הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 29660-11-15

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה
נציג ציבור עובדים מר איתן סלע
נציג ציבור מעסיקים מר מרדכי מנוביץ

התובע
כאלד חרב
ע"י ב"כ עו"ד אמיר משה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הררי

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה מיום 13/3/14 בה נפגע בכתף שמאל, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. בישיבת 12/12/16 הובהר כי מדובר בשתי פגיעות נטענות. אחת מיום 13/3/14 שגרמה לנזק אורטופדי ושניה מיום 20/7/14 שגרמה לארוע מוחי.

3. בהתאם להודעת הנתבע, הוכח קיומן של שתי הפגיעות הנ"ל ונותרה שאלת הקשר הסיבתי בין מחלותיו של התובע לבין הפגיעות.

ארוע מוחי
4. על פי החלטה מיום 27/11/17 מונה פרופ' קרני ארנון כיועץ מומחה רפואי, לעניין הקשר הסיבתי בין ארוע חריג בעבודה מיום 19/7/14 לבין הארוע המוחי שארע לתובע.

5. אלה העובדות שהופנו למומחה:

א. במהלך חודש אפריל 2014 ביצע התובע עבודת תיקון למלגזה עבור לקוח. בתאריך 19.7.14 קיבל התובע שיחת טלפון מהלקוח – כאשר הלקוח היה טרוד וכועס, הלקוח טען כי מנועי המלגזה בעסקו פסקו מלפעול. התובע הגיע בצהריים באותו היום לבדוק את המלגזה – וגילה כי בעקבות התיקון שביצע נשרפו המנועים ויש צורך בהחלפתם, וזאת בעלות של כ – 20,000 ₪ להערכת התובע. התובע נלחץ מאוד כיוון שחש אחריות גדולה כלפי הלקוח מצד אחד, ומצד שני מדובר בתיקון עליו שולם לו כ – 9,0000 ₪ בלבד, כך שבעקבות הצורך בהחלפת המנועים לא רק שלא ירוויח על תיקון המנוע אלא יגרם לו נזק כלכלי עצום, שכן יהיה עליו לשאת בעלות רכישת מנועים חדשים.

ב. בבדיקה מצא התובע כי עליו להגיע יחד עם עובד נוסף לצורך פירוק המנועים לשם החלפתם.

ג. התובע לא הצליח להירדם כלל במהלך אותו הלילה, בשל הלחץ בו היה, חש טרוד ולחוץ, כאשר הלקוח התקשר אליו בשעות הערב כ- 4 פעמים ודרש תיקון המלגזה, שכן הדבר משבית את העסק שלו.

ד. למחרת בבוקר – 20.7.14 – התקשר הלקוח אל התובע פעם נוספת, ודרש תיקון המלגזה, שכן הדבר משבית את העסק שלו. התובע הרגיש לחץ רב בעקבות המצב אליו נקלע ושיחות הטלפון הרבות מהלקוח, ובפרט בשל המשמעות הכלכלית של הדבר.

ה. לאחר ששוחח עם הלקוח כאמור, ותוך כדי נהיגה לכיוון בית העסק של הלקוח לצורך פירוק ואיסוף המנועים לשם החלפתם, יחד עם העובד שלו, איבד התובע שליטה על רגליו וידיו, וכתוצאה מכך איבד שליטה על הרכב – כאשר בסופו של דבר הרכב נעצר במרכז מעגל תנועה.

ו. לאחר שהרכב נעצר התובע לא הצליח לפתוח את דלת הנהג על מנת לצאת מהרכב וכן לא הצליח לעמוד על רגליו. עובד של התובע שהיה עמו ברכב החזיק אותו ועזר לו להיכנס בחזרה לרכב. התובע לא הצליח להוציא אף קול מפיו, כאשר העובד ניסה לשוחח עימו אך התובע לא הצליח לענות לו, התובע חש בלבול, סחרחורות, אי יציבות, קושי בדיבור, תחושת כבדות, חולשה כללית, חוסר שליטה ביד ורגל שמאל וחוסר תחושה בצד ימין של הפנים.

ז. התובע נבדק בקופ"ח כללית ומשם פונה באמצעות אמבולנס אל ביה"ח אסף הרופא.

6. אלה השאלות שהופנו למומחה:
מהו הליקוי ממנו סובל התובע?
האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?
האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע?
ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה:
האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

7. להלן חוות דעת המומחה שהתקבלה ביום 13/11/17:

"דיון
מר חרב סבל מגורמי סיכון מרובים לשבץ מוחי בכלל זה סכרת, יתר לחץ דם ועישון. ב-20.7.2014 סבל מחולשה כללית סחרחורת וכבדות בדיבור אשר עד הגעתו למיון השתפרו באופן חלקי, יחד עם זאת בבדיקת ה-CT נמצא ממצא שיכול להתאים לאוטם לקונרי פרי אינסולרי, שיש בו אולי להסביר את ההפרעה בדיבור, בהמשך אותו היום עם העברתו למחלקה פנימית חלה החמרה בתפקודו והופיעה חולשה בפלג גוף שמאל וכן הפרעת תחושה בפיזור דומה. אירוע זה אינו קשור לממצא ב- CT ראש – היות לא ניתן להסבירו על פיו. החולשה בפלג גוף שמאל יכולה לקרות עקב ממצא בהמיספרה הימנית.

לא ברור מדוע מר חרב לא עבר אז ומאז בדיקה על ידי נוירולוג ולא עבר עוד הדמיה מוחית באפשרות של אירוע מוחי נוסף. קשה גם שלא להתרשם מכך שבשום מקום בתיק הן באסה"ר והן ב"שמואל הרופא" לא עמדו על הבעייתיות ונראה שהחולשה בפלג גוף שמאל יוחסה בטעות לממצא המתואר ב-CT ראש שבוצע בהיותו בחדר מיון אסה"ר. לכן נשאלת השאלה האם מר חרב עבר שני אירועים מוחיים ב-20.7.2014 בהפרש של מספר שעות? לאחר האשפוז בשיקום הוא נותר עם הפרעה תפקודית (27.7.2014). בבדיקתו ע"י אורטופד (ד"ר ספון) ב-22.3.2015 – לא התרשם מחוסר נוירולוג י או תחושתי בגפה (יד שמאל – א.ק.).

בסיכום האירועים הנוירולוגים – מר חרב סבל מכבדות בדיבור כשבמקביל ממצא תואם לשבץ מוחי. מעבר לכך חולשה בפלג גוף שמאל עם הפרעה תפקודית שלא אושרה על ידי בדיקה של נוירולוג או בדיקת הדמיה מוחית היות שאלו לא התקיימו. השאלה שעומדת על הפרק הינה באם יתכן שמצב הדחק הנפשי ממנו סבל היה בו להאיץ את אירוע/י השבץ מהם סבל. אמנם מר חרב סבל מגורמי סיכון מרובים להופעת שבץ אשר העמידו אותו בסיכון גבוה ללקות בשבץ מוחי. יחד עם זאת דחק נפשי חריג ידוע ומוכר כזרז להופעת שבץ. ראוי לציין כי מר חרב לא סבל משבץ מוחי בזמן אחר מעבר לנסיבות של הדחק הנפשי, דבר שתורם לסברה כי הדחק הנפשי השפיע בצורה משמעותית על עיתוי הופעת השבץ.

סיכום
לאור הנכתב לעיל ובהתאם לשאלות בית הדין להלן תשובותיי:
א. התובע סבל מהפרעה בדיבור עקב שבץ מוחי, וכן מחולשה והפרעת תחושה בפלג גוף שמאל אשר כנראה נבעה משבץ מוחי נוסף.
ב. התובע עבר לפחות אירוע מוחי אחד ב-20.7.2014.
ג. לאור האמור לעיל אני סבור כי סביר יותר להניח כי אלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו שחל האירוע המוחי היה נדחה לפרק זמן מאוחר, אם בכלל".

8. ביום 15/2/18 נשלחו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

א. בחוות דעתך קבעת שבחודש יוני 14', חודש בלבד לפני הארוע החריג, סבל התובע מסחרחורת והתעלפות. על רקע גורמי הסיכון אותם פירטת בחווה"ד, האם ייתכן כי הסימפטומים שתוארו לעיל בישרו על בואו של ארוע מוחי? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

ב. בחוות דעתך קבעת כי ממצא של אוטם לקונרי משמאל נתגלה בבדיקת CT מוח ביום אשפוזו של התובע האם נכון שממצא זה עשוי להעיד על התרחשות ארועים מוחיים בעבר, אף שאלה לא קיבלו ביטוי קליני כדוגמת הארוע הנוכחי? האם ממצא זה עשוי להעיד על כך שהארוע מיוני 14', למשל, היה ארוע מוחי? אם לא, אנא נמק מ דוע לא.

ג. הנך מופנה לכך שגורמי הסיכון, עליהם עמדת בחווה"ד, טופלו רק באופן חלקי לפני הארוע החריג. האם היה בכך משום הגברת הסיכון ללקות בארוע מוחי, כך שהתובע היה עלול ללקות בו בכל מועד שהוא? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

ד. לאור האמור בשאלות א'-ג', האם יש שינוי במסקנותיך לעניין עיתוי הארוע המוחי והקש"ס בינו לבין הארוע החריג? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

9. להלן תשובת המומחה שהתקבלו ביום 28/2/18:

"א. כאשר סחרחורת הינה סימפטום של הפרעה בזרימת הדם, כמו במצב שמהווה סימן מקדים לשבץ או למעשה אירוע מוחי חולף, הרי שמדובר בבעיה שמקורה במערכת כלי הדם האחורית של המוח. התעלפות אינה נובעת בדרך כלל מאירוע מוחי חולף אולם גם אם נעלה אפשרות כזו על דעתנו, הרי אירוע כזה ינבע גם הוא מבעיה שמקורה במערכת כלי הדם האחורית של המוח.
האירועים המוחיים מהם סבל מר חרב נבעו היו בטריטוריה של מערת כלי הדם הקדמית של המוח. מכאן שאירוע הסחרחורת והתעלפות לא היה סימן מקדים לאירועים המוחיים.

ב. מיקום האוטם הלקונרי האמור מתאים עשוי להסביר את הפרעת הדיבור ממנה סבל מר חרב ב-20.7.2014. בפענוח הבדיקה מצוין כי הממצא יכול להתאים לאוטם לקונרי. אמנם אין התייחסות באם מדובר באוטם טרי או לאו. כפי שציינתי בתשובה לשאלה הקודמת מיקום הפגיעה לא יכול להסביר את האירוע מיוני 2014.

ג. אכן מר חרב היה חשוף לגורמי סיכון לשבץ מוחי. גורמי סיכון אלו הם הסיבה לכך שהינו סובל ממחלה בכלי הדם המוחיים ולכך שהוא בעל סיכון ללקות בשבץ. יחד עם זאת לחץ נפשי חריג מוכר כזרז להופעת שבץ מוחי. כאשר עושים בדיקת CT ראש למטופלים שסובלים מגורמי הסיכון הווסקולרים (סכרת, יתר לחץ דם, עישור בעבר) מוצאים לא אחת שמוחם עבר אירועי איסכמיה מוחית מבלי שהמטופל חש בכך. לו זה היה מצבו של מר חרב או אם היה עובר כבר אירועים מוחיים לפני האירוע ביולי 2014 או לאחריו, הרי שברור היה כי גורמי הסיכון הובילו למצב בו המטופל עלול לסבול משבץ גם ללא זרז נוסף. אולם היות והאירוע חל בסמוך לחשיפה ללחץ הנפשי החריג והיות שלחץ נפשי חריג מוכר כזרז לשבץ והיות שלא סבל עד אז מאירועים מוחיים כפי שמראה זו בדיקת CT ראש וגם לא מאז ברמה הקלינית (לא הוצגה הדמיה מוחית נוספת) הרי שסביר כי ללחץ הנפשי היה תפקיד מזרז לבואו של שבץ המוח. בנסיבות אלו אינני יכול לקבוע כי האירוע היה קורה בכל מקרה במועד סמוך אחר .

ד. לאור תשובותיי לעיל אינני מוצא מקום לשנות מסקנותיי לעניין עיתוי האירוע המוחי והקשר הסיבתי".

10. על אף חוות הדעת הברורה של המומחה, סירב הנתבע להכיר בפגיעה והגיש סיכומים בכתב.
עמדת הנתבע אינה ברורה נוכח אמירות מפורשות של המומחה:

"... דחק נפשי חריג ידוע ומוכר כזרז להופעת שבץ. ראוי לציין כי מר חרב לא סבל משבץ מוחי בזמן אחר מעבר לנסיבות של הדחק הנפשי, דבר שתורם לסברה כי הדחק הנפשי השפיע בצורה משמעותית על עיתוי הופעת השבץ".

וכן:
"... אם היה עובר כבר אירועים מוחיים לפני האירוע ביולי 2014 או לאחריו, הרי שברור היה כי גורמי הסיכון הובילו למצב בו המטופל עלול לסבול משבץ גם ללא זרז נוסף. אולם היות והאירוע חל בסמוך לחשיפה ללחץ הנפשי החריג והיות שלחץ נפשי חריג מוכר כזרז לשבץ והיות שלא סבל עד אז מאירועים מוחיים כפי שמראה זו בדיקת CT ראש וגם לא מאז ברמה הקלינית (לא הוצגה הדמיה מוחית נוספת) הרי שסביר כי ללחץ הנפשי היה תפקיד מזרז לבואו של שבץ המוח. בנסיבות אלו אינני יכול לקבוע כי האירוע היה קורה בכל מקרה במועד סמוך אחר."

11. נוכח אמירות אלה, אשר עולה מהן כי המומחה מצא שהדחק הנפשי תרם תרומה משמעותית לקרות הארוע מוחי, במועד שארע, הרי שיש לקבל את התביעה.

12. ארוע מיום 13/3/14
בעניין זה מונה מומחה/יועץ רפואי ד"ר אסא לב אל.
להלן העובדות שהופנו למומחה:

א. ביום 13/3/14 נפגע המערער במסגרת עבודתו כמכונאי.
ב. התאונה ארעה בעת ניסיון הרכבת גלגל אחורי של טרקטור, כאשר הטרקטור היה מורם עד ג'ק בגובה של כ- 80 ס"מ. המערער הרים את הגלגל, אשר שוקל כ- 120 ק"ג, הניח אותו במקומו ובעת שניסה להרכיב אותו בחזרה החליק הגלגל ממקומו ונפל לרצפה. המערער ניסה למנוע נפילת הגלגל אך הגלגל נפל תוך כדי הניסיון להחזיקו ולהחזירו למקום וכל משקל הגלגל היה על יד שמאל של המערער. תוך כדי כך נחבל המערער בגפה השמאלית ובעיקר בכתפו".

14. להלן השאלות שהופנו למומחה:
"א. מהי מחלתו של התובע בתחום האורטופדי, ביד שמאל.
ב. האם קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע האמור, לבין הפגיעה בעבודה מיום 13/3/14, כמתואר לעיל.
ג. האם השפעת הארוע על מחלתו של התובע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. ככל שהתשובה חיובית – מהם אותם גורמים".

15. להלן חוות דעת המומחה שהתקבלה ביום 14/5/18:

"א. התובע לקה בכתפו השמאלית בתסמונת שרוול המסובבים (להלן תש"מ). מדובר במחלה ניוונית של הגידים של קבוצת השרירים המסובבים את הכתף. הפגיעה הנפוצה ביותר היא פגיעה בגיד השריר סופראספינטוס. אופן הפגיעה בגיד הינו חיכוך חוזר על עצמו בעת תנועה בין קצה הגיד לבין הקשת האק רומיוקלויקולרית. החיכוך הזה, הנקרא "התנשות" או "צביטה" מתרחש בעת ביצוע תנועה של פישוק ושל סיבוב פנימי של מפרק הכתף. "הקשת האקרומיוקלויקולרית" היא השליש הקדמי של זיז האקרומיון, הקישור הקורקואקרומיאלי, זיז הקורקואיד והמפרק האקרומיוקלויקולרי. הנפגע השכיח ביותר הנו הגיד של השריר סופראספינטוס. המגע החוזר בין הגיד לקשת הנ"ל גורם לפציעה וקרעים של סיבי הגיד ואלו מתרחבים לעיתים קרובות לכדי קרע שלם. התמונה הקלינית של תש"ם היא כאב בהנעת הכתף, במיוחד בפישוק עם סיבוב פנימי, והגבלת טווח תנועה של הכתף.
הממצאים הדימותיים המאששים את האבחנה הקלינית הנם נזק לגיד הנ"ל, ובמקרים מתקדמים אף נזק לגידים אחרים שבשרוול המסובבים, הסתיידות של הגיד והצטברות נוזל סביב הגידים. ראוי לציין שקרע של גיד הסופרספינטוס אינו סימפטומי תמיד. למעשה ידוע כי ב- 50% מן הסובלים מתש"מ ימצא קרע גם בכתף השניה שאינה כואבת. זאת ועוד בסקרים של אוכלוסיות גדולות של נבדקים שאינם סובלים מכאב כתף נמצא כי באחוז מסויים יש קרע של הגיד הנ"ל. נפיצותו של הקרע שאינו מכאיב עולה עם הגיל.

ב. מממצאי בדיקות הדימות ניתן ללמוד ולקבוע בוודאות כי קיימים היו אצל התובע שינויים ניווניים של גיד הסופראספינטוס קודם לתאונה. אין בחומר הרפואי שלפני ראיה לכך כי הוא סבל מכאב בכתפו קודם לתאונה. בסיכומי ביקור שנרשמו לאחר התאונה ועד 18.7.14 נרשם כי התובע התלונן על כאב בכתף שמאל מזה מספר חדשים לפני הביקור.

בסיכום ביקור מ- 7.4.14 נרשם: "כאב כתף שמאל מזה מספר שבועות ללא סיפור של טראומה". בסיכום ביקור מ- 23.5.14 נרשם: "לדבריו נפגע במהלך עבודתו כשהרים חפץ כבד.
בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מ- 23.5.14 נרשם: "מספר שבועות כאב כתף שמאל לדבריו נפגע בעבודה כשהרים חפץ כבד".

התובע לקה ב- 18.7.14 בשבץ מוחי שפגע בפלג גופו השמאלי. מכיוון שאירוע מוחי מלווה לעיתים קרובות בכאב והגבלת תנועה בכתף בצד הפגוע לא ניתן להתייחס לרישומי הביקור שלאחר האירוע המוחי, ככל שהם מתייחסים למצב כתפו השמאלית של התובע, כראיות לגבי המחלה בכתפו.

התובע היה מכונאי רכב. מקצוע זה מהווה גורם סיכון ללקות בתש"מ בשל העובדה שמלאכתם נעשית – מעשה יום יום – כשהם מחזיקים את ידיהם מעל הראש. דרך הווצרות המחלה במקרה כזה היא במנגנון של מיקרוטראומה. אי אפשר לטעון כי התובע לקה במחלה לפני התאונה מאחר שאין עדות לכך שסבל מכאב והגבלת תנועה קודם לתאונה.

לאור כל אלה, ולאור הקביעה בהחלטת בית הדין מ- 14.3.18 שהתובע נפגע במסגרת עבודתו כמכונאי אין לי אלא להסיק שיש קשר סיבתי של החמרה במצב הכתף, שהיתה כבר מועדת לפורענות, ובין התאונה ב- 13.3.14.

ג. בהתאם לתשובתי לשאלה קודמת אני קובע כי השפעת האירוע של מחלתו של התובע אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים והכוונה היא לגורמי הסיכון ללקות במחלה עקב מקצועו".

16. ביום 24/7/18 נשלחו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:
"א. הנך מופנה לכך כי מונית לבחון קש"ס בין ארוע תאונתי מיום 13.3.14 ובין מצב יד שמאל של התובע בלבד. אין בתיק זה טענה לענין מיקרוטראומה ולא נקבעו עובדות המשמשות תשתית לאפשרות של מיקרוטראומה. לאור זאת, אנא דון מחדש בשאלת הקש"ס לענין ארוע תאונתי בלבד.
ב. בתשובה א' לחווה"ד כתבת כי קרע בגיד אינו תמיד סימפטומטי ולעיתים מתגלה בכתף שכלל לא כאבה. האם לאור זאת ייתכן כי הקרע נגרם לפני הארוע אולם לא היו לו סימפטומים? אם לא, אנא נמק מדוע לא.
ג. בתשובה ב' הנ"ל כתבת כי ביום 7.4.14 נרשם שהתובע סובל מכאבים במשך מס' שבועות ללא סיפור של חבלה. לאור זאת האם נכון לומר כי הכאבים החלו לפני הארוע, ועל כן לא שוייכו לחבלה (בניגוד לרישומים אחרים, כגון מיום 23.5.14, שציטטת בחווה"ד)? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

ד. האם נכון ששינויים ניווניים כגון אלו שהתגלו אצל התובע – ולדבריך קדמו לארוע אופנייניים לגילו, ולאו דווקא נובעים עקב טראומה כלשהי? אם לא, אנא נמק מדוע לא".

17. ביום 7/1/19 התקבלו לתיק תשובות המומחה כדלקמן:
"א. לדעתי האירוע התאונתי לא גרם למחלה בכתפו של התובע אלא להחמרתה.
ב. כפי שציינתי בתשובתי הליקוי בכתפו של התובע היה תסמונת שרוול המסובבים (להלן תש"מ). הקרע הנו תוצאה (סיבוך) של המחלה ולא סיבתה. הכאב בהנעת הכתף נגרם על ידי התש"מ שתוארה על ידי בחוות דעתי. בהחלט יתכן שהקרע אירע לפני התאונה והיה אסימפטומטי. יתר על כן יש סיכוי של 50% למצוא קרע של אותו גיד גם בכתף הימנית .
ג. אכן ניתן להסיק שהתובע הלין על כאב בכתף שמאל לפני האירוע ולכן לא נקשרו לחבלה.
ד. אכן שינויים ניווניים של שרוול המסובבים, שכיחותם עולה עם הגיל".

18. אף בנושא זה סירב הנתבע להכיר בפגיעה לאחר חוות דעת המומחה ובחר להגיש סיכומים. זאת למרות אמירה מפורשת ומנומקת של המומחה, שלפיה הארוע בעבודה, שאליו לא היתה מחלוקת, גרם להחמרת מצב הכתף אצל התובע.
המומחה מציין במפורש שהכתף היתה פגועה עוד קודם לארוע, אך יחד עם זאת קבע כי הארוע בעבודה גם להחמרת מצב ולדבריו:

"השפעת האירוע של מחלתו של התובע אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים והכוונה היא לגורמי הסיכון ללקות במחלה עקב מקצועו".

19. סוף דבר
התביעה על שני רכיביה, מתקבלת.
הארוע המוחי מיום 20/7/14 והתאונה בעבודה מיום 13/3/14, מוכרים כפגיעות בעבודה.

20. בשים לב להליכים בתיק, ולסירוב הנתבע להכיר בפגיעות על אף חוות דעת מפורשות, ישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, 8/4/19 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר סלע

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג מע סיקים מר מנוביץ