הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 43473-04-15

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי
התובע:
אורי מור
ע"י עצמו

-
הנתבע:

הצד השלישי:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י עו"ד עדי עזר אשכנזי

ברוריה מור
ע"י ב"כ: עו"ד בתיה אשורי

פסק דין

לאחר שעיינו בטענות הצד השלישי מדוע יש לדחות על הסף את הודעת צד ג' מיום 31.7.2019, בתגובת הנתבע והבקשה מטעמו לעיכוב הליכים מיום 6.8.2019 ובתשובת הצד השלישי מיום 13.8.2019, להלן החלטתנו :

רקע כללי
בתיק דנן הוגשה הודעה על ידי הנתבע כנגד הגב' ברוריה מור – הצד השלישי (להלן: " הצד השלישי" או " הגב' ברוריה מור"). על פי האמור בהודעה לצד שלישי, על הצד השלישי לשלם לנתבע כל סכום שייפסק נגדו במסגרת התביעה העיקרית שהוגשה על ידי התובע, מר אורי מור.

לטענת הגב' ברוריה מור (להלן תכונה גם: "הצד השלישי" או "הגב' ברוריה מור"), יש לסלק על הסף את ההודעה כנגדה. לטענתה, כל הטענות שהועלו על ידי התובע, מר אורי מור, בתביעה זו הועלו בתביעתו בבית המשפט לענייני משפחה כבר בשנת 2014 (תמ"ש 27732-10-14 ) ונדחו כולן על ידי ערכאה שיפוטית ולכן יש לדחות את ה ודעה עקב השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין משקיים פסק דין בדיוק באותו עניין וכי ההליך דנן הוא הליך כפול ומיותר. לטענת הצד השלישי – הסעדים שנתבקשו בתביעה שהגיש התובע לבית המשפט לענייני משפחה כנגד הגב' ברוריה מור ובנק דיסקונט ובתביעה כאן כנגד המל"ל הם אותם סעדים - השבת כספים שהועברו לטענתו על ידי המל"ל לחשבון בנק שאינו מכיר, וגם העילה הנטענת היא אותה עילה – שהצד השלישי "גנבה" כספים אלו בכך שצירפה את התובע לחשבון הבנק ללא ידיעתו וכי מעולם "לא דרך בבנק" . הצד השלישי מציינת כי במהלך הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה הציגה ספחי שיקים בכתב ידו של מר אורי מור המעידים כי טענותיו הן טענות סרק – כי לא זו בלבד שהוא "דרך בבנק" אלא הוא התנהל בחשבון, עשה שימוש בפנקסי שיקים ושילם באמצעותם לאנשים שונים, וכי הוא זה שעשה שימוש בכספים שנתקבלו מהביטוח הלאומי. עקב טענת התובע כי ספחי השיקים אינם בכתב ידו נקבעה הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה כי ימונה מומחה לכתב יד וככל שהמומחה יקבע כי כתב היד המתנוסס על הספחים הוא של מר אורי מור תדחה התביעה. בית המשפט מינה מומחית אשר קבעה כי כתב היד על הספחים הוא של מר אורי מור ודחה את התביעה. העובדה כי ההכרעה בסכסוך אינה חלוטה מאחר והוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אינה מצדיקה קיומו של דיון מחדש באותן הטענות בערכאה אחרת. גם אם הערעור יתקבל על הצד השלישי יהיה לשלם לידי התובע את סכום התביעה וכך או כך לא ניתן לגבות ממנה פעמיים את אותו סכום באותה עילה או פלוגתא. כמו כן, לטענתה, מתקיימת בעני יננו הדרישה לזהות הצדדים – אורי מור והגב' ברוריה מור – הם בעל ואישה והם היו בעלי הדין בהליך הקודם ולמר אורי מור היה יומו בבית המשפט.

על האמור השיב הנתבע, המל"ל, כי לא מתקיימים הטעמים להשתק עילה או השתק פלוגתא וזאת משום שלא היה צד להליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ואינו צד להליך הערעור שמתקיים בבתי המשפט המחוזי ואינו בגדר חליף. נוסף על כך, טען כי לא קיימת אף "קירבה משפטית" בינו לבין מר אורי מור והגב' ברוריה מור בעטיה יש לקבל את הטענה להשתק עילה. כמו"כ, לשיטתו, לא קיימת זהות בין העילות הנתבעות דכאן לבין ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה שכן התביעה בבית המשפט לענייני משפחה היא תביעה כספית כללית וכן תביעה לסעד הצהרתי ואילו התביעה דכאן הוגשה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי והרכיבים העובדתיים והמשפטיים שונים הם ועל כן דין הבקשה להידחות. עוד נתבקש בית הדין להורות על עיכוב ההליכים בהתאם להמלצת בית הדין הארצי בבר"ע 44849-12-18.

הצד השלישי השיבה לתגובת הנתבע וטענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת זהות מוחלטת בין הפלוגתאות בשתי התביעות ולחלופין יש להורות על עיכוב ההליכים עד לדיון בערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הקבוע ליום 18.9.19 או עד למתן פסק דין בערעור.

דיון והכרעה
לאחר שעיינו בטענות הצדדים, כפי שיפורט להלן הגענו לכלל מסקנה כי במקרה דנן מתקיים מעשה בית דין – מסוג השתק עילה ומקל וחומר מסוג השתק פלוגתא ומשכך דין ההודעה לצד שלישי, להידחות על הסף .

לכלל בעניין מעשה-בית-דין שני ענפים שונים – השתק עילה והשתק פלוגתא. שני הענפים האמורים מבטאים תפיסה שלפיה יש בכוחה של ההכרעה השיפוטית להביא, במקרים המתאימים, לסיומה של ההתדיינות המשפטית באותו עניין. על-פי כלל השתק העילה, משנדונה תביעה לגופה והוכרעה על -ידי בית-משפט, אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם התביעה הנוספת מבוססת על עילה זהה לזו של התביעה הראשונה ( כאמור בע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ ואח' (ניתן ביום 14.6.2004) פ"ד נח(6) 447, עמ' 452 (להלן: " פסק הדין בעניין לב יסמין").

לכלל בדבר השתק עילה שני טעמים עיקריים: מניעת הטרדה חוזרת של בעל-דין בשל אותה עילה ומניעת עומס-יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה. המבחן אשר על-פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הינו "מבחן זהות העילות". השאלה הרלוונטית בהקשר זה היא אם עילתה של התובענה שהוכרעה זהה לזו של התובענה החדשה. בהתאם לפרשנות שניתנה למבחן זהות העילות בפסיקת בית-המשפט העליון, העיקרון של מעשה-בית-דין יחול אף אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ורכיבים שלא נזכרו בתביעה הקודמת. לעניין זה נודעת חשיבות לשאלה אם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות הם זהים, וכן למידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים. בנוסף, אין נפקות לסוגי הסעדים אשר התבקשו במסגרת שתי התביעות, שהרי זהותן של העילות לצורך קיומו של מעשה-בית-דין איננה מושפעת מסוגי הסעדים הנתבעים ( כאמור בפסק הדין בעניין לב יסמין, עמ' 453).

ההלכה בדבר השתק עילה מעוררת בענייננו שתי סוגיות עיקריות: ראשית, האם מתקיים מבחן זהות העילות – ולשון אחר, האם עילתה של התביעה נגד הגב' ברוריה מור (ובנק דיסקונט) בבית המשפט לענייני משפחה זהה לעילתה של ה הודעה לצד השלישי שהוגשה בתיק דנן על ידי המל"ל כנגד הגב' ברוריה מור . שנית, האם מתמלא התנאי שלפיו בתובענה בבית המשפט לענייני משפחה נגד הגב' ברוריה מור (ובנק דיסקונט) ובהודעה לצד השלישי מדובר באותם הצדדים או חליפיהם או ב"קרבה משפטית" . נדון בשאלות אלה כסדרן.

במקרה דנן, מתקיים המבחן בדבר "זהות העילות".

בבסיס התביעה בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 27732-10-14) , שהוגשה על ידי התובע כנגד הגב' ברוריה מור, מונחות טענות התובע כי הגב' ברוריה מור ה ונתה אותו באופן שפעלה לפתיחת חשבונות בנק, ללא ידיעתו, ותוך זיוף חתימתו והעבירה כספי גמלאות להם היה התובע זכאי, על דעת עצמה, לחשבון בבנק דיסקונט סניף מס' 147 מס' חשבון 265640 (להלן: "חשבון הבנק"). עוד טען התובע כי הנתבעת אף מסרה כתובת שאינה כתובתו, כך שכל המסמכים הנוג עים לגמלת הנכות הועברו לכתובת זו בעוד הוא כלל אינו מודע להם. מנגד, טענה הגב' ברוריה מור כי התובע ידע אודות קיומו של חשבון הבנק ובכלל זה אודות הכספים אשר הועברו לחשבון זה. התובע עצמו חתם על המחאות במסגרת חשבון הבנק והיה מודע הן לקיומו של החשבון והן לכספים שהועברו לחשבון זה על ידי המל"ל .

בתביעה העיקרית בתיק דנן שהוגשה כנגד המל"ל – תביעה אשר בעקבותיה נ יתנה למל"ל רשות להגיש הודעת צד שלישי כנגד הגב' ברוריה מור - טען התובע כי בשל רשלנות של המל"ל שלא קיים לטענתו מספר תנאים בסיסיים על פיהם הוא מונחה ומחוייב לפעול נדרש המל"ל לפצות אותו בסך הכספים שלא הגיעו לידיו כדין. התובע מציין בתביעה העיקרית דנן כי " הבסיס לרשלנות הנתבעת (הכוונה למל"ל – א.ג.כ.) טמונה בבסיסו של דיון אשר מתקיים בערכאה נוספת, בה יטען התובע כי גרושתו פתחה את חשבון הבנק האמור לפיו התובע הינו חלק ממנו ובכך יצרה גרושתו של התובע מצג שווא לפיו ניתן להעביר כספים כאלו ואחרים לטובת התובע. לדאבונו של התובע נגזלה ממנו הזכות הבסיסית לקבלת כספים הנועדו למחייתו ושרידותו בלבד. בהמשך לזאת, אף לא טרחה הנתבעת לוודא כל אותן שנים הכיצד הכתובת למשלוח מכתבים וכן כתובת מגוריו של התובע הנה כביכול בעיר גבעתיים רחוב כצנלסון 20 ולא כתובת ביתו מזה עשרות שנים, רחוב הסלע 25, שערי תקווה".

הנה כי כן, מבחינת מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו – שני ההליכים יסודם בהעברת כספים לחשבון הבנק כאמור, כאשר לטענת התובע הגב' ברוריה מור הונתה אותו וזייפה את חתימתו ושילשלה לכיסה את כספי קצבאות הנכות שלו. נכון שבהליך דנן נטען גם כי המל"ל התרשל או לא עשה את המינימום הנדרש ממנו על מנת לאמת את פרטי חשבון הבנק שנמסרו לו והן את כתובת המגורים שעודכנה באמצעות גב' ברוריה מור ועקב כך הנתבע חב לתובע פיצוי בסך של 270,842 ₪ שהגב' ברוריה מור שלשלה, לטענתו, לכיסה בין השנים 1990 – 1998 וכן הוא תובע פיצויי הלנה בסך של 50,000 ₪ - וכי לטענת המל"ל בהודעת הצד השלישי – הגב' מור היא זו שצריכה לשאת בחיובים אלו אם וככל שהמל"ל יחוייב בתשלום כלשהו (כאמור בסעיפים 8 ו-9 להודעה לצד שלישי). אולם כאמור לעיל, העיקרון של מעשה-בית-דין יחול אף אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ורכיבים שלא נזכרו בתביעה הקודמת .

לעניין התנאי בדבר זהות הצדדים - נקבע כי ההלכה בדבר השתק עילה תחול גם מקום שאין מדובר במי שהיה שותף להליך הראשון, אך הוא בעל זיקת עניין לדיון הקודם או שהוא חליפו של מי שהיה בעל דין (כאמור באורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 91; תא (ת"א) 1525/02 א"ד מירז תעשיות בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, ניתן ביום 14.5.09, פסק דינה של כב' השופטת ענת ברון, פסקה 19 לפסק הדין).

ולענייננו, הגם שהמל"ל לא לקח חלק כבעל דין בתביעה בבית המשפט לענייני משפחה, הרי שבמקרה דנן הייתה זיקת עניין או זהות אינטרסים בין המל"ל לבין בעלי הדין ובכלל זה התובע (מר אורי מור) - לעניין גורל תביעתו בסוגיה האם התובעת שילשלה לכיסה כספים שהמל"ל העביר לחשבון הבנק, ללא הרשאה של התובע משעה שלטענת התובע לא ידע אודות קיומו של חשבון הבנק ובכלל זה אודות הכספים אשר הועברו לחשבון זה. כך שגם אם המל"ל לא השתתף בהליך זה, מבחינה מהותית עניינו יוצג באותו הליך. יצוין גם כי בתביעה דנן צוין דבר קיומו של ההליך בבית המשפט לענייני משפחה וכי המל"ל לא ביקש להצטרף לאותו הליך כצד נדרש, הגם שידע כי מתנהל הליך שכזה. משכך, המל"ל מוש תק מלטעון כי פסק הדין של ב ית המשפט לענייני משפחה אינו מחייב אותו , מחמת מעשה בית דין.

מקל וחומר במקרה דנן, מתקיים גם השתק פלוגתא. השתק פלוגתא יחול בהתקיים ארבעה תנאים עיקריים מצטברים: ראשית, נדרשת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא העומדת לדיון במקרה הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה השני; שנית, נדרש כי התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, כי ההתדיינות השנייה היא בין אותם הצדדים, בין חליפיהם או בין מי שיש להם "קרבה משפטית" לצדדים שהתדיינו במקרה הראשון, וכי לצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; שלישית, נדרש כי בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא חיובי באותה פלוגתא, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה; רביעית, נדרש כי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות.

כאמור לעיל, קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא העומדת לדיון בתביעה בין התובע לבין התובעת בבית המשפט לענייני משפחה ומשכך מתקיים התנאי הראשון . גם התנאי השני בדבר זהות הצדדים מתקיים משקבענו כאמור לעיל כי קיימת זהות אינטרסים בין המל"ל לבין בעלי הדין ובכלל זה התובע וכי התקיים דיון בפלוגתא. על פי הסכמת הצדדים מונתה בתיק מומחית (הג ב' הראל) שעל פי האמור בחוות הדעת שלה מתמחה בגרפולוגיה משפטית. על המומחית הוטל לבחון את ספחי ההמחאות שנטען כי התובע חתם עליהם לצורך משיכת כספים מחש בון הבנק (שכאמור נטען כי הצד השלישי פתחה ללא הרשאה) ולחוות דעתה באם מדובר בכתב ידו של התובע. הוסכם על הצדדים כי ככל שייקבע כי מדובר בכתב ידו של התובע התביעה, תידחה (סעיף 4 לפסק הדין). בחוות דעת המומחית צוין כי היא קובעת בדרגת ביטחון הגבוהה ביותר כי חלק מהספחים שהועברו לעיונה נכתבו על ידי התובע. התובע ביקש לפסול את המומחית. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה וקבע בפסק הדין כי לא נמצא כל נימוק של ממש שיש לסטות ממסקנות חוות הדעת לאחר חקירת המומחית ודחה את תביעת התובע . מכאן כי התקיים דיון בפלוגתא וכן כי נקבע ממצא פוזיטיבי בהתבסס על חוות דעת המומחית. ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות והיא כי התובע ידע אודות חשבון הבנק ובכלל זה אודות הכספים שהועברו לחשבון זה. משכך, מתקיימים גם התנאים לקיום השתק פלוגתא ודין ההודעה לצד שלישי להידחות מחמת מעשה בית דין.

