הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 24941-03-15

19 יולי 2017

לפני:

כב' השופטת חנה טרכטינגוט

התובעת:
רחל אורן
ע"י ב"כ עו"ד גדעון נתיב
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1. התביעה הוגשה על ידי נתן אורן ז"ל (להלן: "המנוח") כנגד החלטת המוסד מיום 15.2.15, לפי ה הדחיה מחודש 12/14 בעינה עומדת.
מדובר בדחיה של תביעה לקצבת ניידות מיום 21.12.14 מהטעם שבעת הגשת התביעה להלוואה עומדת מלאו למנוח 65 שנה.

2. בטרם התקיים דיון מוקדם נפטר המנוח.
ב"כ התובע ביקש כי אלמנתו, גב' רחל אורן , תהפוך לתובעת בתיק.

3. במהלך הדיון המוקדם טען ב"כ התובעת כי אינו תובע קצבת ניידות לאלמנה אלא רק החזר תשלום המיסים החלים על הרכב אשר נרכש לפני פטירת המנוח.
ב"כ הנתבע טענה כי זכותו של המנוח אינה עוברת בירושה.
ב"כ התובעת ביקש להגיב על הבקשה בכתב.

4 ב"כ התובעת טען כי המנוח הוריש את כל נכסי עזבונו לאשתו ונכסי העזבון כוללים אף את זכויות התביעה של המנוח בתיק זה.
מענק הניידות אינו שהמנוח היה זכאי לו, אינו גמלת כסף, כמשמעותו בסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
מענק הניידות נועד לסייע לנכה לרכוש רכב לצורך ניידות.

5. ב"כ הנתבע טענה בתגובה כי זכאותו של המנוח לקצבת ניידות נדונה בבית הדין בתיק 4369/09 נתן אורן – המוסד לביטוח לאומי וביום 28.2.13 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, ולפיכך אין האלמנה רשאית לשוב ולהגיש תביעה "בנעליו של המנוח" ודין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.
יתירה מכך, אף לו היה המנוח זכאי להלוואה עומדת, הרי שהיה על האלמנה להשיבה שכן על פי הסכם הניידות אחת העילות להחזר הלוואה עומדת הינה פטירת המוגבל בניידות.
זאת ועוד, על פי סעיף 303 (ג) לחוק זכות לגמלת כסף לפי החוק אינה עוברת בירושה.

6. ניתנה לתובעת זכות להגיב על הטענה כי חל מעשה בית דין, טענה אשר הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבע.

7. ב"כ התובעת טען כי הנתבע אינו יכול לטעון מחד כי יש לדחות את התביעה בשל שיהוי בהגשתה ומצד שני להעלות בקשות וטענות באיחור.
לגופו של ענין, התביעה בתיק 4369/09 עסקה בקצבת ניידות ואילו עניינו של תיק זה הוא מענק עבור ר כישת רכב נכים.
יתירה מכך, בית הדין בהחלטה מיום 14.9.16 אישר את כניסת התובעת כיורשת ל"נעלי המנוח" ולפיכך היה על הנתבע להעלות את כל טענותיו באותו שלב.

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.
ביום 28.2.13 נין פסק דין בתיק 4369/09 נתן אורן – המוסד לביטוח לאומי .
התביעה נדחתה מחמת התיישנות , שכן הוגשה לבית הדין בשנת 2009 בגין דחיית תביעת התובע להעמידו לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות ולתשלום גמלת ניידות מיום 21.6.06.
פסק הדין אף התייחס לגופו של ענין, וקבע כי אין אפשרות להגשת תביעה לבדיקה וקבלת זכויות בהתאם להסכם הניידות אף לאחר הגיעו של המבוטח לגיל 65.
משכך, נבלעה תביעה זו בתביעה שהוכרעה בתיק 4369/09 ודין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין.

9. נדחית טענת התובעת כי מדובר בעילות שונות.
לא הוצג בפני כתב התביעה בתיק 4369/09. יחד עם זאת, מתוך פסק הדין עולה כי מדובר באבחנה מלאכותית.
מפסק הדין עולה כי בשנת 2006 נדחתה תביעת המנוח להעמידו בפני וועדה רפואית לצורך קבלת הטבות על פי הסכם הניידות. הטבות אלה כוללות הלוואה עומדת וגמלת ניידות.
התביעה נדחתה בשל התיישנות ואף לגופו של ענין.

10. משהוכרעה התביעה לגופו של ענין, הרי שחל מעשה בית דין על כל הזכויות הנתבעות מכח הסכם הניידות אשר נשללו מהמנוח מהטעם שהגיש את תביעתו לראשונה לאחר שמלאו לו 65 שנים.

11. למעלה מן הצריך אעיר, כי אף התביעה שלפנינו מכוונת כנגד החלטת המוסד לדחות את התביעה לקצבת נידות , אם כי בפועל מדובר בסירוב להעמיד את המנוח לבדיקה רפואית ולמתן כל ההטבות הנובעות מהסכם הנייד ות ואף ב"כ התובעת רואה בדחיה זו אף דחייה של התביעה להלוואה עומדת.

12. אין בעובדה כי הוגשו על ידי המנוח תביעות נוספות בשנת 2014 ושנת 2015 כדי לעקוף את ההכרעה אשר ניתנה בגין הדחייה משנת 2006.

13. אין גם בעובדה שעם פטירת המנוח הפכה אלמנתו לתובעת בתיק כדי להעניק לה זכויות לגופו של ענין.

14. משזו המסקנה, אינני נדרשת לטענות הנוספות של הנתבע.
התוצאה איפוא שהתביעה נדחית על הסף בשל מעשה בית דין.

15. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ז, (19 יולי 2017), בהעדר הצדדים.