הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 26829-09-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ

המערער
זלמן אליאס
ע"י ב"כ עו"ד ברק ארד
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפניי ערעור על ההחלטה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.5.18 אשר קבעה כי למערער 5% נכות יציבה כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 1.12.16.

הוועדה מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות יציבה לפי סעיף 51(8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן- התקנות).
המשיב הגיש ערר . הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר של המשיב והורידה את הנכות היציבה ל-5% לפי סעיף 35(1) א-ב לתקנות.

2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער

הוועדה לא נימקה כלל מדוע היא לא ק יבלה את חוות דעתו של ד"ר יחזקאל טיטיון (להלן – ד"ר טיטיון), מומחה בכירורגיה אורתופדית, מטעם המערער.
הוועדה התעלמה ממצאיה שלה אצל המערער בדבר דלדול שרירים, הליכה בצליעה ורגישות מקומית.
הוועדה לא נימקה מדוע, למרות שהממצא בדבר דלדול שרירים הוא נכון , היא החליטה להפחית את נכותו של המערער.
למרות שקיים סעיף ספציפי העוסק בפגיעה בשריר הסובך, קבעה הוועדה את נכותו של המערער בהתאם לסעיף 35 לתקנות, מבלי להסביר מדוע היא בחרה להסתמך דווקא על סעיף זה.
הוועדה הרפואית לא הזהירה את המערער כי בכוונתה להפחית את הנכות שנקבעה לו ולא אפשרה לו לטעון כנגד כוונה זו.
3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב

הוועדה הבהירה כי הממצאים הקליניים אינם מצדיקים קביעת נכות בשיעור של 10% שכן במישור התפקודי אלה מתבטאים ברגישות בלבד. הוועדה לא מצאה פחת בכוח ג ס או פגיעה נוירולוגית. כמו-כן, לא נמצא חוסר המשכיות על שרירי התאומים המדיאלי.
הוועדה נקטה עם המערער גישה מקלה. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה מקום שבו הפגיעה אינה מגיעה כדי בינונית ומעלה אין מקום להעניק דרגת נכות מותאמת.
הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר טיטיון והנימוק לאי קבלתה נשען על המשמעות של הממצא הנוגע לרגישות כאשר לשיטת הוועדה ממצא זה מקנה 5% נכות בלבד.

4. דיון והכרעה

ראשית, אבהיר כי הוועדה הרפואית לעררים דנה בעקבות ערר שהגיש המשיב, כך שאין כל צורך באזהרה למערער לגבי האפשרות להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי הוועדה מדרג ראשון. המשיב הגיש ערר מאחר שהוא היה סבור כי הנכות שנקבעה למערער היא גבוהה מהמגיע לו, ועל המערער היה להתכונן בהתאם.

המערער הגיש לוועדה חוות דעת של ד"ר טיטיון, כאמור מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר סבר כי מצבו של המערער מתאים לסעיף 51(8)(א) לתקנות - פגיעה בשריר גסטרוקנמיוס משמאל.

הוועדה בדקה את המערער וקבעה בממצאי בדיקתה:

"הועדה עיינה בהערכת נכות של ד"ר טיטיון 15.4.18.
מדגים צליעה קלה מימין, משתמש במגן שוק ימין. בעמידה מסוגל לעמוד על בהונות בהסתכלות בעמידה קיים רושל של דלדול מתאר סובך שהוק המדיאלי, בשכיבה היקף שוק שמאל קטן ב- 1 ס"מ כנ"ל בירך. מבחן טומפסון תקין דוצ. אין להתרשם מ- GAP או שקע או חוסר המשכיות בזמן מישוש שריר התאומים המדיאלי. כח גס שמור 5.5 בכל השרירים המכופפים כולל שריר התאומים. מוסר על רגישות מקומית. הוועדה עיינה בהערכת נכות ד"ר טיטיון 15.4.18 שמציין שגם הוא לא מישש חוסר המשכיות ובדיקת טומפסון תקינה ללא חוסר נוירולוגי ולמעשה הממצא היחידי ממנו התרשם לחיוב היתה הרגישות המקומית.
הועדה בדעה שערר המוסד צודק שכן הנכות שניתנה 10 אחוז תואמת את מצבו ההתחלתי ואינה מתאימה למצב הנוכחי.
נכותו 5 אחוז לפי 35(1) א-ב מותאם".

הוועדה לא קיבלה את חוות הדעת של ד"ר טיטיון. אך בניגוד לנאמר על ידי ב"כ המשיב, לא עולה באופן ברור מפרוטוקול הוועדה מדוע היא הסתייגה מקביעתו של ד"ר טיטיון. בהתאם להלכה הידועה, התייחס ות לחוות הדעת שמוגשת על ידי הנפגע צריכה להיות מפורטת ומנומקת.

כמו-כן, הוועדה בחרה ליישם סעיף "מותאם" – 35(1) בין א' ל-ב' לתקנות , אשר קובע:
"(1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר
(א)  אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות - 0%.
(ב)  קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי
או התנועות  - 10%".

לא ברור מדוע מצאה לנכון הוועדה לקבוע "סעיף מותאם", ולא יישמה את סעיף 51(8)(א) לתקנות, כפי שעשה ד"ר טיטיון בחוות דעתו.

ב"כ המשיב הפנה לפסק דין בר"ע (ארצי) 34274-11-14‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' חיים ממן. אך אני סבורה שאין הוא רלוונטי לענייננו, מאחר שהוא מתייחס לסעיף ליקוי 42(1) לתקנות , העוסק בשרירי הגפיים העליונים – פציעת שרירי כתף. הסעיף קובע כי בגין פגיעות בשרירי הכתף יקבעו דרגות נכות בעד פציעות בצורה בינונית, בצורה ניכרת ובצורה קשה. קרי, אין סעיף של "השפעה קלה" כמו בסעיף 35(1) לתקנות .

על כן, אני סבורה כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בנוגע להתייחסות לחוות הדעת של ד"ר טיטיון וליישום סעיף מותאם ללא הסבר ראוי.

6. לסיכום

נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס באופן מנומק ומפורט לחוות דעתו של ד"ר טיטיון, כולל יישום של סעיף הליקוי שהוא נתן למערער. אם הוועדה תעמוד על יישום סעיף 35(1) לתקנות, עליה להסביר מדוע היא קבעה סעיף מותאם – בין א' ל-ב' (ולא סעיף ב).

על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪
7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, (12 יוני 2019 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה