הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 25382-09-18

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה
נציגת ציבור עובדים גב' אורנה רזניק
נציג ציבור מעסיקים מא אבי ענתבי

התובעת
אולגה מלניק
ע"י ב"כ: עו"ד משה אלקין
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה נגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתה לקצבת נכות כללית.

2. להלן העובדות הרלוונטיות :
א. התובעת ילידת 27/8/76, נישאה ביום 26/4/16 לאזרח ותושב ישראל.
ב. התובעת נכנסה לישראל ביום 19/11/16 ומאז לא יצאה את הארץ.
ג. ביום 10/7/17 אובחנה כחולה בסרטן השד.
ד. בתאריך 12/3/18 קבעה ועדה רפואית לתובעת 100% אי כושר לנכות ולשירותים מיוחדים, לתקופה 1/7/17 עד 31/12/18.
ה. התובעת פנתה ביום 21/1/18 לנתבע בבקשה לקביעת תושבות.
ו. ביום 7/2/18 קבע הנתבע כי התובעת תושבת ישראל מיום 3/1/18.
ו. ביום 20/3/18 נשלחה לתובעת הודעה לפיה תביעתה לקצבת נכות כללית נדחתה, מהטעם שאי הכושר להשתכר לא נגרם בהיותה תושבת ישראל.

3. אלה טענות התובעת
א. בהתאם לחוזר מס' 1340 של הנתבע, זכאית התובעת לקביעת תושבות לאחר " תקופת ישיבה מינימלית" בישראל בת 183 ימים, דהיינו – מיום 31/5/17.
מחלתה התפרצה לאחר תקופת הישיבה המינימלית.
ב. המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכח החוק, הינו מבחן מרכז החיים. למבחן זה פן אובייקטיבי הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית ופן סובייקטיבי הבודק היכן רואה האדם את מרכז חייו.
התובעת הוכיחה כי בכוונתה להתגורר בישראל באופן קבוע.
ג. בעניינה של התובעת חל סעיף 197 ( ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו עולה שאי כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה.

4. אלה טענות הנתבע
א. בהתאם לסעיף 196 לחוק, התובעת אינה זכאית לקצבת נכות.
ב. משרד הפנים הוא הקובע מעמד, זכאות לאשרה ומועד תחילה.
משרד הפנים קבע כי התובעת זכאית לאשרה מסוג א/5 מיום 3/1/18 והנתבע אישר קביעתו לעניין התושבות.
ג. במועד היווצרות אי הכושר של התובעת, היתה התובעת במעמד של ב/1 – תיירת בעלת רשיון עבודה, אשר אינו מקנה ביטוח נכות כללית.
ד. הנתבעת אינה זכאית לקצבת הנכות גם לאור סעיף 405 לחוק הביטוח הלאומי.
ה. סעיף 197 לא חל בעניינה של התובעת.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק להלן פסק הדין.

6. סעיף 2 א לחוק הביטוח הלאומי מפרט מי אינו תושב לעניין החוק -

2א. (א) בסעיף זה –
"תקנות הכניסה" – תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974;
"שנה" – שנים עשר חודשים רצופים.
(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:
(1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;
(2) מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל ( פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ"ח-1968;
(3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;
(3א) מי שבידו אשרה ורישיון לפי תקנה 5 א לתקנות הכניסה;
(תיקון מס' 1שע"ח-2017
(תיקון מס' 1שע"ח-2017
(4) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6( א) בתקנות הכניסה – בתקופות שלהלן, לפי העניין:
(א) בשנה שתחילתה 183 ימים לפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור ( בסעיף זה – השנה הקובעת) – אם התגורר כדין בישראל פחות מ-183 ימים באותה שנה;
(ב) בתקופה שלפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור – אם התגורר כדין בישראל בשנה הקובעת יותר מ-183 ימים;
(5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6( ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6( ד) בתקנות הכניסה.
(ג) מי שאינו אזרחי ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן ( ב)(3) עד (5), לא יראו אותו כתושב ישראל בתקופות שלהלן, לפי העניין:
(1) בשנה הקובעת – אם התגורר כדין בישראל פחות מ-183 ימים באותה שנה;
(2) בתקופה שלפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור – אם התגורר כדין בישראל בשנה הקובעת יותר מ-183 ימים.
(ד) ..."

7. סעיף 2 א לחוק הביטוח הלאומי קובע מי לא ייחשב תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי ולא יהיה זכאי לזכויות המוקנות בו. הסעיף מגביל את שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי.
בג"ץ 494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר, מיום 9.12.04.

8. על פי סעיף 195, לחוק הביטוח הלאומי "נכה" הינו-
"מבוטח .. שכתוצאה מליקוי .. אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר"

"מבוטח" הינו "תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה".

9. סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי העוסק ב"זכאות לגמלת נכות" קובע כך -
"(א) נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל".

10. אם כן, לצורך קבלת קצבת נכות יש לעמוד בשלושה תנאים:
"... מבוטח, שאינו " עולה", המבקש לקבל גמלת נכות, צריך להוכיח כי מתקיימים בו שלושה תנאים מצטברים הנדרשים בחוק: כי הוא " נכה"; כי נגרם לו אי כושר עקב הנכות; וכי אי הכושר נגרם לו " בהיותו תושב ישראל".

עב"ל 23260-09-10 יוכי לפידות נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.4.13.

11. על פי קביעת הוועדה הרפואית, אי כושרה של התובעת להשתכר הינו מתאריך 1/7/17, לפני שהוענק לה על ידי משרד הפנים מעמד של תושבת.

12. התובעת טענה כי היא בעלת אשרה מסוג א/5, זאת ממועד כניסתה לישראל בתאריך 29/11/16 .
הנתבע טען כי לפני יום 3/1/18 היתה התובעת במעמד ב/1 (תיירת בעלת רשיון עבודה) – משמע, לא היתה תושבת על פי סעיף 2 א (ב)(3) לחוק והאשרה מסוג א/5 ניתנה לה ביום 3/1/18.
הצדדים לא הביאו ראיות לעניין מעמדה של התובעת קודם ליום 3/1/18.
ואולם, על פי חוזר הנתבע שצירפה התובעת (מס' 1340) בעלי אשרה מסוג א/5 זכאים לקבלת תעודת זהות ישראלית.
התובעת צירפה צילום תעודת זהות בו צויין תאריך הנפקה 6/1/19, על כן, טענתה כי היתה במעמד א/5 הזכאי לתעודת זהות במועד כניסתה לישראל, אינה יכולה להתקבל.

13. עוד לטענת התובעת, על פי החוזר האמור, על הנתבע היה להכיר בה כתושבת בחלוף 183 יום ממועד כניסתה ארצה .
אולם, בחוזר לא נכתב כי לאחר 183 " ימי ישיבה מינימלית" תוענק תושבות, אלא כי בקשת התושבות תבחן לאחר ישיבה מינימלית של 183 יום.
הנתבע הבהיר כי אינו עומד בהכרח על דרישת שהייה של 183 יום, אך כי הוא מאשר תושבות אך ורק ממועד קביעת משרד הפנים ולא רטרואקטיבית.

14. על פי ההלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי בעניין מגנון, בית הדין מוסמך לבחון את תוקף החלטות משרד הפנים במסגרת תקיפה עקיפה:
"אישור משרד הפנים לגבי מעמדו של אדם בישראל הינו בר – תוקף ומחייב את רשויות השלטון בישראל. עם זאת, אישור של משרד הפנים אינו סוף פסוק וניתן לטעון לגביו כי הוא שגוי או כי העובדות המונחות ביסודו שונות. טענות בדבר תוקפו של אישור משרד הפנים ניתן להעלות במסגרת של תקיפה ישירה, המכוונת אל משרד הפנים. זו דרך המלך, והסמכות לכך אינה נתונה בידי בית הדין לעבודה. עם זאת, ניתן להעלות בבית הדין לעבודה טענות של עובדה המבססות זכות מכוח חוק הביטוח הלאומי, אף אם אלה אינן עולות בקנה אחד עם אישור משרד הפנים. בית הדין לעבודה מוסמך לבחון את זכאותו של אדם לפי חוק הביטוח הלאומי על יסוד קשת רחבה של טענות ואין הוא מוגבל בסמכותו זו רק בשל כך שקיים אישור כזה או אחר של גוף שלטוני".

עב"ל 1372/04 מגנון נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.8.05.

15. בפנינו לא הוצגו ראיות המבססות את הטענה כי יש לקבוע מועד תושבות מוקדם לזה שנקבע על ידי משרד הפנים. כוונתה של התובעת להתגורר בישראל באופן קבוע ולנהל בה משק בית משותף עם בעלה, אינן בגדר נסיבות חדשות אשר לא עמדו בפני משרד הפנים, שכן מהראיות עולה כי נישאה לבעלה ביום 26/4/16, טרם כניסתה לישראל.

16. התובעת לא הוכיחה כי חלות בעניינה הוראות סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי.
סעיף 197 ( א) קובע:
"על אף הוראות סעיף 196( א), עולה, שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה."

סעיף 197 ( ג) קובע:
" ג) בסעיף זה, "עולה" – תושב ישראל שמתקיים בו אחד מאלה:
(1) בידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות;
(2) בידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, וניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה.

התובעת לא הציגה אשרת עולה או תעודת עולה ולא הוכיחה זכאותה לסל קליטה.

17. סיכומו של דבר – מאחר והליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם לתובעת שלא בהיותה תושבת, כהגדרתה בחוק, התובעת אינה זכאית לקצבת נכות.

18. התביעה נדחית.

19. בהתחשב במצבה הרפואי של התובעת, אין צו להוצאות.

ניתן היום, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' רזניק

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג מע סיקים מר ענתבי