הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 2815-01-18

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' רחל קפר

התובע
עוזי דמתי
ע"י ב"כ עו"ד שלמה תמיר
-
הנתבעים
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

  1. התובע מבקש להכיר באירוע מיום 29.12.2016 שבו נפגע בגבו, כפגיעה בעבודה.
  2. לפי גרסת התובע המפורטת בכתב התביעה (סעיף 3), ביום 29.12.16, במהלך עבודתו, תוך כדי נסיעה על טרקטור, הרגיש שנחבל בגבו ולא יכול היה להמשיך בנסיעה. התובע עצר את הטרקטור ותוך כדי ירידה מהטרקטור חש בדקירה חזקה בגב, שגרמה לתובע כאבים עזים עד כדי "שיתוק" לאורך כל גבו.
  3. לטענת הנתבע, לא הוכח אירוע תאונתי שגרם לתובע חבלה בגב במועד הנטען.
  4. לשם בחינת גרסתו העובדתית של התובע, יש לבחון את העולה ממסמכים רפואיים מזמן אמת וכן העולה מגרסאות נוספות לאירוע, שנמסרו על ידי התובע.

א. בדו"ח חדר מיון מיום 29.12.16 נרשם: "לדבריו נתפס לו הגב תוך כדי עבודה".
ב. בסיכום ביקור מחדר מיון, מאותו יום (ת/1), נרשם:
"במהלך עבודתו ובזמן נסיעה של טרקטור נתפס לו הגב. כאבים עזים בגב תחתון ללא הקרנה לרגליים."

ג. בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1) נרשם:
"אחרי שסיימתי נהיגה בטרקטור, ירדתי והרגשתי כאבים עזים בגב התחתון, נפלתי על הרצפה, העובדים שהיו בסביבה עזרו לי לקום ולהתיישב."

ד. התובע מסר גרסתו לחוקר, ביום 24.5.2017 ותיאר את הפגיעה כך:
"בתאריך 29.12.2016 בערך בשעה 2:00 לפנות בוקר, בזמן ירידה מהטרקטור הרגשתי כמו מחט בגב, הלכתי לארון בגדים אישי שלי במחלקה ונפלתי ולא יכולתי לקום.
ש. היו עדים לאירוע?
ת. לא, הייתי באותו רגע של הנפילה לבד, זה חדר של העובדים שצמוד לחדר של ראש הצוות מנהלים.
אחרי הנפילה התקשרתי לראש צוות שרביט ובא לעזר לי לקום והזמין אמבולנס.
...
ש. ממה בדיוק הרגשת כאב בגב? הייתה מכה ישירה בגב? עשית מאמץ חריג?
ת. לא יודע, באופן פתאומי.
...
ש. בזמן הירידה מהטרקטור עשית תנועה לא נכונה או תנועה מיוחדת? ירדת רגיל?
ת. ירדתי רגיל כמו כל הזמן.
...
ש. למה אתה קושר את האירוע הפגיעה בגב?
ת. אני לא יודע, כחודש או חודשיים לפני גם נתפס לי הגב העבודה ניגשתי למרפאה וקבלתי הפניה לבית חולים לא נעדרתי מעבודה, נבדקתי בבית חולים קיבלתי וולטרן זריקה הרגשתי טוב ועבדתי כרגיל."

ה. בתצהיר התובע (סעיף 3) נטען כי "תוך כדי נסיעה על הטרקטור הרגשתי כי נחבלתי בגבי משהרגשתי שאין ביכולתי להמשיך בנסיעה, עצרתי את הטרקטור ותוך כדי ירידה מהטרקטור חשתי דקירה חזקה בגב...".
ו. בחקירתו הנגדית של התובע בבית הדין, התובע נשאל מדוע הטענה שנחבל בגב מופיעה לראשונה רק בתצהירו. להלן תשובות התובע (עמוד 4, החל משורה 1):
"כי הטרקטור שם זה גוש ברזל, כל הדרך יש מהמורות, הרגשתי כאבי גב, החלטתי אני חוזר למחלקה לנוח קצת, לקחת כדור, ואיך שירדתי מהטרקטור הרגשתי כאבים חזקים, החזקים את עצמי בגב ונפלתי.
...
ש. עלית למדרגה? נכנסת לבור?
ת. יש בורות בדרך.
ש. קרה משהו ברותו רגע?
ת. כן הכבישים האלה לא חלקים.
...
ש. איזה בור זה היה?
ת. היה חושך, בלילה לא רואים, אין ראיה טובה מהטרקטור, זה גוש ברזל, אתה נוסע, תוך כדי זה הכביש עצמו לא חלק, יש מהמורות ברוב הדרך. ותוך כדי עבודה נכנסתי למהמורה. ...
ש. מפנה לשורה 24 להודעה [לחוקר – ד.ו.], שם ענית 'לא יודע, באופן פתאומי'. איך לחוקר לא ידעת לספר על המהמורה?
ת. סיפרתי לו אותו דבר. בכבישים יש מהמורות ולי היה קשה מאוד, זה גוש ברזל. תוך כדי עבודה הרגשתי את הגב. החלטתי לחזור למחלקה לשתות, ואז הרגשתי כאב."

לאמור לעיל יש להוסיף שהתובע התבקש להסביר הפער בין התיאור במיון ובין גרסתו בחקירתו הנגדית, לגבי מהמורה בדרך, אך מסר תשובה כללית ומתחמקת (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 9 – 10). תשובתו בחקירה חוזרת, כאילו אמר את הדברים לרופא, למרות שלא נרשמו בדו"ח הקבלה למיון או בסיכום הביקור, אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון ועם הפסיקה לפיה חזקה שאדם מוסר את המידע המלא והאמיתי הרלוונטי לנסיבות הפגיעה, על מנת לקבל את הטיפול הרפואי המיטבי.
3. מהמתואר לעיל עולה כי גרסתו של התובע לפיה נחבל בגבו בזמן הנהיגה בטרקטור, בין מגוף הטרקטור עצמו ("זה גוש ברזל") ובין משום מהמורה שבדרך (סיכוני הדרך), היא גרסה עובדתית מאוחרת שעלתה לראשונה רק במסגרת ההליך בבית הדין. מדובר בגרסה שאינה מתיישבת עם הגרסה שהתובע מסר במועד שבו לטענתו אירעה התאונה. כך, במסמכי חדר המיון כל שנזכר הוא שלתובע "נתפס הגב" ואין שום אזכור לאירוע חבלתי כלשהו. בדומה, בטופס התביעה לדמי פגיעה, התובע מסר שחש כאבים בגב אחרי שירד מהטרקטור. בכך לרמז שייתכן שהירידה מהטרקטור היא שגרמה לכאבי הגב. ברם כאשר נשאל לגבי זה במסגרת הודעתו לחוקר, התובע השיב בשלילה לשאלה אם עשה תנועה נכונה או תנועה מיוחדת כשירד מהטרקטור , והשיב - "ירדתי רגיל כמו כל הזמן".
יתירה מכך, חודשים לאחר האירוע, במסגרת ההודעה לחוקר, התובע נשאל מפורשות למה הוא קושר את הפגיעה בגב, והשיב - "אני לא יודע", ואף הזכיר אירוע קודם שבו נתפס לו הגב כחודש או חודשיים מוקדם יותר.
4. לסיכום האמור לעיל, נדחית גרסתו העובדתית המאוחרת של התובע, שאין לה עיגון בתיעוד הרפואי, ולפיה נפגע תוך כדי העבודה, במהלך הנסיעה בטרקטור, כתוצאה מחבלה מהטרקטור עצמו או כתוצאה ממהמורות בדרך.
כל שהוכח הוא שבזמן שהתובע היה בעבודה, נתפס לו הגב והוא סבל מכאבים עזים. לא די בכך שהתובע נכח בעבודה ועבד בזמן שחש בכאבי גב, על מנת להכיר בכאבי הגב כפגיעה בעבודה.
5. על פי הדין, "תאונת עבודה" מורכבת מ'אירוע תאונתי' ו'חבלה' לגוף העובד כתוצאה מהאירוע התאונתי." (דב"ע שם/ 0-96 וייל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 225 (1981)). כלומר, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נג/ 0-153 פארג' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 50 (1994); דב"ע נב/ 0-88 קופטי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169 (1995); בדומה אך בהקשר אחר, ר' גם פסיקת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 13853-06-15 מור יוסף – המוסד לביטוח לאומי, 2.9.18).

עוד נפסק כי יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע ( בג"צ 3523/04 למברגר – המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח (5) 104 (2004)).

בהתאם לאבחנה יסודית זו, נקבעה בהלכה הפסוקה אבחנה בין מצב של תנועה רגילה ושגרתית (כגון הליכה רגילה או קימה מכסא) ובין מצב בו הפגיעה נגרמה עקב גורם חיצוני, כגון סיכוני הדרך. כך למשל נקבע בפסיקה ביחס לנפילה אדיופתית שנפילה שאין גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם למעידתו של המבוטח, לא תוכר כפגיעה בעבודה (דב"ע תשן/ 0-94 כץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 27 (1980); עב"ל (ארצי) 751/07 שפיגל – המוסד לביטוח לאומי, 13.1.09; עב"ל (ארצי) 27222-05-10 קקון - המוסד לביטוח לאומי, 14.4.11; עב"ל (ארצי) 60596-10-10 אבוטבול – המוסד לביטוח לאומי, 9.6.13).

כך גם לגבי סיכוני הדרך, יש להבחין בין מצב של תנועה רגילה ושגרתית ( כגון הליכה רגילה או קימה מכסא) ובין מצב בו הפגיעה נגרמה עקב סיכון הקיים בדרך עצמה ונובע ממנה . בהתאם נפסק כי נפילה שאין גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם למעידתו של המבוטח, לא תוכר כפגיעה בעבודה. ר' הנפסק בעב"ל ( ארצי) 60596-10-10 אבוטבול – המוסד לביטוח לאומי, 9.6.13:
"בעובדות המוסכמות נקבע כי מדובר במדרכה רגילה, שלדברי המערערת עצמה ' לא היה שום דבר חריג במדרכה'. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי מדובר בסיכון דרך. יתר על כן, לא הוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מסיכון הדרך - בעובדות המוסכמות נקבע כי האירוע אירע בשעה שהמערערת הרימה את רגלה ובטרם דרכה על המדרכה. הרמת הרגל באופן הזה הינה פעולה יום יומית רגילה למדי ולא נעשתה כתוצאה מסיכוני הדרך. הרמת הרגל היא פעולה שאדם עושה כל אימת שהוא הולך הליכה רגילה. במהלך הליכתו הרגילה עולה ויורד אדם מדי פעם מכביש למדרכה ולהפך. האם נניח שכל עליה על מדרכה היא סיכון דרך, בהנחה שהמדרכה אינה משובשת או לא גבוהה במיוחד. הנחה זו היא בלתי סבירה לחלוטין. הפסיקה פסקה במקרה בו ירד אדם במדרגות אוטובוס, ובשעה שדרך על המדרכה שמע קליק חזק וחש כאב חזק בחלק התחתון של גבו, כי פעולת הדריכה בנסיבות אלו אינה מהווה ראשית ראיה לקשר בין האירוע הנ"ל לבין העבודה, בזו הלשון:
"לו אכן מדובר היה ב"דריכה לא נכונה כפי שתוארה בעובדות", היה המצב שונה, אלא שמתיאור העובדות אין ללמוד שהדריכה חרגה כהוא זה מגדר דריכה נורמלית ושבלונית. המערער לא החליק, לא נפל, לא ניתר ולא מעד. גם לא דובר על תנוחה לא נכונה, על זווית לא נוחה, על ירידה מבוהלת או כושלת מהאוטובוס, על מכשול, על איבוד נעל, על מרחק בלתי-רגיל בין האוטובוס והמדרכה, על גובה חריג של כבש האוטובוס, וכיוצא באלה דברים. גם מי שאינו רופא יאמר, ש"אותה תנועה יכולה להיות בהליכה בבית" ... סוף דבר: אין ולא היתה " ראשית ראיה" שתקשור את הפגימה עם העבודה. (דב"ע מד/90 - 0 צבי שפיר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז, 93, 97; וראו גם עב"ל 36470-04-11 דן סקוירסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.12.2011)."

ור' גם הנפסק בעב"ל ( ארצי) 11011-06-12 כץ – המוסד לביטוח לאומי, 30.12.13.
6. משלא הוכחו חבלה או אירוע תאונתי חיצוני לתובע, המוגדרים בזמן ובמקום, הרי שדין התביעה להידחות.
נוסיף בהקשר זה את הנפסק בדב"ע נה/ 0-181 המוסד לביטוח לאומי – לפידות, 14.12.95 (ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"הגדרת המושג " אירוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה, אולם, הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה."

7. סוף דבר – התביעה נדחית.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ט, (15 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רחל קפר,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת