הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 27363-08-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ

המערערת
דבורה בניש
ע"י ב"כ עו"ד יהודה הר צבי מטעם הסיוע המשפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטה של הוועדה רפואית לעררים מיום 6.12.17 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 15% בגין צרידות, החל מיום 2.8.11. הערעור מתייחס לתחולת הנכות בלבד, מאחר שנוכח קביעת הוועדה (מועד תחילת הנכות) לא תקבל התובעת כל מענק בגין הפגיעה בעבודה שהוכרה (כאמור במכתב מיום 4.9.17).

2. המערערת מורה במקצועה, סובלת מצרידות, מחלה שהוכרה על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה. ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 10%. על החלטה זו הוגש ערר על ידי המערערת והוועדה קיבלה את הערר והעלתה את שיעור הנכות ל-15% לפי סעיף 71(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

3. להלן עיקר טענות ב"כ המערערת

הוועדה לא פירטה בצורה מספקת את השיקולים עליהם התבססה מסקנתה . היא התעלמה מטענות המערערת בעניין תחולת הנכות; לא דנה כלל בתיעוד הרפואי שהוצג לפניה, הכולל את האבחנות הרפואיות, ממצאי הבדיקות וכלל תלונות המערערת בזמן אמת.

המערערת טענה לפני הוועדה כי המצב החמיר לאחרונה. על הוועדה היה לקבוע תחילה נכות זמנית וכי הנכות היציבה היא לאחר ההחמרה במצבה הרפואי בשנת 2017.

על פי תיעוד רפואי מיום 2.8.11 רופא אף אוזן גרון בדק את המערערת ונמצא כי ישנו "ספק פוליפ במיתר ימין". לעומת זאת בבדיקה מיום 7.5.17 נמצא פוליפ במיתר הקול ימין. על כן, ממצאי הבדיקות הרפואיות תומכים בטענת המערערת בדבר החמרה במצבה הרפואי ובדבר התגבשות הנכות הצמיתה החל משנת 2017.

הוועדה לא הייתה יכולה להתרשם ממצבה הרפואי של המערערת החל משנת 2011, מלבד הסתמכות על התיעוד הרפואי, אשר יש בו כדי לתמוך בטענת המערערת להחמרה במצב ולהתגבשות הנכות משנת 2017.

4. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב

דין הערעור להידחות על הסף עקב התיישנות. המערערת הגישה את הערעור כעבור כ-9 חודשים ממועד משלוח ההודעה (במקום 60 ימים).

לגופו של עניין, המערערת אינה מצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר מצדיק התערבותו של בית הדין.

הוועדה התייחסה לכל תלונות המערערת ונימקה את קביעתה הרפואית.

הוועדה לא נדרשה לדון במועד תחולת הנכות שכן המערערת חלקה רק על שיעור הנכות הרפואית.

5. טענת התיישנות
ב"כ המשיב ביקשה לדחות את הערעור על הסף עקב התיישנות בהגשתו.
ב"כ המערערת השיב כי כאשר המערערת קיבלה את הפרוטוקול היא פנתה למשיב טלפונית לגבי התשלום ונמ סר לה כי עליה להמתין. היא סברה שיש לה שנה להגיש את הערעור (נוכח ההודעה בהחלטה של פקיד התביעות לגבי הכרת הפגיעה בעבודה).
המערערת עצמה התייחסה לסיבה להגשת הערעור לבית הדין באיחור ואמרה בדיון שהתקיים לפניי:
"במכתב שעליו מדברים כתוב דרגה יציבה בשיעור 15% . הודעה בנוגע לזכאותה לגמלה תישלח בנפרד. לכן חיכיתי ולא הגיע שום מכתב ואז יצרתי קשר עם המוקד של המל"ל ואמרו לי ישלחו לך. שלחו לי הודעה לגבי הנכות בשיעור 10% את אותו מסמך שקיבלתי בספט' 17 . התקשרתי שוב, ביקשתי את המסמך שאחרי קביעת הנכות של 15% ולא אחרי הקביעה של 10% . ושוב קיבלתי את אותו מסמך. כך 3-4 פעמים. אחרי זה טלפונית הם אמרו לי, לא הוציאו אחרי. זה מה שגרם לעיכוב".
(ע' 4 ש' 11-15 לפרוטוקול הדיון).

החלטת הוועדה נשלחה למערער ביום 6.12.17 והערעור הוגש לבית הדין ביום 13.8.18, כך שאין ספק כי קיימת חריגה מן המועד שנקבע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז-1977.
ההלכה שהייתה קיימת בעניין סמכותו של בית הדין להאריך מועד להגשת ערעור שונ תה בפסק הדין שניתן בעב"ל (ארצי) 33351-11-12‏ ‏ מוחמד דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי ( 26.9.17). בו נקבע כי לביה"ד לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 , הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק, לפחות בנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן והחלטות של גופים אחרים, גם אם לצד המועד הקבוע בחיקוק להגשת הערעור לא נקבעה הוראה הנוגעת להארכת המועד.

במקרה שלפני נשלחו אל המערערת במועדים סמוכים החלטה של פקיד התביעות וכן החלטה של הוועדה הרפואית לעררים. בהחלטה של פקיד התביעות נכתב כי התובעת רשאית לערער לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה. אני מקבלת את גרסתה של המערערת שלפיה נוצר אצל ה בלבול (היא לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין אז) ולכן, מדובר ב"טעם מיוחד" אשר מצדיק להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה של הוועדה, עד להגשתו בפועל. על כן, דין טענת התיישנות להידחות.

6. החלטת הוועדה – דיון ומסקנות

הוועדה ראתה לנכון לקבל את ערעור המערערת ולקבוע 15% נכות יציבה, על בסיס סעיף 71 (1) לתקנות אשר קובע:
71.(1) הפרעות בדיבור כתוצאה ממחלה, פציעה או ניתוח של לארינקס ו/או קנה
א.   צרידות לא קבועה (אינטרמיטנטית)  - 0%
ב.    צרידות קבועה
(1)   בצורה קלה עד בינונית, הדיבור ברור 5%
(2)  בצורה ניכרת, אין קשיים בקליטת הדיבור -
10%
(3) בצורה קשה, הגורמת לקשיים לזולת בהבנת
הדיבור או קליטתו - 20%
(4) איבוד קול (aphonia) ללא טראכאוסטומיה -
                    30%.
הסעיף מתייחס להפרעות בדיבור – צרידות.

הוועדה לא דנה כלל לגבי תחולת הנכות ולא מסבירה מדוע היא קובעת את תחילת הנכות בתאריך 2.8.11. לפי התיעוד הרפואי, בתאריך זה רופא א.א.ג . בדק את המערערת ומצא "ספק פוליפ במיתר ימין". ואולם, קיום של פוליפ בלבד אינו מקנה נכות, אלא קיום של צרידות – ברמה שנקבעה.
ב"כ המשיב הפנתה לקביעה של פקיד התביעות לגבי הכרת הפגיעה החל מאותו מועד 2.8.11. אולם, מסמכות הוועדה לקבוע את מועד הנכות – בשונה ממועד הכרת הפגיעה בעבודה, ואין היא חייבת להיצמד להחלטה של פקיד התביעות.

בכל מקרה, החלטת הוועדה בעניין תחולת הנכות חייבת להיות מנומקת ומוסברת כך שהיא תהיה מובנת גם למי שאינו רופא. בהעדר הנמקה מספקת, ישנה בהחלטה טעות משפטית אשר מצדיקה התערבות של בית הדין.

7. לסיכום
נוכח האמור, אני מקבלת את הערעור.
עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתדון שוב בתחולת הנכות היציבה. על הוועדה לנמק את קביעתה תוך התייחסות לטענות המערערת ולחומר הרפואי הרלוונטי.
יוסבר לוועדה כי עליה לקבוע נכות מן המועד שבו קיימת ההפרעה בדיבור המקנה אחוזי הנכות.
בהתחשב באיחור בהגשת הערעור, אין אני מחייבת את המשיב בהוצאות משפט.
כל צד יישא בהוצאותיו.

8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏א' תמוז תשע"ט, (4 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה