הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 33955-01-18

02 מרץ 2019

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי

המערער
ישי יומה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד) מיום 23.8.2017 (להלן – הועדה) אשר קבעה אינו זכאי לגמלה לא בשל תלות בזולת וכן לא בשל הצורך בהשגחה קבועה.

המערער יליד 2009 סובל מהפרעת קשב וריכוז. ביום 23.8.2017 הופיע בפני הוועדה נשוא ערעור זה. בפרוטוקול נרשם כדלקמן:
" פרטי הליקויים מפי ההורה: בן 7 וחצי סובל מהפרעת קשב וריכוז לומד בבית ספר לחינוך מיוחד נוטל קונצרטה וריספרדל מטופל בשלוותה מצורף מכתב ד"ר בלוך.
ניידות הולך בכוחות עצמו. הלבשה צריך עזרה להביא בגדים ולשים לו לידיים ולרגליים ולאחרונה למד שרוכים. רחצה פנים וידיים רוחץ לבד. מקלחת נעזר בהורים. אכילה אוכל לבד. הפרשות שולט. גם בלילה לרוב יבקש. נוטה לבחון גבולות שלו עם עצמו ועם ההורים סגר את עצמו בשירותים ____ ופרצו הדלת. צריך להיות סביבו. בבית ספר קראו לנו מספר פעמים עקב מקרי אלימות .זורק דברים מספריים.
עם הטיפול יש הטבה אך יש עדיין מסוכנות. מצורף מסמך עם המקרים שקרו אתו.

"ממצאי הבדיקה הנוכחית : בן 7 וחצי עם הפרעות קשב וריכוז.
נראה כפי גילו אי שקט קל בוועדה.
עונה לעניין מישיר מבט ילד נבון.
הליקויים החל מ 12 חודשים לפני הגשת התביעה: ADHD, הפרעות בהתנהגות.

נוכחות מתמדת: לא זקוק לנוכחות מתמדת. ראה דיון.
השגחה קבועה: לא זקוק להשגחה קבועה. ראה דיון.
טיפול רפואי מיוחד: מעקב במרפאת מומחים.
תלות בעזרת הזולת:
ניידות בתוך הבית: קם והולך ויושב בכוחות עצמו. כבני גילו.
הלבשה: מסוגל לסיוע קל בהלבשה. חלק עליון כפתור שרוכים וכיוצא בזה. זקוק לסיוע מועט.
רחצה: פנים וידיים רוחץ לבד. נעזר בהורים ברחצת גוף. זקוק לסיוע במידה רבה.
אכילה: אוכל ושותה בכוחות עצמו. כבני גילו.
היגיינה אישית: שולט על הסוגרים ועצמאי בשירותים. כבני גילו.
סה"כ ניקוד שצבר: 2

דיון ונימוקים:
בן 7 ו-10/12. מאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז וחרדה נמצא במעקב פסיכיאטרי מטפל בקונצרטה וברספרדיאל. כן הוחלט לקבל הצהרת ההורים ללמוד בחינוך המיוחד.
מבחינת תלות חריג מבני גילו אך לא במידה המזכה בגמלה. מבחינה רפואית נמצא במעקב בלבד.
הוועדה דנה בהתאמתו לתקנת השגחה אך לאור המסמכים בתיק ודברי ההורים בוועדה איננה סבורה כי נמצא בסיכון קבוע כדרישת התקנה. אי לכך הוועדה דוחה הערר."

טענות הצדדים

המערער טוען כי טעתה הוועדה עת לא מצאה אותו זכאי להשגחה קבועה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע 2010 (להלן – התקנות) שכן התעלמה מהמקרים שאירעו עם המערער, לרבות זריקת ספר על מורה, גזירת אוזן לילד אחר וכיו"ב. עוד התעלמה הוועדה מתלונות ההורים לפיהם המערער נוטה לבדוק גבולות, סגר את עצמו בשירותים והצית ניירות והוריו נאלצו לפרוץ את הדלת. הוועדה התעלמה מהמסמכים שהוצגו לה ממרכז בריאות הנפש 'שלוותה'. כמו כן התעלמה הוועדה מכך שהמערער נוטל טיפול תרופתי קבוע כך שלא נכון לקבוע כי נמצא 'במעקב בלבד' מבחינה רפואית. החלטת הוועדה אינה מנומקת ולא ניתן להבינה. מדובר בטעויות משפטיות המצדיקות השבת עניינו של המערער לוועדה לבחינת החלטתה.

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. במסמכים שצורפו על ידי המערער ממרכז בריאות הנפש 'שלוותה' עולה כי ההורים עצמם שוללים מסוכנות או פגיעה עצמית מטעם המערער. כמו כן התיעוד הרפואי בדבר גזירת האוזן הוא מהיות המערער בגיל 4 ובעת הופעתו בפני הוועדה היה בן שבע וחצי. לאור האמור בהיעדר טעות משפטית יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213)
הלכה פסוקה היא כי "ועדה לעררים, להבדיל מועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה: היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן, ואכן ישתמש בית הדין בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות." (דב"ע שם/1318-01 יצחק עטיה נ' המוסד פד"ע טו 60).

על פי התקנות "ילד נכה" מוגדר כאחד מאלה:

(1) ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד ;
(2) ילד התלוי בעזרת הזולת;
(3) ילד עם ליקוי מיוחד ;
(4) ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת;

"ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת" מוגדר בתקנות כך :
"ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;"

הוועדה שמעה את טענות ההורים באשר לחוסר שיפוט ומסוכנות ועיינה במסמכים הרפואיים הרלוונטיים. הוועדה מנמקת החלטה בתחום ההשגחה בכך שהן מדברי ההורים והן מעיון במסמכים הרפואיים עולה כי אינו נמצא בסיכון קבוע המצריך השגחה בהתאם לתנאים המפורטים בתקנות.

עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי במכתבו של דר' בלוך, פסיכיאטר ממרכז בריאות הנפש 'שלוותה' מיום 21.8.2017, סמוך למועד הוועדה, מפורט כי "ממכתב הגננת עולה כי ישי "עשה השנה קפיצה אדירה ביחס לעצמו" – תחת הטיפול התרופתי מסוגל לתפקד לימודית. עם זאת ישנם קשיים חברתיים – ילדים מתרחקים ממנו עקב התפרצויות הזעם." עוד נכתב כי "בחודש האחרון מתוארות בעיות התנהגות בגן בעיקר בשעות מאוחרות. מתוארות מריבות עם ילדים אחרים. מתוארות התפרצויות זעם וקושי לתפקוד לימודי. בבית מתוארת התנהגות תקינה ללא בעיות כלשהן. שינה תקינה. תיאבון שמור כשאינו תחת ריטלין. ההורים שוללים התנהגות מסוכנת, ביזארית או פגיעה עצמית." כמו כן "ההורים מתארים כי ישי "לא יושב שניה" – מוסח מאוד, לעיתים מתנהג בצורה נעדרת שיפוט בהתאם לגילו." מנגד כשהרופא מאבחן את המערער נרשם כי "אובדנות – ללא תיאור של מחשבות אובדן או התנהגות אובדנית בהערכת הוריו. בוחן מציאות שמור. שיפוט תקין."

בנוסף, לערעור צורף ריכוז מפגשים מ'שלוותה' ושם ניתן לראות כי ביום 4.4.17 כתב דר' בלוך כי קיים שיפור התנהגותי משמעותי עם תחילת נטילת ריספדל. ביום 4.7.17 בהדרכם הורים שם תיארו ההורים כי למערער התפרצויות זעם. כן צוין כי המקרה בו תוארה גזירת אוזן לילד אחר היא מגיל 4 ועל כן ברי כי אינה רלוונטית לבחינת הוועדה את מצב המערער בזמן שהופיע בפניה. בפגישה מיום 25.7.17 דיווחו ההורים על שיפור התנהגותי אצל המערער כך גם בפגישה מיום 15.8.2017 יש לזכור כי הוועדה התקיימה ביום 23.8.2017. כל התיעוד הרפואי המאוחר לכך אינו רלוונטי לוועדה זו.

אם כן עיון בתיעוד מזמן אמת מעלה כי קיים שיפור משמעותי בהתאם לדיווח ההורים, וכי פסיכיאטר המלווה את המערער קבע כי הוא אינו מסוכן לעצמו וכי השיפוט שלו תקין. לאור מסמכים אלו אשר הוצגו בפני הוועדה ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה במסקנה אליה הגיעה. גם ההורים ציינו בפני הוועדה שהטיפול התרופתי הביא להטבה. לטענה באשר לנעילה בשירותים והצתת נייר לא הוצג תיעוד אותנטי ומכל מקום הוועדה בחנה את החומר המצוי בתיק והגיעה למסקנתה בהתאם. לא כל התפרצות זעם מהווה הצדקה להשגחה קבועה. בהתאם לתנאי התקנות הגמלה ניתנת במצבים בהם נדרש למנוע מצבי סיכון למערער או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו. לא נמצא מסמך המעיד כי נדרשת השגחה בשל כך ועל כן לא מצאתי פגם בהחלטת הוועדה. אכן, נכון היה כי ההנמקה תהיה יותר מפורטת אולם יש לזכור כי פגם משפטי בהחלטת הוועדה נדרש לרדת לשורשו של עניין. עיון במסמכים בהם עיינה הוועדה מבהיר את הלך מחשבתה ועל כן לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטתה זו.

יתר על כן, המערער נתפס לכלל טעות בהנמקתו כי הוועדה טעתה שקבעה כי מבחינה רפואית הוא ב'מעקב בלבד' והתעלמה מנטילת התרופות הקבועה. הוועדה בהחלטתה סקרה את מסלולי הזכאות וציינה כי מבחינת תלות בזולת קיימת חריגות מבני גילו אבל שאינה מצדיקה מתן גמלה, במסלול טיפול רפואי ציינה כי המערער נמצא במעקב במרפאת מומחים בלבד ולכך היתה כוונתה ואילו במסלול ההשגחה גם כן פירטה עמדתה. הוועדה היתה מודעת ופירטה בפרוטוקול כי המערער נוטל תרופות ולא התעלמה מכך.

לסיכום המערער לא הצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ה אדר א' תשע"ט, (02 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .