הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 27299-03-15

09 ינואר 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובעת
אלמוג יעל
בעצמה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. הנתבע שלל את זכאות התובעת לתשלום דמי לידה וגמלת שמירת היריון לאחר שקבע כי בין התובעת ובין בעלה וחברת "אלמוג שירותי ניקיון" , לא התקיימו יחסי עבודה . כפועל יוצא מכך , נוצר לתובעת חוב בגין תשלום גמלה ביתר.

רקע עובדתי
2. התובעת קבלה תשלום בגין דמי לידה בגין לידה מיום 9.12.07 ובגין לידה מיום 1.2.12. הסכומים שולמו לתובעת לאור טענתה כי עבדה בשנת 2007 ב"אלמוג שירותי ניקיון " אשר נוהלה על ידי בעלה , וכן הצהרתה לפיה עבדה בשנת 2012 בחברת ש.מ.ע אלמוג בע"מ (להלן- החברה), בה כ יהן בעלה כסמנכ"ל החברה.

3. בעקבות פניית מחלקת הגבייה ולאחר חקירה הוחלט כי התובעת לא עבדה במקומות אשר ציינה. מידע זה נמסר לנתבע ביום 16.12.14 וביום 17.2.15 נשלח אל התובעת מכתב בדבר ביטול זכאותה לתשלום דמי לידה וגמלת שמירת היריון. בהתאם לכך נוצר לתובעת חוב בגין תשלום גמלה שלא כדין.

טענות התובעת
4. לטענת התובעת עבדה מדי יום הן בתקופת עבודתה אצל בעלה והן בתקופה בה עבדה בחברת ש.מ.ע אלמוג על כן , משהתקיימו יחסי עבודה בתקופת עבודתה הן עם בעלה והן עם החברה , יש לקבל תביעתה ולהורות על ביטול החוב אשר יצר הנתבע .

5. התובעת הוסיפה וטענה כי העדים מטעמה תמכו בגרסתה והעידו כי עבדה משך שנים מדי יום, וקיימה א לפי שיחות עם לקוחות בנושא הדברה, ובתקופות בהן לא עבדה נעזרה בעובדים אחרים או בסיוע חברה קרובה. גם כיום ומשנת 2014 לאחר שהחברה אינה מנוהלת על ידי בעלה, ממשיכה היא לבצע את אותו תפקיד אשר בצעה תמורת אותו שכר חודשי.

6. לטענת התובעת , תנאי העבודה סוכמו עם בעלה ושכר העבודה שולם מדי חודש בחודשו בהעברה בנקאית לחשבונה , כאשר בין הצדדים היה הסכם שבהתנהגות על פיו נהגו.

טענת הנתבע
7. זכאות התובעת לדמי לידה וגמלת שמירת היריון בשנת 2012 וכן דמי לידה בשנת 2007 נשללה על ידי הנתבע , בהעדר קיום יחסי עובד ומעסיק בין התובעת ובי ן בעלה או החברה אותה נהל , וזאת משמדובר בעזרה משפחתית שניתנה על ידי התובעת.

8. בהעדר קיום יחסי עבודה בין התובעת ובין החברה או בין "אלמוג שירותי ניקיון" התובעת אינה מבוטחת בביטוח דמי לידה או שמירת היריון. התובעת לא דווחה כעובדת שכירה אצל בעלה ואף לא שולמו עבורה דמי ביטוח בתקופה זו.

9. בעלה של התובעת לא זכר האם דיווח על התובעת כעובדת טרם חתונתם , לא זכר מתי החל בעסק העצמאי אשר הקים ולא ידע כמה שנים התובעת עבדה עבורו. כמו כן התובעת לא ידעה ממתי נרשמה כשכירה ומתי החלה לקבל תלושי שכר ולא ידעה מתי החלה עבודתה בחברה. התובעת לא צרפה כל ראייה המלמדת על עבודתה בחברה או אצל בעלה , למרות שטענה לניהול "אלפי שיחות" עם לקוחות.

10. עוד טען הנתבע כי לא נערך הסכם עבודה עם התובעת, וכן תלושי השכר אינם כוללים תשלום בגין ימי חופשה , הבראה ורכיבי שכר נוספים. נוסף על כך, התובעת טענה כי הייתה כוננית אולם לא קבלה תשלום עבור שעות כוננות. עדויות התובעת ובעלה היו בלתי אמינות ונעדרות ראיה כלשהי לתמיכה בטענתם. כמו כן עדי התובעת ניסו לסייע לתובעת להוכחת גרסתה אולם, גרסתם הייתה בלתי אמינה ובסתירה לגרסת התובעת על כן, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
11. במסגרת הליך זה יש לבחון האם עסקינן בהעסקה אמתית המקימה מערך של זכויות וחובות קרי, יחסים אובליגטוריי ם או שמ א מדובר ביחסיים משפחתיים וולונטריים. הלכה פסוקה היא כי קרבה משפחתית לכשעצמה אינה מונעת היווצרות יחסי עובד- מעסיק ברם, מקום בו נתבעות זכויות על פי חוק הביטוח הלאומי יש לבחון בקפידה יתרה האם אכן נוצרו יחסי עבודה בין הצדדים או שמא העבודה והתשלומים הנלווים לה הינם בגדר "עזרה משפחתית" (דב"ע/0-87 פייגלשטוק- המוסד לביטוח לאומי{פורסם בנבו} פד"ע כ"ו, 283). עוד נקבע כי הטוען כי היחסים בינו ובין קרובו חורגים מגדר יחסי עזרה משפחתית הדדית, נדרש להוכיח טענתו כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי לרבות קיום סממני היכר דוגמת מסגרת שעות עבודה, שכר עבודה ריאלי , ביצוע העבודה ועוד (עב"ל/ 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לו 603). כמו כן , נפסק כי אי הקפדה על חוקי המגן, העדר חוזה עבודה , העדר רישום ימי חופשה ואי תשלום דמי הבראה , אין בהם כדי להוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועל בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות על מנת לקבוע האם יש לראות בבן המשפחה כעובד או לא (עב"ל 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לו 603 (2001).

מן הכלל אל הפרט
12. יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות מקרה זה מעלה כי לא הוצגו כל ראיות ולו לכאורה המלמדות על קיום יחסי עבודה בין התובעת לבעלה או החברה אותה נהל. לא הוגשו נתונים בדבר הפעולות אשר בצעה התובעת במסגרת עבודתה או השיחות שנהלה . יתרה מכך, התובעת בעדותה לא ידעה מתי החלה לקבל תלושי שכר מבעלה או מהחברה ומאיזה מועד החלה לעבוד בחברה (עמ' 16 לפ' ש' 15-24). נוסף על כך, התובעת לא ידעה להבהיר מדוע אין בתלושי השכר צבירה של ימי חופשה וכדבריה –" אף פעם לא התעסקתי עם זה. היה לי את המשכורת ולאותו זמן היא הספיקה לי ובסופו של דבר מה שנכנס לבנק זה מה שהיה חשוב, כל מה שבתוך התלושים אני לא יכולה לזכור , העבודה גדלה ואז השכר גדל"(עמ' 18 לפ' ש' 12-14) .
משנשאלה התובעת מדוע אין כל נתונים בתלושי השכר ביחס לימים בהם נעדרה, לא היה בפיה מענה לשאלה. בהמשך חקירתה נשאלה האם שכרה היה זהה ללא קשר למספר ימי עבודתה והשיבה באופן מתחמק ולא ברור "הייתי עובדת כל הזמן" (עמ' 19 לפ' ש' 1).

13. עוד יצוין כי בעלה של התובעת העיד אף הוא כי אינו זוכר מתי החל לדווח על התובעת כעובדת אולם, חזר וטען כי התובעת עבדה ועסקה בקשרי לקוחות והזמנת הדברות(עמ' 8 לפ' ש' 16;20-22). בהמשך חקירתו הנגדית משנשאל האם נחתם עם התובעת חוזה העסקה השיב-"לא. אשתי הקימה יחד איתי את העסק ועבדה המון כשהעסק גדל היא גדלה איתו , ושהעסק גדל היא כבר לא הייתה מנקה ומתייקת אלא התמקדה בקשרי לקוחות , היא דרבנה אותי לצאת לקורס הדברה , והיא הייתה העונה היחידה ועד שהמשרד עבר למטולה שם היו הרבה יותר עמדות וההדברה הייתה מופנית אלי משעות הצהרים ועד למחרת "(עמ' 9 לפ' ש' 7-11).
מעדות בעלה של התובעת עולה כי לא נחתם חוזה העסקה עם התובעת ולא נערך כל רישום המלמד על שעות עבודתה. בהמשך ובאותו אופן העיד התובע כי אינו זוכר מה היה שכר התובעת או כיצד נקבע (עמ' 9 לפ' ש' 28-29), ובאשר לבסיס השכר העיד כי "כנראה שהשכר נקבע על פי אפשרויות ועל פי הקף שעות עבודה. אפשרויות העסק" (עמ' 9 לפ' ש' 31). עוד העיד כי אינו יודע מדוע לא שולמו לתובעת זכויות סוציאליות וכי התובעת עבדה שעות רבות ובשעות אחר הצהריים והערב הייתה כוננית מאחר וכל השיחות הופנו אל הטלפון הנייד שלה.

בהמשך חקירתו משנדרש התובע לשעות עבודת התובעת וטענתה במשטרה כי ענתה ל-5 טלפונים ביום בממוצע , הע יד כי-
"אני לא יודע על איזה תקופות אשתי דברה. מה שאני כן יודע שזו אשתי ואני חי איתה בבית. אני יודע שאם הבן הגדול שלי עונה ואומר רגע , אז אני יודע בדיוק מה היה אצלי בבית , ואני אומר לך שרוב השנה לא מדובר על 5 שיחות טלפון, הפילוח מבחינת עונות השנה הוא כזה, שחלק מהשנה כמות הטלפונים היא עצומה, ובחלק השני של השנה זה יותר מוסדי ואז יש רגיעה.
ש. אני מבין שלא היה שום רישום של שעות עבדוה בפועל?
ת. אין שום חוק כזה. אשתי עבדה עשרות שעות בשבוע.
ש. וביום כמה שעות היא עבדה?
ת. מהבוקר עד השעה 13:00-14:00-15:00 , המוקד במשרד עבד.
ש. כמה שעות בפועל אשתך עבדה?
ת. כשהמוקד עבד שיחות ההדברה לא היו מגיעות אליה אלא לקו הווירטואלי. בשעות האלו היה עיסוק בקשרי לקוחות . מאז שהמוקד נסגר ועדיו למחרת כולל לעיתים של 1 בלילה היא הייתה כוננית ועובדת , זה המון שעות , זה נקרא שעות כונניות .
ש. אשתך קיבלה שכר על כוננות?
ת. אשתי קיבלה שכר על עבודה.
ש. ועל שעות שהייתה כוננית כל הלילה?
ת. אני מניח שלא . אשתי קיבלה שכר על עבודה.
ש. ומה היו שעות עבודה שלה?
ת. שעות עבודה בפועל הן משעה 08:00 בבוקר ועד 13:00-15:00 נושא של קשרי לקוחות פ"ת. ולאחר מכן נושא של הדברה.
ש. שזה היה כל הלילה?
ת. לא כל יום יש שיחות של עכבר או נחש בלילה.
ש. אז מתי היא כוננית?
ת. כל יום. משעה 15:00 עד הלילה. זה אומר שאפשר לא לקבל שיחות 3 שעות ואפשר ב 22:30 בלילה שיש ג'וק"(עמ' 11 לפ' ש' 26-32; עמ' 12 ש' 1-18).

14. הנה כי כן, מעדות בעלה של התובעת עולה כי אינו יודע מתי החל לדווח על העסקת התובעת, אינו יודע מדוע לא נחתם עם התובעת חוזה העסקה ומדוע תלושי שכרה אינם כוללים תשלום בגין זכויות סוציאליות או אינדיקציה לתשלום בגין שעות כוננות בהן עבדה לטענתו.

15. זאת ועוד. עיון בחקירת התובעת במשטרת ישראל (נ/1) טרם ניהול התביעה בבית הדין וידיעתה כי הנתבע עתיד לשלול את התשלומים אשר שולמו לה, מעלה כי התובעת השיבה כי אינה זוכרת מה היה גובה שכרה (עמ2 ש ' 51-52 ) או האם עבדה במשרה מלאה וכדבריה-" אני לא יודעת איך זה מוגדר. אני עובדת מהבית. כשעובדים מהבית זה לא לפי שעות מדויקות" (עמ' 2 להודעה ש' 55-56).
בהמשך מסרה כי אינה יכולה לכמת את שעות עבודתה (עמ' 2 להודעה ש ' 59-60). משנשאלה להיקף שעות עבודתה השיבה –"....רוב העבודה שלי היא בין השעות שהם יוצאים עד שהם חוזרים. כשהם חולים ברור שאני לא עובדת . ברור שיש לי את המעמד שלי ויש יותר גמישות בעבודתי, בעלי יודע מה אני עושה מהבית. לפעמים ישבתי איתו בערב גם 10 דקות ולפעמים שעתיים שלוש לא עובדת בכלל"(עמ' 7 להודעת התובעת ש' 221-224). לשאלה האם יתכן כי לא עבדה שבוע שלם השיבה -"תלוי איך את מסתכלת על עבודה. אם הוא אומר לי להסתכל על הצעת מחיר ואי (כך במקור ר.צ) קוראת אותה במשך חצי שעה זו עבודה. בגלל שאני אשתו זה נראה כך, אני לא יודעת איפה עובד כל אחד מהעובדים. רוב העובדים הם אריתראים ..."(עמ' 7 להודעה ש' 228-230).
עוד הבהירה התובעת כי אינה יודעת כמה הצעות מחיר קראה בחודש, לעיתיים חמש ולעיתיים יותר. בהמשך מסרה כי אינה יודעת כמה ימים ושעות עבדה ואינה זוכרת כיצד חושב שכרה (עמ' 8 להודעה 272-275).משנשאלה התובעת לסיבה בגינה נתנה לה העלאה בשכר, השיבה כי אינה יודעת ואף אינה יכ ולה להוכיח כי בצעה עבודה כלשהי (עמ' 11 ש' 318-319). בנוסף, אף לשאלה האם ביכולתה להוכיח כי עשתה עבודה כלשהי השיבה-" אני לא יודעת לענות לך על זה"(עמ' 11 ש'334-335).

16. לאמור לעיל מתווסף נתון נוסף – העדר הוכחה כי א למלא התובעת, הייתה העבודה נעשית בידי עובד אחר כנדרש בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 שכן התובעת העידה כי לאחר הלידה עבודתה בוצעה על ידי עובדי המשרד (עמ' 11 להודעה ש' 380-382) אולם , לא הובאה כל ראייה להוכחת הטענה ו לא נשכר עובד אחר תחתיה לבצע את עבודתה. עובדה זו פועלת לחובת התובעת הואיל ובהתאם ללשון החוק , מיוחס משקל לשאלה האם נשכר עובד אחר לביצוע תפקיד העובד אשר נעדר מעבודתו.

17. ניתן לסכם ולקבוע כבר בשלב זה, כי על פי עדות התו בעת ובעלה מצטיירת תמונה אשר אינה מאפיינת קיום יחסי עבודה. התובעת לא הוכיחה כי עבדה באופן סדיר בימים ובשעות קבועות. התובעת ובעלה לא ידעו לכמת את שעות העבודה ולא ידעו להבהיר מתי החלה לעבוד, מדוע לא הוגש תיעוד על עבודתה ו שעות עבודתה או ראיה כלשהי לביצוע עבודתה, ומהי הסיבה כי תלושי השכר מלמדים כי לא שולמו לתובעת זכויות סוציאליות ולו באופן חלקי. כמו כן, אין כל הסבר לסתירה בין דברי התובעת בחקירתה במשטרה ובין גרסתה בפניי בית הדין , באשר לשעות עבודתה ובפרט גרסת בעלה לעניין מספר שעות עבודתה.

18. יתר על כן , אף בעדויות עדי התובעת לא היה כדי לסייע להוכחת גרסתה. העד מר שמעון ביטון העיד כי ראה את התובעת מנהלת שיחות טלפון בענייני עבודה אולם, לא ידע להעריך את פרקי הזמן בהם עבדה. בדומה העידה גב' ליטל מור כי היא מכירה את התובעת החל משנת 2014 ואילך ואיננה יודעת מה עשתה התובעת קודם למועד זה (עמ' 13 לפ' ש' 27-30). באופן דומה העיד מר זנזורי שלום , כי אכן ראה את התובעת משוחחת בטלפון בשעות הערב אולם , לא ידע להסביר האם מדובר בשיחות עבודה או שיחות פרטיות (עמ' 15 לפ' ש' 15-20).

סוף דבר
19. לאור האמור לעיל, בהתבסס על מכלול העדויות אשר נשמעו לפניי התוצאה היא כי התובעת לא צלחה להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינה ובין בעלה או החברה לפיכך, אין מנוס אלא ל הורות על דחיית התביעה.

בשם לב לסוג ההליך, לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים , תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ט, (09 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .