הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 2919-06-17

07 אפריל 2019

לפני:

כב' השופט אורן שגב
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני

התובע
רמי בגימוב ת.ז XXXX811
ע"י ב"כ: עוה"ד גלעד מרקמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי וידנה

פסק דין

מר רמי בגימוב (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בפגיעה בגבו כתאונות עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן- החוק); על פי תורת המיקרו-טראומה.
הנתבע דחה התביעה בנימוק כי לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת התובע; לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי העבודה , וכי מדובר במצב תחלואי טבעי (מכתבו דחייה מיום 31.10.2016 צורף לכתב התביעה). מכאן התביעה שבפנינו.

עיקרי ההליך:
בתיק שבכותרת התנהל ביום 27.11.2018 דיון הוכחות במסגרתו נחקר התובע על תצהירו. כמו כן, נחקר על תצהירו מר עוזי שאול, עד מטעם התביעה אשר עבד עם התובע.
לאחר שמיעת העדויות, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

טענות התובע בתמצית:
לטענת התובע, הוא הניח תשתית עובדתית לבחינת טענת המיקרו-טראומה, בשתי תקופות נפרדות ובשני תפקידים שונים חשמלאי ומחסנאי, כדלקמן:
באשר לתקופת עבודתו כחשמלאי, טען התובע, כי הוא עבד כחשמלאי באתר בנייה במשך כ-6 שנים החל משנת 2002 ועד לשנת 2008. במסגרת עבודתו עבד עם כלים רוטטים דוגמת מקדחות, פטישונים, מברגות, קונגו, ודיסקים לחציבה בקירות. תובע ביצע את העבודה כאמור 6 ימים בשבוע כ-6 שעות עבודה מדי יום.
לאחר הליך ההוכחות חזר בו התובע מטענתו כי עבודתו בתור חשמלאי מהווה תשתית עובדתית לטענת המיקור-טראומה.
באשר לתקופת עבודתו כמחסנאי, טען התובע, כי עבד כמחסנאי בחברת "תדהר בניה בע"מ", בשתי תקופות נפרדות; האחת במשך 17 חודשים (5/11-9/2012) השנייה החל מ-5/2013 ועד היום. את עבודתו כמחסנאי ביצע התובע בהיקף משרה מלא, 6 ימים בשבוע כ-11 שעות עבודה מדי יום. בימי שישי עבד התובע במשך 5 שעות.
במסגרת עבודתו כמחסנאי, הוא נדרש, לטענתו, לשאת, להרים , לפרוק ולהעמיס משאות כבדים לצורך סידורם על המדפים במחסן לצורך אחסון. משקלם של המשאות נע בין 10 ל-60 ק"ג. עבודת ההעמסה, ההרמה והפריקה התבצעה על פני מרחק של כ-20 מטרים מאזור קבלת הסחורה ועד למחסן, המיוחד לאכסונם; כאשר כלל עבודת הנשיאה והכיפוף נמשכת 6 שעות מדי יום עבודה .
לטענתו, הוא העמיד גרסה סדורה ועקבית ביחס לסוג העבודה שנדרש לבצע, החל מההצהרה שמסר לחוקר מטעם הנתבע וכלה בדיון ההוכחות. עדותו נתמכה בעדותו של מר עוזי שאול אשר עבד לצדו בחברת "תדהר בנייה בע"מ", ואשר העיד כי התובע עסק בנשיאה, פריקה והעמסה של משאות כבדים.
התובע טען כי הוא הוכיח ביצוע של פעולות חוזרות ונשנות הדומות או הזהות במהותן, ובהתאם לפסיקה, אין מקום להגביל את תורת המיקרו-טראומה למקרים בהן לא בוצעה כל תנועה אחרת, בנוסף לתנועות החוזרניות.

טענות הנתבע בתמצית:
לטענת הנתבע עדותו של התובע לא הייתה מהימנה ודי בכך על מנת להטיל ספק באמינות כל הגרסה ולהוביל לדחיית התביעה.
כך, לטענת הנתבע, התובע הציג מצג שווא ביחס לתקופות עבודתו. הוא הצהיר כי הועסק עם כלים רוטטים כחשמלאי משנת 2002 ועד 2007. דא עקא, במסגרת ניהול ההליך התברר כי במהלך אותה תקופה הגיש התובע תביעות למחלקת הבטחת הכנסה אצל הנתבע, במסגרתן טען כי אינו עובד. כמו כן, התובע הגיש תביעה לדמי אבטלה. אם אין די באמור, התברר כי התובע ביצע עבודות שירות במהלך התקופה דנן.
כמו כן, במהלך התקופה בה טען התובע כי עבד כחשמלאי, התברר כי התובע עבד אצל 21 מעסיקים שונים, אולם לכשנשאל על כך, טען בחקירתו כי עבד באותה תקופה אצל 3 מעסיקים בלבד. התובע לא פירט מי היו מעסיקיו ואיזה תפקיד ביצע אצל כל אחד מהם. כך למשל, טען כי עבד אצל מעסיק בשם "אלמור" במשך 3 שנים, זאת בעוד שהמעסיק דנן דיווח כי התובע עבד אצלו 15 חודשים בלבד.
התובע הסתיר כי ביצע עבודות שירות במשך 8 חודשים בשנת 2006, כאשר ברי כי בתקופה דנן לא עבד עם כלים רוטטים כפי שהצהיר.
התובע הסתיר את מצבו הרפואי שכן טען כי לא סבל מבעיות בגבו עובר לעבודתו. דא עקא, במסגרת ההליך התברר כי התובע עבר תאונת דרכים בשנת 2003 ובשנת 2005, בגינן הלין על כאבי גב. לכשאומת התובע עם המידע דנן, טען כי אינו זוכר שהיה מעורב בתאונת דרכים או את ביקוריו אצל הרופא כתוצאה מכך.
לטענת הנתבע אין בעובדה כי התובע חזר בו מהתביעה ביחס לתקופה בה עבד כחשמלאי בשנים 2002-2007, בכדי לאיין את חוסר המהימנות שגילה התובע תוך הפיכת גרסתו בכללותה, ללא אמינה.
יתרה מזאת, גם לגבי תקופת העסקתו כמחסנאי, הסתיר התובע עובדות שאינן נוחות לו. התובע הסתיר כי הגיש תביעה לאבטלה בחודש מאי 2013 והסתיר את עבודתו בחברת "סודה קלאב" החל מאוגוסט 2012 ועד למרץ 2013.
התובע לא הציג כל ראיה חיצונית לתמיכה בטענותיו והסתבר, כי העד שזימן התובע, מר עוזי שאול, החל לעבוד עם התובע בחודש פברואר 2016, קרי במועד המאוחר להגשת התביעה. כמו כן, העד הנ"ל הציג תשתית עובדתית שונה מזו שהציג התובע, לפיה האחרון נשא משאות לקומות שונות בבניינים, גרסה שלא נטענה כלל על ידי התובע.

דיון הכרעה
השאלה העיקרית לה אנו נדרשים בשלב זה, היא האם הניח התובע תשתית עובדתית ראויה לביסוס טענתו, לפיה ביצע פעולות חוזרות ונשנות, באופן המצדיק בחינה של הפגימה בגבו על פי תורת המיקרו-טראומה.
על מנת להוכיח פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, על התובע להוכיח כי עבודתו הייתה כרוכה בביצוע תנועות רפטטיביות, הזהות במהותן, אשר הובילו לפגיעות זעירות, שהצטברותן הולידה את הנזק. ובלשון בית הדין הארצי בעב"ל 16882-09-16 שחר מרגלית נ' המלל (פורסם בנבו, 09.08.2017):
"בבחינת קיומה של פגיעת עבודה בדרך של מיקרוטראומה, ראשית על המבוטח להניח את דעת בית הדין לקיומה של תשתית עובדתית המתאימה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. לפיה, הוא מבצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות ברציפות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר לעובד. על כך עמד השופט (כתוארו אז) פליטמן בקובעו כי התנאי להוכחת פגיעת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה הוא, בין היתר, הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, [פורסם בנבו] פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999), וראו גם עב"ל 391/07 יפה הראל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (15.6.08)).".
עוד יאמר כי בהתאם להלכה הפסוקה אין די כי יום העבודה של התובע מורכב ממגוון פעולת שונות, על מנת לדחות על הסף את טענתו להכרה במיקרו-טראומה. כך, יש לבחון האם ניתן לבודד מתוך יום העבודה, פעולה מסוימת, הנעשית באופן רפטטיבי והפועלת על מקום מוגדר. ראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 32417-01-12 דליה חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 02.12.2012) –
"... ולענייננו אנו. כעולה מהעובדות שהובאו בפני בית הדין האזורי, כללה עבודת המערערת במהלך היום פעולות שונות. אולם, אין די בכך כדי לדחות על הסף את הטענה לקיומן של פעולות חוזרות ונשנות ויש לבחון אם במסגרת אותן פעולות שונות שביצעה המערערת ניתן לאבחן ולבודד פעולה חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר, או שמא מדובר בפעולות שהן זהות במהותן, היינו, הן פועלות באופן חוזר ונשנה על אותו מקום מוגדר. בשני המקרים מהוות פעולות אלה תשתית להכרה בעילת המיקרוטראומה. על מנת להשיב על שאלה זו יש "לחלץ" מתוך יום העבודה של המערערת את אותן פעולות חוזרות ונשנות או הדומות במהותן. אכן, ייתכן כי בסופו של יום יתברר שאין בהיקף הפעולות שביצעה המערערת כדי לעמוד בדרישת ה"חוזרות ונשנות", ואולם העובדה שקיימות פעולות נוספות, אין בה כשלעצמה כדי לאיין את קיומן של אותן פעולות (ראו לעניין זה עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד, ניתן ביום 20.12.07)."

ומן הכלל אל הפרט
נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעה בגבו ידיו על פי תורת המיקרו טראומה; ובמה דברים אמורים?
גרסת התובע רצופת אי דיוקים וסתירות של ממש, ולמעשה מדובר בגרסה שאינה אמינה, ונבהיר.
גרסת התובע באשר לתקופת עבודתו כחשמלאי עם כלים רוטטים קרסה כליל. הצדק עם הנתבעת, כי הגם שהתובע חזר בו מתביעתו בגין תקופה זו, הרי אין בכך בכדי לרפא את הפגיעה באמינות הגרסה כולה, לרבות טענות התובע ביחס לעבודתו כמחסנאי. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו התובע לא נתן כל הסבר לאי הדיוקים, בלשון המעטה, שהתגלו בגרסתו, אלא הסתפק במשיכת התביעה ביחס לתקופה דנן.
על מנת לסבר את האוזן, להלן חלק מהסתירות שהתגלו במסגרת ההליך, כאשר התובע מציג מצג לפיו עסק באופן רציף במשך 6 שנים בעבודות חשמל עם כלים רוטטים, החל משנת 2002 ועד 2008, אולם בחקירה מצג זה נסתר חזיתית, וכדלקמן -
התובע לא פירט כלל בכתב התביעה היכן עבד. במסגרת ההוכחות הוגשה רשימת דיווחי מעסיקים, ממנה עלה כי בתקופה דנן עבד התובע אצל למעלה מ-15 מעסיקים שונים. צא ולמד כי הבדל משמעותי לעניין החזרתיות הנדרשת בין עבודה במקום קבוע במשך 6 שנים, כפי שהוצג על ידי התובע, לבין החלפת מעסיקים רבים כאשר כלל לא ברור מה היה התפקיד של התובע אצל כל מעסיק, והאם אכן ביצע את אותה עבודה (רשימת דיווחי מעסיקים הוגשה וסומנה נת/2). עת נשאל התובע לגבי ריבוי המעסיקים בשנים שבין 2002-2007 לא היית תשובה בפיו –
"ש: במשך התקופה מ-02' עד 07' עבדת אצל המון מעסיקים?
ת: כן. אולי 3 מעסיקים. לא זכור לי עוד משהו.
ש: אם אומר לך שמ-02' עד 07 מדווחים עליך 21 מעסיקים שונים?
ת: לא זוכר. לא יודע (מעיין) אורטל כ"א זה כ"א של אלמור זה 3 חודשים שאז נכנסתי לחברה". (עמוד 5 שרות 4-9 לפרוטוקול).
התובע הגיש בשנת 2004 תביעה להבטחת הכנסה, במסגרתה ציין כי "שני בני הזוג לא עובדים הרבה זמן" (תביעה למלל בחתימת התובע הוגשה וסומנה נת/3). עת נשאל האם הועסק ברציפות במשך 6 השנים של תקופת העבודה בחשמל השיב בחיוב. רק עת אומת התובע עם המסכים המעידים על הגשת תביעות לתשלום די הבטחת הכנסה אישר כי אכן פנה לנתבע עקב תקופות אבטלה -
"ש: למה ציינת בתצהירך שעבדת 6 שנים וזה לא נכון עבדת בצורה חלקית במהלך השנים?
ת: כל הזמן עבדתי. כל הזמן פרנסתי, אני בטוח. לא ישבתי בבית.
ש: לא הגשת תביעות להבטחת הכנסה במהלך השנים כי אתה לא עובד מ-03, 04,06?
ת: לא.
ש: מציג לך תביעה של הבטחת הכנסה מיולי 04', זו חתימתך?
ת: מאשר.
ש: סיבת הגשת התביעה שני בני הזוג לא עובדים הרבה זמן... למה הגשת תביעה להבטחת הכנסה וטענת שאין לך עבודה הרבה זמן?
ת: אולי חודש לא עבדתי ולא היה לי קיום של פרנסה ולכן הלכתי למל"ל על מנת לקבל הבטחת הכנסה". (עמוד 5 שורות 14-23 לפרוטוקול).
בשנת 2003 הגיש תביעה לדמי אבטלה שם צוין כי התובע מובטל החל ב-11/2003 (תביעה למלל בחתימת התובע הוגשה וסומנה נת/6).
התובע ביצע עבודות שירות החל מיום 25.10.2006 ועד 24.4.2007 בתור טבח בבית תמחוי. ברי כי בתקופה דנן לא עסק התובע בעבודת חשמל עם כלים רוטטים (אישור ביצוע עבודות שירות, הוגש וסומן נת/5). התובע לא ציין זאת בתביעתו וציין תחת זאת כי עבד ברציפות בעבודה המהווה בסיס לטענת המיקרו-טראומה. עת נשאל מדוע לא ציין זאת לא הייתה תשובה טובה בפיו –
"ש: אתה זוכר כמה זמן היית בעבודות שירות?
ת: שמונה חודשים בשנת 06'.
ש: גם זה לא היה רלוונטי לתקופת העבודה?
ת: נכון.
ש: זה לא צוין בתצהירך שהיית בעבודות שירות, מה עשית שם? עבדת בתור חשמלאי באתרי בניה?
ת: עבדתי כטבח בבית תמחוי.
ש: איפה זה רשום בתצהירך שמונה חודשים כטבח בבית תמחוי?
ת: לא ידעתי שצריך להכניס את זה." (עמודים 5-6, שורות 32-33, 1-5 בהתאמה".
לא זו אף זו, הרי שגם ביחס לתקופה נשוא התביעה, עליה ביקש התובע לבסס את תביעתו לאחר הליך ההוכחות, התגלו סתירות ואי דיוקים -
התובע טען בכתב התביעה כי נהג להרים משראות שמשקלם בין 10 ל-45 ק"ג; ואילו במסגרת תצהירו ציין התובע כי הוא הרי משאות השוקלים בין 20 ל-60 ק"ג.
התובע טען בתצהירו כי עבד בחברת "תדהר בנייה בע"מ" החל משנת 2011 ועד היום; ואילו במסגרת הסיכומים טען כי עבד בחברה דנן במסגרת שתי תקופות נפרדות, האחת 5/2011-9/2012 ותקופה שנייה החל ממאי 2013 ועד היום.
להיעדר המהימנות מצטרפת העבודה שהתובע לא זימן כל עד רלוונטי לתביעה, דוגמת מעסיק או קולגה אשר עבד לצדו בתקופה הרלוונטית. זה המקום לציין כי אין התובע יכול להיבנות מעדותו של מר עוזי שאול, שכן הלה לא עבד לצדו בתקופה הרלוונטית. כך, העיד מר שאול, כי החל את עבודתו בחברת "תדהר בנייה בע"מ" בחודש מאי 2016, ו כי החל לעבוד יחד עם התובע החל מחודש אוגוסט 2017 כאשר מר שאול הטעים כי אין לו ידיעה באשר לעבודת התובע בטרם החל לעבוד לצדו –
"ש: מתי התחלת לעבוד בתדהר?
ת: במאי 16'.
ש: מתי התחלת לעבוד עם התובע?
ת: לפני שנה וחצי, שנה ו-4 חודשים. באוגוסט 2017.
ש: ידוע לך מה התובע עשה לפני שהגעת לעבוד בתדהר?
ת: לא". (עמוד 11 שורות 5-11 לפרוטוקול).
לאור האמור לעיל, הרי שאין מקום לקבל את גרסת התובע לגבי משך וסוג העבודה שביצע. די בכך על מנת לדחות את התביעה כבר בשלב זה.
למעלה מן הצורך אף אם נקבל את גרסת התובע ביחס שנות עבודתו כמחסנאי (ולא היא), הרי שאין בה בכדי להוות תשתית עובדתית לטענת המיקרו-טראומה. כך, מעדות התובע עצמו עולה כי התובע נדרש להרים משאות במשקלים שונים, הדורשים כל פעם צורת אחיזה ונשיאה שונה ולהניחם על מדפים בגבהים שונים-
ש. כשמגיעים משטחים של שקי מלט לדוגמא, איפה מניחים את כל המשטח?
ת. מכניסים בתוך האתר בחצר ואז מאחסנים ומרימים לאן שצריך.
ש. אתה פורק מ שטח של המלט?
ת. גם.
ש. לאן?
ת. אם צריך להעביר אותו למקום שיהיה מוצל שלא ירטב בגשם אני מעביר עם עוזר ומאחסן בחדר זבל אשפה בתוך מחסן, אם זה עם עגלות שצריך להזיז ולהרים אותו כדי לשנע. יש דברים שמפריעים שצריך להרים רגלי בניה וברזל.
ש. אם אתה משתמש בעגלה אתה לא פורק?
ת. זה לא קל להעביר משטח של 2 טון או טונה וחצי.
ש. לא משתמש במנופי האתר?
ת. לא יכול להשתמש בהם כי הם לצורך שלד, עבודה תבניות, ברזל, קרשים, אין כל הזמן באתר מנוף, כאשר השלד נגמר העבודה קשה יותר והרמה של דברים, לאחסן את הדברים ויותר שינוע ועבודה מאומצת.
ש. כמה זמן אחרי מתחילת העבודה באתר עד לסיום השלד כמה זמן זה ?
ת. תלוי בגודל הבניה, אם זה בנין של 26 קומות לקח לנו שנה וחצי שנתיים.
ש. בזמן הזה מה אתה עושה?
ת. מקבל את הסחורה (ברזל – מוטות ברזל, רשתות ברזל, חומרי מליטה, דבקים, טיח).
ש. אתה מעביר רשתות ברזל ידנית?
ת. אם צריך אז כן. עם עוזר.
ש. כמה שוקלת רשת ברזל?
ת. משהו כמו 80, 100 ק"ג. עם עוזר ביחד.
ש. לאן מעבירים אותן?
ת. תלוי. נגיד שאני מעביר את הרשת ברזל למקום שאני יכול לקחת שלא יפריע לי שלא יהיה מפגע בטיחות אז אני דואג לשנע למקום שצריך.
ש. אתה מבצע הזמנות רכש?
ת. נכון.
ש. אתה מפקח בבוקר על הקבוצה של העובדים באתר?
ת. לא בדיוק מפקח, מחתים את הכרטיסים לעובדים, רושם את הכלים שאני נותן להם, ומביא למשל מהמדף פטיש, משחזות, כבלים וכל חומרי העזר כמו פטישים, פלס, ונותן להם כדי לעבוד. יש איזה 50 עובדים ואני צריך לדאוג לכל הכלים, חומרי עזר וכל הדברים כמו רתמות בטיחות והכל.
ש. כמה זמן זה לוקח ?
ת. עד 07:30, 08:00. אני מתחיל את העבודה ב-06:15 , 06:30.
ש. אתה רושם את הנוכחות של הפועלים באתר?
ת. כן. וגם רושם את מה שכל אחד לוקח ומביא לו את הכלי.
ש. אחרי שאתה מסיים לפזר את כלי העבודה והציוד לכל העובדים אתה מבצע הזמנות של חומרי הבנין?
ת. לא ישר. אלא מקבל סחורות, יש תמיד לחץ בשעות הבוקר, יום ספקים הרבה מגיעים, ספקים של קרמיקות, דבקים, חומרים.
ש. הקרמיקות מגיעות בזמן השלד?
ת. כן. קרמיקה של מחסנים, של חדרי אשפה, יותר של שטחים ציבורים.
ש. כמה כמויות מגיעות?
ת. כמה מטרים? מדובר באלפים, 3,000, 4,000 מ"ר.
ש. איפה מאפסנים את הכמות הזאת ?
ת. בחניון, אני מסדר עם עגלת משטחים את המשטחים כמו חיילים וכמובן אם צריך להרים דברים על מנת לפנות ולסדר אז אני גם מסדר ומרים אם זה קרמיקות להרים ולסדר, הכל.
ש. אבל אמרת שזה מגיע במשטחים?
ת. מרים ומסדר בשטח שאני צריך לשים את המשטחים האלה, ולא פנוי אז אני מפנה ומרים ומנקה את השטח על מנת לאפסן את הקרמיקות שם. (עמודים 8-9, שורות 9-33, 1-25 לפרוטוקול בהתאמה).
לאור האמור, באנו לכלל מסקנה, כי התובע אכן עבד עבודה פיזית קשה, אולם כידוע אין די בעבודה פיזית גרידא על מנת בכדי לבסס תשתית למיקרו-טראומה (עב"ל 47434-09-13 קיבאן חקנזרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 09.03.2015).

אחרית דבר
לאור כל המקובץ לעיל – התביעה נדחית.
כנהוג בתביעות מהתחום הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, (07 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יעקב חמצני
נציג ציבור מעסיקים

אורן שגב, שופט