הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 29296-06-16

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי שטרן

התובע
אילון גרייצר
ע"י ב"כ: עו"ד נ. בן יצחק
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ר. הררי ועו"ד י. איילין

פסק דין
א. הרקע וההליך
1. בהליך שפתח התובע ב- 3/13 עתר להכיר בפ"ע שאירעה לו לטענתו ביום 14.10.10 כפ"ע בה נפגע בגב, או לפי תורת הפגיעות הזעירות.
התובע העיד [כמו גם רעייתו ועד מטעמו (אמיר חנאי; "חנאי")] בפני מותב בראשות כבוד השופטת נטע רות ביום 27.1.14. לאחר שנדחתה בקשתו לזימונו של עד נוסף מטעמו, מר מוהאב עלאוי ("עלאוי") וכך גם בר"ע על החלטה זו (60955-03-15) ולאחר שניתנו ארכות לסיכומיו – הגיש התובע בקשה מוסכמת למחיקת התביעה וכבוד השופטת רות נתנה פס "ד ביום 14.3.16 המוחק התביעה (32765-03-13; "התביעה הראשונה").

2. ביום 14.6.16 הגיש התובע התביעה דנא, לביה"ד האזורי בנצרת, 3 חודשים בדיוק לאחר שנמחקה התביעה הראשונה, משעבר להתגורר בקיבוץ גבע.

הנתבע הגיש בקשה למחיקה מחוסר סמכות מקומית. ניתנה החלטת כבוד הנשיאה (כתוארה דאז) ו. שפר המעבירה התביעה לכבוד הנשיא י. פליטמן, על מנת שיקבע האם ראוי בנסיבות להעביר הדיון בתביעה לביה"ד האזורי בת"א.

בהחלטת כבוד הנשיא י. פליטמן (כתוארו דאז) מ- 31.10.16 הועברה התביעה לביה"ד האזורי לעבודה בת"א (המ"ד 19104-10-16).

ההליך נקבע בפני האב"ד לדיון קד"מ ובהתאם לבקשת הצדדים, שניהלו מו"מ דיוני וכמתחייב מהחלטת כב' הנשיא – הועבר להחלטת כב' הנשיאה א. לקסר, שקבעה (החלטתה מ-7.9.17) כי ההליך ישמע בפני האב"ד, עד לסיומו.

בהתאם להחלטה מ- 26.11.17 ולאחר שנתקבלו עמדות הצדדים, ניתנה החלטה (17.1.18) ולפיה ההליך לא ישמע מראשיתו ואף לא תוגשנה ראיות חדשות, אלא ימשך מעת ובשלב שנפסק בפני כבוד השופטת נ. רות (החלטה שניתנה בהתבסס על רציונל החלטות כבוד הנשיא פליטמן וכבוד הנשיאה שפר, ובפועל אף כבוד השופטת רות). כן נדחתה בקשת התובע לעיון חוזר.
בהתאם, הוגש תצהירו (השני) של מר עלאוי (מ- 18.2.18) (" עלאוי").

ביום 17.4.18 נשמעה בפנינו עדותו. בתום הדיון ביקש התובע כי תשקל האפשרות להעביר עניינו למומחה לקביעת קשר סיבתי בין האירוע או האירועים הזעירים, לליקויו.
משהודיע הנתבע כי נותר הוא בעמדתו, הוגשו סיכומי הצדדים בכתב (19.6.18; 15.8.18).

בהתאם – ניתנת עתה הכרעתנו.
לצערנו עקב עומס רב בהקלדות ובהעדר קלדנית – יוצאת הכרעתנו עתה.

ב. ההכרעה

1. אירוע
טען התובע בתביעתו כי ביום 14.10.10 עבד באזור המכונה (END STATION), אזור צפוף מאד, כשהגישה לחלקים הינה קשה ביותר ארגונומית. התובע נדרש להחליף חלק במשקל 32.5 ק"ג (D2 BOX), תיבה (70 ס"מ X 35 ס"מ X 35 ס"מ) העשוי פלדת אל-חלד וחומר בידוד קרמי למתח גבוה ("המכונה"; "החלק").

כדי להגיע לחלק הכבד, עמד התובע על שנאי מתח גבוה באזור צפוף (50-60 ס"מ לערך), בתנוחת כיפוף הגב, פירק את הברגים ורכיבים אחרים המחוברים אליו.
בתום הפירוק, הרים התובע לבדו את החלק מתנוחת כיפוף של הגב והניפו מעל לגובה הכתפיים, תוך סיבוב הגב לאחור (כדי לא להזיק למכונה ולחלק).
במהלך הרמת החלק חש התובע כאב חד במרכז הגב, בליווי כאב ותחושת חשמל בשתי הרגליים.
התובע פנה לקבלת טיפול רפואי ב- 3.11.10, משהכאבים לא חלפו ואף התעצמו.

בתביעתו לנתבע (הוגשה כאמור ביולי 2012), טען לאירוע ב- 14.10.10 יום ה', שעה 10:00, צוין חנאי (בלבד) כעד; נפנה כי נוספה טענה למיקרוטראומה (ראה סעיף 3), לא פירט מועד מסירת הודעה למעסיק.

בנ/1 הוסיף לתאורו דלעיל כי לאחר הפירוק, הרים החלק הכבד מעל גובה הכתפיים "תוך כדי תמרון של הגב בסיבוב של כ-270 מעלות" ותוך כדי ההרמה וההנפה הרגיש לחץ וכאב חד באמצע הגב וכן כאב וזרמים בכפות הרגליים, כשלאחר כמה ימים הכאבים בכפות הרגליים רק התגברו (גם כאן אינו מזכיר כאבים בגב לאחר יום הארוע) (לעובדות למיקרוטראומה נתייחס להלן).

בטופס בל 250 של אינטל ב-10.6.12 (נ/2, מולא ונחתם ע"י אחות במרפאת אינטל) צויין "לדברי העובד ב-14.10.10 שעה 10:00 בעת החלפת חלק במכונה הרגיש כאב ולחץ בגב". בכוכבית שהוּספה צויין כי "אין ברישומי המרפאה כל עדות לדיווח זה בתאריך המצוין" וכי לא נעשתה פניה מצד העובד לכאב המצוין "ביום ובסמוך לאירוע" (מענין לציין כי כל תלונותיו לכאבים בכפות רגליים – אף להן אין כל ביטוי, גם לא בעיתוי זה בו פנה למעסיק).

בהחלטת ביה"ד הארצי (בר"ע 60955-03-15; בערעור על החלטת כבוד השופטת נ. רות), נקבע כי "אין מדובר לפי התצהיר בעד ישיר לתאונה, ואף לא בעד שהמבקש ציין בתצהירו כי סיפר לו על התאונה מיד לאחר התרחשותה" (עמ' 3 שם; "העד" = "עלאוי"; "המבקש" = "התובע").

בתצהירו טען התובע כי עמד על שנאי מתח גבוה באזור צפוף (שרוחבו אינו עולה על 50-60 ס"מ) ובתנוחת כיפוף פירק החלק הכבד, הרימו לבד מתנוחת כיפוף והנפתו עד לגובה הכתפיים, תוך סיבוב של הגב, ובמהלך הרמת החלק חש כאב במרכז הגב ובליווי כאב וזרמים ברגליים. משחשב שזה לא רציני המשיך בעבודה "ולא דיווחתי לממונים עלי על התאונה". בזמן התאונה היה לידו חנאי וזכור לו שהתלונן על התאונה ועל הכאב בגב. כך סיפר לרעייתו כששב לביתו.

ומהמסמכים שצרף לתצהירו:
למרפאת אינטל (מה שכונה בחקירתו "שאלון", עמ' 3) – דיווח מ- 20.11.09 על כאב גב, בגב תחתון באמצע, בשל הרמת חלקים כבדים, "יתכן ועשה תנועה לא טובה".

במכתב אינטל מ- 2.7.12:
החלק המוחלף שוקל פחות מהחלק בכללותו; לא הייתה פניה של התובע לממונים עליו תוך הדגשה כי עצם התרחשות האירוע ככללותו מוטלת בספק; במרפאה מועסקת כדרך קבע אחות תעסוקתית, כמו גם פארמדיקים בכוננות 24 שעות ביממה; התובע פנה ב- 7.11.10 למרפאה באינטל בגין כאבים שחש לכאורה בכפות רגליו בלי לציין האירוע.

ב- 3.11.10 – אצל האורטופד (פנייתו הראשונה לטיפול רפואי):
"בן 28, טכנאי, כאבים בכפות הרגליים שהחמירו לאחרונה, עומד הרבה".
ב- 14.11.10 – בדיקת רופא אינטל: "סובל מכאבים בכפות הרגליים, מזה כחודש. תמיד היו כאבים מגיל 15 וכעת החמירו.... מציין רגישות באזור... כף הרגל...".

בביקור בקופ"ח במרפאת יועצים מ- 1.11 (ה' לתצהירו) : אין אזכור לאירוע או תלונה על הגב (ואף לא לאירועים תאונתיים). כך גם במסמכים רפואיים ממרץ, אפריל, מאי (כולל נוירולוג/מומחה לכאב כרוני).
במאי-יוני 2011 בבדיקת נוירולוג נמצא "פרפרזיס עם פלס בגובה D 8 ", MRI עמ"ש גבי (שבוצע לבקשת הנוירולוג) – איבחן הנוירולוג פריצות דיסק 7-8 D 8-9 D. כשלראשונה, ב- 17.8.11 נרשם מפי התובע: "כאבים בעמ"ש גבי – מזה 8 חודשים". (ושוב – גם אז, אין תלונה הקושרת תלונת הכאב לעבודתו, או תיאור ל אירוע/ים). גם ב"קיצור תולדות המחלה" בניתוח שעבר ב- 1.1.12 – אין אזכור לעבודתו (או לתלונה על הגב).

גרסת עובדה ראשונה לאירוע (אירועים) מופיעה בחוו"ד ד"ר רגב מ- 18.2.12:
"בתאריך ה- 14.10.10 במהלך עבודת תחזוקה... פירק והחליף חלק.. במשקל של כ- 30 ק"ג... הניפו מעל גובה הכתפיים תוך סיבוב של הגב לאחור, בזמן שהרים את החלק חש כאב חד במרכז הגב בליוו י כאב ותחושת זרמי חשמל ברגליים דו"צ".
בפרק "סיכום ודיון" נרשם כי לא העריך הפציעה כרצינית וב"שבועות לאחר הפציעה החל לחוש בכאבים בגב וברגליים" (אגב, ב ניגוד לרישומיו , בפרק "תולדות הפגיעה לפי דברי הנבדק ומעיון במסמכים"), כשבדק התובע ב- 3.2.12.

בתצהיר רעייתו ("הרעייה") נטען כי ב-14.10.10 חזר מעבודתו , היא שמה לב שהתובע "נראה כאוב והולך בצורה מוזרה" והתובע השיב לשאלתה כי שורפות לו מאד כפות הרגליים וקשה לו לדרוך עליהן ולשאלתה השיב שבאותו יום "הרים משקל כבד בתנועה לא טובה והרגיש מייד כאב עז בגב" ו"למרות" הכאב החזק בגב ...".

עוד טענה כי זו לא הפעם הראשונה שהלין על כאבים בגב עקב הרמת חלקים אך תמיד חלפו הם אחרי מספר ימים.

ב-17.10.10 יצאו לחופשה באילת והתובע המשיך להתלונן על קושי בהליכה, זרמים משונים בכפות הרגליים.

חנאי בתצהירו טען כי עבד עם התובע מאוגוסט 2008, כשברוב הטיפולים עבד התובע ב"מכונה", אזור צפוף מאד שהגישה לחלקים באזור זה "מבחינה ארגונומית הנה קשה", כשהתובע נדרש והחליף חלק כבד השוקל מעל 20 ק"ג, כשהוא עומד על שנאי, כשתיאורו העובדתי הוא העתק תאורו של התובע בתצהירו. עוד הבהיר כי החל להתלונן על כאבים כחודש לפני הפסקת הטיפולים, בעת החלפת החלק וכי במהלך נובמבר הפסיק התובע לבצע הטיפול במכונה "בשל כאבים מהם סבל" (אין אזכור למיקום הכאב).

משתצהירו ניתן בנובמבר 2013 הוסיף כי חלפו כ-3 שנים ולכן "לא זכור לי מועד מדוייק של הטיפול בו התלונן על הכאבים, אבל לדברי אילון מדובר בתאריך 14.10.10, תאריך שמתיישב עם השתלשלות האירועים לאחר מכן והפסקת ביצוע הטיפולים הנ"ל ע"י אילון".
בתביעה שבפנינו (הוגשה 14.6.16) מוסיף התובע לתביעה המקורית (2013) כי שהה בחופשה בסמוך לאחר התאונה (ס' 7). [לא פרטנו מעבר לאמור, משעסקינן בחזרה על העובדות שתוארו כאמור בתביעה המקורית].

בעדותו אישר התובע כי היה מיוצג בעת הגשת תביעתו לנתבע, אישר כי פנייתו הראשונה לרופא היא לאורטופד ב-3.11.10 (ג' לתצהירו) וכשנשאל כי לא סיפר לו על הארוע בעבודה, הוא משיב: "סיפרתי לו מה אני עושה. אני לא זוכר". כך גם בהתייחס לפנייה אח"כ לרופא תעסוקתי: "סיפרתי שהתלונות התחילו לפני כחודש ובמהלך איזה טיפול. אני לא זוכר אם סיפרתי לו על האירוע בעבודה, תיארתי לו את אופן העבודה שלי. אני סיפרתי לו שבעבר היו לי כאבים באזור גיל 15 וכעת יש החמרה".

כשעומת עם רישום הרופאה ב-26.1.11 (ה') – "אני לא אמרתי לה ככה" "לא מדוייק" שנכתב ש"סובל מספר שנים". החמרה זה לא נכון. לא יודע מדוע הקלי דה בשנה האחרונה. כשהופנה לרישום בה' 4 (אפריל 2011) – זה נכון. כשהופנה לכך שאין תאור עובדתי לארוע השיב: סיפרתי לו מה אני עושה בעבודה. לא זכור לו אם סיפר על הארוע. כך גם ביחס לנספח ו' (מאי 2011) – לא סיפר לו על הארוע " כי לא קישרתי בין הכאב ברגליים לבין הכאב הפתאומי בגב. כשחזרתי הביתה, נשארו לי רק הכאבים ברגליים".
כך אף ביחס לנספח י' מאוקטובר 2012 (לאחר הניתוח) – "אני לא יודע מה הרופא כותב או לא".
לטענתו, סיפר לכל הרופאים, אין ל ו שליטה על רישומיהם.
שיחזר תאריך הארוע , כי יצא לנופש ב-17 .10 וכל הנופש סבל מהרגליים.
לא בכדי הוּפנה ל"שאלון" (נספח א' לתצהירו) – בו דוקא תאר ארוע, והלין על הגב. לא מצא להתלונן שוב כי מארוע זה התלוננו עוד עובדים על ש"מרימים משקלים כבדים", אף לא היה שינוי בעבודה באינטל.
לא בכדי הופנה גם לחשיבות המידע לרופא המטפל והוא משיב: "כי הכאבים ברגליים כל כך הטרידו שלא קישרתי לאותו ארוע של הכאב בגב".

לא המשיך לעשות אותה פעולה עד חודש אח"כ. המשיך לעבוד , אך נמנע מהרמת אותם חלקים, אלא בחלקים הקלים יותר. את החלקים הכבדים הרימו עובדים אחרים מהצוות.

חנאי בעדותו טען כי התובע המשיך לעבוד רגיל עד נובמבר 2010, עת הפסיק עבודתו בטיפולים.
רק חלק אחד היה כבד (מעל 20 ק"ג, בתצהירו). לא יודע אם יש עוד חלקים מעל 20 ק"ג. זה ("החלק") החלק הכי כבד.

יש חלקים שעובדים עליהם בזוג, יש כשלושה חלקים כבדים שאותם מרימים בזוג. חנאי לא היה בן הזוג של התובע, אלא עבד באזור אחר. כשנשאל כשהתובע הרים את החלק איפה היה, השיב: "אני לא זוכר ספציפית את אותו מקרה".

לא זוכר בדיוק להגיד באיזה רגע בעבודה זה היה (כשהופנה לסעיף 10 לתצהיר בו התייחס לכך שאינו זוכר מועד מדוייק בו התלונן בפניו התובע על כאבים). כשנשאל מי עבד אתו כ"זוג" באותו יום – השיב שאינו זוכר את אותו היום.

בח.ח. השיב כי החלקים שמרימים בזוג כבדים, "אי אפשר היה להרים אותו לבד. החלק הספציפי הזה היה כבד", ובאותו מקום יש מקום רק לאדם אחד ולכן רק התובע החזיק אותו לבד והניח אותו וכך אף בפירוקו, מרים אותו לבד ומגיש אותו לשני עובדים אחרים. היום (עדותו נשמעה ב-27.1.14) יש מנוף יעודי שמרים החלק. קשה לו לדייק מתי הפסיק התובע לעשות העבודה "בעקבות כאבים שהיו לו", "אוקטובר נובמבר לפני שלוש שנים, קשה לי לדייק. באותה תקופה הוא התלונן על כאבים".

רעיית התובע העידה כי כבר באותו יום סיפר לה על הרמת המשקל וכאב גב ושריפה בכפות הרגליים.

עלאוי בתצהירו (שהוגש בהליך הראשון, תצהיר מ-11.3.14; "התצהיר הראשון"): טען כי עבד עם התובע כזוג במשמרות בהן עבדו יחד במכונה, כי החליפו חלק ש"משקלו מעל 20 ק"ג" – כשהוא חוזר על התיאור של התובע בדבר הרמת החלק מעל הכתפיים, תוך סיבוב הגב, וכשהוא מוסר החלק לעלאוי ע"מ שיניחו בעגלה. "במהלך חודש אוקטובר 2010" התובע התלונן על כאבים ב גב שהתחילו לדבריו בגלל הרמה של החלק הכבד במהלך הטיפול במכונה. בחודש נובמבר 2010 (חודש לאחר שהתחיל להתל ונן) "הפסיק התובע לבצע הטיפולים במכונה, חודשים אח"כ סיפקה אינטל מנוף יעודי.

בתצהירו השני (הוגש ונחתם באפריל 2018) "מטייב" הוא את הגרסה העובדתית הן לטענת ארוע והן לטענת מיקרוטראומה:
לטענתו, עבד עם התובע באותו צוות ובאותן משמרות (סעיף 5; כשבתצהירו הראשון טען " במשמרות בהן עבדתי עם התובע ... סעיף 4) עבדו יחד על המכונה. כך נוספו "גישה ארגונומית קשה", לאזור צפוף "מאד", "תנועות רבות של השתחלות, פיתול, כיפוף ויישור הגב" "נשיאה של חלקי המכונה ופעולות ניקוי". כך נוסף משקל החלק, כ-30 ק"ג. כך נוספה הטענה כי התלונה על כאבים בגב במהלך אוקטובר החלה גם בזמן "הנ פה" של החלק הכבד ו"מאז" הוא לא הרים אותו יותר.

גם בתצהירו השני אין אזכור כי עבד עם התובע במשמרת הנטענת, ביום הארוע ולמצער, אף לא טענת עובדה כי תלונת התובע מיוחסת למועד מסויים בו ביצע התובע הרמה והנפה של החלק, מועד הארוע הנטען, או כי מדובר במשמרת במועד הארוע הנטען, משמרת בה עבדו שניהם בצוות...

בח.נ. הוסיף וטען כי באותה תאונה עבדו שניהם " סמוך יחסית אחד לשני ב סיום הטיפול אילון התלונן על כאבים, גם בפני, על כאבים בגב", התובע מרים החלק, בתנועת סיבוב של החלק העליון (של הגב), כשהוא מחזיק בהטיה את החלק שהוא מוציא. התלונן אחרי שגמר להרכיב את החלק החדש ואז התובע התלונן כשירד. לא זוכר בדיוק הזמן, אבל זוכר שזה ממש סמוך לסיום הטיפול.

זוכר המועד באוקטובר 2010 (בתצהיר הראשון) כי דיברו על זה. התובע פשוט התלונן, כשקורית תאונה כזאת, אתה מתחיל לזכור את זה. יודע שהתובע סיפר למעסיק, למנהל הישיר – אך לא היה אתו כשהתובע סיפר לממוניו.

איננו מתייחסים לטענת התובע בסיכומיו, באשר להליך שניהל התובע כנגד אינטל – ולא רק משכלל לא הוגש לנו ואינו ראייה בפנינו – אלא משאין בינו, בכל הכבוד, להל יך דנא – כל קשר .
לא התרשמנו מעדות התובע כמשכנעת לקרות ארוע תאונתי ספציפי, כטענתו: לא נטען ע"י התובע – וממילא, לא הוכח – כי ביום הארוע עבד עם עלאוי. לא נטען ע"י עלאוי, באף לא אחד מ-2 תצהיריו (ובפער של כ-4 שנים ביניהם, כשגם הראשון הוא כ-4 שנים לאחר הארוע) כי עבדו יחדיו בצוות ביום הנטען, בארוע ספציפי נטען!

אין הדבר קל בעינינו, ודאי כך, כשהתביעה לנתבע הוגשה, כשכל הגרסה בדבר ארוע, באה לעולם , כשנתיים לאחר הארוע הנטען, ו הגם שהוגשה ביעוץ משפטי – אין כל זכר לכך כי עלאוי עבד עמו בצוות באותו יום, כי היה עד לארוע! די אם נזכיר דברי כבוד הנשיא בנדון.

כך גם, התובע לא טען כי דיווח למי מהממונים עליו (בתביעה לנתבע) ואף בתצהירו לא עולה טענה בנדון, גם לא כי עבד עם עלאוי! וכך אף לא בעדותו (ואיננו מקבלים הטענה כי מש עלאוי חשש/לא היה בארץ, לא איזכר נוכחותו כעד!) .

והנה דווקא עלאוי יודע לספר, בגרסה הנשמעת כ-8 שנים לאחר ארוע נטען , כי התובע דיווח לממוניו...
אין הדבר כה "פעוט" – שהרי בתצהירו דווקא מספר לנו התובע (ס' 7) כי בזמן התאונה היה לידו עובד נוסף , חנאי, ולא רק זו, אלא אף שהתובע זוכר שהתלונן בפניו ברגע התאונה על הכאב שהרגיש ב גב – שוב גרסה חדשה ש כלל לא אומתה ע"י ח נאי, ומאידך, עלאוי כאמור, כלל לא נזכר.
ואם לא די בכך – מוצא התובע "תימוכין" במכתב אינטל מיולי 2012 , המאשר שביום הנטען עבד התובע כנטען אך גם ב"תימוכין" זה לא נזכר... ודאי לא כי מי מעדיו היה עמו בצוות.
לא בכדי צויין במכתב אינטל כי מוטלת בספק ההתרחשות שמתאר התובע, מש"במהלך התקופה" כלל לא פנה א ליה בתלונה בדבר פציעה כלשהי הקשורה בעבודתו/בארוע.

והרי לא רק "אינטל יודעת" שקיימת אפשרות לתביעה נזיקית; כך אף התובע, שהרי פניותיו כאמור מאוחרות המה, גם לנתבע וביצוג משפטי וגם לאינטל!
לא זו אף זו – כאמור, פנה התובע למרפאה באינטל (פנייה מאוחר ת לפנייתו הראשונה לטיפול רפואי) – והנה, גם בה אין אזכ ור ל"ארוע", ארוע ב-14.10.10, או ארוע בעבודה כלשהו, ולמצער, אף לא לכאבי גב.

ובהקשר זה – מעניין לציין כי גם בגרסה המאוחרת כל כך – אין טענה של עלאוי כביכול, התלונן התובע על כאב חזק/חד בגב. ועוד יותר מכך – התובע עצמו אינו טוען שלאחר התאונה הרגיש כאב בגב – אלא רק "שר יפה ברגליים" (סעיף 6). ומנגד, לחנאי דווקא סיפר מיד על כאב שהרגיש בגב (סעיף 7) – אך לא חזק/עז – גרסה כאמור, אף לא השמיע לרעייתו (סעיף 9 בתצהירו) – אך דווקא רעייתו יודעת לספר על תלונתו באותו ערב , על "כאב עז בגב" (ס' 3 לתצהירה). כך, דוקא חנאי, עד התובע בתביעה לנתבע, לו טוען התובע כי סיפר מיד על כאב בגב – דוקא הוא בתצהירו (שנחתם באותו מועד עם תצהיר התובע ורעייתו) אינו מזכיר כלל טענה/תלונה של התובע מיד לאחר הארוע הנטען, ולא תלונה על כאבים בגב. גם כשהוא מזכיר "כאבים", שהתובע "התחיל להתלונן" – כך ארע כ חודש לפני הפסקת ביצוע הטיפולים ... (מה שודאי אינו זהה לתלונה מיד באירוע; ואף אינו מציין כאבים באיזה איבר!)

שוב נזכיר: כל הרישומים הרפואיים בסמיכות לארוע ואף כשנתיים אחריו, נעדרים לחלוטין הן גרסת ארוע והן גרסת כאבים בגב – אלא ההפך, מתואר כאב ב"כפות רגליים" המוכר לו מנערותו – מה שודאי לא מתאים לכאב עז בגב. ודאי כך, שכ"כ סבל , עד שרעייתו דאגה שיפנה לאורטופד – אך אינו מלין בפני הרופאים על ארוע תאונתי או על כאבים בגב.

ובהקשר זה: אין התובע יכול "לרחוץ בנקיון כפיו" בטענה כי הרופא טעה ב"אבחון" – שהרי לא באיבחון עסקינן ולא בטעות, שהרי הלין על כפות רגליו; כך גם, אין בתצהירו טענה, כביכול, כל הרופאים שאת רישומיהם הגיש כנספחים לתצהירו – לא רשמו הכל, לא רשמו כדבעי את דבריו ... – בל נשכח כי אין מדובר ב"העתקה" ממסמך אחד לאחר – אלא בתלונות שנשמעו מפיו עצמו , ישירות לרופאים (כולל בפנייה לרופא של אינטל). ומנגד, לא טען בתצהירו כי מי מהרופאים "לא דייק" ברישומיו.
ובהקשר זה – נתמה: אם היה זה אכן כאב עז בגבו, הכיצד לא סיפר עליו לאף אחד מרופאיו, אלא לראשונה טוען לו , כשהופנה ל"פריצת דיסק" באוגוסט 2011 – טוען הוא לכאבים בגב מזה 8 חודשים (מה שלא מתאים אגב לארוע) – אך כאמור, גם אז לא מספר על ארוע.

ואם לא העריך הפציעה בגב כרצינית (ד"ר רגב, בחווה"ד מפברואר 2012) – הכיצד דיווח לרעייתו, לח נאי (ובעדותו של עלאוי – גם לו) והכיצד סיפר על כאב עז?!
והנה – בנגוד ל"רציונל" עדותה של הרעיה – הכיצד טען התובע בח.נ. כי לא קישר בין הכאב ברגליים לבין הכאב הפתאומי בגב. "כש חזרתי הביתה נשארו לי רק הכאבים ברגליים"; האמנם, סיפר לה על כאב בגב (והוא לא יודע על כ ך?!).
במכלול כל שתואר (והודגש) לעיל – לא שוכנענו כי ארע ארוע מסויים, או כי ארע במועד הנטען, או כי התובע חש בגבו מיד לאחריו.

לא סביר, ודאי לא אמין , ש עלאוי (שלא נזכר כלל בתביעת התובע לנתבע) – לא מזכיר ולו ברמז , תלונת התובע על כאבים בגב מיד לאחר הארוע – ודוקא בתצהירו השני "נזכר" לפתע בכך... ודאי כך, כשכלל לא נזכר בתביעה לנתבע.

אין לשכח כי לא רק שעלאוי לא העיד בהליך הראשון (משום מה) אלא אף "התובע הגיש תצהיר נוסף שלו והכול לאחר שנשמעו עדויות המלאות של התובע, מה שודאי מקרין על מהימנות העדות "החדשה".
ואחרי כל אלה – סבורים אנו כי עדויות התובע סותרות אלה את אלה (וודאי אינו אמינות!): התובע טען בתביעה לנתבע כי הארוע היה בשעה 10:00. המעסיק במכתבו מ-7.2012 טען כי ביום הארוע עבד התובע במשמרת מלאה מ-8:15 בבוקר ועד 20:30 בערב. בטופס בל/250 נטען כי הארוע ארע ב-10:00 כך בתביעה לנתבע ובנ/1.
והנה עלאוי, אחרי כ-8 שנים, ב"עדות קוהרנטית ואמינה" (=התובע בסיכומיו) טען כי הארוע היה זה סוף היום, סוף אותו יום (עמ' 7) , מה שמנוגד לחלוטין לגרסת התובע!!
נדמו כל ראיותיו בנדון, כנסיון להוספת נדבך על נדבך, כשמרוב רצון לסייע – קרסו הגרסאות שמטעמו – זו מזו.
כך או כך, לא שוכנענו כלל בקרות ארוע תאונתי ב-14.10.10 או כי נפגע בארוע נטען .

2. מיקרוטראומה
כבר הזכרנו לעיל כי הגרסאות "הלכו והשתכללו" וכך אף לצערנו גם ברכיב זה:
אם בתביעה לנתבע (בייצוג, כזכור) נוספה טענה זו (ראה כיתוב שונה בסעיף 3 ובסעיף 4 שם) – הרי בנספח (נ/1) מפרט התובע עבודתו כך: פעמיים בשבו ע לפחות אחזקה וטיפול, 8 שעות רצופות; וכן טיפולים אחרים של פירוק חלקים, ניקוי המכונה הרכבת חלק חליפי, "תוך כדי פעולות חוזרות ונשנות של יישור וכיפוף הגב". עבודה זו כרוכה בנשיאה והרמה של חלקים כבדים במיוחד, תוך כדי פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הגב, השתחלות לחלקי המכונה, ובצוע פירוק והרכבה בתנוחת כיפוף של הגב. החלק הוא החלק הצפוף מבחינת גישה ארגונומית. הטיפול במכונה כולל החלפת חלקים בחלקים חליפיים כשמשקל החלקים נע בין כ-5 ק"ג ל-70 ק"ג; בין השאר פירוק והרכבה של החלק הכבד. פירוק החלקים מבוצע בתנוחה של גב מכופף והשתחלות למקומות צרים, הרמה והוצאה מהמכונה, תוך כדי תמרון בין רכיבים רגישים במכונה.

לאחר פרוק החלקים הכבדים, "הרמתי והנחתי אותם על גבי עגלה בשני מפלסים שונים, כגובה המותן וגובה הקרסול". אח"כ ניקוי יסודי של חללי המכונה מבפנים, "בתנוחה של כיפוף הגב והשתחלות למקומות צרים במכונה". בתום הניקוי, הרים החלקים החליפיים לצורך הרכבתם, "תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הגב ".

כך, בתביעה דנא לביה"ד טען כי עבד מיולי 2008 בתחזוקה, במהלך יום עבודה של 12 שעות לערך ביצע פעולות אחזקה וטיפול במכונה ותיקון תקלות: נשיאה, הרמה, השתחלות, פירוק והרכבה, תוך תימרון, בתנוחת כיפוף של הגב, פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור גב.

לאחר פירוק החלקים הכבדים (שמשקלם 70-5 ק"ג), היה מרים ומניח אותם תוך כיפוף הגב ע"ג עגלה ב-2 מפלסים (גובה מותן וגובה קרסול).
בתום הפירוק ביצע ניקוי יסודי של חלקי המכונה בפנים, בתנוחה של כיפוף גב והשתחלות למקומות צרים במכונה.
בתום הניקוי היה מרים החלקים החליפיים, מרכיב ומחברם למקום תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף יישור ופיתול הגב.

בנוסף – פעם בשבוע לערך עבד באזור המכונה – אזור צפוף מאד, כשהגישה לחלקים באזור זה קשה ארגונומית. שם החליף החלק הגדול ביותר וכבד במשקל 30 ק"ג, תיבה. ע"מ להגיע לחלק, היה עומד באזור צפוף ותוך כיפוף הגב משחרר החלק. אז מרימו ומניף אותו מעל גובה הכתפיים, תוך כדי תמרון בסיבוב של כ-270 מעלות ובזוית ספציפית כדי לא לה זיק לחלק ולסביבתו. לאחר נקוי חלל המכונה בתנוחת כיפוף של הגב – הרכיב החלק הכבד באותו אופן.
בכל הרמה והנפה כזו, שהיתה עבודה מיוחדת וחריגה בשל המשקל הגדול והתנועה המרוכבת התובע היה מרגיש לחץ במרכז הגב. בשאלון שהגיש (נובמבר 2009) צוין כי פנה בשל כאב גב, בגב תחתון באמצע . הפעולה בה הבחין לראשונה בסימפטומים היא PM [ מה שעלאוי קור א לו "טיפול גדול במכונה "; סעיף 3 לתצהירו השני] מה שתאר המעסיק במכתבו מיולי 2012, בפעילותו ב"הרמת חלקים כבדים", כשלדעתו , הרמה זו היא הגורמת לסימפטומים, עבודה בה הוא עובד שנה וחצי. עמידה במקום והרמת משקלים מחמירה את הסימפטומים. בעבודתו הקודמת חו וה כאבים דומים;
והנה, עלאוי מתאר העבודה על המכונה "בתנוחת כיפוף, להתכופף על הברכיים ... צריך להרים את החלק בזהירות עד לגובה הכתפיים. להסתובב ממש בזהירות, תוך כדי תנועת פיתול, מרים החלק בערך מגובה המותניים.

עלאוי בעדותו מציין כי נדרשו להרים חלקים השוקלים 5 ק"ג עד 40-50 ק"ג, תלוי במכונה שמטפלים בה. במהלך העבודה , חוץ מהרמת החלקים , יש פעולות תחזוקה שגרתיות, חלק על המכונה עצמה, יש טיפולים פחות אינטנסיבי ים, יש פעולות על המחשב, עבודה מול המחשב.
העבודה מתבצעת במחזורים של 4 משמרות, ו-4 משמרות (ימים) חופשיים בתוך 4 משמ רות, באחת לפחות, עושים את הטיפו ל הגדול בו מרימים ספציפית החלק חלקים אחרים. 1 ל-4 משמרות יוצא לעשות את הטיפול הגדול, לפעמים פעמיים ב-4 משמרות; לפעמים אפילו לא במתוכנן, צריך לטפל בתקלה המחייבת להכנס למכונה, לפרק חלקים כבדים, לפעמים כן לפעמים גם כן לא חלקים כבדים, זה יכול להיות משהו קשה, משהו יותר קל.
זה תלוי בסוג המכונה. עובדים בזוגות, לפחות בזוגות.
יש חלקים כבדים אבל הגישה יותר נוחה, ואז 2 מורידים אותם.

יש 3 הפסקות במהלך היום, כ"א בת שעה. את החלק נושאים לעגלה שנמצאת ליד העובד (השני), המרחק מאוד קצר. בעגלה מדף בגובה מותן בערך ומדף בגובה קרסול, 50-40 ס"מ.
המשמרת יכולה להיות בבוקר, שניה בלילה, כלומר, יכול להיות 24 שעות הפסקה בין משמרת למשמרת. טיפול גדול זה ממוצע פעם ב- 4 משמרות, לפעמים נדרשים יותר. יתכן שבמשמרת שלך לא עשו הטיפול והוא נעשה ע"י המשמרת האחרת (של עובדים אחרים). מהסוג הזה היו אז 12 מכונות, כל מכונה היתה צריכה לעבור טיפול אחת ל-4 משמרות. לפעמים יותר. לפעמים פחות. רוב המקרים; הרוב המוחלט של המקרים, התובע נתן לי את החלק (כלומר, התובע הוא שעבד במקום הצפוף).
פעמים, כמה פעמים יצא לו לעבוד ולהרים בעצמו את החלק.
יש טיפולים אחרים פחות אינטנסיביים, הרמת חלקים פחות כבדים. יש מקומות סופר צפופים שצריך לשכב ולהשתחל מלמטה ולפרק איזשהו חלק ככה , כששוכב על הגב.
[לא נתייחס ל"הוראות היצרן" למנוף היעודי – משאין ב הן כדי להשפיע כהוא זה על הכרעתנו בהתייחס לארוע או למיקרוטראומה ].

אין זה סביר כי תביעה בגין פגיעה בעבודה תוגש לאחר זמן רב, ודאי בהתייחס לארוע – ודאי וודאי כשאינו מציג אסמכתא ברורה ופשוטה ממעסיקו, כי ביצע העבודה הנטענת , ביום הנטען; כך הוא בין אם טיפל בזמן האמור בעצמו, ובין אם לאו – ואין נדרש מבוטח לקושי/מאמץ רב במילוי הטופס – מה שמבוטחים רבים "מצליחים" לעשות, ל לא יעוץ ועם פחות הכשרה/השכלה.
ונתהה: האומנם טוען התובע כי לא היה לו כל כאב גב ול כן לא הלין לרופאיו? (ס' 48 לסיכומיו) – אין זו התנהלות סבירה , שהרי גם על בעיית ה רגליים לא הלין מיד לאחר התאונה. בל נשכח שהתובע הציג העדויות בין היתר כדי להוכיח כי הלין גם הלין על כאבי גב ... ולמצער, העובדה שהתובע היה צעיר בן 28 בעת התאונה, אף היא לא מוכיחה קש"ס.

לא התרשמנו כי מדובר בתדירות של פעולות חוזרות ונשנות – ו לו משבו זמנית נטען בעדויות ל"תנוחה" והן לתנועות חוזרת ונשנות, מחד ומאידך, מתאור העבודה עולה בבירור כי פעולת הרמת החלק ומסירתו לעובד עמו עבד ומנגד, קבלת החלק להחלפתו לצורך התקנת החלק חזרה במכונה – היא פעולה שעושה הוא פעם ב-4 משמרות, כשאחרי 4 משמרות אינו עובד 4 משמרות ... קרי: בממוצע, עסקינן בפעולה שעושה הוא פעם במספר ימים (בין 4 ל-8 ימים). איננו מקבלים טענת התובע כי אין ליתן כל משמעות לעובדה שהתובע לא ביצע פעולה זו מדי יום, משאין מתקיימות, לשיטתו, פעולות חוזרות ונשנות.

די באמור כדי לקבוע כי פעולה כאמור , אינה מתאימה לפגיעה לפי תורת הפגיעות הזעירות ; ובאשר לפעולות האחרות – די בעדות עלאוי כדי ללמוד כי עסקינן בפעולות שונות ומגוונות בתדירות ובפרקי זמן (לכל פעולה), חלקן בתנוחה , חלקן בתנועה – וכשמעבר ל"חזרה האוטומטית" על האמירה "חוזרות ונשנות" – לא הוכחו ולא שוכנענו בכאלה, לא שוכנענו מה מכל הפעולות האחרו ת ביצע ה תובע, כמה ואלו בשעה, ביום עבודה; ואם טען עלאוי כי התובע ביצע החלפת החלק עשרות פעמים, " לפחות פעם בשבוע בממוצע" – מה שממש לא מלמד על מיקרוטראומה.

עוד נוסיף, שאין די בטענה סכמטית של "תנועות חוזרות" ; אין פירוט לכמה צוותים (הרי קיים לפחות עוד אחד, בו חנאי עסק), אין גובה ורוחב מכונות. אין פירוט העבודה על כ"א מהמכונות, לסוגיהן . ובמקום, כמעסיק , ודאי אין קושי לקבל פירוט מדויק לתדירות הפעולות (החלקים שהוחלפו).
אין פירוט גובהו של התובע, רוחבו ובפועל, אף בדיעבד, אין בתמונות של עלאוי מבט מדוייק ממנו ניתן ללמוד על תנאי העבודה בכללם – ולא רק על החלק.
למצער, צולמו רגליים ו"מ ִפתח" תחתון בלבד.
אין תמונות ופירוט רוחב העובד/גובהו ולרוחב וגובה מקום העבודה ממש (כשמהתמונה ניכר, לכאורה, כי "בפנים" רחב יותר ...).

שוכנענו, כטענת הנתבע , כי מדובר בעבודה מגוונת, משקלים שונים , תנועות שונות , ל גובה שונה תנוחות שונות – ולא שוכנענו בפעולות זהות או דומות במהותן, שפעלו על אותו מקום בגבו, ואף לא בתדירות של אלה, או מִשכן, ודאי לא כ"טפטוף המים על הסלע".

משלא שוכנענו כי התקיים בעבודתו היסוד העובדתי לפגיעות זעירות – נדחית התביעה בעילה זו.

ג. סיכום
משלא שוכנענו בארוע שארע לתובע (או כי ארע ב-14.10.10; וגם ליום זה אין כל ראייה), או ב רצף תנועות דומות, חוזרות ונשנות בתדירות, משך זמן לכ" א ומשלא שוכנענו בפגיעות זעירות כמשמען בהלכה – אין לנו אלא לדחות התביעה.

בנסיבות ולאור תוצאת ההליך, כמו גם המשכותו בשל התנהלות התובע – ואך משלא נתבקש ע"י הנתבע – לא מצאנו לחייבו בהוצאות.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ח , (1 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יהונתן דקל, נ.צ. (ע)

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

צבי שטרן, נ.צ. (מ)

נחתם ע"י נ.צ. ביום9.12.18.
קלדנית: שרי חדד/ רינת אברג'ל