הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 40455-11-15

12 דצמבר 2017
לפני:
כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נ.צ. - מר משה רוזנבלום (מעסיקים)

התובע
יהודה כהן
ע"י ב"כ עו"ד טל ביבר

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ענבל קמיור

החלטה

לפנינו תביעה להכיר בפגיעה נוירולוגית של התובע כפגיעה בעבודה, על דרך תורת המיקרוטראומה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), תשנ"ה- 1995.

עיקרי העובדות וההליך המשפטי
התובע יליד 1959.

התובע עבד משנת 1994 ועד לשנת 1998 במפעל לדילול צבעים " קולורין", ומשנת 1998 עבד התובע במפעל לייצור צבעים בבעלות חברת " שחם שחמורוב ייבוא ושיווק בע"מ" (להלן גם: "שחמורוב"). בחודש ספטמבר 2015 התפטר התובע מעבודתו על רקע מצבו הבריאותי, ומאז אינו עובד.

במסגרת עבודתו בשחרומוב, עבד התובע משרה מלאה, כ- 10 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.

בחמש השנים הראשונות לעבודתו של התובע בשחמורוב, הוא שימש כאיש מכירות. לאחר מכן, עבודתו של התובע התחלקה בין עבודה במחסן המפעל, לבין עבודת מכירות. כמחצית זמנו של התובע מדי יום הוא שהה במחסן החומרים ובמחצית השנייה ביקר אצל לקוחות החברה.

לטענת התובע, במסגרת עבודתו הוא נחשף מדי יום לחומרים נדיפים רבים, בין היתר במסגרת ערבוב טינרים, וייצור מדללים. כמו כן, לא סופקו לו אמצעי מיגון במהלך עבודתו למעט מסיכת בד נגד אבק, שנעשה בה שימוש חלקי בשיוף או צביעה.
התובע טוען כי נחשף תדיר לחומרים הבאים: מטלין כלורין, פרוקסייד, אלכוהול, אטיל אצטט, בוטיל אצטט, טולואן, Pma, כסילן, אציטון, פוליאסטר, פולאוריטן, אקריל.

התובע עישן עד לפני כ- 12 שנים ( עמוד 13 שורה 17).

ביום 14.11.13 בוצעה במקום העבודה של התובע בדיקת הערכת חשיפה נשימתית לחומרים כימיים ( נ/3, להלן גם: "דוח הניטור"). התובע הוגדר בדוח הניטור כעוסק בייצור מדללים במחסן. מסקנות הדוח היו כי "ריכוזי הגורמים הכימיים בכל דגימות האוויר האישיות היו נמוכים מרמת הפעולה".

לטענת התובע, עקב עבודתו החל לסבול החל מחודש דצמבר 2014 לערך מבעיות זיכרון קשות, סחרחורות, חוסר שיווי משקל וחוסר התמצאות במקום. התובע אובחן על ידי רופאיו כסובל מפגיעה נוירולוגית, וטופל טיפולים שונים, לרבות עשרות טיפולים בתא לחץ.

התובע פנה בתביעה לנתבע, להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה עקב חשיפתו הממושכת לחומרים מזיקים, אולם תביעתו נדחתה.

בישיבת ההוכחות העיד התובע לתמיכה בתביעתו. כמו כן, הגיש חוות דעת והעיד מטעמו של התובע עורך חוות הדעת מר אילן שפירא, מנכ"ל חברת אילן לביא בע"מ, העוסק בתחום הבטיחות, הגהות והבריאות התעסוקתית.

לאחר שמיעת ההוכחות, הביע הנתבע ביום 23.8.17 הסכמתו למינוי מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע למצבו הבריאותי, בהתבסס על העובדות הבאות:
"הנתבע יסכים כי בחמשת שנות עבודתו הראשונות בחברת שחמורוב ייבוא ושיווק בע"מ ( משנת 1998-2003) נחשף התובע ביום עבודתו שעה בכל יום עבודה, ומשנת 2003-2005 נחשף התובע בין שעה לארבע שעות ביום עבודה לחומרים המצוינים בדו"ח הניטור מיום 14.11.13 ובהתאם לתדירות שימוש בחומר כפי שפורט בדו"ח הניטור ( לדוגמא חומר מסוג מתוקסי פרופנול – בתדירות שבועית, דיאצטון אלכוהול ( חודשית). כאשר למומחה יועבר דוח תוצאות הניטור מיום 24.11.13 כולל רמות החשיפה המותרות שנקבעו בדו"ח הניטור וכלל הניטור אשר נעשה לתובע ביחס לרמות החשיפה שלו, תוך ציון העובדה כי התובע היה מעשן עד וכי בחלק מזמן החשיפה התובע היה משתמש במסכת בד – רצ"ב דו"ח הניטור מיום 24.11.13".

התובע סירב להצעת הנתבע כפי שנוסחה, ולהגבלת המומחה לתנאים שהוצבו, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
בסיכומי הנתבע הוא הפנה לחקירת מנהל חברת שחמורוב, מר אפי שחמורוב, שנעשתה ביום 29.6.17, לאחר תום שלב שמיעת הראיות בתיק, והסתמך על האמור לכאורה בחקירה. לא הוגשה כל בקשה לצירוף ראיה חדשה, ורישום החקירה המלא אף לא הוגש. לבקשת התובע, הובהר כי לא ניתן להגיש ראיות חדשות במצורף לסיכומים, וממילא אין לראיות אלה ערך, בהעדר עדות בבית הדין לתמיכה בהן. משכך, לא מצאנו לייחס כל ערך לטענות הנתבע בסיכומיו המתבססות על חקירת מר שחמורוב.

טענות הצדדים וההליך המשפטי
אלה הן טענותיו העיקריות של התובע:
דחיית התביעה נעשתה ללא בדיקה מספקת, כאשר הנתבע אף לא טרח לשלוח חוקר למפעל. הנתבע ביסס את דחיית התביעה על ההנחה השגויה שהתובע שימש כסוכן מכירות צבעים בלבד. התובע העיד כי חשיפתו לחומרים הייתה תמידית, ועדותו לא נסתרה.
דוח הניטור הוזמן על ידי המעסיק, שהוא בעל עניין מרכזי בתוצאות הדוח, ויש להתייחס לתוצאותיו באופן מסויג. מדובר בדוח בודד משנת 2013, כאשר התובע עבד 17 שנים ללא כל בדיקת ניטור נוספת. לא ניתן לדחות את התביעה בהתבסס על בדיקת ניטור יחידה. יתרה מכך, התובע העיד, כי ביום שנערכה בדיקת הניטור הוא התבקש לעבוד במתכונת מצומצמת ( סעיף 26 לתצהיר התובע).
התובע הביא חוות דעת מטעמו המלמדת על כך שבמקום העבודה היה אקלים בטיחותי לקוי. במסגרתו, בין היתר, התבצעה העבודה ללא אמצעי מיגון מתאימים ולא היה אוורור מתאים במחסן.
התובע נחשף לחומרים מזיקים במינונים שונים ולסירוגין, בכל מספר ימים לחומר זה או אחר לפי צרכי המפעל.

הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות, מן הנימוקים המרכזיים הבאים:
התובע לא הוכיח את התשתית העובדתית הנטענת על ידו לפי תורת המיקרוטראומה. אף בסיכומיו הודה התובע כי לא נחשף לכל החומרים הנטענים בכל יום. התובע לא הביא עדויות של עובדים נוספים ולקוחות, והסתפק בחוות דעת מוזמנת מטעמו.
חוות הדעת של מר שפירא מטעם התובע אינה תורמת לטענותיו. המקורות אליהם הסתמך עורך חוות הדעת אינם אובייקטיביים. חוות הדעת הסתמכה על עדויות שמיעה. לא הוצגו הרישומים עליהם הסתמך עורך חוות הדעת. לא בוצעו בדיקות אובייקטיביות, דוגמת בדיקת הניטור.
בהתאם לדוח הניטור, שהוא מסמך אובייקטיבי, נחשף התובע במסגרת תפקידו לחומרים הבאים בלבד, במינונים נמוכים המוזכרים בדוח: קסילן, טולואן, בוטיל אצטט ( נורמלי). תדירות החשיפה בהתאם לדוח היא שבועית. לא בכדי נמנע התובע מלהמציא את הדוח.
משך עבודתו בחברת קולורין, כמו גם בחמש שנות העבודה הראשונות בחברת שחמורוב, התובע לא נחשף לחומרים מזיקים, וודאי לא בכמות היכולה לבסס תשתית לפי תורת המיקרוטראומה. התובע שימש כסוכן מכירות, עבודתו הייתה מגוונת והסחורה הועברה סגורה. אף במחסן הייתה עבודתו של התובע מגוונת, וחשיפתו לחומרים לא קבועה.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..." עב"ל ( ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999).

בענייננו, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות, שוכנענו כי דין טענות התובע להתקבל, ונפרט.

התובע העיד, עדות עקבית ורצופה, כי במהלך כל יום עבודתו נחשף לאדי צבע ומדללים, ובפרט במסגרת עבודתו במחסן. כך העיד התובע אודות עבודתו:
"ש. אתה בעצם כעבודתך במחסן, איך היית מחלק את עבודתך, בין שעות במחסן לבין שעות בלקוחות?
ת. זה תלוי בעבודה. אם ההזמנות נכנסות בבוקר, צריך להכין אותם באותו יום, שצריך לצאת ללקוחות. אני מדבר על דברים מוכנים סגורים שצריך לארוז אותם. יש מוצרים שצריך לגשת למעבדה, לקחת את הצבעים המגוונים, לארוז על המשאית. הייתי מגיע בשעה 07:00 ופותח את העסק. מאוורר את העסק, להכנס שם, הכל סגור. כל החלונות סגורים. לאחר מכן, לוקח את ההזמנות שיוצא מהמחשב.
ש. כמה זמן היית מתעסק עם זה?
ת. הייתי לוקח הזמנות ומתחיל להכין את הדברים שאין אותם במלאי. אם זה קרטונים ולאקות, הייתי מכין על המשטחים. מה שחסר זה מדללים. לפעמים יש מדללים שהם סטנדרט שהולכים כל יום, אז היה לנו בסביבות 10 סוגי מדללים, שאחד הולך יותר ואחד פחות. תלוי בצבעים עצמם, כי לכל צבע יש את המדלל שלו.
ש. כל מה שתיארת עכשיו זה דברים סגורים?
ת. גם דברים סגורים, וגם דברים שצריך להכין כמו מדללים. הכנתי תוך כדי העבודה שלי. חסר לי, אני מכין. מבחינת המקום, לא יכלנו לייצר כמויות של מדללים. לכל גוון יש מדלל אחר שמתאים לו. אז אני לא יכול לייצר 18 סוגי מדללים. אין לנו מקום במחסן.
ש. הייתם מכינים מדללים על בסיס הזמנות?
ת. פחות או יותר. אם היה חסר, הייתי מכין באותו רגע. והיו דברים סטנדרטים. אצטון זה מגיע בצובר וצריך להעביר למיכלים של 18 ליטר. אני הייתי צריך להכניס את המשאבה החשמלית לתוך המיכל של 1000 ליטר, ולשאוב כמה שאני צריך.
ש. הצינור היה נכנס לפתח מסוים , וכל המיכל סגור?
ת. המיכל הוא סגור, אבל נותן את האדים בחוץ, כשאני שואב. כשאת ממלאה דלק באוטו, האדים יוצאים כשאת לוחצת. הוא חייב לשחרר את האדים. אם זה אטום, זה לא מתמלא, הוא חייב לשחרר את כל הגזים החוצה, והם מצטברים בחלל החדר. הם עולים כל הזמן למעלה". (עמוד 11 שורות 4- 28).

עוד העיד התובע:
"ש. בחקירתך בעמ' 6, שורה 14 נשאלת לגבי תדירות יצור הטינרים ואמרת שזה היה לפחות פעמיים בשבוע, תלוי בכמות הסחורה וכו'?
ת. זה טינרים ואנחנו דיברנו על חומרי גלם. זה הגדרה של טינרים. בגדול למשפחה קוראים סולבנטים. הם מכילים טינרים. שזה לפי נוסחאות. עכשיו יש חומרי גלם שזה אלכוהול, אצטון, טרמפנטין, שמגיעים מוכנים וצריך למזוג אותם. זה נקרא חומרי גלם, אבל זה גם סוג של טינר. טינרים זה חומרי גלם סטנדרטים. לקחת במלאי ולשים ברכב. את זה הייתי מכין פעמיים בשבוע, לפעמים הייתי מכין 100 פח או 300 פח. אם יש לי הזמנה לעזה, אני מגיע בשעה 06:00 ועושה 1,200 פחים עד 18:00. בסטנדרט, הכנו מתי שנגמר. זה יכול פעם ביומיים שלושה, או כל יום.
ש. זה יכול להיות גם פעם בשבוע?
ת. הכל יכול להיות. תלוי בעבודה.
ש. מפנה לסעיף 5 כל החומרים שמתוארים פה בסעיף 5, אלו חומרים שהתדירות של השימוש בהם הייתה משתנה בהתאם להזמנות?
ת. לא. הם כל הזמן בסביבה שלי, במעבדה, במחסן, ואצל לקוחות, ואם זה בחדרי צבע. השימוש שלהם כמעט כל יום. אם לא השתמשתי ביום א' בחומר אחד, השתמשתי בחומר אחר.
ש. לשאלת בית הדין – האם היה יום שלא היית חשוף בכלל לחומרים פתוחים?
ת. לא היה דבר כזה. הסביבה שלי היא סביבת צבע". (עמוד 12 שורות 7-23).

אשר לשימוש באמצעי מגן, העיד התובע כי:
" ש. באילו אמצעי מיגון השתמשת?
ת. אי אפשר להשתמש באמצעי מיגון שם, רק כשהייתי משייף או צובע קצת, הייתי שם מסכת בד נגד אבק. בשוטף, אי אפשר להשתמש על זה, כי זה חייב לבוא על כל הפנים. מאוד חם שם. אי אפשר לעבוד עם זה, כי לא רואים כלום". (עמוד 13 שורות 21- 24).

אף בהקשר זה לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את גרסת התובע, ועדותו מהימנה עלינו.

לתמיכה בעדותו הגיש התובע חוות דעת של חברת אילן לביא בע"מ, יועצי בטיחות ונגישות. ערים אנו לכך, כי חוות הדעת הוזמנה על ידי התובע. עם זאת, התרשמנו כי מרבית ממצאיה מבוססים על בדיקות אובייקטיביות, לרבות ראיונות עם שבעה אנשים בעלי היכרות עם עבודתו של התובע, ועל ביקור במחסן בו עבד התובע.
מכל מקום, הממצא העיקרי העולה מחוות הדעת מתבסס על ניתוח סביבת העבודה של התובע ולא על עדויות מפי השמועה, ולפיו הועסק התובע בסביבה עם אקלים בטיחותי לקוי. בכלל זה, במחסן לא הותקנה מערכת אוורור מתאימה ולא סופקה לעובדים מערכת מיגון מספקת ( עמודים 23- 27 לחוות הדעת).

אשר לדוח הניטור, עליו סמך הנתבע עיקר טענותיו:
לא ניתן להיעתר לבקשת הנתבע לקבל את בדיקת הניטור בחינת " כזה ראה וקדש". התובע עבד שנים רבות בשחמורוב ומשך שנים לא נערכו כלל בדיקות ניטור במקום העבודה. דוח הניטור מתבסס על בדיקת ניטור יחידה של חברה פרטית, שנערכה ביום 14.11.13 בסביבת העבודה של התובע. הדוח הוזמן על ידי הנהלת המפעל, שהיא בעלת עניין ברור וישיר בתוצאותיו.
נסיבות עריכתה של הבדיקה שנויות במחלוקת. בתצהירו של התובע ( סעיף 26), הוא מתאר כך את הנסיבות במועד עריכת הבדיקה:
"את גרסתו ( השקרית) של המעביד הוא מבסס על דו"ח " ניטור סביבתי" משנת 2013. עם כל הכבוד, הדו"ח הזה הוא שקר אחד גדול. במה דברים אמורים: את יום הניטור אני זוכר היטב. המעביד הזמין את הניטור ובאותו היום התבקשנו ( אני ועובדים נוספים העוסקים בערבוב החומרים) לעבוד במתכונת מצומצמת מאוד ורוב היום התבקשנו לשבת בחדר הישיבות כשעלינו מכשירי הניטור. באותו היום אפי, הבעלים, עשה את רוב עבודת הערבוב אשר ממילא צומצמה משמעותית באותו היום ולא בכדי".

התובע לא נחקר בהקשר זה בחקירה נגדית, וגרסתו לא נסתרה. מנהל חברת שחמורוב לא הובא לעדות ובאופן תמוה בחר הנתבע, כאמור, לזמנו לחקירה אצלו רק לאחר תום שלב הבאת הראיות בתיק.

נוסיף, כי כבר מן הדוח עצמו, שנערך בהתבסס על ניטור משך יום אחד בלבד, ברור כי ממצאיו אינם אובייקטיביים במלואם. בדוח מצוין כי חשיפת התובע לחומרים המוזכרים בו היא שבועית. לא ברור מה מקור המידע אודות חשיפה שבועית לאחר ניטור של יום אחד בלבד, ויש להניח כי המקור הוא דברי המעסיק.

כאמור, התובע עבד תקופה ממושכת, שנים ארוכות, ללא כל בדיקות ניטור. עדותו של התובע הייתה עקבית והותירה רושם אמין ביותר. זו אף זו, אין כל יסוד לטענת הנתבע בסיכומיו, כאילו התובע נמנע מלהמציא את הדוח, שעה שהדוח צורף לתצהיר התובע ( נספח ת/4).

בנסיבות אלה, לא מצאנו לייחס משקל רב לדוח הניטור, וודאי שאיננו רואים את הממצאים בו כממצאים אובייקטיביים המשקפים את חשיפת התובע לחומרים משך כל תקופת עבודתו.

מן הראיות עולה, כי אף שתדירות החשיפה לכל אחד מן החומרים לא הייתה קבועה, הרי שהחל משנת 2003 לערך, כאשר החל התובע לעבוד כמחצית היום במחסן, מדי יום היה התובע חשוף לחומרים מזיקים, ובעיקר לצבעים ומדללים, לפחות כמחצית משעות העבודה. ברי, כי במהלך שנות העבודה לא ניתן לערוך מעקב ברור מדויק אחר שיעור וזמן החשיפה לכל חומר וחומר, אולם באופן מצטבר, מצאנו כי התובע נחשף לכל אחד מן החומרים שהזכיר לפחות ברמה השבועית, ומדי יום נחשף לחומרים מן הרשימה. לא שוכנענו, כי חשיפת התובע לחומרים מזיקים במהלך עבודת המכירות עלתה על כשעה מדי יום.

בנסיבות אלה, הוכחה תשתית עובדתית מספקת לצורך תורת המיקרוטראומה, בהתבסס על העובדות הבאות:
התובע יליד 1959.
התובע עבד בשני מפעלים העוסקים בשיווק צבעים. משנת 1994 ועד לשנת 1998 עבד במפעל קולורין ומשנת 1998 ועד לשנת 2015 עבד בחברת שחמורוב.
במסגרת עבודתו בחברת שחמורוב במשרה מלאה נחשף התובע באופן קבוע לחומרים שונים, צבעים ומדללים, לרבות הבאים: מטלין כלורין, פרוקסייד, אלכוהול, אטיל אצטט, בוטיל אצטט, טולואן, Pma, כסילן, אציטון, פוליאסטר, פולאוריטן, אקריל ( להלן: "החומרים").
במהלך השנים 1998- 2003 לערך, נחשף התובע לחומרים כשעה מדי יום.
לאחר מכן, בשנים 2003 עד 2015, חשיפת התובע לחומרים הייתה משך כחמש שעות מדי יום עבודה.
התובע נחשף לחומרים מן האמורים מדי יום, אך לא בכל יום נחשף לכולם. תדירות החשיפה לכל חומר הייתה שבועית לפחות.
התובע השתמש לעיתים בעבודתו במסכת בד.
התובע סיים עבודתו בחודש ספטמבר 2015.
מצבו הרפואי של התובע מפורט בתיקו הרפואי.

התובע יודיע תוך 14 יום איזה מומחה הוא מבקש למנות לשם בחינת הקשר הסיבתי בין עבודתו למחלתו.
התיק יובא לעיוני ביום 1.1.18.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, (12 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר משה רוזנבלום,
נציג מעסיקים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד