הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 3754-07-14

לפני:

השופטת נטע רות
נציגת ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' אורית זהר קוט

התובע
סרגיי מרצ'נקו
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום דמי תאונה, בהתאם להוראות סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). תביעה זו מתייחסת לאירוע מיום 29.11.11, שגרם לטענת התובע, לבקע מפשעתי.

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה משני טעמים: ראשית, מאחר וחל במקרה זה "מעשה בית דין" מכוח השתק פלוגתא וזאת , לאור התביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע בשנת 2012 בשל בקע מפשעתי . תביעה שבמסגרתה ביקש התובע להכיר בפגימה כתאונת עבודה אשר נדחתה בפסק דינו של בית דין זה (השופטת מאירי, ב"ל 42674-06-12 מיום 26.1.16 [להלן – פסק הדין]). הטעם השני לדחיית התביעה היה נעוץ בכך שלטענת הנתבע לא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים להכרה באירוע כתאונה, היות ואין מדובר באירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיזית , כפי הנדרש בסעיף 150 לחוק.

נקדים ונציין כי גם לו סברנו שיש לדחות את הטענה הראשונה והמקדמית של הנתבע שלפיה, התובע מושתק מלתבוע דמי תאונה לאור הקביעות שבפסק הדין מיום 26.1.14 ומכוח הדוקטרינה של השתק פלוגתא, הרי שלא היה מקום לקבל את התביעה אף לגופה. זאת מאחר והתובע לא הוכיח כי התקיימו בעניינו התנאים המצטברים בהתאם לדרישות החוק וכפי שיוסבר להלן.

סעיף 150 לחוק מגדיר תאונה כ"אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיזית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד". בפסיקה נקבע כי החוק מקנה למבוטח, כהגדרתו בסעיף 150 , זכאות לדמי תאונה בעד תקופה שלא תעלה על 90 ימים רצופים החל מיום התאונה, במקרה של אירוע פתאומי וכאשר אירוע חיצוני גרם לחבלה פיזית וכתוצאה מכך לאובדן כושר התפקוד. המטרה של תשלום דמי התאונה הינה - לפצות מבוטח שאירעה לו תאונה על הפסד הכנסה ועל הוצאות, עקב אובדן כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה. זאת בתנאי שהמבוטח אינו מקבל כפל גמלאות לגבי התקופה שבה הוא זכאי לתשלום דמי תאונה ממקור שבחוק או ממקור הסכמי אחר (ר' עב"ל [ארצי] 41669-02-12 נורית ענתי נ' המוסד לביטוח לאומי [1.9.13]).

אשר לפרשנותו של סעיף 150 לחוק, כאמור לעיל, נקבע כי הגורם החיצוני לעניין סעיף 150 הינו גורם חיצוני לגוף האדם עצמו כאשר מאמץ יתר נחשב בדרך כלל כגורם פנימי של פעולת הגוף ואיננו נחשב כגורם חיצוני. עם זאת נפסק כי שעה שחברו יחדיו מספר גורמים, ובכלל אלה מאמץ יתר, יחד עם מכשול העלול לגרום למשל לנפילה, הרי שניתן לראות את השילוב של שני אלה כגורם חיצוני. כך למשל, נפסק במקרה אחד כי ריצה שהיא לכשעצמה מאמץ יתר , לעומת תנועות אחרות של הגוף שאינן כרוכות באותו מאמץ , בשילוב עם מדרגות (היכולות להיחשב כגורם חיצוני המביא להגברת המאמץ אך גם להוות מכשול העלול לגרום לנפילה), יכולים להיחשב כגורם חיצוני. משמע, באותו עניין נפסק כי עצם הריצה על מדרגות מהווה גורם חיצוני המגביר את המאמץ (ר' עב"ל (ארצי) 212/06 קגנוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי להלן – עניין קגנוביץ').

במסגרת התצהיר שהגיש התובע בהליך שבפנינו, הוא תיאר את האירוע התאונתי כך:
לדברי התובע, בעת שהתרחש האירוע התאונתי הוא עבד כעובד ניקיון בבית אבות. במסגרת תפקידו זה הוא נדרש לבצע עבודות ניקיון שונות באמצעות שואב אבק אשר משקלו הוערך בין 60-70 ק"ג. לדברי התובע, משך העבודה עם השואב ארך כ-3 שעות מדי יום, כאשר באחד מימי השבוע, בבוקר ה-29.11.11 בעקבות דיווח על תלונה של דיירים הוא נדרש על ידי מנכ"לית בית האבות לנקות באופן מהיר ויעיל עם שואב האבק 4 קומות וחדר אוכל, ולהקדיש חצי שעה לכל קומה ולכן הוא עבד באמצעות השואב במהירות רבה מהרגיל. עוד ציין התובע בתצהירו כי ביום האירוע הנטען הוא היה אמור לעבוד עד השעה 15:00 אולם הוא הפסיק את עבודתו עם השואב בגלל הפגיעה שאירעה בשעה 11:00 לערך. התובע התייחס לאופן התרחשות הפגיעה וכך כתב:

"ביום 29.11.11 בשעה 11:00 כשמיהרתי והזדרזתי בעבודה השואב לאחר שהוזהרתי כאמור, ותוך כדי משיכה של השואב אבק הכבד בתנועות נמרצות של זרוע השאיבה הרגשתי דקירה חדה וכאבים כזים בבטן התחתונה מצד ימין וחשתי כאילו המעיים שלי 'נשפכים החוצה'.
לאחר שנבדקתי אצל רופא בבית האבות דיווחתי על מה שקרה לי לרומן (אחד העובדים) ועם רומן ניגשתי לציונה המנכ"לית וגם לה סיפרתי על מה שקרה לי. עזבתי את השואב כמות שהוא ולא החזרתי אותו למחסן כי לא יכולתי. רומן אמר לי שהוא יטפל בזה. רומן ליווה אותי לשער הכניסה של בית האבות וביקש ממני ללכת לנוח כמה ימים ולחזור לעבודה. אני יצאתי מבית האבות בשעה 13:00 לערך. ממקום העבודה נסעתי בשני אוטובוסים לבית החולים השרון לשם הגעתי בשעה 15:00 לערך".

לדברי התובע, למחרת היום הוא פנה להמשך טיפול לרופאת משפחה אשר הפנתה אותו לרופא כירורג לביצוע אולטרסאונד מפשעתי ימני אשר הדגים בקע מפשעתי (ר' סעיפים ד'-ו' לתצהיר התובע).

במקרה דנן, התובע הסתמך על הפסיקה בעניין קגנוביץ', כאשר לשיטתו , השילוב של הגרירה של השואב אבק, מהירות הפעולה שבה נדרש היה לבצע את עבודתו מקיימים את יסודות התאונה לצורך פרק דמי התאונה. התובע הדגיש, כי בשונה מתחום נפגעי העבודה אין צורך להצביע על "אירוע חריג" או "מיוחד" - אלא על "אירוע חיצוני". בהקשר זה הוא אף התייחס לטענת הנתבע בנוגע למעשה בית דין, אשר הפנה לפסק הדין שדחה את תביעת התובע להכיר בפגיעה בתאונת עבודה בציינו: כי כל הפגיעות שבפסק הדין הינן בזיקה לשאלה האם אירע לתובע "אירוע חריג" או יוצא דופן, אם לאו, ואין קביעות אלה מתייחסות לתנאים להגדרת "תאונה" שבסעיף 150 לחוק.

הנתבע טען מנגד כי פסק הדין מיום 26.1.16, אשר דחה את תביעת התובע להכיר בבקע המפשעתי כתאונת עבודה יצר השתק פלוגתא. עוד הוא טען כי סעיף 150 איננו "סעיף סל" למי שתביעתו נדחתה לפי סעיף 84 לחוק, ככל שאין הוא עומד בתנאים של בקע מפשעתי. בנוסף נטען כי התובע הציג מספר גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו לגבי האירוע הנטען מיום 29.11.11. כך למשל, התובע בהודעתו לחוקר הנתבע התייחס לאירוע בציינו כי ביום 29.11.11 הוא הרגיש כאב חזק וחד בתוך הבטן למטה, כמו נוזל דם מבפנים, ומשנשאל האם היה באותו יום אירוע שגרם לכאב או שזה כאב שהוא "סחב" איתו, הוא השיב כי באותו יום לא היה משהו חריג ; כי ביום א' הוא סחב עם עובד נוסף ספות ממקום למקום, ועבד קשה ומאומץ אבל כל השבוע הוא עבד עם שואב אבק וכי מדובר בעבודה מאומצת שבה יש צורך לסחוב את המכונה וכי מדובר בשואב כבד ובעבודה קשה. משמע - התיאור שמופיע בהודעה לחוקר הנתבע מדבר על עבודה מאומצת במהלך השבוע שבו אירעה התאונה ולא על אירוע ספציפי מוגדר בזמן ובמקום שגרם לפגיעה.

מנגד, בתיאור התאונה, לו טען התובע בתיק ב"ל 42674-06-12 , ציין התובע כי האירוע התרחש בעת שהוא רץ על מנת לנתק את חוט החשמל כמה שיותר מהר מהשקע ובלשון התובע:
"היה שם חוט חשמל שכל הזמן אני מושך שהיה 30-40 מטר והייתי צריך למשוך אותו והייתי מכופף. מנהל בשם רומן כל הזמן היה מזרז אותי, ושאני לא מספיק לעשות את זה מהר מדי ושצריך לגמור עד הצהריים כיוון שאנשים אחר כך הולכים לישון ואסור לנקות מיהרתי. הייתי צריך לרוץ בשביל לנתק את החוט כמה שיותר מהר והרגשתי כאב פתאומי חזק ולא יכולתי להתרומם, הרגשתי כאב עצום. בצד ימין בבטן באזור המפשעה. הלכתי למיון, אמרו לי שצריך... סיימתי את העבודה בשעה 13:00 שחררו אותי, הלכתי למיון מיד" (ר' עמוד 4 לפרוטוקול בתיק ב"ל 42674-06-12 מיום 17.11.13, שורות 15-20).

הנתבע הפנה אף לגרסה נוספת לה טען התובע, גם כן בתיק ב"ל 42674-06-12, במהלך הדיון המוקדם מיום 29.5.13 שם ציין כי הכאב הופיע באופן פתאומי בזמן העבודה, כי הוא לא יכול היה לתפקד ופנה למנהל העבודה שהורה לו ללכת הביתה (ר' עמוד 2 לפרוטוקול שורות 1-3). עוד הפנה הנתבע לטופס דמי הפגיעה שם טען התובע כי התאונה אירעה תוך כדי סחיבת שואב אבק כבד, כאשר הוא נדרש לבצע את עבודתו מהר ואז הרגיש כאבים עזים בבטנו (ר' נספח לכתב ההגנה).

בנוסף, טען הנתבע כי מהמסמכים הרפואיים ואף מחקירת התובע עולה כי לתובע היו תסמינים של הבקע עוד לפני התאונה, ומשכך הגורם החיצוני לא הביא לחבלה פיזית, כיוון שזו הייתה קיימת כבר קודם לכן. משמע - לטענת הנתבע , קשה ללמוד מגרסת התובע כיצד התרחשה התאונה, האם תוך כדי הרמה, סחיבה ; האם מדובר בסחיבה של חוט חשמל בריצה על מנת לנתק אותו, או בהרמה של שואב האבק.

יישום של ההלכה שנפסקה בעניין קגנוביץ' צריך לטעמנו להוביל למסקנה כי המקרה שלפנינו שונה מהותית מהמקרה שנדון בעניין קגנוביץ', שם שם בית הדין הארצי לעבודה את הדגש על כך שגורם חיצוני, העשוי להוות מכשול כמו מדרגות , הגביר את המאמץ, גרם למאמץ יתר ומשכך ניתן לראות בשילוב שבין השניים המאמץ והמדרגות גורם חיצוני. עם זאת, באותו עניין, עמד בית הדין הארצי אף על מוגדרות האירוע בזמן ובמקום, בשים לב לכך שמדובר במערער אשר נפגע במהלך ריצת הבוקר, בעת עלייה במדרגות , בעת שדרך על מדרגה וכף רגלו נשמטה במדרגה נמוכה יותר . בשונה מאותו מקרה, הרי שבמקרה שלפנינו התובע לא הצביע על גורם חיצוני מוגדר בזמן ובמקום שגרם למאמץ יתר ואשר הוביל מידית לפגיעה. התובע אכן אזכר גרסאות שונות ביחס לפעולות שביצע ביום האירוע ובכלל אלה עבודה מאומצת כללית, ריצה אל חוט החשמל או סחיבה של שואב האבק או של החוט שחיבר את השואב לשקע החשמל. גרסאות שונות אלה, מעבר לקושי שהן מעוררות, אינן מתיישבות לטעמנו עם הדרישה המופיעה בסעיף 150 של "אירוע פתאומי" מוגדר, כמו גם עם ה צורך ב"גורם חיצוני" המוביל לחבלה פיזית.

לאור כל האמור ואף אם נקבל את עמדת התובע, שלפיה הקביעות שבפסק הדין אינן מהוות השתק פלוגתא, היות והן מתייחסות לשאלה האם אירע לתובע אירוע מיוחד כנדרש לצורך הגדרת ה של תאונת עבודה (להבדיל מהגדרת "תאונה" על פי סעיף 150 לחוק ) - הרי שדין תביעתו להידחות.

ניתנה והודעה היום 28.5.17 בהעדר הצדדים.

הגב' חנה קלפניקוב, נציגת ציבור עובדים

נטע רות, שופטת

הגב' אורית זהר קוט, נציגת ציבור מעסיקים