הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 42263-06-16

05 דצמבר 2017

לפני:

כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי

המערערת
ליזה בוקסר
ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי, מטעם הלשכה לסיוע משפטי

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין
לפני ערעור על החלטת ועדת ערר לעניין מצב תפקודי ( סיעוד) מיום 27.8.15 ( להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי לא חל שינוי בזכאותה של המערערת לשירותי סיעוד, מאחר שההערכה התפקודית שבוצעה לה תואמת את מצבה, כמי שתלויה במידה רבה בזולת לביצוע פעולות היומיום ואינה זקוקה להשגחה.

המערערת, ילידת 1927, ניצולת שואה, לא התייצבה לדיון בפני הוועדה. בשמה התייצבו נכדתה, גב' רוזוב טניה, ובעלה של הנכדה, מר רועי רוזוב, אשר טענו כדלקמן ( כל הציטוטים להלן מובאים באופן חלקי, מאחר שכתב היד אינו קריא דיו):
"בתוך הבית הולכת עם מקל 4 נקודות ונתמכת בריהוט וקירות.
מגיעה לשירותים ולמטבח.
חולצה יכולה לפשוט ולהלביש מכנס לא יכולה.
יושבת במקלחת המטפלת רוחצת אותה. אין מי שיטפל בה והיא צריכה יותר שעות רוצים שיהיו איתה באופן קבוע.
מדברת לא לעניין. יש ירידה בדמנציה נזכרת בכל מיני דברים מזהה אותנו. שואלת על קרובים שכבר אינם בחיים.
לא מחממת לעצמה מזון. לא יודעים בדיוק.
יש בריחת שתן לא יכולה להלביש מכנסונים שמים לה ובבוקר היא מורידה. במשך היום היא יושבת לא יוצאת בכלל.
ניצולת שואה. רוצים להביא עובד זר"

הוועדה סיכמה את מצבה הרפואי הנוכחי של המערערת, כך:
"בת 88
יתר לחץ דם, תת פעילות בלוטת התריס, סוכרת, דמנציה קלה, דיכאון, עברה אירוע מוחי בשנת 2000. נפילות.
מודעת למצבה 20/28 מינמנטל"

בהמשך התייחסה הוועדה לסעיפי הבדיקה השונים, כדלקמן:
"ניידות בתוך הבית: לדברי הנכדה קמה בעזרת מקל 4 נקודות. הולכת בתמיכה נוספת ברהיטים ויושבת בעצמה.
נפילות: דווח על נפילה אחת בהערכת התלות בשל סחרחורת בתוך ביתה.
לא דווח על נפילות נוספות.
עצמאית.
הלבשה: חלק עליון מצליחה להלביש בעצמה.
זקוקה לעזרה בהלבשת פלג גוף תחתון בשל קושי בכפוף וסחרחורת.
זקוקה לעזרה.
רחצה: פנים וידיים רוחצת בעצמה.
ברחצת הגוף זקוקה להשגחה בשל ירידה קוגנטיבית וכן מחשש להחלקה.
זקוקה לסיוע מועט.
הפרשות: שולטת על סוגר הצואה. קיימת בריחת שתן.
זקוקה לעזרה בהחלפת מכנסונים אינה מחליפה כשנרטבת זקוקה לעזרה בהחתלה.
היגיינה וניידות לשירותים מבצעת בעצמה.
[אין סימון בשורת הסיכום]
השגחה: קיימת ירידה קוגניטיבית מינמלנטת 20/28 מודעת למצבה ואינה יוזמת פעולות שמסכנות אותה או את הסביבה.
לא זקוקה להשגחה"

לאור ממצאים אלה סיכמה הוועדה את מסקנותיה כך:
"הוועדה דוחה את הערר. הערכה שבוצעה תואמת את מצבה.
תלויה במידה רבה בזולת לביצוע פעולות יום יום.
אינה זקוקה להשגחה.
הועדה דוחה את הערר"

תמצית טענות הצדדים
אלה הן טענותיה העיקריות של המערערת:
הוועדה שגתה בקביעתה בסעיף ההשגחה, מאחר שלא נימקה מדוע המערערת, הסובלת מדמנציה, אינה זקוקה להשגחה. הוועדה מתעלמת מתוצאות המערערת במבחן לדמנציה (20 מתוך 28 נקודות), על אף שמודעת להן, וכן מתעלמת מן המסמכים הרפואיים בתיקה של המערערת, המתארים דמנציה בחומרה בינונית ( כגון המסמך הרפואי מיום 19.11.2014);
הוועדה טעתה כשקבעה כי המערערת עצמאית בניידות בעוד שהיא נעזרת במקל ואינה מודעת למצבה באופן מלא;
אשר לסעיף הרחצה, הוועדה קובעת כי המערערת זקוקה לסיוע מועט בלבד, ואילו בסעיף ההלבשה נקבע כי היא זקוקה לעזרה מלאה. יש לתהות, אפוא, כיצד אדם זקוק לעזרה מלאה על מנת לפשוט וללבוש את בגדיו, ואילו לצורך רחצה, שנדרש לפשוט את בגדיו ולהגיע לכל חלקי גופו, אינו זקוק אלא לסיוע מועט. בהקשר זה אף התעלמה הוועדה מהדמנציה של המערערת, והשפעתה על מידת הצורך בהשגחה עליה, בעת הרחצה, כמו גם התעלמה הוועדה מהשפעת הדמנציה על הצורך בסיוע באכילה ובשתייה;
בסעיף ההפרשות לא ניתן כל ניקוד, ואף לא היתה כל התייחסות למסמכים הרפואיים;
אשר לטענת ההתיישנות שהעלה המשיב, הרי שמדובר במערערת הסובלת מדמנציה, שקיבלה עזרה לא רציפה מבני משפחתה, ואין זה ראוי לעמוד במקרה זה על טענת התיישנות. העובדה כי המערערת יוצגה בוועדה על ידי נכדתה ובעלה של הנכדה אין בה כדי להצביע על ייצוג וסיוע בכל ענייניה של המערערת. לא ניתן להצביע על גורם מוסמך שהיה אמור להגיש את הערעור בשם המערערת, במועד.

טענות המשיב:
יש לדחות את הערעור, מאחר שהוגש בחלוף שמונה חודשים ממועד שיגור ההחלטה ( שהתקבלה, כאמור, ביום 27.8.15, ואילו הערעור הוגש בחודש 6/2016). המשיב אמנם אינו נוהג להעלות טענת התיישנות כעניין שבשגרה, אך לאור פרק הזמן הממושך שחלף אין מנוס מלעשות כן. בהקשר זה אין לקבל אף את טענת המערערת בדבר העדרו של גורם מוסמך לצורך הגשת הערעור. התיעוד הרפואי בתיקה של המערערת וממצאי הוועדה אינם מצביעים על מצב קוגנטיבי המצריך מינוי אפוטרופוס. כמו כן, בהערכת התלות שבוצעה למערערת ביום 2.2.15 צוין כי המערערת מודעת למצבה, מתמצאת בזמן, במקום ובסביבה, ומסרה פרטים לעניין סדר היום והטיפול התרופתי;
אשר לייצוג בפני הוועדה, על פי התיעוד שצורף לתשובת המשיב, מועד הדיון בפני הוועדה תואם עם בתה של המערערת ( לאחר שהמערערת זומנה לדיון קודם ולא התייצבה), ואכן התייצבו לדיון בפני הוועדה הנכדה ובעלה, שהיו מוסמכים לייצג את המערערת, בהתאם לתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח סיעוד)(ועדות עררים), התשס"ט- 2009;
אף לגופו של עניין סבור המשיב כי דין הערעור להידחות, מאחר שטענות המערערת נטענות במישור המקצועי-רפואי, ואין להתירן במסגרת הליך זה, שעניינו ביקורת שיפוטית בשאלת חוק בלבד.

דיון והכרעה
טענת ההתיישנות
סעיף 230 ב לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 קובע, כי הוראות סעיף 213 לחוק יחולו לגבי החלטות של הוועדה לעררים לעניין סיעוד. על פי סעיף 213 לחוק מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות ועדת ערר לעניין מצב תפקודי ( סיעוד), בשאלות משפטיות בלבד.

המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה כאמור נקבע בתקנות הביטוח הלאומי ( מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות"), ויש להגישו " תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער..." (תקנות 1-2 לתקנות).

עד לעת האחרונה לא הוכרה סמכותם של בתי הדין לעבודה להאריך את המועד להגשת תובענה או ערעור שקבוע בחוק או בתקנות, בהיעדר הסמכה מפורשת בהם, מאחר שמדובר במועד לעשיית פעולה המיועדת להביא את העניין לבית הדין, להבדיל מפעולה הנעשית בהליך המשפטי עצמו. הלכה זו שונתה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל ( ארצי) 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017), ( להלן: "הלכת דולאני"). בפסק דין זה נקבע, כי:
"לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות, הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק, לפחות בכל הנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן והחלטות של גופים אחרים, זאת גם אם לצד המועד הקבוע בחיקוק להגשת הערעור לא נקבעה הוראה הנוגעת להארכת המועד, ובתנאי שלא משתמעת מאותו החיקוק, או מחיקוק אחר, שלילת הסמכות להאריך את המועד או הגבלתה" (סעיף 69 לפסק הדין).

שינוי זה מתיישב גם עם ההלכה הפסוקה, שלפיה יש לפרש בצמצום הוראות הפוגעות בזכות הגישה לערכאות, ובכלל זה דחיית ערעור מחמת התיישנות.
ראו: עב"ל ( ארצי) 197/09 סעדיה – המוסד לביטוח לאומי, (5.10.2010).

במקרה שלפני אין חולק, כי חלה ירידה במצבה הקוגניטיבי של המערערת, כפי שעולה מהחלטת הוועדה ( כגון בסעיף הרחצה), וכן מן המסמכים הרפואיים שצורפו לערעור ומתוצאת בדיקת המינימנטל שנערכה לה (20/28). בסיכום ביקור של רופאת גריאטריה, ד"ר נטליה מקר, מיום 19.11.2014, נכתב בממצאי הבדיקה: "התמצאות חלקית בזמן מקום, מודעת למצבה, בעיית זיכרון לטווח קצר ומושהה... בדיקת שעון לקויה... ירידה קוגנטיבית מסוג דמנציה". נוכח הירידה הקוגניטיבית והדמנציה שממנה סובלת המערערת ( אף אם מדובר בדמנציה קלה), בשילוב עם גילה המבוגר ( בת 88 במועד התכנסות הוועדה), אין זה מוצדק וראוי לעמוד על טענת ההתיישנות במקרה זה. זאת, בפרט משמצאתי כי דין הערעור להתקבל גם לגופו.

לגופו של עניין
לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי נפלו פגמים בהחלטות הוועדה, בעניינים הבאים:
בעניין מצבה הקוגנטיבי של המערערת: מאחר שהמערערת לא התייצבה לדיון בפני הוועדה, מן ראוי היה לדון ולהתייחס למסמכים הרפואיים שבתיקה, על בסיסם נדרשה הוועדה להגיע למסקנותיה. בכלל זה, המסמך הרפואי מיום 19.11.2014, לפיו סובלת המערערת מ"ירידה קוגנטיבית מסוג דמנציה בחומרה בינונית". כמו כן חסרה התייחסות הוועדה לדברי נכדתה של המערערת, שציינה כי: "יש ירידה בדמנציה, נזכרת בכל מיני דברים... מדברת לא לעניין, שואלת על קרובים שכבר אינם בחיים".
בהתייחס לסעיף הרחצה ציינה הנכדה, כי המערערת יושבת במקלחת ו"המטפלת רוחצת אותה". תלונות אלה לא באו לידי ביטוי בהחלטת הוועדה, שסברה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט בלבד ברחצה. כמו כן, מצאתי כי הצדק עם המערערת כי קביעת הוועדה בסעיף זה אינה מתיישבת עם קביעתה בסעיף ההלבשה, לפיה המערערת "זקוקה לעזרה בהלבשת פלג גוף תחתון בשל קושי בכיפוף וסחרחורת". עוד יצוין, כי בהערכת התלות שבוצעה לה ציינה המערערת כי היא " מתרחצת פעם בשבוע בישיבה בעזרת הבת", ובתה ציינה כי היא נשארת ללון אצלה בשישי-שבת כדי לעזור עם הרחצה.
לבסוף, נשמט מהחלטת הוועדה גם הניקוד בסעיף ההפרשות, ועליה לנקד סעיף זה בהתאם למסקנותיה.

לאור האמור, יש להשיב את עניינה של המערערת אל הוועדה על מנת שתשקול שנית ותנמק את החלטתה בעניינים שהוזכרו.

סוף דבר, הערעור מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי, על מנת שתבחן שנית את מידת התלות של המערערת בזולת, בסעיפי ההשגחה, הרחצה וההפרשות. זאת, בשים לב למכלול המסמכים הרפואיים ולתלונות המערערת או מי מטעמה.
המערערת וב"כ יוזמנו לוועדה ויורשו לטעון את טענותיהם בפניה.
החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת

לאור אופיו של ההליך, ומאחר שהמערערת מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ח, (05 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .