הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 24966-06-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

התובע:
משה גנם ת"ז: XXXXX360
ע"י ב"כ: עו"ד אברהם רוטשילד

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

החלטה

התובע לקה באירוע מוחי, התנגש בקיר עת היה בדרכו ליטול מכשיר עבודה מחברו, ניסה לצאת הרכב ונפל על הרצפה. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר בתאונה כתאונת עבודה מאחר שהתאונה נגרמה עקב אירוע מוחי שאינו קשור לעבודה. לאחר דחיית התביעה, הגיש התובע תביעה נוספת לה כיר בנפילתו מהרכב כפגיעה בעבודה – האם מדו בר בפגיעה בעבודה, זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובע הוא נגר עצמאי במקצועו. בזמנים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד בנגריה הנמצאת ברחוב עמל 1 ביבנה.
לתובע היה רכב מסוג ביואיק (נספח ב/1 לכתב התביעה).
ביום 30.1.13 בשעות הבוקר נסע התובע ברכבו לעבר נגריה סמוכה.
התובע איבד שליטה על הרכב, כנראה עקב אירוע מוחי בו לקה, והתנגש בקיר (להלן: " תאונת הדרכים" או " האירוע הנטען").
התובע פונה מהמקום ע"י מד"א לביה"ח "קפלן" שם אושפז למשך 7 ימים (נספח ד' לכתב התביעה). לאחר מכן הועבר להמשך אשפוז בביה"ח "לוינשטיין" ושוחרר לאחר 30 יום.
תאונת הדרכים דוּוחה למשטרה רק לאחר 6 חודשים (ג' 1 – ג' 2 לכתב התביעה).
ביום 25.4.13 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע מוחי עקב אירוע נטען מיום 30.1.13.
ביום 28.7.13 דחה הנתבע את התביעה.
התובע הגיש תביעה לביה"ד על החלטת הנתבע מיום 28.7.13 (ב"ל 26350-07-14), אשר נמחקה בהיעדר תגובת התובע באשר להמשך ניהול התביעה לאחר ישיבת קדם המשפט (נספח א' לכתב ההגנה).
ביום 2.2.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין קרע בכתף שמאל בעקבות האירוע הנטען מיום 30.1.13.
ביום 6.4.16 דחה הנתבע את תביעת התובע.

טענות הצדדים:

טענות התובע:
נסיבות האירוע עולות מ"הבקשה למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה – עצמאי " שהגיש התובע לקופת חולים (נספח י"ז לתצהיר התובע ).
ללא קשר לאירוע המוחי שעבר התובע במהלך הנסיעה, אובחנה אצלו פגיעה אור תופדית בכתף שמאל. הקרע בכתף לא נגרם בגלל האירוע המוחי אלא כתוצאה מנפילת התובע על הקרקע בעת יציאתו מהרכב לאחר ההתנגשות בקיר. הקרע בכתף אינו קשור לאירוע המוחי. מדובר בשני אירועים נפרדים: פגיעה אורתופדית בכתף שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין בעת שיצא מרכבו.
התובע נהג ברכבו לנגריה שכנה על מנת לשאול מכשיר "פרייזר" שהיה נחוץ לו בעבודה. הפעולה נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו.
התאונה הוכרה כתאונת דרכים בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 31546-02-14) ושולמו לו פיצויים בגין הפגיעה בכתף. הפגיעה בכתף היא תאונת דרכים, ללא קשר לאירוע המוחי.
טענת השיהוי שנטענה ע"י הנתבע אין בה כשלעצמה לדחות את התביעה גופא. הנתבע אינו טוען כי בשל חלוף הזמן נבצר ממנו לבחון את התביעה גופא.
התובע מבקש להכיר בפגיעה בכתף שמאל בעת היציאה מן הרכב כתאונת עבודה.

טענות הנתבע:
התובע הוא עצמאי ולא חלה עליו חזקת הסיבתיות.
גרסאות קודמות של התובע (הודעה לחוקר, צוות רפואי ומשטרה) אינן תומכות בגרסת התובע בתצהירו.
אם התאונה לא אירעה תוך כדי ועקב העבודה אלא מסיבה אדיופטית, זוהי איננה פגיעה בעבודה וכך כל תוצאת התאונה הנטענת (הכתף היד).
באופן בלתי מוסבר התובע אינו זוכר את פרטי יום התאונה הנטענת בהתייחסו לתביעתו הראשונה אולם זוכר היטב את התאונה הנטענת בכל הנוגע לכתף. לא הוכחה גרסת התובע כי נפל מהרכב ונפגעו כתפו וידו.
דין התביעה להידחות מחמת שיהוי.
הנתבע מבקש לדחות את התביעה.

הכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום למנות מומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף לאירוע הנטען.

אכן צודק הנתבע כי הועלו ע"י התובע גרסאות שונות. בהודעה לחוקר של התובע (נת/4) נאמר ע"י התובע:

"נתפסה לי היד, היד והרגל נרדמו לי ולא יכולתי לסובב את ההגה ולכן התנגשתי בקיר. השכן מאיר יצא וראה שפגעתי בקיר והחל לצעוק עלי מה קרה לך? הוא חזר לנגריה, כאשר באתי לצאת מהרכב לא יכולתי לצאת מהרכב, הרגשתי שכולי משותק צעקתי למאיר שיצא עם העובד אלי. הזמינו למקום אמבולנס שפינה אותי לקפלן ..."
(עמ' 1 שורות 18-8 להודעה)

ולשאלת החוקר אם נפגע באיבר כלשהו השיב:
"ש. האם נפגעת באיבר כלשהו עקב הפגיעה בקיר?
ת. לא, המכה היתה קלה בקיר הנסיעה איטית."
(עמ' 3 שורות 11-10 להודעה).

אף בהודעה שנמסרה למשטרה לא תואר כל תיאור הנוגע ליציאה מהרכב (נספח ג' 2 לתצהיר), כך גם בדו"ח מד"א (נת/2) אין כל תיעוד לפגיעה בכתף וכך גם בתעודה ראשונית לנפגע בעבודה (נספח ח'1 לתצהיר).

עם זאת, במסמכים אחרים מתואר אירוע נפילה:

"היום ב- 9.22 באופן פיתאומי נפל בחנות"
(נספח ד' לתצהיר התובע – סיכום מחלה מבית החולים "קפלן מיום 5.2.13 )

"ב30.01.13 אושפז בבי"ח קפלן עקב אירוע של נפילה ללא אובדן הכרה והופעת באופן פתאומי של חולשת פלג גוף שמאל."
(נספח ו' לתצהיר התובע – סיכום אשפוז מיום 7.3.13)

למרות שמסמכים צוינה נפילה אך לא נפילה מהרכב.

התובע לקה אירוע מוחי ועבר שיקום . לכן, ספק אם ניתן להסתמך על דברים שנאמרו על ידו בסמוך לאירוע, שכן ברי כי התובע לא אמור לזכור במדויק את שאירע לו. משכך, במאזן ההסתברות על סמך מסמכים אלו לא ניתן לקבוע את אשר אירע לתובע ברם עדותו של מר שטרית, בעל הנגריה שאליו הגיע התובע, הכריעה את הכף לטובת גרסתו של התובע:

"ש. מה ראית?
ת. את הרכב שלו דבוק בחומה.
אני שוחחתי בטלפון אני מסתכל, יוצא מהנגרייה, רואה את האוטו של משה דבוק בחומה ומתחת לאוטו אני רואה אותו על הריצפה. רצתי, היום היה גשום, חצי מהגוף שלו היה בתוך האוטו והוא נשען או שרוע על הרצפה."
(עמ' 12 לפ' שורות 19-15 לעדות שטרית)

כמו כן אישר שטרית שהתובע התקשר אליו לפני שהגיע:
"ש. הוא היה אמור לבוא אליך?
ת. הוא היה אמור לבוא לקחת כלי עבודה. הוא התקשר אליי לפני כן, מהנייד. "אני צריך ממך את הפריזר".
(עמ' 12 לפ' שורות 27-25 לעדות שטרית)

אכן, העד לא ראה את הנפילה , אך ראה את התובע שרוע על הרצפה והדעת נותנת כי הנפילה נגרמה עקב התאונה. התובע לא אמור להיות מחוץ לרכב אלא רצה לצאת וכך נפל.

על פי הפסיקה על עובד עצמאי שנפגע לטענתו בעבודתו לא חלה חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. על העובד העצמאי חלה חובת הוכחה שהתאונה שאירעה לו הייתה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו:

"... כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" "
(עב"ל 104/99 ברדה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לח 241, 245).

סיכום - הוכח על ידי התובע באמצעות העד כי נסע לנגריה של שטרית בשל הצורך בכלי עבודה שהיה חסר לו, עבר תאונת דרכים עקב אירוע מוחי שאיננה תאונת עבודה וניסה לצאת מהרכב. היציאה מן הרכב היא אירוע נוסף וה יא כן פגיעה בעבודה. אילו לא היה התובע עובר תאונת דרכים אלא היה נוסע לנגריה, יוצא מהרכב ונופל, כי אז הנתבע היה מכיר בפגיעה כתאונת עבודה. מדובר בשני אירועים שונים ונפרדים.

הנפילה מהרכב בעת היציאה היא תאונה שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין. התובע נפגע בכתפו בעת היציאה מהרכב שהוא אירוע חיצוני מוגדר בזמן ובמקום.

לעניין טענת השיהוי – התביעה למל"ל הוגשה בחודש 2/2016, שלוש שנים לאחר הפגיעה הנטענת. על פי סעיף 296 (א) לחוק הביטוח הלאומי, " כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". התובע הגיש תביעתו לאחר 3 שנים.

בהמשך סעיף 296 (ב) (1) קובע כי: "הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור". לכן, ניתן להגיש תביעה בחלוף המועד אולם אם התביעה תתקבל, הגמלה תשולם רק 12 חודשים לפני הגשת התביעה ולא בתקופה שקדמה לה. עם זאת, יש לבחון שלא נגרם נזק ראייתי לנתבע להזים את טענת המבוטח:

"קציבת המועד להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי משרתת אינטרס נוסף – מתן הזדמנות הולמת לפקיד התביעות לברר את העובדות המקימות את הזכאות לגמלה. עמד על כך בית הדין הארצי בפסיקה מקדמת דנא בקובעו כי:
"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן, משקל סגולי משלו המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת" (דב"ע (ארצי) לח/0-95 המוסד לביטוח לאומי – בר פד"ע י 247, 252 (1979).
(עב"ל 35164-07-15 מוחמד חסן בורקאן – המל"ל ניתן ביום 24.8.16 ).
במקרה דנא, לא הוכח כי לא ניתן היה לברר את פרטי המקרה בשל חלוף הזמן שכן התובע העיד עד מטעמו.

טענת השיהוי כשלעצמה אינה עילה לדחיית התביעה:
"הלכה היא, שטענת שיהוי, כשלעצמה, לא תוכל לעמוד. על המוסד לשכנע את בית הדין כי עקב השיהוי נבצר ממנו לבדוק לגופן את טענות המבוטח בכל הנוגע לעצם קרות התאונה" (דב"ע (ארצי) נה/0-92 דיאב – המוסד לביטוח לאומי (3.5.1995)).
ונבהיר כי הנטל המוטל על המוסד לביטוח לאומי הוא נטל השכנוע בלבד, ולא נטל ההוכחה."
סוף דבר – הוכח ע"י התובע האירוע הנטען.

החלטה על מינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ‏כ"ב סיון תשע"ט ( ‏25 יוני 2019 ), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.