר סכנת חיים לאם או לעוברה אך יש לקרוא תשובתו זו כחלק ממכלול חוות הדעת והנתונים בנסיבות מקרה זה ובהתאם לכך, יש לקבוע כי התובעת עמדה בתנאי החוק שכן , אילולא שמירה ההיריון היה מחמיר מצבה בהמשך ההיריון.

15. אשר למשקל חוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית הדין - הלכה פסוקה ומושרשת היא כי ניתן משקל מיוחד לחוות דעת המומחה אשר מונה כדי לייעץ לבית הדין בתחום הרפואי, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה כמו כן , בשאלות רפואיות יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצא דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.2.2006); עב"ל 243/05 שמעון מסיכה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.8.2007); עב"ל 648/06 ניסים לוי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2007); עב"ל עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.2.2008)). עוד נקבע כי ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה (עב"ל 1608/04 שלום אזולאי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (מיום 27/1/10)).

16. לאור קביעות המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, מצטיירת תמונה ברורה על פיה, תופעת ה סימפיזיוליזיס אשר יסודה בהיריון, הלכה והחמירה היא עם התקדמות ההיריון. על כן בהתבסס על קביעות המומחה ומכלול נסיבות המקרה, מצאתי לאמץ את עמדת המומחה בחוות דעתו ובהתאם לכך, להורות על קבלת התביעה.

סוף דבר
17. התביעה מתקבלת.

18. משהתובעת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי, לא ניתן צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, (19 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.