יצוין כי התובע הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה בבית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 4512-06-18) והוא קבוע לדיון ליום 18.9.2019. בית הדין הארצי לעבודה קבע במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטה בתיק זה מיום 29.11.2018 בבר"ע 44849-12-18, כי " הגשת ערעור על פסק דין אינה משפיעה על כוחו המחייב כמעשה בית דין" (כאמור בסעיף 21 להחלטה מיום 18.4.2019 ופסקי הדין והספרות המקצועית המוזכרים שם). משכך, אין בעובדה כי מתנהל הליך ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה כדי לגרוע מ החלטתנו לעניין מעשה בית דין.

לעניין בקשת המל"ל להורות על עיכוב הליכים –
בהחלטה מיום 18.4.2019 בבר"ע 44849-12-18 צוין גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי " בנסיבות מסוימות האפשרות כי בהליך התלוי ועומד ייקבעו ממצאים שעשויים להוות מעשה בית דין בהליך שעיכובו מתבקש, היא כשלעצמה מצדיקה כי בית משפט ייעתר לבקשה לעיכוב הליכים.." והוסיף וציין כי " ייתכן וראוי אם כך (הגם שלא הוגשה על כך בר"ע) כי בית הדין האזורי ישקול שוב גם את החלטתו בעניין עיכוב ההליכים, עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על תיק התמ"ש". בהתאם לכך ניתנה גם ביום 13.6.2019 החלטה בבר"ע 44849-12-18 כי "הבקשה לסילוק על הסף מוחזרת בזאת לבית הדין האזורי...אשר לנושא עיכוב ההליכים – הוא אינו חלק פורמאלי מהבר"ע אך הצדדים רשאים לפנות בקשר לכך לבית הדין האזורי תוך הפנייתו לסעיף 21 סיפא להחלטה מיום 18.4.19 ".

בתגובה מטעמו ביקש כאמור המל"ל כי בית הדין ישקול להורות על עיכוב ההליכים בתיק דנן בהתאם להמלצת בית הדין הארצי נוכח העובדה שהדיון בעמ"ש 4512-06-18 קבוע ליום 18.9.2019 . בתשובה לתגובה הודיעה הגב' ברוריה מור כי יש לסלק את ההודעה כנגד הצד השלישי על הסף ולחלופין לעכב את ההליכים עד לדיון הקבוע בערעור ליום 18.9.19 או עד למתן פסק דין בערעור .

משעה שהבקשה לסילוק על הסף התקבלה כאמור לעיל, לא מצאנו לנכון לעכב את ההליכים עד למתן פסק דין בערעור. כאמור לעיל אין בהליך ערעור כדי לגרוע מכוחו המחייב של פסק הדין שניתן כמעשה בית דין.

זאת ועוד, העובדה כי התיק קבוע לדיון ליום 18.9. 2019 אין פ ירושה כי במועד זה יינתן פסק דין . אם וכלל שיעוכבו ההליכים בהודעה לצד השלישי עד למתן פסק דין בערעור עלול לחלוף זמן רב ויקר בהתחשב בוותק של התיק דנן. משכך לא מצאנו לנכון לעכב את ההליכים.

משכך, הבקשה לסילוק על הסף של ההודעה לצד השלישי, מתקבלת.

הנתבע יישא בהוצאות הצד השלישי בסך 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ט, (22 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר אלי ביהרי
נציג ציבור מעסיקים

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה