הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 29175-04-16

30 יוני 2018

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציגת ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

התובעת
אילנית שרבט
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד משה אהרון

פסק דין

עניינה של התובענה שבפנינו הנה שאלת בסיס השכר לחישוב דמי הלידה וגמלת שמירת הריון אשר לה הייתה זכאית התובעת, נוכח הטענה העיקרית של הנתבע כי העלאת השכר של התובעת עובר ליציאתה לשמירת הריון וללידתה הייתה פיקטיבית וניתנה רק בשל קרבה משפחתית של התובעת לבעלי מקום העבודה בו עבדה הואיל ולא נמצאה הצדקה להעלאה כה משמעותית בשכרה של התובעת באותה תקופה.
ביום 15.1.17 התקיים דיון מקדמי בפני חברתי כב' סגנית הנשיאה השופטת יהלום הדס. בית הדין ביקש מהנתבע הסבר מדוע שולמו לתובעת דמי לידה לפי שכר של 3000 ₪ בלבד בגין מעסיק אחד, שעה שלטענת התובעת עבדה אצל 2 מעסיקים וכל אחד מהם שילם לה 3000 ₪. בהתאם לכך הגיש הנתבע הודעה בה הובהר כי גמלה שמירת ההיריון שולמה לתובעת בגין המעסיק נכסי אופיר ונוי בע"מ בלבד, הואיל ואת עבודתה אצל המעסיק השני א.צ אנגלנדר סחר והשקעות בע"מ הפסיקה התובעת כבר ביום 31.10.14 ואילו תקופת שמירת ההריון של התובעת החלה ב21.1.15. לאור האמור לא נמצאה התובעת זכאית לגמלת שמירת הריון בגין עבודתה אצל מעסיק זה, הואיל ועל פי החוק תשלום הגמלה מותנה בכך שההיעדרות מהעבודה מתחייבת בשל המצב הרפואי הנובע מההריון ומסכן את האישה או את עוברה. בחישוב דמי הלידה שבוצע לתובעת, נמצא שקיים יום קובע אצל שני המעסיקים ולכן שולם לה חלק מ דמי לידה בגין עבודתה אצל השניים מבלי להתייחס להעלאת השכר וחלק לפי שכר של 3000 ₪ בלבד .
ביום 14.2.18 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדות התובעת ועדות מעסיקה מר צבי אנגלנדר.
הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.
העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מחומר הראיות:
התובעת הועסקה כיועצת משפטית של חברת "נכסי אופיר ונוי בע"מ וכן של חברת "א.צ אנגלדר חברה לסחר והשקעות בע"מ וזאת החל מחודש 5/14. החל מחודש 11/14 החלה התובעת לעבוד רק בחברת נכסי אופיר ונוי בע"מ. עד חודש 10/14 שולם לתובעת שכר של 6000 ₪ ברוטו ( 3000 ₪ מכל חברה). בחודש 11/14 התובעת קיבלה שכר של 9000 ₪ מחברת אופיר ונוי בע"מ .
הבעלים של חברת "נכסי אופיר ונוי בע"מ וכן של חברת "א.צ אנגלדר חברה לסחר והשקעות בע"מ הוא מר צבי אנגלנדר, גיסה של התובעת.
בחודש 8/14, 3 חודשים לאחר שהחלה לעבוד , נודע לתובעת כי ה יא בהריון.
ביום 21.1.15 נדרשה התובעת לשהות בשמירת הריון וזאת עקב הסיכון שהיה לה ולעוברה. התובעת הגישה תביעה לגמלת שמירת הריון.
ביום 21.4.15 התובעת ילדה את בנה.
הנתבע אישר ושילם לתובעת שמירת הריון בתקופה שבין 22.1.15-21.4.15 וזאת לפי בסיס שכר של 3000 ₪. כמו כן הנתבע אישר לתובעת תשלום דמי לידה מיום 22.4.15 ועד 28.7.15 כאשר בסיס החישוב מ1.10.14 – 31.10.14 היה על בסיס 6000 ש"ח. ומיום 1.11.14 עד 30.11.14 אושר לתובעת דמי לידה לפי בסיס הכנסה של 3000 ₪ וכן מ1.12.14 עד 31.12.14 אושר לה דמי לידה על בסיס שכר של 3000 ש"ח.
טענות הצדדים בתמצית
לטענת התובעת, היקף משרת התובעת בכל אחת מחברות אלה היה 50% וכל אחת מהחברות שילמה לה סך של 3000 ₪ לחודש ולכן השתכרה כל חודש סך של 6000 ₪. החל מחודש 11/14 עלה שכרה של התובעת ל-9000 ₪ .
לטענת התובעת בתקופת החגים של אותה שנה החל עומס עבודה אצל מעסיקותיה וגויסו שני עובדים נוספים למשרד. מתמחה שהתקבל לעבודה בחודש 10/14 ועו"ד נוספת שהתקבלה לעבוד בחודש 11/14 שהועסקו תחת חברת א.צ אנגלדר חברה לסחר והשקעות בע"מ. לטענת התובעת בשל הצטרפותם של עובדים אלו הוחלט להעביר את כל אחוזי משרתה ( 100%) לחברת " נכסי אופיר ונוי בע"מ" ולכן אוחדו המשרות שלה משני חצאי משרה למשרה אחת מלאה. עוד טוענת התובעת כי המעסיק דרש ממנה לחנוך את העובדים החדשים ולחפוף אותם בצורה מיטבית ביותר ועקב עומס העבודה הרב הוחלט להעלות את שכרה ל9000 ₪.
לטענת התובעת העלאת שכרה בוצעה כאשר לא יכולה היתה לצפות כי תזדקק לשמירת הריון. וכי העלייה בשכרה משקפת את עומס העבודה הרב שהיה על החברה באותו זמן. ודרישות הרבות של המעסיק שלה לרבות הוספת כוח אדם משמעותי והצורך לחנוך את העובדים החדשים בעבודתם
לטענת התובעת שכרה עלה ולכן יש להכיר בהעלאת שכרה לצורך חישוב דמי הלידה וגמלת שמירת ההריון.
מנגד לטענת הנתבע, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן העלאת שכרה ל9000 ₪ משקפת העלאה אמיתית של שכרה, משלא הוצג כל הסכם ומשמדובר בקשרי משפחה ומשלא הוצגה כל סיבה של ממש להעלאת שכר זו. בכל הנוגע לכך שאושרה לתובעת גמלת שמירת הריון על בסיס שכר של 3000 ₪ טוען הנתבע כי התובעת הפסיקה לעבוד אצל המעסיק א.צ אנגלדר סחר השקעות בע"מ ביום 31.10.14 ואילו תקופת שמירת ההריון של התובעת החלה ביום 21.1.15 ולכן לא נמצאה זכאית לגמלת שמירת הריון בגין עבודתה אצל מעסיק זה ולכן חושב לה בסיס הגמלה לפי 3000 ₪ .
הנתבע אינו חולק על מעמדה של התובעת כעובדת שכירה. המחלוקת היא האם העלאת שכרה של התובעת משקפת את מצב הדברים בפועל.
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 58 ל חוק הביטוח הלאומי מגדיר "שמירת הריון" כך:
"היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;".
בתקנה 4(1) ל תקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991 (להלן – התקנות) נקבע כי :
"התובעת תודיע למוסד בכתב -
על המועד שבו הפסיקה בפועל לעבוד בשל שמירת ההריון;
כעולה מלשון החוק והתקנות, הזכאות לגמלת שמירת היריון תלויה בשאלה אם היעדרות המבוטחת מהעבודה קשורה בקשר סיבתי עם הצורך הרפואי לשמירת היריון.
סעיף 49 (א) ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) קובע כי:
"המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה".
סעיף 53 לחוק, קובע שדמי הלידה יהיו בשיעור השכר הרגיל.
סעיף 54 לחוק קובע כך:
"(א)שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים.
(ב)לעניין סעיף זה, 'הכנסה' -
(1)בעובדת - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, למעט הכנסותיה כעובדת עצמאית אלא אם כן הייתה זכאית לדמי לידה אילו הייתה עובדת עצמאית בלבד ...".
סעיף 55 לחוק מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות הוראות בקשר לחישוב שכר העבודה הרגיל.
תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (אימהות) התשי"ד-1954 קובעת כך:
"אם לרגל ההיריון הפסיקה מבוטחת את עבודתה לפני היום שבעדו מגיעים לה לראשונה דמי לידה, או לא שולם לה מלוא השכר לפני אותו יום, יחושב שכר העבודה הרגיל ... לפי שכר עבודתה ברבע השנה שקדם להפסקה כאמור, או למועד שבו לא שולם מלוא השכר כאמור, הכל לפי העניין".
תכליתה של ההוראה האמורה בחוק הביטוח הלאומי, הינה לאפשר ליולדת, שהיא עובדת או עובדת עצמאית, ליהנות מחופשת לידה, ולקבל בתקופה זו דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, על מנת לאפשר לה לטפל בילדה בתקופה הראשונה שלאחר הלידה (ר' דב"ע נב/0-13 לאה מירון – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כא 82).
מטרת תשלום דמי הלידה הינה לפצות את המבוטחת על אובדן הכנסה מעבודה, שנגרם בשל ההיריון והלידה, כאשר גמלת דמי לידה הינה מסוג הגמלאות המחליפות הכנסה, ועל כן אין היא ניתנת לכל מבוטחת, אלא אך ורק למבוטחת, שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה (ר' דב"ע נב/0-3 עטיל זאקס – המוסד לביטוח לאומי , [פורסם בנבו] פד"ע כד 153), וזאת על בסיס שכרה הרגיל שהייתה משתכרת עד אשר נפסקה עבודתה לרגל הלידה.
בית הדין הארצי פסק כבר בסוגיית הוכחת השכר המשמש לגימלת דמי לידה בעניין אודט ברכה נ' הביטוח הלאומי:
"בענפי הביטוח הלאומי שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגימלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה "אמיתית" של השכר. לחשיבות זו מטרה כפולה. מחד, דרוש שהגימלה, הבאה להחליף הכנסה שפסקה, תתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראת החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם הוא לא מושתת על נתונים בלתי נכונים.
משום כך נקבע כי "הטוען לגמלה במזומנים לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי - עליו החובה להוכיח מהו 'השכר הרגיל' (סעיף 54 לחוק) שצריך לשמש בסיס" (דב"ע מא/0-115, המוסד לביטוח לאומי - פיקהולץ, פד"ע י"ד, 46, 58). באותו הליך נקבע גם כי "ברור שבבוא פקיד תביעות להחליט, אם 'תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן' - רשאי הוא לבחון, אם כל העובדות אשר להן טוענים הן נכונות, ועת מדובר בגמלה שהיא פונקצייה של הכנסת המבוטח - אם אכן ההכנסה שלה טוענים, היא הנכונה. ברור שבמסגרת זאת רשאי ואף חייב פקיד התביעות לאבחן בין 'אמת' לבין 'פיקציה'". (בעמ' 55).נהתשובה לשאלה אם השכר המשמש בסיס לתשלום גימלה הוא בגדר "אמת" או "פיקציה", תינתן לעתים על פי ראיה חותכת ולעתים יהיה צורך בבחינת מכלול העובדות הנוגעות לענין." (ר' דב"ע נב/140-0 אדט ברכה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ד 523).

זאת ועוד, נוכח העובדה כי התובעת עובדת במקום עבודה שגיסה הוא הבעלים של חברות אלו, יש מקום לבחון בקפידת יתר את מערכת היחסים בעבודה שבין הצדדים כפי שכבר נפסק:
"בתי הדין לעבודה למודי נסיון בתביעות מבוטחים נגד המוסד לביטוח לאומי, שטענו שהועסקו על ידי קרובי משפחה, בין ישירות (דב"ע לג/0-108, המוסד נ' כץ; פד"ע ה 31;דב"ע לג/0-159, מרקו - המוסד; פד"ע ה' 134) ובין בחברה שבבעלות בן משפחה (דב"ע מח/0-141, גלנדאור - המוסד פד"ע כ' 98) וכך נקבע בענין זה: "כאשר הצדדים הם קרובי משפחה יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדו' (דב"ע לג/0-108 הנ"ל, בעמ' 36; דב"ע מח/0-141 הנ"ל, בעמ' 100)" (ר' דב"ע נא/6-0 דורי ת שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 202).

נפתח ונאמר כי חובת ההוכחה בענייננו מוטלת על התובעת - להוכיח מהו שכרה הרגיל שצריך לשמש בסיס לתשלום הגמלה בן לדמי לידה והן לשמירת הריון.
בעניינה של התובעת, אין חולק כי קיימת קרבה משפחתית בינה לבין הבעלים של החברות בהן עבדה , כעולה מהשאלון אותה מילאה התובעת ומחקירתה הנגדית ולכן יש לבחון את העלאת השכר – וגובה השכר בכלל – בקפידת יתר (ר' דב"ע לג/108 - 0 המוסד לביטוח לאומי - כץ, [פורסם בנבו] פד"ע ה 31 (1973); דב"ע מח/141- 0 גלנדאור – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 98 (1988)).
להלן הכרעתינו:
לאחר ששמענו את כלל העדויות ועיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי אכן שכרה עלה באופן אמיתי, זאת מהנימוקים המפורטים:
ראשית, התובעת לא הציגה הסכם או ראיה שלהי המתעדת את ההחלטה בדבר העלאת שכר עבודתה.
שנית עיון בתלושי השכר שהציגה התובעת מעלה כי העלאת השכר היתה ל זמן קצוב. התובעת לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי שכרה שולם לה גם לאחר הלידה בסכומים הנדונים.
שלישית, עיון בתצהירה של התובעת ובתצהיר מר אנגלדר מעלה כי הסיבה להעלאת שכרה של התובעת היתה בשל הצורך לחנוך את 2 העובדים החדשים. עיון בתצהירים אלו מעלה כי אחת מהעובדות החלה לעבוד בחודש 11/14 והמתמחה ב10/14. מנגד עיון בנ/2 דוח יציאות וכניסות לארץ של התובעת ממשרד הפנים מעלה כי התובעת היתה בחו"ל מיום 28.10.14 ועד ליום 17.11.14 ומשכך לא ברור כיצד יכולה היתה לחנוך עובדים חדשים אלו בתקופות הנדונות .
רביעית, עיון בעדותה של התובעת מעלה כי הסיבה שנסעה לחו"ל קשורה להריונה ולטיפול רפואי שהיה עליה לעבור כך שלא ברור כיצד יכולה במצב זה לעזור בחפיפה. מעבר לאמור, נתון זה סותר את טענת התובעת לפיה במועד זה לא ידעה היא כי היא עתידה להיות בשמירת הריון.
חמישית, עיון בתצהיר התובעת ובתצהיר של מעסיקה מעלה כי הסיבה לקליטת 2 עובדים נוספים היתה כי החל עומס עבודה אצל מעסיקיה. אולם מר אנגלנדר בעדותו לא מכחיש כי בחברת אופיר לא היו כלל עובדים , דבר שלא עולה בקנה אחד עם טענת העומס שהצריך העלאת שכר לתובעת בשיעור כה משמעותי. א' עמ' 7 שורה 27.
שישית, לא ברור כיצד טענת התובעת בדבר עומס עבודה שנוצר בחודשים 10-11/14 עולה בקנה אחד עם העובדה שלאחר שהתובעת יצאה לשמירת הריון וחופשת לידה, לא היה אף עובד שהחליף אותה בחברה נכסי אופיר. עיון בעדותה של התובעת מעלה כי נשאלה על כך ולמעשה לא היה לה מענה של ממש בנדון:" אבקש שתתני הסבר לנספח 16 ד'. דבריה של גב' טולדו בתע"צ, המסמך הראשון שם היא ציינה שהיה דיווח לאי העסקה מ2/15 עד 6/15 , אם היתה הצדקה לחב' אופיר לקחת אותך ב100 אחוז משרה ולהוסיף לך בשכרך, איך כשהלכת לשמירת הריון ב1/15 החברה דיווחה על אי העסקת עובדים חצי שנה? ת: בינואר קיבלתי משכורת חלקית ובפברואר כבר הייתי בשמירת הריון ודיווחו על אי העסקה" ר' עמ' 5 שורות 32-33 .
שביעית, התובעת לא הביאה לעדות כל עד חיצוני שאינו בן משפחה כדי לתמוך בעמדה כמו רו"ח של החברות או העובדים שאכן חנכה אותם לטענתה. וכאשר נשאלה על כך לא נתנה למעשה מענה של ממש בנדון:" ש:למה לא הבאת אותם לעדות?ת: כי הבאתי את הבוס שלהם..." ר' עמ' 4 שורות 12-14.
ממכלול האמור, לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובעת בנוגע להעלאת שכרה.
מנגד טענתה של התובעת כי קיבלה שכר של 6000 ₪ על עבודתה בשתי החברות הנדונות וכי לא היתה לה כל הפסקה במסגרת עבודתה שהיתה זהה בכל התקופה , לא נסתרה. עיון בתצהירה מעלה כי גם היא וגם מר אנגלנדר הצהירו על כך בנדון והדבר עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שהוצגו.
עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי גרסתה בנדון לא נסתרה:".. לא הפסקתי לעבוד. המשכתי לעבוד באותו המשרד ובאותה העבודה. השינויים שנעשו במשכורת זה בין קבוצות חברות, שהתקבלו שני עובדים חדשים לחברה אחת ומשיקולים פנימיים שלהם , עברתי למשרה מלאה בחברה אחרת" ( ר' עמ' 3 שורות 18-21 ).
ובהמשך העידה התובעת:
".. באנגלרד עבדתי 50 אחוז משרה ובנכסי אופיר גם 50 אחוז משרה והחל מחודש נובמבר עשיתי 100 אחוז משרה בנכסי אופיר. " ר' עמ' 5 שורות 1-5. עדותה של התובעת עולה בקנה אחד גם עם עדות מר אנגלנדר. ר' עמ' 7 שורת 7-12.
משכך שוכנענו כי יש לראות בבסיס השכר של התובעת הן לדמי לידה והן לגמלת שמירת הריון בסך של 6000 ₪.
משכך התביעה מתקבלת באופן חלקי. משהתביעה התקבלה באופן חלקי לא שוכנענו לפסוק הוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

נציג ציבור עובדים, גב' חנה קפלניקוב

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מאיר ליברמן

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ח, (30 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .