הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 33612-06-17

27 יוני 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי אביבי

התובעת
לאה חסון
ע"י ב"כ עו"ד שרון אשל איילון

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. השאלה הדרושה להכרעתנו בהליך זה היא האם בדין התקבלה החלטת הנתבע על פיה לתובעת קיים חוב ביטוח בריאות, שיעורו וגובה הניכוי מקצב אות התובעת (זקנה ושאירים).

טענות התובעת
2. לטענת התובעת הנתבע יצר חוב דמי ביטוח בריאות לאחר עדכון תאריך לידתה ומצא כי בשל טעותו לא נוכו דמי ביטוח בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשמ"ד -1994 (להלן- חוק בריאות) , עבור התקופה החל מחודש אפריל 2012 ועד לחודש אוגוסט 2016.

3. לגרסת התובעת מדובר בטעות הנתבע אשר התובעת כלל לא הייתה מודעת לה, או אחראית לה והמידע אודות נסיבות יצירת החוב הובהר רק במסגרת הליך זה שעה שמכתב הנתבע בנושא לא כלל הסבר או פירוט כלשהו. כמו כן אף החלטת הנתבע לקזז 20% מהחוב מקצבת הזקנה, לא הוסברה או הוצגה לתובעת מבעוד מועד.

4. עוד נטען כי תעודת הציבור אשר הגיש הנתבע חסרת פירוט או הבהרה מדוע לא נוכו דמי ביטוח בריאות, מהו הסכום המצטבר וההוראות מכוחן נגבה חוב בשיעור של 20%. התובעת שטחה את קשייה השונים וקיומה מ קצבות שונות כניצולת שואה ומספר הפעמים בהם פנתה לנתבע לבירור החוב , ואף העידה על אודות העינוי אשר נגרם לה כתוצאה מהתנהלות הנתבע.

5. משלא הופעל כל שיקול דעת בשלב יצירת החוב ואופן גבייתו בניגוד להוראות סעיפים 312 ו – 3 15 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 קרי , ללא הפעלת שיקול דעת ומבלי שקוימה חובת השימ וע וזכות הטיעון לה זכאית התובעת, דין התביעה להתקבל.

טענות הנתבע
6. במסגרת עדכון פרטים (עדכון תאריך לידה) התגלה כי מקצבת זקנה וקצבת שאירים אשר משולמות לתובעת לא נוכה דמי על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ" ד -1994. עסקינן בחובת תשלום אשר הינה חובה שבדין וחלה על כלל האוכלוסייה על כן , לא ניתן להעניק פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות. כתוצאה מכך נוצר לתובעת חוב בסך 10,277 ₪ אשר נוכה מקצבאות התובעת בשיעור של 20% החל מחודש 11/2016 ועד לחודש 01/2018. התובעת לא פנתה בבקשה לשינוי גובה הקיזוז החודשי ולא הגישה תביעה בעניין זה.

7. הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור הכוללת פירוט התקופה אליה מתייחס החוב, גובה החוב נכון למועד הקיזוז על כן , משאין מחלוקת כי החוב נוצר כדין, יש לדחות את טענ ותיה התאורטיות של התובעת.

8. אשר לטענה בעניין הפעלת שיקול דעת המוסד בשאלות גביית התשלום, טען הנתבע כי הפעלת סעיף 3 15 לחוק נעשתה כדין תוך שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים .

9. עוד נטען כי יש לדחות את טענות התובעת באשר לזכות הטיעון וזאת שעה שעצם ניהול ההליך המשפטי מרפא את הפגם קרי, העדר זכות הטיעון, ואין בפגם זה כדי להוביל לביטול ההחלטה.

דיון והכרעה
10. דומה כי אין חולק בין הצדדים כי לא נוכו ולא הועברו תשלומים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי , בתקופה הרלוונטית לתביעה . הוראת סעיף 14 ה' לחוק בריאות הרלוונטית לעניינו דנה בחבות מבוטח לתשלום דמי ביטוח בריאות וכך נקבע:
"(ה)(1) מבוטח, שמשתלמת לו קצבת אזרח ותיק בתוספת גימלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן – השלמת הכנסה), ומבוטח שמשתלמת לו גמלה נוספת לנכה כמשמעותה בסעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בסכום המינימום;
(2) מבוטח שמשתלמת לו קצבת אזרח ותיק ללא השלמת הכנסה, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בסכום של 88 שקלים חדשים לחודש, ואולם מבוטח כאמור שמשולמת לו תוספת לקיצבה בעד בן-זוג וכן מבוטח כאמור שלבן-זוגו משולמת קצבת אזרח ותיק, חייב לשלם דמי ביטוח בריאות בסכום של 128 שקלים חדשים לחודש. הסכומים הקבועים בפסקה זו יעודכנו במועדים ובשיעורים שבהם מתעדכן סכום המינימום;
(3) האמור בפסקה (2) יחול גם על מבוטח שבשל הכנסתו אינו זכאי לגמלת אזרח ותיק מיוחדת, וכן על מבוטח שמשתלמת לו קיצבה לפי סעיפים 261 ו-320(ד) או (ה) לחוק הביטוח הלאומי;
(4) מבוטח החייב בתשלום דמי ביטוח בריאות לפי סעיף קטן זה, לא יהיה חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ד)".

הנה כי כן מהוראות החוק עולה מפורשות כי על המבוטח לשלם דמי ביטוח בריאות, בהתאם לחלופות הנזכרות בסעיף והקצבאות המשולמות לו.

11. סעיף 15 לחוק בריאות קובע את דרכי הגבייה וכך נקבע:
גביית

גביית

"15 (א) המוסד יגבה את דמי ביטוח הבריאות בדרך שבה הוא גובה את דמי הביטוח הלאומי; לענין הגביה והתשלום של דמי ביטוח הבריאות יחולו הוראות חוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחויבים לפי הענין, כאילו היו דמי ביטוח לאומי.
(ב)ההוראות לפי חוק הביטוח הלאומי, לרבות ההוראות שנקבעו לפי פרק ט"ו סימן ה', יחולו בשינויים המחויבים לענין דמי ביטוח בריאות כאילו היו דמי ביטוח לאומי".

12. לאור הוראות החוק חובת דמי ביטוח בריאות ברורה וחלה בהתאם להגדרות והסייגים הקבועים בחוק. כמו כן חובת הנתבע לגבות את דמי ביטוח בריאות הוסדרה אף היא בהוראות החוק וברורה היא. לפיכך , בנסיבות מקרה זה בו אין חולק כי נוצר חוב לתובעת אשר יסודו באי תשלום ביטוח בריאות ומשעה שהתובעת איננה טוענת כי פטורה היא מסיבה כלשהיא מתשלום ביטוח בריאות, יש לבחון הליך זה כאשר נקודת המוצא היא כי על התובעת חלה חובת תשלום דמי ביטוח בריאות. בהתאם לכך, יש לדון בטענות המועלות על ידי התובעת ו עניינן בכשלי הנתבע בגינם לשיטתה יש לבטל את החוב אשר נוצר.

13. הטענה העיקרית אשר העלתה התובעת עניינה בהתנהלות הנתבע אשר לא נענה לפניותיה ולא הבהיר כיצד נוצר החוב ומדוע נקבע שיעור הניכוי אשר נקבע. עיון בתעודת עובדת הציבור אשר הגיש הנתבע ביום 7.5.18 (יצוין כי הוגשה תעודה קודמת אך בשל העדר פירוט הנתונים הוגשה תעודה נוספת) , מעלה כי הנתבע הבהיר את בסיס החוב דהיינו , אי תשלום דמי ביטוח בריאות בין השנים 2012-2016 וניכוי בשיעור 20% מקצבאות התובעת "בהתאם להוראות" . מהן אותן הוראות , מדוע הועמד שיעור הניכוי דווקא על 20%, לא הובהר כלל וכלל. נציגת הנתבע לא הפנתה להוראות אליהן התייחסה היא , ולא הובהר אלו שיקולים נשקלו בעת קבלת ההחלטה על שיעור הסכום אשר נוכה.

14. מקובלת עלינו טענת התובעת וגרסתה כפי שנשמעה בדיון אשר התקיים לפנינו (עמ' 5 לפ' ש' 6-8) וכן בתצהירה (סעיפים 5,7-8) לפיה פניותיה לנתבע לקבלת הסבר מדוע נוצר החוב ומדוע נוכה הוא בשיעור אשר נוכה , לא נענו. עיון בכיתוב המופיע בכתב ידה של התובעת על גבי מכתב הנתבע מיום 19.9.16 מעלה כי התובעת בקשה הסברים וכך נכתב על ידה: "מדוע הוצאתם את החוב הזה? מה עשיתי?.... אני מבקשת הסבר כיצד זה נוצר ".
במענה לשאלות התובעת נשלח מכתב הנתבע מיום 30.1.2017 בו נרשם כדלקמן:
" קיבלנו את בקשתך אין באפשרותנו לבטל חוב עבור ביטוח בריאות. החוב לתקופה אפריל 2012 ועד אוגוסט 2016". עמדת הנתבע החוזרת ומתבצרת בהחלטתו ללא מתן מענה או הסבר ולו קלוש לשאלות התובעת, הינה התנהלות ה מנוגדת לפעילות מנהל ציבורי תקין וההלכות הכלליות של המשפט המנהלי החלות על הנתבע. היה על הנתבע לנהוג משנה זהירות ולפעול על פי כללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי מתוקפם חב הוא חובה מוגברת של אמון, שקיפות, תום לב והגינו ת בעת קבלת החלטות הנוגעות למבוטחים, ודאי החלטה מסוג זה ובנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון בו מדובר בקיזוז מקצבת זקנה ממבוטחת ילידת שנת 1935 , המתקיימת מקצבאות האוצר.

15. אנו סבורים כי בנסיבות מקרה זה היה על הנתבע לשלוח ל תובעת הודעת חוב מפורטת בה יובהר מקור החוב , כיצד נוצר והסיבה בגינה נוכה השיעור אשר נוכה. עם זאת נבהיר כי חרף מחדלי הנתבע והתעלמותו מפניות התובעת, אין מדובר בחוב אשר יסודו אינו ברור שכן יונק קיומו מהוראות חוק ביטוח בריאות עליהן לא ניתן להתנות. לפיכך, אין מקום לביטול החוב אולם, יש לחייב את הנתבע בהוצאות התובעת אשר נגרמו בשל מחדליו ואופן הטיפול בעניינה ואף הובילו להגשת תביעה זו אשר רק במסגרתה ובאופן חלקי הובהרה עמדת הנתבע.

16. טרם סיום נבקש להתייחס למספר טענות אשר העלתה התובעת. אשר לטענת התובעת כי לא ניתנה לה זכות טיעון טרם קבלתה החלטה בעניינה ומנגד טענת הנתבע כי הפגם נרפא משעה שהועלתה הטענה בפני בית הדין - נבהיר כי לדעתנו היה על הנתבע לזמן את התובעת ולהסביר לה את מקור החוב, לשמוע עמדתה
ולבחון טענותיה בנושא. יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו בעבל (ארצי) 31278-09-16‏ ‏ מכלוף אלפונס - המוסד לביטוח לאומי‏ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 16.4.19) וכך נקבע:
"ככלל, המוסד מחויב לאפשר למבוטח לטעון את טענותיו, לרבות בנוגע לאופן ניכוי החוב, טרם קבלת ההחלטה, ולא לאחריה, וליזום את הפנייה אליו ולא להמתין כי המבוטח יפנה בהשגה על עצם הקיזוז מגמלאותיו. עם זאת, משהמערער לא טען בעניין זה בפני בית הדין האזורי והמוסד אף לא השיב לכך, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין לרבות גביית החוב רק לאחר הליכים משפטיים רבים אשר קבעו באופן חלוט את חובו של המערער, לא מצאנו לנכון ליתן סעד בקשר לכך והעניין יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות". בנסיבות המקרה דנן, על אף שהתובעת העלתה עניין זה והנתבע התייחס לטענה, שוכנענו כי משעה שמקור החוב וחישובו ברור הוא, אין בטענה זו בלבד כדי להוביל לביטול החוב אשר כאמור בדין יסודו, אל א יש להביאה במכלול השיקולים במסגרת פסיקת הוצאות לתובעת.

17. טרם סיום מצאנו להתייחס לטענת התובעת לעניין הפעלת סעיף 315. סעיף זה קובע כלל בסיסי לפיו המוסד רשאי לנכות סכומים ששולמו בטעות או שלא כדין מכל תשלום שיגיע מהמבוטח "בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב עם מצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין". בעת הפעלת הסמכות לנכות תשלומים שנוכו בטעות או שלא כדין על הנתבע להפעיל שיקול דעת הכפוף לביקורת שיפוטית (עב"ל (ארצי) 233/98 סבג - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע לה 683 (2000)). בעניינינו , אין מדובר בניכוי סכומים אשר שולמו בטעות או שלא כדין , אלא בניכוי סכומים אשר בדין היה על התובעת לשלם אולם עקב שגגה לא נגבו הם על כן, לא מצאנו כי הנתבע פעל שלא כדין עת קבע כי קיים חוב ביטוח בריאות. כאמור לעיל , הפגם אשר דבק בפעולות הנתבע עניינו בדרך התנהלותו מעת שהוחלט כי נוצר חוב , מבלי להבהיר לתובעת מדוע חבה היא בסכומים כלשהם, כיצד יגבו ובאיזה שיעור כל זאת, טרם יישום ההחלטה בדבר קיזוז כספים מקצבתה.

סוף דבר
18. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי אין להורות על ביטול החוב אשר יסודו באי תשלו ם ביטוח בריאות בין השנים 2012-2016. עם זאת , נוכח התנהלות הנתבע אשר התעלם מפניות התובעת וב קשותיה לקבלת הסבר בדבר מקור החוב וכן שיעור הניכוי מקצבתה, משלא זומנה היא לטעון כנגד כוונת הנתבע לקיזוז סכומים מקצבתה והבהרת מקור החוב, אנו מחייבים את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 6,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ט, (27 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג מעסיקים מר יוסי אביבי

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה

.