הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 32778-09-16

21 יולי 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (מעסיקים) – מר עמוס הראלי

התובעת
סעדיה אבו כאלד, ת.ז XXXXX057
ע"י ב"כ עו"ד ויסאם עומר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית תל אביב

פסק דין
תביעה להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח מר מטאווע מוחמד שעבאן ז"ל (ת.ז XXXXXX956) (להלן – המנוח) לצורך גמלת שאירים. הנתבע דחה תביעתה של התובעת במכתבו מיום 29.5.16 ועל כך התביעה שבפנינו.
עיקר התביעה
התובעת, ילידת 1978, והמנוח, שניהם בני העדה הבדואית, נישאו בשנת 1998 על פי כללי ההלכה המוסלמית והוכרזו כבעל ואישה ביום 20.11.98. מכיוון שהמנוח היה נשוי אותה עת לאישה נוספת ומחמת איסור פוליגמיה, נישואיהם לא נרשמו במרשם האוכלוסין .
התובעת והמנוח התגוררו יחד בבית משפחתו בלוד ונולדו להם ארבעה ילדים: זכריא (2000); נאדיה (2002); אימאן (2004) ופאטמה (2015) . ארבעת הילדים נרשמו במרשם האוכלוסין כילדיה של התובעת והם נושאים את שם משפחתו של המנוח.
ביום 9.7.2009 התגרשו התובעת והמנוח ואולם ביום 14.6.13 נישאו בשנית לפי כללי ההלכה האיסלאמית. ביתם הרביעית, פאטמה, נולדה לאחר נישואים אלו.
ביום 1.1.16 נהרג המנוח בפיגוע טרור בעת עבודתו כנהג מונית.
בהחלטה מיום 9.8.16 קבע בית הדין השרעי כי התובעת הינה אלמנתו של המנוח.
ההליך וגדר המחלוקת
התובעת הגישה תביעתה זו בטענה כי היא והמנוח ניהלו חיי זוגיות מלאים עד יום מותו. על אף העובדה שהמנוח היה נשוי לאישה נוספת, בפועל היה מגיע לדירת התובעת מדי יום ביומו, אכל בביתה, החזיק שם את חפציו והתובעת דאגה לצרכיו. מרבית זמנו אף היה נשאר ללון בביתה של התובעת והשניים השתתפו יחדיו באירועים משפחתיים וחברתיים ונסעו יחד לחופשות בארץ ובחו"ל. בני הזוג אמנם נפרדו עקב גירושים למשך 5 שנים אך לאחריהם נישאו בשנית וחזרו לחייהם המשותפים.
הנתבע טען כי התובעת והמנוח לא ניהלו חיים משותפים, לא התגוררו יחדיו ולא ענו על הגדרת ידועים בציבור. התובעת הצהירה בפני הנתבע לאורך השנים כי היא חיה בגפה וכי היא אם חד הורית. בשנת 2015 חתמו התובעת והמנוח על הסכם למתן תרומת זרע, כתוצאה ממנו – ולא כתוצאה של יחסי זוגיות - נולדה ביתם הרביעית.
בקדם משפט שהתקיים ביום 24.5.17 נקבע כי הפלוגתא הינה "האם בדין נדחתה תביעת התובעת לקצבת שאירים".
התובעת הגישה שלושה תצהירים ותיק מוצגים מטעמה. פרט לתצהיר התובעת הוגש תצהירו של מר יונס שעבאן ותצהירה של גב' זהבה אלקרינאווי – שניהם בני דודים של המנוח, אשר התגוררו בסמוך אליו.
הנתבע לא זימן עדים מטעמו אך הגיש את מוצגים נ/1-נ/5.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. יצוין כי סיכומי הנתבע הוגשו כבר ביום 20.11.18 אך עקב תקלה שפשרה לא ברור הובא התיק בפני המותב למתן פסק דין רק חודשים ארוכים לאחר מכן ומכאן העיכוב במתן פסק הדין. בית הדין מתנצל על כך בפני הצדדים.

טענות הצדדים בסיכומיהם
כעולה מסיכומי הנתבע הוא מאשר את טענת התובעת, כי נישאה למנוח ב-20.11.98 והתגרשה ממנו ביום 7.9.09, אז עברה להתגורר בדירת שיכון לבדה, למשך כארבע שנים. משכך, המחלוקת בין הצדדים הינה אך בשאלה האם לאחר שהתגרשו זה מזה בשנת 2099 , נישאו בשנית ו/או חזרו לנהל חיי זוגיות משותפים, העולים כדי ידועים בציבור.
הנתבע מסתמך בעיקר על בקשות שהגישה התובעת בין השנים 2009 ל-2015, בהם הציגה עצמה כאם חד הורית, או כמי שמתגוררת בגפה. בנוסף מפנה הנתבע לכך שבשנת 2015 נדרשה התובעת לתרומת זרע מהמנוח, דבר המלמד על העדר יחסי אישות בין השניים.
מנגד טענה התובעת, כי בשנת 2013 חזרה להתגורר עם המנוח ואישרה כי בעבר מסרה הצהרות שגוית לנתבע לצורך קבלת הטבות כספיות, להן ה ייתה זקוקה. הוכח באמצעות ראיות התביעה כי התובעת והמנוח חיו יחד כבני זוג עד ליום מותו ואף נולדה להם ילדה משותפת נוספת, לאחר שחזרו לחיות יחד. התובעת הסבירה כי נדרשו להפריה מלאכותית לנוכח בעיות פוריות שהתגלו וכי הסכם תרומת הזרע נדרש בשים לב לכך שלא היו רשומים כנשואים ועל פי דרישת בית החולים.
התובעת העידה ולא נסתרה, כי כאשר הגיע אליה חוקר המוסד לביטוח לאומי, בשבועיים לאחר פטירת המנוח, הוא הגיע בהפתעה בשעה 08:00 ומצא את חפציו של המנוח בביתה, חולצת עבודה מלוכלכת שלו, נעליו ובמשך שעתיים צילמו הכל. עדותה זו לא נסתרה.
הכרעה
סע' 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להן – החוק), במסגרת פרק יא' שעניינו "ביטוח אזרחים ותיקים וביטוח שאירים" קובע כי אלמנה היא מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו ובסע' 1 לחוק נקבע כי בגדר "אשתו" נכללת גם הידו עה בציבו ר כאשתו, אשר גרה עימו. סע' 252 לחוק קובע את גדרי זכאות האלמנה לקצבת שאירים.
באשר לריבוי הנישואים בחברה הבדואית נפסק:
"אשר למשפחה פוליגמית, שבה 'בעל' המשפחה גר במספר בתים (או אוהלים), יישום המבחנים של סעיף 1, במסגרת משפט הביטחון הסוציאלי, מחייב בדיקת נסיבות, כגון:נהאם בן הזוג מנהל משק בית משותף עם האשה; האם האשה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן, מחזיק בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית בו גרה האשה; מה מרחק הבית שבו גרה האשה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה הבן הזוג"
(דב"ע מט/04-10 פאטמה דיב אבולבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 339 (1989)).
כעולה מהאמור לעיל, עלינו להכריע במחלוקת האם במהלך שנת 2013, לאחר שנישאו בעבר, נולדו להם 3 ילדים ונפרדו לכ- 4 שנים, חזרו התובעת והמנוח להתגורר יחד ולחיות חיי שיתוף כבני זוג. מיד נבהיר, כי כלל הראיות שמונחות בפנינו מורות על קבלת התביעה ולפיכך כך נחליט. להלן נפרט נימוקינו.
גרסת התובעת הייתה אחידה ועדותה הייתה מהימנה. לפי עדותה, לאחר 9 שנות נישואים ולאחר שהמנוח נכנס לכלא, התגרשו ביום 9.7.09 ובעקבות כך עזבה עם שלושת ילדיהם את ביתם המשותף ועברה להתגורר בשיכון בלוד. ביום 14.6.13 נעתרה לתחנוניו של המנוח וחזרה להתגורר עימו בביתם, במתחם המשפחתי בו מתגוררים גם בני הדודים שהעידו מטעמה. לאחר חזרתם לחיים משותפים ניסו להיכנס שוב להריון וב-2015 נולדה ביתם הרביעית. לא הוצגה כל ראיה לסתור את גרסתה זו של התובעת. מנגד, עדי התובעת תמכו בעדותה: בת דודתו של המנוח העידה שגרה בסמוך לביתם המשותף וראתה אותו מגיע לשם לפחות ארבעה לילות בשבוע, כך העיד גם בן דודו. בחקירתו הנגדית אישר בן הדוד כי בתקופת הגירושים עברה התובעת להתגורר בגפה בדירת שיכון ולאחר מכן חזרה לגור במתחם המגורים המשפחתי (עמ' 10, ש' 24). שני בני הדודים לא נחקרו כלל על עדויותיהם באשר לתדירות שהותו של המנוח בדירתה של התובעת.
לא למותר לציין, כי כבני העדה הבדואית ולנוכח העדויות בדבר נשים נוספות למנוח, אין זה בלתי סביר כי למנוח היו מספר נשים ועל כן, גם תדירות לינה חלקית בדירתה של התובעת יכולה להעיד על קיום חיי זוגיות, בשים לב ליתר הנימוקים שנפרט.
חרף טענת הנתבע כי התובעת הציגה בפניו מצגים הסותרים את טענותיה בתביעתה דנן, לא הוצג בפנינו דיווח שנמסר לנתבע, שהוגש על ידי התובעת בשנת 2013 ואילך. המוצגים שהוצגו על ידי הנתבע בקשר עם תביעות התובעת לתשלומים מהנתבע, הינם לכל המאוחר משנת 2011 וראו:
נ/1 – תביעה למענק לימודים מיום 14.9.09, בה רשמה התובעת כי היא גרושה מ-9.7.09. יצוין, כי בשים לב למועד הגשת התביעה למענק לימודים הרי שהיא אינה סותרת את טענות התובעת בפנינו.
נ/2 – אישור הנתבע, מיום 19.5.11, לזכאות למענק לימודים למשפחה חד הורית. גם אישור זה אינו סותר את טענות התובעת בהליך דנן.
נ/3 – תביעה להבטחת הכנסה מיום 12.6.2001. בתביעה זו ציינה התובעת כי אבי בנה (זכריה) הינו המנוח, אם כי טענה כי אינו תומך בה כלכלית, בסתירה לטענותיה בפנינו כי בשנה זו הייתה נשואה לו והתגוררה עמו כאשתו.
משאישר הנתבע בסיכומיו את מעמדה של התובעת כאשתו/ידועה בציבור של המנוח עד לגירושיהם בשנת 2009 וכאשר כל שנותר לנו להכריע הוא בשאלה האם חזרו להתגורר יחד כידועים בציבור בשנת 2013 ועד יום מותו של המנוח, הרי שמוצגים אלו אינם מעלים או מורידים לצורך הכרעתנו. לא נסתר מעינינו כי בהחלטת הדחיה (נספח 10 לתצהיר התובעת) רשמה פקידת התביעות כי בתביעה משנת 2013 כתבה התובעת על המנוח "אני לא בקשר איתו", אך לא הוצגה בפנינו אותה תביעה, בכדי שנוכל לדון בה.
דווקא העובדה כי לאחר שנת 2013 לא הוצגה ולו תביעה אחת שהגישה התובעת בטענה כי הינה אם חד הורית, או חיה בגפה, תומכת בטענת התובעת כי ממועד זה גידלה את ילדיה בשיתוף עם המנוח ועל כן לא נזקקה לסיוע הנתבע.
התובעת ושני העדים מטעמה העידו כי בשנת 2013 כאשר חזרו להתגורר יחד, נערכה מסיבה גדולה, בהשתתפות שייח'ים. עדויותיהם לא נסתרו.
התובעת העידה כי הנתבע פרנס אותה בין היתר על ידי העסקתה בחברת המוניות בבעלותו והציגה תלושי שכר להוכחת טענתה (נספח 8 לתצהירה). הנתבע לא סתר את טענתה ואף לא הכחיש אותה.
התובעת העידה כי חוקר הנתבע הגיע לביתה בהפתעה וצילם את חפציו של המנוח לאחר ששהה זמן רב בדירתם. טענתה לא נסתרה על ידי הנתבע. לא למותר לציין כי החלטת הנתבע שלא להציג בפנינו את חומרי החקירה חמורה כשלעצמה ומקימה חזקה כי חומר זה היה פועל לטובת התובעת (ראו גם סע' 14 לכתב ההגנה). בהקשר זה מצאנו לנכון להזכיר לנתבע כי תפקידו אינו "לנצח" בהליכים משפטיים אלא לוודא כי מבוטחים יקבלו זכויות המגיעות להם על פי דין. ככל שחקירה שעורך הנתבע מעלה כי יש בסיס לתביעתו של מבוטח – ראוי היה כי יפעל בהתאם לממצאים ולחלופין, אם הוא סבור כי חומר החקירה פועל כנגד קבלת התביעה - יציג אותו בפני בית הדין על מנת לאפשר פסיקה צודקת והוגנת. במקרה הנדון בחר הנתבע שלא להציג את חומר החקירה בפני בית הדין, אך גם לא לאשר את התביעה ולדידנו יש פגם בהתנהלות כאמור.
משנמצאו חפציו של המנוח בדירת התובעת, הדבר תומך בעדותה כי התגוררו יחד.
אין חולק כי לתובעת ולמנוח היו ארבעה ילדים משותפים. שלושה מהם נולדו במהלך נישואיהם הראשונים והרביעית נולדה בשנת 2015, כחצי שנה לפני מותו של המנוח. הנתבע אינו מכחיש כי פאטמה, הילדה הרביעית, הינה ביתו של המנוח, אלא טוען כי נולדה מתרומת זרע, דבר המעיד על אי קיום יחסי אישות. התובעת טענה בהקשר זה, כי תרומת הזרע נדרשה במסגרת טיפולי פוריות שעברו היא והמנוח כבני זוג, לאחר שחזרו להתגורר יחד, וכי הסכם תרומת הזרע נדרש מחמת אי רישומם כנשואים ועל פי דרישות בית החולים (סע 11-13 לתצהיר התובעת; עמ' 8, ש' 11-27). לתצהיר התובעת אף צורפו בדיקות זרע שנערכו למנוח בשנים 2012-2013 והן תומכות בטענות התובעת, כי חזרה להתגורר עם המנוח בשנת 2013, כי נדרשו טיפולי פוריות לצורך לידת בית הרביעית ובהקשר זה יש לראות את תרומת הזרע.
בהחלטת בית הדין השרעי מיום 9.8.16 (נספח 7 לתצהיר התובעת) נדחתה התנגדותה של היבה מחמד ג'אדה (בעדויות הוזכרה כאשה השלישית של המנוח) ונקבע כי התובעת הינה אלמנת המנוח החל מתאריך 14.6.1 3 ועד ליום מותו ב- 1.1.16. בהחלטה נרשם כי אף המתנגדת הודתה במפורש בקיום הזוגיות בין המנוח לבין התובעת והודתה במפורש כי הילדה פאטמה נולדה לתובעת ולמנוח.
סוף דבר – כלל הנימוקים שפורטו לעיל, מצביעים על כך כי התובעת והמנוח אכן חזרו להתגורר יחד כבני זוג בשנת 2013 ואף נולדה להם ילדה נוספת לאחר מכן. הנתבע לא הציג ולו ראיה אחת לסתור זאת. משכך, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי התובעת עונה על הגדרת "ידועה בציבור" של המנוח במועד פטירתו וזכאית לקצבת שאירים על פי דין .
הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 5,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ט, (21 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מיכל נעים דיבנר
שופטת

מר עמוס הראלי
נציג ציבור מעסיקים