הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 24573-09-14

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי רם

התובעת:
בתיה לוי
ע"י ב"כ עו"ד דוידוביץ

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"ב"כ עו"ד אלרון

החלטה

האם לקתה התובעת בליבה עקב שיחה קשה שניהל עמה ראש מנהל החינוך בעריית יבנה והאם יש להכיר בפגיעתה כפגיעה בעבודה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים:

התובעת עבדה כמנהלת מחלקת גני ילדים בעיריית יבנה. התובעת ילידת 1952.

לטענת התובעת, ביום 28.3.12 נתבקשה התובעת להגיע לשיחה עם ראש מנהל החינוך בעיריית יבנה. במהלך השיחה הטיח בה ראש המנהל האשמות כבדות וטען כנגדה כי ביצעה מעשים חמורים. לדברי ראש המנהל, התובעת מחנכת לצריכת אלכוהול בגני ילדים וכי התובעת תקבל מכתב מלשכת ראש העיר. ראש המנהל ציין בפניה כי הוחלט על ידי ראש העיר ועל ידו כי התובעת איננה ראויה לנהל את המחלקה וכי היא מפוטרת. לטענת התובעת, היא נפגעה ונעלבה , חשה שכל עולמה חרב עליה וחשה ברע (להלן: "האירוע הנטען"). לטענת התובעת, גירסתה נתמכה על ידי העדים שנשמעו בבית הדין.

בליל 28.3.12 אושפזה התובעת וביום 2.4.12 עברה צינטור בליבה .

ביום 17.6.13 הגישה התובעת תביעה לדמי פגיעה בגין אירוע לבבי מיום 28.3.12. תביעתה של התובעת מתייחסת לפגיעה נפשית ולבבית.

ביום 13.1.14 דחה הנתבע את תביעת התובעת.

טענות הנתבע:

לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה ביום 28.3.12. בטופס התביעה כתבה התובעת כי ראש מנהל החינוך הודיע לה כי היא מפוטרת אולם בבית הדין העידה כי המשיכה לעבוד עד סוף שנת 2012 וגם לחוקר המל"ל אמרה התובעת כי פרשה לגימלאות בחודש 1/2013 וכך גם עולה ממכתבו של מר בוחבוט (נת/5). התובעת לא פוטרה מעבודתה.

כעולה מתיקה הרפואי של התובעת, התובעת ה ייתה מצויה במתח נפשי רב משנת 2008 ו נעשו על ידה פניות רבות לרופאים במהלך השנים. מדובר במתח מתמשך.

בפנייה לטיפול הרפואי שנעשה ביום האירוע הנטען אין אזכור לאירוע.

התובעת לא הוכיחה קיום אירוע תאונתי חריג ופתאומי ועל כן דין התביעה להידחות.

עדויות:

שמענו את עדותה של התובעת וכן העדים מטעמה:
מר אליהו דקל, לשעבר ראש מנהל החינוך בעיריית יבנה.
מר צבי גוב ארי, ראש העירייה של יבנה.
מר אליהו בוחבוט, לשעבר מנהל אגף משאבי אנוש בעיריית יבנה.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי.

בבוא בית הדין להכריע אם אירוע מסוים הינו בבחינת תאונת עבודה, עליו לבחון האם מדובר באירוע חריג ופתאומי אשר גרם לנזק אצל הנפגע.

ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה הינה כי בכדי שנסיבותיו של מקרה מסוים יוכרו כאירוע חריג לעניין תאונת עבודה, עליהן להיות אירוע פתאומי ובלתי צפוי, כפי שנאמר בדב"ע לא/5-0 ושדי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200, 204:

"...המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה", הוא ה"פתאומיות" (בנוסף כמובן לבוא האירוע שלא מרצונו של הנפגע, Unintentional, כמסוייג בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי). קיומו של מבחן ה"פתאומיות" חיוני בכל המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים. המבחן של "פתאומיות", כשמדובר במחלה בא ללמד כי "את ראשיתה של המחלה יש לייחס לגורם מוגדר או בודד Determinate Or Single Act המזוהים בזמן ובמקום"... "

באשר לקביעת תאונת עבודה במקרה של אוטם שריר הלב, הלכה פסוקה היא, שבכדי שיכיר בית הדין באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. אירוע חריג יכול שיהא מעמסה נפשית או גופנית יוצאת דופן. (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315).

מן הכלל אל הפרט - גירסתה של התובעת הייתה קוהרנטית הן בפני חוקר המל"ל והן בתצהירה ובעדותה בפנינו.

גירסתה הראשונית של התובעת בפני החוקר ואולי אף טרם הייתה מיוצגת ע"י עו"ד הייתה כדלקמן:

"תקופת רישום. בסביבות 12:00 בצהרים מנהל אגף החינוך דקל אליהו קרה לי לחדרו. הייתי בחדרו הוא אמר לי שהגיע מכתב תלונה שאני נתתי יין לילדים עם 10% אלכוהול והאשים אותי שאני מחנכת לאלכוהול ושהוא וראש העיר החליטו שאין מקום למחנכת לאלכוהול. שאלתי אותו אם אני מפוטרת. אמר שכן ואמר מעכשיו.
אני ביקשתי ממנו להיפגש איתו ועם ראש העיר למחרת בבוקר ולקבל בכתב מכתב פיטורין. לאחר מה שאמר לי אני לקחתי את התיק שלי והלכתי הביתה.
אחרי כשעתיים התקשרה אלי המזכירה שלי, מזל ואמרה לי שהמנהל דקל פנה אליה ואמר לה שהוא עכשיו המנהל שלה ומעכשו הקשר שלה רק איתו כי הוא פיטר אותי. זה עשה לי לא טוב התחלתי להרגיש לא טוב דפיקות ולחץ בחזה שרפה...".

העדים אישרו את גירסת התובעת:

"ת. ....מה שהיה, קיבלתי פנייה מראש העיר שצריך לפטר אותה הוא סיפר לי את המקרה, שלא ידעתי עליו, שלקראת פסח חולקו לילדים לכל גני הילדים יין עם אחוז גבוה של אלכוהול, אמרתי שאני לא יודע על הדבר הזה ושאני אבדוק, הוא אמר לי תקרא לה, לבתיה, ושהוא יפטר אותה. כמצוותו מן הסתם קראתי לה. אמרתי לה את הדברים. היא קיבלה את זה מאוד קשה. הדברים שאמרתי לה זה מה שראש העיר ציווה עליי, לפטר אותה. אמרתי לה על כך שחולק לילדים יין לקראת החג עם אחוז אלכוהול 40 אם אני לא טועה וכך אמרתי לה ולכן כמצוות ראש העיר אמרתי לה שאת מפוטרת, היא קיבלה את זה מאוד קשה ובעצב רב." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 21-27 לעדות דקל).

מר בוחבוט אישר כי ראש העיר הורה לפטר את התובעת:
" ש. מי נתן ההוראה לפטר את התובעת?
ת. ראש העיריה. לפי מה שאני זכור סמוך לערב חג, 28 למרץ משהו כזה, כמה שזכור לי, 2012." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 18-19 לעדות בוחבוט).
ראש העיר אישר אף הוא גירסה זו (ראו עדותו בעמ' 8 שורות 27 – 10 וכן עמ' 9 שורות 13 – 19) וכ ך גם עולה מת/2, מכתבו של ראש העיר אל המל"ל.

ברם לאחר שהעירייה השכילה להבין כי על פי דין לא ניתן לפטר עובד בשיחה באופן שזה נעשה, חזרה בה העירייה מהפיטורים והתובעת הופרשה למאוחר יותר לפנסיה מוקדמת:

"ת. המעורבות האישית שלי היתה בלהחזיר אותה חזרה, אני בכלל לא ידעתי שהיא פוטרה. בסמכות מי שצריך לעשות את כל הליך הפיטורים זה מנהל משאבי אנוש. לא נעשה שימוע. אני חיפשתי את התובעת, התקשרתי לטלפון שלה ענה לי בעלה דודו והוא אמר לי שהיא מאושפזת ועוברת צינתור, הוא אמר לי אתה לא יודע שהיא פוטרה אתמול ע"י דקל, אמרתי שאני לא יודע..."

אך לתובעת זה היה כבר מאוחר מידי שכן היא כבר לקתה בליבה.

העולה מהאמור כי התובעת הוכיחה כי נקראה ביום 28.3.12 אל הממונה עליה, הועלו כנגדה האשמות קשות ופוטרה. אין ספק כי הודעת הפיטורים המלווה בשיחה קשה היא אירוע חריג. אין כל משמעות כי העירייה חזרה בה כי האירוע החריג התרחש ואין בה כדי לאיין את התרחשות האירוע החריג וכך גם לעניין חזרתה של התובעת לעבודה, אם בכלל חזרה בפועל לעבוד.

באשר לתיעוד הרפואי הקודם הקיים בתיקה הרפואי , הרי שזה יעבור למומחה הרפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג כאן למצבה הרפואי של התובעת.

לא נעלם מעיינינו כי התובעת לא אזכרה בפנייתה לטיפול הרפואי את האירוע הנטען ברם ברור כי בסמוך לאירוע, עת היא לוקה בליבה, ראשה של התובעת לא היה נתון לדיווח מעין זה לרופאיה.

סוף דבר :

עניינה של התובעת יועבר למומחה רפואי (פסיכיאטר וקרדיולוג) על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען למצבה הנפשי והפיזי.

ניתנה היום, ‏א' חשון תשע"ט ( ‏10 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר חגי רם,
נציג ציבור (מעסיקים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

אביבה