הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 31005-07-17

28 יולי 2019

לפני:
כב' השופט יצחק לובוצקי - שופט בכיר

התובע
פנחס כהן
ע"י ב"כ עו"ד רונית מאור קשלס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עמנואל דניאלי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה לקביעת גודל רכב (ניידות) ; החלטה מיום 3.4.17 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערער רכב מתאים מסוג "שברולט מליבו".

העובדות הרלוונטיות:

המערער, יליד 1953, חולה במחלת הפוליו ומוכר כמוגבל בניידות בשיעור 80% מזה שנים רבות. בהתאם מקבל מהנתבע הטבות על פי "הסכם הניידות".
אין חולק כי המערער זקוק ומשתמש בכיסא גלגלים.
במהלך השנים, הגיש המערער מספר תביעות להטבות מכוח הסכם הניידות, ועמד בפני מספר ועדות לגודל רכב.
ביום 17.1.17 דנה וועדה לגודל רכב מדרג ראשון, בעניינו של המערער וקבעה כי הרכב המתאים למערער הוא "...מסוג סוזוקי ויטרה שבו ניתן להתקין רובוט ובו מפתח הדלת וגובה הכניסה זהים לרכב מסוג סוזוקי גרנד ויטרה שברשותו . לציין כי ברכב האמור קיים מרחב פנים מתאים ופתח כניסה רחב ומקום לאחסון כסג ע"י רובוט" (פרוטוקול הוועדה מדרג I צורף כנספח ד' לכתב הערעור) . המערער (הגיש ערר) על החלטה זו.

ביום 3.4.17 התכנסה הוועדה נשוא הערעור הנוכחי. הוועדה בדקה את התובע בדיקה גופנית, בדקה את ההתאמה של 4 רכבים וקבעה: "לאחר בדיקה בשטח מבחינת הרכבים שנבדקו הוועדה מאשרת את הרכב המתאים והזול מבין הרכבים שנבדקו וזאת לאחר בדיקת כניסה ויציאה לאור המגבלה של רגלו השמאלית ותא מטען עם מקום לאחסון כס"ג ואפשרות להתקנת מתקן הרמה לכס"ג.
המלצת הוועדה על רכב מסוג: "שברולט מליבו". "

כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

לטענת המערער, הוועדה כלל לא התייחסה לעניין אחסון כיסא הגלגלים בתא המטען, והאם הוא נכנס לרכב שהומלץ. לטענתו, אין קביעה ברורה של הוועדה לפיה כיסא הגלגלים של התובע אכן נכנס לרכב שהומלץ, כאשר בפועל על מנת שהתובע יכניס את כיסא הגלגלים לתא המטען, עליו לפרק את גלגלי הכיסא, כל זאת בגילו המתקדם ובנכותו הקשה.

בנוסף טוען המערער, כי גובה מושב הנהג ברכב שאושר, נמוך במיוחד, דבר המקשה על יו את הכניסה לרכב. בהקשר זה, לא תוארה בפרוטוקול כניסת המערער לרכב שהומלץ ולא תוארו מידות הרכב, וכל שנאמר הוא באופן כללי כי הרכב דומה לרכב שברשותו.
כמו כן טען המערער, כי גובה הרכב שאושר עם התקן הגגון, אינם מאפשרים לו כניסה לחניון בניין המגורים שלו, כמו גם חניונים וקניונים מסוימים , ובכך יוגבל חופש התנועה שלו.
לאור האמור, טוען המערער כי יש להשיב את עניינו לוועדה על מנת שתבחן האם ניתן להכניס את כסה"ג של המערער לתא המטען, והאם כניסתו לרכב מתאימה לצרכיו ומגבלותיו, תוך תיאור הבדיקה ומידות הרכב ביחס למערער/ לכסה"ג , ולנמק את קביעתה.

לטענת הנתבע, לא נפל כל פגם בסבירות החלטת הוועדה. הוועדה בדקה את המערער והתייחסה במפורש לגילו ומצבו הרפואי. הוועדה ביצעה בדיקה יסודית עם המערער לגבי כל הרכבים המצוינים בפרוטוקול, ואף פירטה זאת . המערער לא הציג כל חוות דעת מומחה שתתמוך בטענותיו בעניין אי התאמת רכב זה או אחר למצבו הרפואי.
לאחר הגשת התביעה ניתן גם מענה למיקום כסה"ג של המערער ועל אף האמור, בחר המערער להמשיך בניהול ההליך.
טענתו של המערער בעניין התקנת מתקן כסה"ג בגג הרכב, הנה הרחבת חזית שלא נטענה בפני הוועדה ודינה להידחות.

הפלוגתא שנקבעה (ר' החלטה מיום 12.6.18), הנה: "האם בדין נקבע ע"י הוועדה מ- 3.4.17- הרכב המתאים לתובע".

דיון והכרעה:

אקדים ואציין כי החלטתי לקבל את הערעור במרביתו, כדלקמן:

סמכות הוועדה לגודל רכב מעוגנת בהוראות סעיף 9 להסכם הניידות, אשר זו לשונו:
 
"9. רכב מיוחד
(א)       (1) מוגבל בניידות הזכאי להלוואה עומדת, שהמכון קבע לגביו כי מטעמי בריאות או מבחינה גופנית או מאת הגבלותיו בנהיגה (להלן – צרכים מיוחדים), הוא זקוק לרכב מיוחד, יהיה הרכב הקובע לגביו, לענין תוספת ג' להסכם זה, הרכב שקבע המכון בכפוף לאמור בפסקה (2).
(2) הרכב שיקבע המכון לענין פסקה (1) יהיה הרכב שמחירו כולל מסים, לרבות מסים החלים על האבזרים, הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות.
            (ב)        המכון יקבע את הרכב הקובע לענין סעיף (א) כדלקמן:
(1) רופא ומומחה טכני מטעמו של המכון, יקבעו את הצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות וכן את סוג ודגם הרכב, הקיים בישראל, המתאים לצרכים המיוחדים האמורים;
(2) הרופא והמומחה הטכני ינמקו בכתב את החלטתם ויפרטו את תכונות סוג ודגם הרכב שקבעו המתאימות לצרכים המיוחדים."

לעניין הוועדה לגודל רכב וכן ועדת ההשגה עליה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי הוועדות מהוות גוף מקצועי אשר תפקידן לבדוק את המוגבלים בניידות. בהתאם, הוסמכו הוועדות לקבוע את הרכב המתאים, ואת האביזרים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים ובהתאם לתנאים המפורטים בהסכם הניידות (ר' עב"ל 58344-07-12 צברי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28/1/14, עב"ל 18559-07-10 המוסד לביטוח לאומי – דועא, מיום 5/12/11, דב"ע נב/0-84 הזנפרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 301 1993).
 
בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין יתערב בהחלטות המכון, כאמור בסעיף 9 להסכם הניידות, רק במידה והחלטת המכון חורגת מהוראות הסכם הניידות, ממתחם הסבירות או שניתנה שלא בדרך המקובלת ושלא בתום לב (ר' עב"ל 18559-07-10 שלעיל).
 
עיון בפרוטוקול הוועדה שבערעור, מעלה כי הוועדה בדקה את המערער בדיקה פיזית ופירטה ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה היתה מודעת ואף התייחסה לגילו ולמצבו הרפואי (ר' שם בפרק רקע רפואי ואילך).
הוועדה ערכה בדיקת התאמה לתובע עם ארבעה (4) רכבים, הן הרכב שברשות התובע והן רכבים נוספים, כולל הרכב שבסופו של יום מצאה כמתאים (שברולט מליבו) ופירטה ממצאיה בפרוטוקול.

אשר לטענת המערער בעניין גובה מושב הנהג ברכב שאושר, הרי שעניין זה מצוי בתחום סמכותה המקצועית של הוועדה וזו קבעה כי הרכב שאושר מתאים למגבלותיו של המערער.

עם זאת, אני מוצא כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה על מנת שתבדוק, תדון ותתייחס לטענות המערער בקשר להתאמת כיסא הגלגלים לתא המטען ברכב שאושר. כאמור, המערער טוען כי ברכב שאושר, יש צורך לפרק את גלגלי
הכיסא בו הוא משתמש לצורך אחסונו בתא המטען.

מאחר והדיון מוחזר לוועדה בשאלה זו, אני מוצא לנכון גם להורות לוועדה לבחון את טענת המערער לעניין מגבלת גובה הרכב בצירוף מתקן הרובוט שאושר לו. כאמור, טוען המערער, כי הרכב שאושר בצירוף מכשיר הרובוט, אינם מאפשרים לו כניסה לחניון בניין המגורים בו הוא מתגורר, כמו גם גישה לחניונים/קניונים שונים, דבר המגביל את ניידותו.

סוף דבר:

הערעור מתקבל, כמפורט לעיל.

אין צו להוצאות (מאחר והתובע היה מיוצג ע"י הסיוע המשפטי).

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ט, (28 יולי 2019), בהעדר הצדדים.