הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 35180-05-16

לפני: כב' ה שופטת קרן כהן

המערער
יעקב אריה חזרתי
ע"י ב"כ עו"ד תומר גלילי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת ה וועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.2.2016 (להלן: הוועדה).

העובדות
המערער, יליד 1966, טבח במקצועו.
פגיעת המערער ביד ימינו הוכרה כמחלת מקצוע על ידי המשיב.

ביום 27.12.2015 התכנסה ועד ה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה מדרג ראשון). הוועדה קבעה כי פגיעתו של המערער "הוכר ע"י המל"ל כמחלת מקצוע CTS מימין. בבד' קלינית ללא פגיעה מוטורית. נכותו 10% ל פי סעיף 31(4)(א)(II) מ-20.7.15".
כמו כן, דנה הוועדה בהפעלת תקנה 15 וקבעה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו.

בנסיבות אלה, קבעה הוועדה מדרג ראשון כי נכותו של המערער היא בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 31(4)(א)( II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

הן המערער והן המשיב הגישו עררים על החלטת הוועדה מדרג ראשון. המערער טען כי נכותו גבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי הוועדה ואילו המשיב טען כי יש להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו .

ביום 22.2.2016 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה). הוועדה שמעה את טענות המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא:
"הוועדה עיינה במכתב רפואי ד"ר בניאן 11.2.16 שבו ממליץ על טיפול ניתוחי להערכתו בשתי הידיים בגין פגיעה דו"צ.
בבדיקה – בידיים אין אוטרופיה, אין פיסקולציה, אין שינויים טרופיים. כוח האופוזיציה 5/5 משני הצדדים. למעשה אין ירידה בכח של שרירי כפות הידיים, לא מימין ולא משמאל. כן ירידה בתחושה בפיזור של המדיאנוס מימין. יתר הבדיקה ב.מ.פ (בלי ממצא פתולוגי – ק.כ) ".

לסיכום קבעה הוועדה כך:
"יש סימני CTS אך ורק תחושתי מימין ולכן הועדה דוחה את ע רר הנפגע בהקשר זה ומקבלת את ערר המוסד. נכותו: 5% לפי 31(4)(א)(I).
לציין שהממצאים ב-EMG לא קובעים את גובה הנכות וגם לא קשים כפי שסוכם בבדיקה זו.
לעניין תקנה 15 הועדה מקבלת את ערר התובע בהקשר זה, היות ועובד עם סכינים יתקשה לעבוד במקצועו כטבח עם CTS תחושתי" (ההדגשה במקור – ק.כ) .

לסיכום קבעה הוועדה כי נכותו הרפואית הצמיתה של המערער בגין הפגיעה בידו הימנית היא בשיעור של 7.5%.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
המערער טען כי הוועדה שגתה כאשר הפחיתה את נכותו של המערער ולא קבעה נכות גבוהה יותר בהתאם לממצאי בדיקת ה- EMG מיום 1.9.2015 ולפיהם הוא סובל מ- CTS קשה ביותר מימין. עוד נטען כי ישנם שני פריטי ליקוי המתייחסים לפגיעה באצבעות – האחד, פריט ליקוי 31 לתקנות העוסק בפגיעה תחושתית באצבעות והשני פריט ליקוי 44 לתקנות העוסק בפגימות מוטוריות באצבעות. לטענת המערער שגתה הוועדה עת הביאה בחשבון בקביעת הנכות לפי פריט ליקוי 31 לתקנות את העובדה שאין לו פגיעה מוטורית, שכן בסוג פגיעות אלה עוסק פריט ליקוי 44 לתקנות . המערער הוסיף וטען שבמועד ישיבת הוועדה לא נעשתה הבחנה בפריט ליקוי 31 לתקנה בין פגיעה תחושתית לפגיעה סנסורית, הבחנה שנעשתה בתיקון של אותו פריט ליקוי שנכנס לתוקפו בחודש 9/2016.

מנגד טען המשיב כי מדובר בערעור המתייחס להיבטים המקצועיים בעבודת הוועדה שאין להתירם. לטענת המשיב לא נפל פגם בעבודת הוועדה וכי הבסיס הת פקודי-קליני הוא הבסיס לקביעת דרגת הנכות ככל שקיימת. נטען כי אין ממש בפרשנות המערער למבחנים הקבועים בפריט ליקוי 31 לתקנות. עוד נטען כי פריט ליקוי 44 עוסק בקישיון ולא בהפרעות מטוריות ולכן הוא אינו רלוונטי. המשיב הוסיף כי הוועדה קבעה שהשיתוק שבו לוקה המערער הוא תחושתי בלבד ללא ביטוי מוטורי ולכן התאימה פריט ליקוי התואם את מצבו הרפואי. בנסיבות אלה נטען יש לדחות את הערעור.

הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

פריט ליקוי 31(4) לתקנות העוסק ב"שיתוק עצב MEDIANUS", אשר היה בתוקף במועד ישיבת הוועדה , קבע כך:
"(א) שיתוק חלקי ימין שמאל
(I) בצורה קלה מאד 5% 5%
(II) בצורה קלה 10% 10%
(III) בצורה בינונית 30% 20%
(VI) בצורה קשה 40% 30%
(ב) שיתוק מלא 60% 50%

בחודש 9/2016 נכנס לתוקף תיקון לתקנות הכולל תיקון של פריט ליקוי 31 לתקנות (להלן: התיקון). וכך קובע היום פריט ליקוי 31(4) לתקנות שכותרתו היא "פגימה בעצב MEDIANUS":
" פלג גוף דומיננטי פלג גוף לא דומינטי
(א) הפרעה תחושתית בלבד עם
עם מבחן טינל או פאנל חיובי 5% 5%
(ב) הפרעה תפקודית קלה – כיפוף
אצבעות בדרגה 4/5 10% 10%
(ג) הפרעה תפקודית בינונית – כיפוך
אצבעות בדרגה 3/5 30% 20%
........" (ההדגשה הוספה – ק.כ) .

יצוין כי התיקון לתקנות פורסם בחודש 12/2015, דהיינו חודשיים לפני מועד ישיבת הוועדה בעניינו של המערער , על אף שכאמור נכנס לתוקפו רק בחודש (9/2016 כשבעה חודשים לאחר ישיבת הוועדה).

מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא התייחסה לעובדה שהפגיעה בידיו של המערער היא פגיעה תחושתית בלבד ולכן הפחיתה את אחוזי נכותו . עם זאת, באותו מועד שבו דנה הוועדה טרם נכנס לתוקפו התיקון ולכן היה הוועדה לבחון מהי דרגת השיתוק של המערער בעצב המדיאנוס, דהיינו אם מדובר בשיתוק חלקי בדרגה קלה מאוד, בדרגה קלה , בינונית או קשה. מקריאת החלטה הוועדה לא ברור מדוע היא סבורה שדרגת השיתוק היא בדרגה קלה ביותר ולא בדרגה קלה כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון. כמו כן, קשה להתחרר מהרושם העולה מנוסח החלטת הוועדה ("CTS תחושתי") כי היא דנה במצבו של המערער בהתאם ל נוסח התיקון שלא היה בתוקף במועד התכנסותה, אולם כבר פורסם בקובץ התקנות.
בנסיבות אלה, אני סבורה ש נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ויש להשיב את עניינו של המערער לפתחה תוך מתן הנחיות מפורטות בנוגע לנוסח פריט הליקוי שהיה בתוקף במועד התכנסותה.

כמו כן, אין מחלוקת כי בפני הוועדה עמדה בדיקת EMG של המערער מיום 1.9.2015 ולפיה הוא סובל מ-CTS קשה ביותר מימין . בהקשר זה ציינה הוועדה כי הממצאים בבדיקת ה- EMGאינם קובעים את גובה הנכות וכי הם אינם קשים כפי שסוכם בבדיקה זו.
קביעת הוועדה בעניין זה אינה ברורה.
אכן ההלכה היא שבדיקה תפקודית עדיפה על פני ממצאים הדמתיים ולכן נכונה קביעת הוועדה ולפיה הממצאים בבדיקה אינם קובעים את גובה הנכות. עם זאת, לא ברור מדוע סבורה הוועדה כי הממצאים באותה בדיקה אינם קשים בניגוד לסיכום אותה בדיקה. נדגיש כי באותה בדיקה נכתב כי מדובר ב-CTS קשה ביותר ולא רק קשה .
לפיכך, משהוועדה לא הסבירה מדוע לטעמה ממצאי בדיקת ה- CTS אינם קשים ביותר כפי שנקבע ב סיכום הבדיקה ואף לא קשים, הרי שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.
גם בכך קיים פגם משפטי בעבודת הוועדה.

בנסיבות אלה אני סבורה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר
הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית את שיעור נכותו בגין הפגימה בידו הימנית.

תשומת לב הוועדה לכך שבמועד הרלוונטי קבע פריט ליקוי 31(4) לתקנות כך:
"(א) שיתוק חלקי ימין שמאל
(I) בצורה קלה מאד 5% 5%
(II) בצורה קלה 10% 10%
(III) בצורה בינונית 30% 20%
(VI) בצורה קשה 40% 30%
(ב) שיתוק מלא 60% 50%

כמו כן תתייחס הוועדה לממצאי בדיקת ה-EMG מיום 1.9.2015 ולפיהם למערער CTS בצורה קשה ביותר מימין. ככל שהוועדה סבורה כי הממצאים אינ ם מצביעים על פגיעה קשה ביותר כפי שנקבע בבדיקה , תסביר את החלטתה.

הוועדה תנמק החלטתה.

המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ז, (06 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .