הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 35918-09-16

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב" ד
נציג ציבור עובדים מר מרדכי נגר
נציגת ציבור מעסיקים גב' ברקת שני

התובעת
מאיה שניידר
ע"י ב"כ עו"ד יצחק סבג
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

1. ביום 14.9.16 הגישה התובעת תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 14.8.16 שלפיה דחתה פקידת התביעות את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבין תאונת העבודה מיום 7.2.16.

2. ביום 7.5.17 ניתנה החלטה שלפיה, בהסכמת הצדדים, ימנה בית הדין מומחה שיובא לידיעתו כל החומר הרפואי בנוגע לתובעת ואשר ישיב על השאלות. בית הדין החליט על מינוי המומחה - ד"ר דוד אנג'ל, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן – המומחה).

3. אלה היו העובדות הדרושות לקבלת חוות הדעת:

התובעת ילידת 1984.

ביום 7.2.16 בדרכה מהעבודה לביתה, התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים.

התובעת ישבה בתוך אוטובוס, קו 142, ליד החלון מצד שמאל של האוטובוס. אוטובוס אחר פגע בצד ימין ממנה והזיז אותה לצד שמאל והתובעת נפגעה ביד שמאל מהחלון.

פגיעה במרפק שמאל הוכרה כפגיעה בעבודה. הטענה לפגיעה בגב נדחתה.

4. ביום 16.5.17 השיב המומחה לשאלות שבהחלטה מיום 7.5.17 (להלן – חוות הדעת).

5. ביום 29.6.17 ניתנה החלטה בה התבקש המומחה לענות על שאלות הבהרה.

6. ביום 11.7.17 השיב המומחה לשאלות הבהרה שבהחלטה מיום 29.6.17 (להלן – תשובה ראשונה לשאלות).

7. ביום 18.9.17 ניתנה החלטה שלפיה המומחה ישיב לשאלות הבהרה נוספות.

8. לאור בקשת ב"כ התובע לעיון מחדש בהחלטה, ביום 16.10.17 ניתנה החלטה ובה נוספו שאלות הבהרה למומחה.

9. ביום 10.10.17 השיב המומחה לשאלות הבהרה נוספות שבהחלטה מיום 18.9.17 (להלן – תשובה שנייה לשאלות).

10. ביום 4.2.18 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת ב"כ התובעת למינוי מומחה נוסף.

11. ביום 7.3.18 ניתנה החלטה שלפיה מוצו השאלות למומחה.

12. ביום 22.4.18 ניתנה החלטה נוספת שבה נקבע כי כב' המומחה השיב על השאלות והדבר שנותר הוא הגשת סיכומי ב"כ הצדדים.

13. ב"כ התובעת הגיש בקשת רשות ערעור כנגד ההחלטה מיום 22.4.18 וביום 7.6.18 ניתנה החלטה על ידי בית הדין הארצי לעבודה שלפיה: "...הוצע לצדדים הסדר מוסכם שלפיו בית הדין האזורי יפנה למומחה את שאלות ההבהרה שבהחלטה מיום 16.10.17". ההסדר קיבל תוקף של פסק דין.

14. ביום 11.6.18 ניתנה החלטה על ידי בית דין זה, שלפיה בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, יש להעביר למומחה את שאלות ההבהרה מיום 16.10.17.

15. ביום 30.6.18 השיב המומחה לשאלות הבהרה בהתאם להחלטה מיום 11.6.18 (להלן – תשובה שלישית לשאלות).

16. ביום 8.10.18 ניתנה החלטה שבה נדחתה בקשת ב"כ התובעת למינוי מומחה נוסף, וכן נקבע: "...לא קיימות בענייננו הנסיבות החריגות המצדיקות מינוי של מומחה אחר או נוסף. ד"ר אנג'ל השיב על שאלות הבהרה בשלוש הזדמנויות שונות, לא סטה מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין, והגיש חוות דעת מנומקת ומוסברת".

17. על החלטה זו הוגשה מטעם ב"כ התובעת בקשה לעיון מחדש, אשר נדחתה בהחלטה מיום 28.10.18, שבה ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב.

18. הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים והתיק הועבר אלינו להכרעה.

19. להלן עיקר טענות ב"כ התובעת בסיכומיו

חרף נטייתם של בתי הדין לעבודה לקבל בדרך כלל את קביעותיו ומסקנותיו של המומחה מטעמם, במקרה הנ"ל בשים לב לתהיות הרבות העולות מחוות הדעת ומתשובות לשאלות ההבהרה, ולהיעדר מענה לחלק מהן, אין לקבל את מסקנתו של המומחה.
הקביעה של המומחה אשר להיעדר קשר סיבתי בחוות הדעת הייתה נחרצת, כמו גם הקביעה כי מדובר בתחלואה שמקורה ממצב קודם. ואילו, קביעתו לא נותרה נחרצת עוד בעת המענה על שאלות ההבהרה. כאשר הועמד המומחה על דקויות, והופנה לעובדות מהותיות שנעלמו ככל הנראה מעיניו, השתמש המומחה באמירה: "אין ודאות ברפואה".

המומחה קבע כי די בעובדה שהתובעת לא פנתה במשך חודש מהתאונה לקבלת טיפול רפואי כדי לשלול את הקשר הסיבתי. עם זאת, המומחה אינו מסביר מה מקור התחלואה, בעוד שמסקנה זו צריכה לדחות את הקביעה כי התחלואה מקורה באירוע בודד משנת 2009. המומחה לא מציג ולו בדל של ראיה, אסמכתה רפואית או מחקר שיש בהם כדי לחזק מסקנתו כי היעדר פנייה של חודש ימים מנתק את הקשר הסיבתי . הוא אינו מעיין בספרות הרפואית המקצועית בתחום זה, אלא משער כי בהיעדר פניה יש לשלול את הקשר הסיבתי.

המומחה לא התייחס לעובדה שהתובעת טופלה בתרופות משככות כאבים חזק ות במשך אותו חודש, כי יתכנות לכך שהטיפול התרופתי השפיע גם על הכאבים מהם סבלה בגב והן גרמו לכך שהכאבים החלו רק כעבור כחודש ימים.

המומחה לא בדק את התובעת, ולא בירר את מנגנון הפגיעה ועוצמתה. עם זאת, הדבר לא מנע ממנו מלשער שנפילה על עכוז חמורה לאין ערוך מתאונה באוטובוס, הגם שלאחר הנפילה אין כל תיעוד רפואי המצביע על הנזק ממנו סובלת התובעת היום.

המומחה אף לא ידע להגיד מהי חומרת המחלה של התובעת, האם היא סובלת מכאבים ביום יום או שישנן תקופות שאין היא סובלת מהם ומה המשמעות לכך בעניין הקשר הסיבתי. המומחה לא עיין בבדיקת ה- CT והסתפק בפיענוח הבדיקה שהינ ו שטחי ולא מפורט.
המומחה לא הסביר מדוע הנזקים המתוארים לפני התאונה קשורים בצד שמאל ואילו לאחריה בצד ימין, ומה ההשפעה על הקשר הסיבתי.

20. ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה כי אין הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות הדעת המפורטת והמנומקת של ד"ר אנג'ל ועל כן מבוקש לדחות את התביעה.

21. הכרעה

ראשית נציין כי אין הצדקה להתייחס שוב לטענות ב"כ התובעת בנוגע לפגמים לכאורה בחוות דעתו של ד"ר דוד אנג'ל, המצדיקים, לגישת ב"כ התובעת, למנות מומחה רפואי אחר או נוסף. ההחלטה אשר דחתה בקשה זו נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כאשר במסגרת הליכי בקשת רשות ערעור הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה - בהתאם להמלצת בית הדין - לבקש מד"ר אנג'ל להשיב לשאלות הבהרה נוספות.
אחת הטענות העיקריות של ב"כ התובעת היא שהמצב הקודם אליו התייחס המומחה התמקד בשלוש תלונות אקראיות ובודדות בעשור שקדם לתאונה. תלונות אלו מתמקדות בכאבים בצד שמאל, צד שבו הוכח זמן קצר לאחר מכן שהתובעת סובלת ממחלה כרונית של אבנים בכליות, ואילו התלונות על כאבי הגב לאחר התאונה ואף הנזקים המוכחים מתרכזים בצד ימין.
כב' המומחה השיב לכך בתשובה השלישית. המומחה סבר כי הרישום מיום 15.3.16 מתייחס לצד שמאל, למרות שנכתב: "כאבים בגב התחתון מזה 3 ימין". לדעתו מדובר בטעות בהקלדה וצריך היה להיות כתוב: מזה 3 ימים. כמו כן, מהמשך הרישום עולה שהבעיה הינה בצד שמאל משום שהרגישות שנמצאה היתה משמאל וגם הקרנת הכאב הייתה לרגל שמאל. לטענת המומחה, הדבר החשוב ברישום זה היא האמירה המפורשת שהכאב הוא מזה 3 ימים – יותר מחודש אחרי התאונה. זאת הסיבה העיקרית שלדעתו אין מקום להכיר בקשר סיבתי בין בלט הדיסקים לבין התאונה מיום 7.2.16 (סעיף ד' לתשובה השלישית לשאלות).
בסעיף ה' המומחה שב וציין שהסיבה העיקרית לתשובתו היא ה יעדר כל אזכור על כאבי גב בבדיקות רבות וחוזרות אחרי התאונה.

נוסף על כך , המומחה נשאל על ידי בית הדין כיצד הוא יכול לקבוע באופן חד משמעי ונחרץ שהתאונה לא גרמה לכל הפחות להחמרה במצב התובעת, והוא השיב כי: "אין קביעות נחרצות בחוות דעתי" וכי "...אין וודאות ברפואה" ופירט שבלטי דיסק מותניים ימצאו אצל מרבית האוכלוסייה הבוגרת. כמו כן, ציין המומחה כי אילו היתה נגרמת החמרה חריפה בבלט דיסק, הדבר היה משתקף ברישומים אחרי הפגיעה. כך כתב: "כאן אין שום תלונה על כאב גב תחתון בהרבה מאד רישומים, ולעומת זאת כשיש איזכור של כאב גב תחתון רשום במפורש שהוא החל כחמישה שבועות אחרי התאונה" (סעיף ו' לתשובה השלישית לשאלות).
הטענה של ב"כ התובעת שלפיה הכאבים לא הופיעו עקב השימוש במשככי כאבים אחרי התאונה היא טענה עובדתית-רפואית שלא הוכחה.

בתשובה השלישית לשאלות סקר המומחה את המסמכים הרפואיים ופירט את הממצאים לפני התאונה ולאחריה. המומחה קבע כי: "העדר כל אזכורים של כאבי גב בבדיקות רבות וחוזרות אחרי התאונה". כמו כן, המומחה סיכם כי גם ללא רישומים במרץ 2013 הוא לא היה ממליץ להכיר בקשר סיבתי בין התאונה לכאב שהחל ביום 12.3.16 (חמישה שבועות לאחר התאונה).

נבהיר כי דוגמאות של חוות דעת של מומחים רפואיים שנתמנו על ידי בית הדין בתיקים אחרים אינן רלוונטיות להכרעה במקרה דנן.
מכל האמור לעיל עולה כי המומחה השיב בצורה עניינית לכלל השאלות שנשאלו על ידי בית הדין, ובפרט לשאלה מדוע הכאבים המופיעים לאחר התאונה הם בצד ימין ואילו לפני התאונה הכאבים הופיעו בצד שמאל.

אשר לטענה של ב"כ התובעת שלפיה האמירה של ד"ר אנג'ל כי "אין וודאות ברפואה" מצביעה על כך שקביעותיו אינן סופיות או נחרצות, אין אנו סבורים כי יש באמירה זו כדי לעורר את קביעת המומחה בנוגע לקשר הסיבתי וכלל מסקנותיו – וייתכן גם כי ההפך.
כב' המומחה מציין עובדה ידועה: "רפואה אינה מדע מדויק" ולכן, הקביעות נעשות לפי מבחן הסתברותי ותמיד יכול להיות "יוצא מן הכלל".

בהתאם להלכה הפסוקה, "...חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" ( עב"ל 345/06 המוסד – מרדכי בוארון; עב"ל 683/07 לוי מצליח – המוסד; עב"ל 797/06 וליד סוויטי- המוסד; עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד, לא פורסם; עב"ל 615/07 עלי סלאמה – המוסד; עב"ל 250/05 יהודה לוין – המוסד).
 
אין בטענות אשר הועלו בסיכומי ב"כ התובעת כל סיבה אובייקטיבית המצדיקה לסטות מן המסקנות שבחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, אשר מבוססות על העובדות שנקבעו ועל החומר הרפואי הקשור לתובעת.
ב"כ התובעת לא הצביע על נסיבה עובדתית או משפטית המצדיקה שלא לקבל את דעתו של המומחה, המשמש כזרוע הארוכה של בית הדין לעניינים שברפואה.

בהתבסס על הקביעה החד-משמעית של המומחה, אנו קובעים כי אין קשר סיבתי בין התאונה מיום 7.2.16, שהוכרה כפגיעה בעבודה, לבין הפגיעה בגב.

22. לסיכום

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

23. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום,‏24 ינואר 2019, ‏י"ח שבט תשע"ט, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מרדכי נגר,
נציג עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' ברקת שני,
נציגת מעסיקים